1. האם הפגיעה בשורש כף היד של התובעת נגרמה לה עקב עבודתה כמנהלת חשבונות וחשבת שכר כספים – זוהי הסוגיה העומדת להכרעתנו בתיק דנא.
2. הצדדים הגיעו לתשתית עובדתית מוסכמת:
3. התובעת ילידת 1960 .
4. התובעת עובדת כמנהלת חשבונות וחשבת כספים במלונות פתאל בע"מ משנת 2000 ועד היום .
5. התובעת עובדת 5 ימים בשבוע, 12-10 שעות מדי יום עבודה.
6. כ- 90% מיום העבודה של התובעת מתבצע אל מול מחשב תוך הקלדה ושימוש בעכבר. התובעת עוסקת הן בהקלדת מלל והן בהקלדת ספרות לצורך הקלדת תזרימים ודוחות כספיים באמצעות שתי הידיים.
7. מצבה הרפואי של התובעת כעולה מהתיעוד הרפואי.   
8. ביום 5.12.18 מינה ביה"ד את ד"ר יעקב פעילן כמומחה מטעם ביה"ד.
9. לאחר שנתקבלה חוות דעתו של המומחה, ביקשה התובעת לפסול את חוות הדעת כיוון שד"ר פעילן דוגל באסכולה מחמירה. ביה"ד דחה את הבקשה ולאחר מכן דחה את התביעה.
10. התובעת ערערה לביה"ד הארצי. הערעור התקבל וניתן תוקף של פסק דין להסכמת הצדדים, לפיה: "התיק יוחזר לביה"ד האזורי לצורך מינוי מומחה נוסף בתחום האורתופדיה, על סמך אותן עובדות מוסכמות".

כן הוסכם על הצדדים כי "יש להפנות למומחה החדש גם שאלות המתייחסות למחלת המקצוע ביחס לפריטים 13 ו-26. השאלות שיש להפנות למומחה בהתייחס למיקרוטראומה הן השאלות שהופנו בעב"ל 26659-10-19 דרורית חורי מיום 24.2.20 והשאלות שיש להפנות אליו בהתייחס למחלת המקצוע הן בהתאם לשאלות שהופנו בעב"ל 17447-06-16 עליזה בן חמו מיום 21.3.18."

1. ביום 16.7.20 מינה ביה"ד את ד"ר דוד אנג'ל כמומחה מטעם ביה"ד.

ואלו השאלות שהופנו לד"ר דוד אנג'ל והתשובות שנתקבלו ממנו:

1. שאלה

האם קיים קשר סיבתי בין תנאי עבודתה של התובעת ובין CTS או החמרתה? כאמור, על מנת לקבוע קיומו של קשר סיבתי, יש צורך בסבירות של מעל 50% כי תנאי העבודה השפיעו במידה זו או אחרת על התפתחות הליקוי או החמרתו, דהיינו יותר סביר לקבוע שתנאי העבודה השפיעו על הופעת הליקוי או החמרתו, לעומת המצב ההפוך שתנאי העבודה לא השפיעו.

תשובה :

"אני נשאל על תסמונת תעלה קרפאלית ואענה על תסמונת זו. אציין עם זאת כי במסמכים שנשלחו אלי אין אבחון של תסמונת תעלה קרפאלית. (אני מניח שיש מסמכים נוספים שלא נסרקו לדיסק שנשלח אלי).

יש ויכוח לגבי קשר סיבתי בין הקלדה לתסמונת תעלה קרפאלית.

לדעתי ניתן לקבוע בסבירות שמעל 50% כי יש קשר סיבתי כלשהו בין עבודתה לתסמונת תעלה קרפאלית (במידה שתסמונת זו אכן אובחנה)."

2. שאלה

ככל שהתשובה לשאלה הקודמת חיובית - האם לתנאי העבודה השפעה משמעותית על הליקוי (השפעה משמעותית היא בשיעור של 20% ומעלה)?

תשובה:

"לתובעת גורמי סיכון ללקות בתסמונת תעלה קרפאלית כמו תת פעילות של בלוטת התריס ועישון ממושך ורב (30 שנות קופסא נרשמו בשנת 2002). תסמונת זו קורית בעיקר בנשים ובגילה של התובעת. מדובר כאן בהקלדה מרובה אולם בפרוש לא הקלדה מקצועית (כמו למשל קלדנית בבית משפט שמקלידה באינטנסיביות הרבה יותר גדולה.

אין כאן לחץ על התעלה הקרפאלית או העברת רטט או החזקת היד בתנוחה של ישור או כיפוף מכסימלי (גורמים ידועים שתורמים לליקוי זה).

להערכתי בתנאים אלה תרומת העבודה אינה משמעותית והיא פחותה מ 20%."

3. שאלה

האם בנוגע לשאלות המפורטות לעיל יש אסכולות רפואיות שונות? אם כן, אנא פרט את האסכולות הרפואיות השונות ואת המחקרים והספרות התומכים בכל אחת מהן.

בהתאם לפסיקה, דעה נחשבת כאסכולה ככל שהדעה מקובלת כדעה מבוססת במרכזים רפואיים חשובים, והינה על דעת מומחים מוכרים בעולם ואף תוצג כדעה מבוססת בספרי לימוד חדשים בעלי מעמד מקצועי מכובד. דעה כזאת תהיה מבוססת על מחקרים מדעיים רציניים המצביעים באופן משכנע על תופעה, קשר או הסבר, להבדיל מהשערות ואפילו הן השערות סבירות שלא הופרכו על-ידי מחקרים. גם דעה רפואית המופיעה כמקובלת בעיתונים רפואיים ראשיים ובאתרי המידע המקוונים העיקריים, הכוללים הצלבות בין מספר גדול של מאמרים ומחקרים רפואיים רציניים המצביעים באופן משכנע על קיומו של קשר סיבתי עשויה להיחשב כאסכולה עדכנית.

4. שאלה:

ככל שתשובותיך לשאלות 1 ו-2 לעיל מבוססות על אסכולה מסוימת אנא פרט מהי.

תשובה:

"מאמר באיכות טובה לדעתי שדן בנושא זה:

The Quality and Strength of Evidence for Etiology: Example of Carpal Tunnel Syndrome. Lozano-Calderone, JHS, Vol 33A, April 2008, 525-538. מחקר שעבר ביסודיות על הספרות הרפואית, בחן אותה ע"פ הקריטריונים של ברדפורד-היל וערך ניתוח סטטיסטי טוב. מסקנת המחקר היא שההשפעה הגנטית וגורמים אנטומיים משפיעים בצורה משמעותית וחד משמעית על התפתחות תסמונת תעלה קרפאלית, והקלדה אינה מעלה הסיכוי לפתח תסמונת זו יחסית לאוכלוסיה הכללית.

ישנו למוסד לביטוח לאומי חוזר נפגעי עבודה מספר 1412 (שהינו בגדר הסבר והנחיות לעובדי המוסד). בחוזר זה נרשם שלדעת כותב החוזר יכול להיות קשר סיבתי לתסמונת זו בקלדניות שמפעילות את האצבעות באופן רצוף שעות רבות ביום.

לי אישית יש ספק אפילו לגבי קלדניות מקצועיות ממש, אולם לגבי עובדים ועובדות שמקלידים הרבה אבל לא כמו קלדנית מקצועית, דעתי היא שתרומת העבודה אינה משמעותית."

5. שאלה:

האם המחלה ממנה סובלת התובעת נכללת בגדר פריט 26 לרשימת מחלות המקצוע בתוספת השנייה לתקנות הביטוח הלאומי (ביטוח מפני פגיעה בעבודה) המתייחסת ל-"דלקת של גידים ותיקיהם או דלקת במקומות חיבור שרירים לעצמות, הכל בכף היד או במרפק" ו/או בגדר פריט 13 לרשימה המתייחס ל- "שיתוקים של עצבים פריפריים הנגרמים על ידי לחץ ממושך"?

תשובה:

"מחלתה ותנאי עבודתה לא עונים על דרישות סעיף כלשהו מרשימת מחלות המקצוע."

1. התובעת ביקשה להפנות שאלות הבהרה למומחה וביה"ד לא התיר את הפנייתן:

"לאחר שעיינתי בבקשת התובעת להפנית שאלות הבהרה למומחה ובתגובה לה, אני קובעת כדלקמן:

אכן מדובר בבקשה שהוגשה לאחר חלוף המועד להגשתה ודי בכך על מנת לדחות אותה.

אך, מעבר לכך, גם לגופו של עניין לא מצאתי לקבלה, משמדובר באותן שאלות שהופנו זה מכבר למומחה בהחלטת המינוי שלו והוא השיב להן. משכך, אין מדובר בשאלות הבהרה ואין מקום להפנות למומחה שאלות אלו שכבר נשאלו פעם נוספת.

משכך, הבקשה נדחית."

1. טענות הצדדים

טענות התובעת:

1. המומחה הראשון שמונה בתיק לא מצא קשר סיבתי בין תנאי עבודתה של התובעת לפגיעתה של התובעת. ביה"ד הארצי קבע כי המומחה נוקט באסכולה מחמירה.
2. המומחה השני שמונה הכיר בקשר הסיבתי בין תנאי עבודתה של התובעת לפגיעתה אולם קבע כי אין השפעה משמעותית לתנאי עבודתה.
3. לטענת התובעת יש להכיר בפגיעתה בדרך של מחלת מקצוע, שכן התובעת ביצעה תנועות חד גוניות חוזרות ונשנות של האצבעות (90% מיום העבודה הפעילה התובעת לחץ על כפות הידיים והאצבעות).
4. פגיעתה של התובעת מוסדרת בפריט 26 לחלק א' של התוספת השנייה לתקנות הביטוח הלאומי (ביטוח מפני פגיעה בעבודה), התשי"ד-1954, ובפריט 13 לחלק ב' של התוספת השנייה לתקנות העוסק בעבודה היוצרת לחץ ממושך על העצבים הפריפריים.
5. המומחה אומנם קבע כי אין מדובר במחלת מקצוע אך הוא אינו יכול לחלוק על התקנות. במחלת מקצוע על המומחה לבחון רק את שאלת הקשר הסיבתי ולא את מידת ההשפעה. לכן, אם המומחה קבע כי מידת ההשפעה של העבודה פחותה מ-20% יש להכיר בפגיעה כמחלת מקצוע. במחלת מקצוע קיימת חזקה כי המבוטח חלה עקב עבודתו.
6. לכן, משהמומחה קבע קשר סיבתי בין תנאי העבודה לפגיעה בכפות ידיה, יש להכיר בתביעה.
7. משקיימות שתי חוות דעת, יש להעדיף את זו המיטיבה.
8. התובעת עותרת להכיר בפגיעה כפגיעה על דרך מחלת מקצוע ולפסוק לטובתה הוצאות נוכח היקף ההליכים.

טענות הנתבע:

1. הנתבע חוזר על האמור בסיכומיו מיום 31.3.20, לאחר מינויו של המומחה הראשון.
2. ביה"ד הארצי קבע את השאלות שיישאל המומחה.
3. מאחר שמונה מומחה נוסף, הרי שחוות הדעת הראשונה עדיין בתוקף.
4. המומחה הנוסף לא אישר כי התובעת סובלת מ- CTS. המומחה לא ציין את סוג הקשר הסיבתי והוא שלל השפעה משמעותית. המומחה הנוסף שלל מחלת מקצוע.
5. שני המומחים שללו מחלת מקצוע.
6. הנתבע עותר לדחות התביעה.

הכרעה:

לאחר שעיינו בחוות הדעת ובחנו את טענות הצדדים, באנו לכלל מסקנה כי דין התביעה להידחות.

1. התובעת טוענת כי פגיעתה היא פגיעה בדרך מחלת מקצוע אולם שני המומחים קובעים כי התובעת אינה לוקה במחלת מקצוע. צודק הנתבע שהמומחה הרפואי הראשון לא נפסל, אלא מונה מומחה נוסף ולכן, בפנינו כעת 2 חוות דעת אשר כאמור שוללות מחלת מקצוע.
2. אכן המומחה השני קובע קשר סיבתי אולם קובע כי כלל אין אבחנה ל-CTS אך משמדובר בכל מקרה בפגיעה על דרך המיקרוטראומה, אין די בקביעת קשר סיבתי אלא יש לבחון את מידת השפעת תנאי העבודה מול גורמים אחרים. משהמומחה השני שולל השפעה של תנאי העבודה של מעל 20%, משמעותה של קביעה זו היא שאין להכיר בפגיעה כפגיעה בעבודה.
3. לביה"ד אין את הידע הרפואי ולשם כך הוא ממנה מומחה רפואי. הלכה ידועה היא שמטרת מינויו של המומחה הרפואי מטעם בית הדין, לספק לבית הדין את הייעוץ הדרוש לו בשאלה העומדת להכרעה משפטית. קביעת קיומו או אי-קיומו של קשר סיבתי בין הפגימה בה לקה המבוטח לבין עבודתו, היא קביעה משפטית המושתתת על חומר הראיות שלפני בית הדין, תוך מתן משקל מכריע לחוות הדעת של המומחה המתמנה על ידי בית הדין (דב"ע לו/8-0 סימיון דוידוביץ' - המוסד לביטוח לאומי פד"ע ז 374, 383):

"לדידו של בית הדין המומחה הוא האורים והתומים המאיר את עיניו בשטח הרפואי. ככל שעל פניה אין בחוות דעת המומחה פגמים גלויים לעין, ואין היא בלתי סבירה על פניה, אין מקום לפסילתה" (עב"ל 001035/04 דינה ביקל - המוסד לביטוח לאומי ניתן ביום 6/6/2005 – פורסם במאגרים האלקטרוניים).

"הנה כי כן, בית-הדין אינו כבול בחוות הדעת הרפואית של המומחה ובתשובותיו לשאלות שהופנו אליו, אלא שלתשובות אלה יש לתת משקל מיוחד לצורך ההכרעה המשפטית, שכן יש בדברי המומחה כדי להאיר ולהבהיר את הסוגייא הצריכה הכרעה, כיד המומחיות הרפואית, המקצועית בה ניחן, ועל כן מובן מאליו כי בשאלות אלה יסמוך בית הדין את ידיו על חוות דעת המומחה ומסקנותיו ולא יסטה מהן, אלא אם קיימת הצדקה עובדתית או משפטית, יוצאת דופן, לעשות כן" (דב"ע נה/0-97 קלמן סעדה - המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 29.3.1995, פורסם במאגרים האלקטרוניים).

1. מצאנו את חוות דעתו של המומחה השני מנומקת ואנו מאמצים אותה.

סוף דבר:

1. התביעה נדחית.
2. משעסקינן בתביעה בתחום הביטחון הסוציאלי – אין צו להוצאות.

זכות ערעור לצדדים לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין.

ניתן היום, ‏כ' אדר תשפ"א (‏04 מרץ 2021), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.