רקע עובדתי

לפני תביעת נזיקין בגין עוולת תקיפה. התובע נהג מונית, יליד 1968, טוען שביום 01.05.2016, נתבע 1 בעידודה של נתבעת 2, תקף אותו קשות בעזרת לום וגז פלפל בגלל ויכוח על הכביש. נגד הנתבע 1 הוגש כתב אישום על תקיפה והוא הורשע בהליך פלילי לאחר שהודה בכתב האישום המתוקן, במסגרת הסדר טיעון.

התובע דורש פיצוי בגין נזקיו כתוצאה מהתקיפה והוא הגיש חו"ד רפואית ממנה עולה שכתוצאה מהאירוע הוא נותר עם נכות צמיתה אורתופדית בשיעור 5%. ההגנה כופרת בחבות ובנכות הנטענת, אך לא הגישה חו"ד נגדית למרות שטופס וס"ר חתום נמסר לנתבעים והתובע נבדק אצל המומחה מטעמו.

ביום 26.12.2019 התקיים דיון הוכחות בו העידו המומחה מטעם התביעה וכן התובע והנתבעים. הדיון נערך בהקלטה והצדדים הגישו סיכומיהם בכתב.

טענות הצדדים

לטענת התובע, עצר את המונית שבבעלותו, כדי לסייע לקשישה לחצות את הכביש על מנת להעלותה למונית ברחוב צה"ל מכיוון דרום לכיוון צפון, בנתיב המיועד לרכב ציבורי בלבד.

למקום הגיע רכב יונדאי בבעלותה והנהוג בידי הנתבעת 2 כאשר הנתבע 1 יושב לצידה. הנתבעת 2 צפרה לתובע שיזיז את המונית והתובע סימן לתובעת 2 לעקוף אותו.

התובע יצא מהמונית לסייע לקשישה להיכנס לרכבו ובאותו זמן יצאו הנתבעים מרכבם כאשר נתבע 1 מחזיק בידיו מוט טלסקופי וגז פלפל אשר היו עמם ברכב והנתבעת 2 מקללת את התובע נמרצות.

למקום האירוע הגיע אזרח אשר הבחין באירוע והזעיק את המשטרה ואילו הנתבעים נכנסו למכונית ונמלטו מהמקום.

נגד נתבע 1 הוגש כתב אישום והוא הורשע ואילו הנתבעת 2 עוכבה לחקירה במשטרה בגין תקיפה, אך לא ננקטו נגדה הליכים פליליים.

התביעה האזרחית הוגשה גם נגד נתבעת 2 שכן היא "כיס עמוק" ובעלת הרכב ששימש לתקיפה ולהמלטות מהמקום והיא זו אשר הכניסה את הלום וגז הפלפל לרכב.

כמו כן טוען התובע כי הנתבעת צעקה וצרחה עד כדי כך שגרמה לשיתוקו של התובע וכך לא יכול היה למלט נפשו מהתקיפה. ב"כ התובע טוען כי הנתבעת שיקרה בבית המשפט בעניין התקיפה.

כמו כן טוען ב"כ התובע כי עדותה של נתבעת 2 כי המשטרה הגיעה אליה ועשתה חיפוש ברכב חמש דקות לאחר האירוע סותרת את הכתוב בנספח 1 לכתב התביעה כי האירוע התרחש בשעה 11:48 ואילו בנספח 2 לכתב התביעה הדוח של המשטרה כתוב שהנתבעת נעצרה בשעה 14:30 כשעתיים וחצי לאחר מכן.

עוד טוען ב"כ התובע המלומד כי הנתבעת מחויבת אף לפי חוק לא תעמוד על דם רעך בכך שלא הושיטה לו יד ולא נקטו כל זהירות למניעת הנזק או להפחתתו ועזבה את התובע פצוע וחבול.

התובע נחבל בכף יד ימין ובכתף ונזקק לטיפולי פיזיותרפיה ומשככי כאבים וממשיך בכך גם כיום.

לעניין הנזק טוען ב"כ התובע כי נגרמו לתובע הוצאות רפואיות ונסיעות בסך של 80,000 ₪, הפסדי שכר במשך 4 שנים בסך של 80,000 ₪, טיפולים עתידיים בסכום של 50,000 ₪ ותשלום עבור חוות דעת משפטית בסך של 3,500 ₪.

כמו כן טוען ב"כ התובע כי לתובע נגרמו גם נזקים של הפסד שכר לעתיד, הוצאות רפואיות לעתיד, הוצאות נסיעה מוגברות לעתיד, עזרת הזולת וכאב וסבל.

לטענת הנתבעים, התובע הוא אשר תקף את הנתבעים ולא נגרם לו כל נזק ואילו הנתבע 1 נפגע בגבו מתקיפת התובע והנתבעת סובלת מחרדה כאבי גב ותת תזונה קשה.

לטענתם התובע עצר את הרכב מיד בפניה ימינה על מעבר חציה תוך שהוא חוסם את המעבר וכאשר צפרו לו יצא מיד מרכבו לעברם קילל וגידף ואז ניגש לדלת שליד הנהג וכשהנתבע קם להרגיעו דחף אותו התובע לעבר הדלת הנתבעת יצאה אף היא מהרכב על מנת להרגיע את התובע אך הוא דחף אותה לרצפה והנתבע על מנת שהתובע יפסיק לפגוע בהם ריסס גז פלפל על פניו תוך כדי שהנתבעת צורחת שיעזוב אותם לנפשם.

כן טוען ב"כ הנתבעים המלומד כי בעיותיו הרפואיות של התובע נובעות ממצב קודם לאירוע ולא כתוצאה ממנו. התובע השתתף בקטטות והיה מעורב בתאונות דרכים אף לאחר האירוע.

כן טוען הנתבע כי הסכים להסדר הטיעון רק כי נשבר ולא רצה להמשיך את הסבל שלו של זוגתו ושל ילדיו ולכן הסכים להודות רק בגלל הלחץ בו היה נתון באותה עת.

כן טוען כי לא היה כלל מוט טלסקופי ברכב והכל המצאה של התובע. בסופו של ההליך הפלילי קיבל התובע סך של 15,000 ₪ מהנתבע במסגרת הסדר הטיעון ויש להסתפק בפיצוי זה.

דיון והכרעה

עוולת התקיפה

ראשית, אציין את מרות הרוח ותחושת הסלידה שבית המשפט רוחש למעשה תקיפה בכלל, ולמעשה תקיפה הגורמים לחבלה בפרט, וברגיל צידוקים לא יימצאו לה - המרים יד על חברו חוטא פעמיים, הן כלפי חברו- על ידי העוול והסבל שגורם לו, והן כלפי עצמו- על ידי כך שמשחית הוא את מידותיו ואת הרגש המוסרי שבו.

חז"ל החמירו מאוד ביחס כלפי התקיפה באומרם (שמות רבה א) :

"ויאמר לרשע למה תכה רעך, הכית לא נאמר אלא תכה, מכאן שמשעה שאדם מרים ידו להכות חברו אע"פ שלא הכהו נקרא רשע".

ואם על המרים את ידו הדברים אמורים כן, אזי על המכה את חברו וגורם לו לחבלה, הדברים הם כל שכן.

עוולת התקיפה מעוגנת בסעיף 23 לפקודת הנזיקין (נוסח חדש) התשכ"ח – 1968 (להלן: "פקודת הנזיקין"), הקובע כדלקמן:

"23. תקיפה

(א) תקיפה היא שימוש בכוח מכל סוג שהוא, ובמתכוון, נגד גופו של אדם על ידי הכאה, נגיעה, הזזה או בכל דרך אחרת, בין במישרין ובין בעקיפין, שלא בהסכמת האדם או בהסכמתו שהושגה בתרמית, וכן נסיון או איום, על ידי מעשה או על ידי תנועה, להשתמש בכוח כאמור נגד גופו של אדם כשהמנסה או המאיים גורם שהאדם יניח, מטעמים סבירים, שאכן יש לו אותה שעה הכוונה והיכולת לבצע את זממו.

(ב) "שימוש בכוח", לענין סעיף זה - לרבות שימוש בחום, באור, בחשמל, בגאז, בריח או בכל דבר או חומר אחר, אם השתמשו בהם במידה שיש בה להזיק".

יסודות העוולה הם:

1. שימוש בכוח מכל סוג שהוא;
2. במתכוון – יסוד נפשי של המתקיף (הכוונה למעשה רצוני ואין דרישה לכוונה לגרום נזק);
3. נגד גופו של אדם – יסוד פיזי;
4. ע"י הכאה, נגיעה, הזזה (לרבות שימוש בגאז);
5. שלא בהסכמת אדם;

תחילה נדון במחלוקת העובדתית העוסקת בעיקרה בשאלה מי תקף את מי.

הצדדים מציגים תמונה עובדתית דומה של מאבק גופני אלים אך חלוקים בשאלה מי התחיל ומי התגונן כך שהתמונה העובדתית דומה אך פרשנותה הפוכה זו מזו.

בסעיף 42א לפקודת הראיות (נוסח חדש), התשל"א - 1971‏ (להלן:"פקודת הראיות") נקבע:

‏

"(א) הממצאים והמסקנות של פסק דין חלוט במשפט פלילי, המרשיע את הנאשם, יהיו קבילים במשפט אזרחי כראיה לכאורה לאמור בהם אם המורשע או חליפו או מי שאחריותו נובעת מאחריות המורשע, ובכלל זה מי שחב בחובו הפסוק, הוא בעל דין במשפט האזרחי."

כנגד נתבע 1 הוגש כתב אישום שנידון בתיק 10846-05-16 ובהכרעת הדין נכתב בהאי לישנה:

"נוכח הודאת הנאשם, אני מרשיעה אותו במיוחס לו בכתב האישום המתוקן, בעבירה של תקיפה הגורמת חבלה של ממש, לפי סעיף 380 לחוק העונשין, התשל"ז-1977. "

לאחר שעיינתי בתיק, שמעתי את הנתבעים שהעידו ונחקרו על גרסתם, ולאור העובדה שהתובע נחקר על דוכן העדים אך לא נשאל ולו שאלה אחת לענין נסיבות התקיפה. לאור העובדה כי ישנו פסק דין פלילי חלוט הכולל גזר דין שבו גם תשלום פיצויים לתובע אני סבור כי יש לקבל את גרסת התובע וכי הוכחו יסודות עוולת התקיפה ומכאן שהנתבע אחראי לנזקי התובע ודין התביעה נגדו להתקבל.

נתבעת 2

לטענת התובע נתבעת 2 סייעה לנתבע 1 בתקיפה בכך שקיללה צרחה סיפקה כלים לתקיפה, כלים אותם הובילה ברכבה.

איני יכול לקבל את טענות התובע בנוגע לנתבעת 2 שכן גם אם היה גז פלפל ברכב הרי שנשים נוהגות להחזיק גז פלפל להגנה ואין בכך לא פסול ולא אחריות או צפייה שמשהו יתקיף בעזרתו אדם אחר. לעניין המוט לא הוכח שהיה מכשיר תקיפה כזה מאוחסן ברכב הנתבעת או כי היא ביקשה מהנתבע שישתמש בו.

כמו כן איני מקבל את הטענות בדבר הצרחות ששיתקו את התובע. ראשית כי צעקה כשלעצמה איננה תקיפה לפי החוק ושנית, כיוון שלא התרשמתי שהתובע הוא אדם ש"משתתק" לאור צעקות ועברו מוכיח זאת.

משכך התביעה כנגד נתבעת 2 נדחית. לפנים משורת הדין ולאור נסיבות העניין, אין צו להוצאות.

הנזק

התובע צירף לתביעתו חוות דעת מומחה אורתופדי והנתבעים, אף שזימנו את התובע לבדיקה אצל מומחה מטעמם לא צירפו את חוות דעתו לתיק ואף לא מסרו לתובע העתק מחוות דעת זו משכך נראה כי גם מומחה הנתבעים סובר כי לכל הפחות לתובע אחוזי נכות של 5% כפי שקבע מומחה התובע. הדעת נותנת כי אם משלמים למומחה על חוות דעת ובסופו של יום לא משתמשים בה ואף לא מוכנים למסור אותה לתובע כנראה שהיא אינה לטובת הנתבעים.

המומחה מטעם התובע נחקר בחקירה נגדית בדיון מיום 26.12.2019 .

ב"כ הנתבעים המלומדת שאלה את המומחה לגבי מסמכים אשר נמצאים בתיק המוצגים אך לא עמדו לפני המומחה בעת כתיבת חוות הדעת ובהם דיווחים על קטטות וחבלות שהיו לתובע בעבר.

ב"כ הנתבעים טוענת כי לתובע רקע עשיר של קטטות וכי יתכן ולפי מה שנכתב בחוות הדעת ומצילום הCT שהשבר הוא שבר ישן, אך המומחה עמד על דעתו שהשוליים המחשידים אינם מצביעים חד משמעית על שבר ישן וכי לא ייתכן שלאדם יהיה שבר והוא לא יכאב.

כשנשאל לעניין הערתו בחוות הדעת האם השבר חדש או ישן השיב לבסוף (עמ' 13 ש' 23 לפר')

"העד, ד"ר קמחין: אני חוזר להבהיר את זה: השבר, השוליים שלו הן קצת חלקות שמחשיד שזה ישן אבל הוא בהחלט יכול להיות חדש."

משכך ולאור העובדה שהנתבעים לא הגישו חוות דעת מטעמם הסותרת את חוות הדעת של המומחה מטעם התובע וזאת למרות שהתובע נבדק ע"י מומחה מטעם ההגנה אני סבור כי חוות דעתו של המומחה מטעם התובע לא נסתרה ומשכך ניתן לקבוע כי נכותו הרפואית הצמיתה של התובע מהתאונה הינה בשיעור 5%.

לעניין הנכות התפקודית, יש ושיעור הנכות הרפואית מבטא את שיעור הנכות התיפקודית, אך לא כך בכל המקרים. לעניין זה יפים דבריו של כב' השופט ת' אור בע"א 3049/93 גירוגיסיאן נ' רמזי, פ"ד נב(3) 792, 799 (1995):

"המקרים שבהם נוהג בית המשפט להשתמש בשיעור הנכות הרפואית כמודד להפסד כושר ההשתכרות הינם מקרים שבהם הנכות הרפואית משקפת גם את מידת הפגיעה בכושר התפקוד של התובע. בדרך כלל, הנכות הרפואית משקפת אל נכון גם את מידת הפגיעה בכושר התפקוד. כך, למשל, נכות רפואית בשיעור 20% עקב פגיעה בתחום האורתופדי- כמו פגיעה ביכולת התפקוד של יד או רגל - תשקף, בדרך כלל, גם את שיעור הנכות התפקודית. הנפגע מוגבל בתנועותיו ובכושר פעילותו עקב אותה נכות, ושיעור הנכות הרפואית אשר נקבע לו משקף גם את שיעור נכותו התפקודית. אך לא תמיד כך. לעתים, הנכות התפקודית- דהיינו מידת ההגבלה של פעולות התובע עקב נכותו- אינה זהה לנכות הרפואית. כך, למשל, במקרה של נכות רפואית עקב צלקות נרחבות בגוף. במקרה כזה, הנכות הרפואית לפי התוספת לתקנות הנ"ל היא בשיעור של 20%, אף שייתכן שלא יהיה בהן הפרעה תפקודית כלשהי, או שזו תהיה בשיעור הנמוך מ-20%. נכות תפקודית, אשר באה להצביע על הפרעה בתפקודו של מי שנפגע גופנית, יכולה אפוא להיות זהה או דומה לנכות הרפואית, וכך בהרבה מקרים. אך היא יכולה להיות גם שונה ממנה."

התובע העיד כי (עמ' 30 ש' 15 לפר'):

ש: אז תאשר לי ואני רוצה גם להבין: אתה נוהג רגיל למרות ש-2 הידיים בעצם יש בהן איזושהי הגבלה תפקודית כי יד שמאל,

ת: אני מצאתי לעצמי הרגלי תפישה על ההגה שלא מפריעים לי.

ש: יש לך רישיון ציבורי מר אברהם?

ת: כן, יש לי רישיון ציבורי ואני כשיר ואני יכול לנהוג ואני נוהג.

לאור העובדה שהתובע המשיך לעבוד באותו עיסוק ובאותו מינון והתקיפה לא פגעה בכושר ההשתכרות, אני קובע כי הנכות התפקודית של התובע הינה 0%

בעניין הוצאות רפואיות ונסיעות, התובע חישב סכום של 80,000 ₪, וכן טיפולים עתידיים בסכום של 50,000 ₪. סבורני שבראש נזק זה יש לפסוק לתובע סכום גלובלי של 10,000 ₪.

בעניין ראש הנזק של כאב וסבל, בהתחשב בכך שמדובר בעוולת התקיפה, אחוזי הנכות הרפואית, ההשפלה שעבר התובע והכאבים שסבל אני פוסק לתובע סכום של 36,000 ₪, בגין הנזק הלא ממוני.

מהסכום הנ"ל יש לנכות את הפיצוי העונשי שקיבל התובע בהליך הפלילי.

כמו כן ישא הנתבע בהוצאות המשפט(לרבות חוות דעת ומתן עדות מטעם מומחה התביעה) וכן בשכ"ט עו"ד בשיעור 23.4%.

המזכירות תמציא פסק דין זה לצדדים בדואר רשום

ניתן היום, כ"ז אדר תש"פ, 23 מרץ 2020, בהעדר הצדדים.