13 אוקטובר 2019

לפני:

כב' הרשמת סימה קרמר

2. עיריית בני ברק

החלטה

1. לפניי בקשה לחייב את התובע, בעל דרכון סודני, בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות הנתבעות 1 ו - 3, בגין התביעה שהגיש נגדן ונגד הנתבעת 2.
2. לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובה, בתשובה ובכל יתר המסמכים שבתיק בית הדין הגעתי לכלל מסקנה, כי דין הבקשה להידחות מן הטעמים שיפורטו להלן.
3. נקודת המוצא בבואנו לדון בבקשה להפקדת ערובה הינה הוראת תקנה 116א לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב–1991 (להלן: "התקנות") וכך היא קובעת:

"(א) שופט בית הדין או הרשם רשאי, אם נראה לו הדבר, לצוות על תובע לתת ערובה לתשלום כל הוצאותיו של נתבע.

(ב) היה התובע מי שאינו תושב ישראל ואינו אזרח אחת המדינות בעלת האמנה לפי תקנות לביצוע אמנת האג 1954 (סדר הדין האזרחי), התשכ"ט-1969, יורה שופט בית הדין או הרשם לתובע, לבקשת נתבע, להפקיד ערובה לתשלום הוצאותיו של הנתבע, זולת אם הראה התובע ראשית ראיה להוכחת תביעתו או שהוא הראה כי הנתבע יוכל להיפרע את הוצאותיו ממנו אם התביעה תידחה או אם ראה שופט בית הדין או הרשם לפטור את התובע מטעמים מיוחדים שירשמו.

(ג) הורה שופט בית הדין או הרשם על הפקדת ערובה ולא הופקדה ערובה בתוך המועד שנקבע, תימחק התובענה, זולת אם הורשה התובע להפסיקה."

הנה כי כן, ככל שמדובר בתובע אשר אינו תושב ישראל או אחת המדינות שאמנת האג חלה עליהן, הכלל הוא חיוב התובע בהפקדת ערובה אלא אם כן הראה ראשית ראיה להוכחת תביעתו או הוכיח יכולת פירעון במקרה שיפסקו נגדו הוצאות או שמתקיימים טעמים מיוחדים המצדיקים לפטור אותו מהפקדת ערובה.

1. יודגש, כי אין די בהצגת ראשית ראיה לקיומם של יחסי עובד-מעביד כעולה מדברי ההסבר לתיקון לתקנות, כי:

"על מנת להיפטר מהפקדת ערובה, על התובע להביא "ראשית ראייה" להוכחת התביעה, וזאת באמצעות אסמכתאות המוכיחות את התביעה, בין היתר אודות קיומם של יחסי עבודה בין התובע לתובע בתקופה המנויה בכתב התביעה ובנוסף לכך שיש יסוד לכך שהנתבע לא שילם את שכרו של התובע כפי שהתחייב, או לא קיים חבות אחרת שלו" [ההדגשה אינה במקור, ס.ק.].

במילים אחרות, על תובע להראות ראשית ראיה לקיומו של החוב הנטען, זאת מעבר לקיומם של יחסי עובד-מעביד.

1. במקרה דנן, הנתבעת 1 מודה כי העסיקה את התובע אולם קמה מחלוקת לגבי תקופת ההעסקה, שכן בעוד היא טוענת שהעסיקה אותו חודש בלבד (יולי 2016) התובע טוען, כי הועסק על-ידה במשך תקופה של 17.5 חודשים (17.4.16 ועד ליום 28.9.17). הנתבעת 1 צירפה תלוש שכר בגין חודש זה אשר על פניו, אינו תקין באשר חסרים בו מספר נתונים, גם בהנחה כי הונפק עבור עבודה בגין חודש אחד בלבד. יצוין עוד, כי הנתבעת 1 לא צירפה דו"ח נוכחות בגין אותו חודש של עבודה. מנגד, התובע צירף צילומים של מסמכים אולם אלה אינם קריאים ולא ניתן כל הסבר על מהותם ועל כן, לא ניתן להתייחס לאמור בהם בשלב זה.
2. הנתבעת 3 טוענת כי אינה מכירה את התובע וכי התקשרה עם הנתבעת 1 כדי שזו תבצע עבודות עבור הנתבעת 2 כקבלן משנה. עם זאת, היא לא הגישה את הסכמי ההתקשרות עם הנתבעת 1 או הנתבעת 2, דבר אשר היה מאפשר בחינת התנהלותן של הנתבעות כלפי התובע על רקע התחייבויותיהן ההסכמיות. בהקשר הזה יצוין, כי אף הנתבעת 2 לא צירפה את הסכם ההתקשרות עם הנתבעת 1 אלא הסתפקה בצירוף הסכמי ההארכה אשר מפנים להוראות הסכם ההתקשרות, דבר האומר דרשני.
3. ביום 29.4.19 הוגש פלט שיחות בין מספרו של התובע לבין שני מספרי טלפון של עובדי הנתבעת 1. מהפלט עולה, כי התקיים קשר רצוף בין עובדי הנתבעת 1 לבין התובע במשך תקופה ממושכת – בין יוני 2016 עד ספטמבר 2017 – באמצעות שני מספרי טלפון שונים. בתקופה זו, התובע התקשר לעובדי הנתבעת 1 וגם קיבל מהם שיחות נכנסות. הסברה של הנתבעת 1 אשר הובא בתצהיריה ייחס את השיחות לכך שעובד מטעמה ריחם על התובע ולכן איפשר לו ללון בקרוואן אשר שימש את הנתבעת 1. הנתבעת 1 הוסיפה, כי השיחות אשר התנהלו מהטלפון של בעל מניות ומנהל הנתבעת 1 בוצעו על-ידי עובד אחר מהמכשיר המותקן ברכבו של בעל המניות ומנהל החברה, דבר אשר התאפשר שכן לאותו מספר הונפקו שני כרטיסי "סים". הסבר זה מעורר תמיהות לא מעטות ומכל מקום לא מסביר קשר טלפוני כה ממושך אשר התקיים עם שני מספרי הטלפון ולא רק אחד מהם.
4. בנסיבות הללו, אני סבורה כי הוכחה זיקה ברורה בין התובע לנתבעת 1 ובכלל זה לא ניתן לשלול בשלב זה את גרסת התובע לפיה תקופת העסקתו נמשכה מעבר לאותו חודש, כמו גם את טענתו כי לאור אי-תשלום זכויותיו יש לחייב את הנתבעות 2 ו - 3, ככל שתוכח אחת מהעילות להרמת מסך. אמנם, טרם נפרשה התמונה הראייתית בכללותה אולם בשים לב לכך שמדובר בעובד מוחלש מחד גיסא, וכי מאידך גיסא, הנתבעות לא הגישו מסמכים המצויים בשליטתם אשר היה בהם כדי לשפוך אור על המסכת העובדתית, זאת בהצטרף להסבר החלקי בעניין הקשר הטלפוני בין עובדי הנתבעת 1 לתובע מצאתי, כי קיימים טעמים מיוחדים לדחיית הבקשה בשלב זה.
5. יודגש, כי אין באמור לעיל כדי להביע עמדה באשר לסיכויי ההליך.
6. על כן הבקשה נדחית.
7. משנדחתה הבקשה יישאו הנתבעות בהוצאות התובע לבקשה זו בסכום של 1,200 ₪ אשר ישולמו בתוך 30 יום, שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד ליום התשלום בפועל.
8. התיק מוחזר לכב' השופט שגב להמשך טיפול.

ניתנה היום, י"ד תשרי תש"פ, (13 אוקטובר 2019), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.