12 ספטמבר 2021

לפני תביעתו של התובע, נתין סודן, לחיובן של הנתבעות 1-3 בתשלום זכויותיו הנובעות מתקופת עבודתו וסיומה. השאלה המרכזית העומדת להכרעה בתיק זה נוגעת לזהות המעסיק, תקופת העבודה, טיבה ונסיבות סיומה.

העובדות בתמצית

1. הנתבעת 1 היא חברה העוסקת בענף התשתיות, אחזקת כבישים, מדרכות וכיו"ב; הנתבעת 2 היא חברה קבלנית העוסקת בתחום הפיתוח והבנייה והנתבעת 3 היא עיריית בני ברק (להלן – עיריית בני ברק).
2. ביום 10.02.2015 נחתם בין עיריית בני – ברק לבין הנתבעת 2 הסכם לביצוע עבודות תיקונים ואחזקה שנתית של כבישים, מדרכות ומתקני רחוב. הסכם זה הוארך לתקופה נוספת. אין חולק כי התובע הועסק על ידי הנתבעת 2 בחודש יולי 2016 בלבד למשך 16 ימים. עבור תקופת עבודתו זו הונפק לו תלוש שכר אשר הוגש לתיק.

עיקרי ההליך

1. התביעה הוגשה בתחילה כנגד הנתבעות 1-3 בלבד ואילו הנתבעת 2 צורפה כנתבעת נוספת לבקשתה של עיריית בני ברק ולאחר שהודיעה כי התקשרה אתה לצורך ביצוע עבודות.
2. בקשת התובע למתן עדות מוקדמת התקבלה על ידי בית הדין וביום 18.03.2018 התקיים דיון אלא שבשל העובדה שהנתבעות לא התייצבו, התובע לא נחקר על תצהירו. לאחר מכן עזב את הארץ.
3. דיון הוכחות התקיים ביום 01.01.2020 ובו נחקרו מר אלכסנדר ביאלצקי, נציג העירייה, מר איזק ג'ורג' ומר מוחמד חטיב. ביום 14.12.202. לאחר הגשת הסיכומים נחקר מר אחמד רשק.

הראיות בתיק

1. התובע הגיש תצהיר עדות ראשית מטעמו. בנוסף, ביום 17.03.2019 ניתן צו לחברת "פרטנר תקשורת בע"מ". בהתאם לצו האמור, הנפיקה חברת פרטנר פלט שיחות ממספר הטלפון של התובע למספרי הטלפון המשויכים לטענתו לממונים עליו, מר אחמד ומר חמודי (מר מוחמד חטיב).
2. מטעם הנתבעת 1 הוגש תצהירו של מר מוחמד חטיב, בעל המניות והמנהל בה וכן מר אחמד רשק אשר הועסק בנתבעת 1 בתקופה הרלוונטית. מטעם עיריית בני ברק העיד מר אלכס ביאלצקי, מהנדס אגף פיתוח ותשתיות ואילו מטעם הנתבעת 2 הוגש תצהירו של מר איזק ג'ורג', בעל המניות בה.

טענות התובע בתמצית

1. לטענת התובע, הוא הועסק בעיריית בני ברק בביצוע עבודות הקשורות בענף הבניין באמצעות הנתבעת 1, זאת החל מיום 17.04.2016 ועד ליום 28.09.2017. עבודתו כללה תיקוני מדרכות וניקוי שמן מכבישים. במהלך תקופה זו הממונים עליו היו מר אחמד ומר חמודי אשר שילמו את שכרו.
2. במהלך תקופת העסקתו עבד התובע בימים א' – ה' בין השעות 07:00-16:00 ובימי שישי בין השעות 07:00-14:30. כמו כן, לעיתים הוא נאלץ להמשיך בעבודתו מעבר לשעות העבודה הרגילות עד השעה 20:00. שכרו היומי עמד על סך של 350 ₪.
3. עוד טען, כי העסקתו הסתיימה עקב אי קבלת שכר עבור חודש אוגוסט 2017 במועד. בנוסף, וחרף בקשותיו, לא הציגה הנתבעת 1 כל מסמך כגון: דו"חות נוכחות או טפסי 101, למעט תלוש השכר לחודש יולי 2016. לפיכך טען התובע, כי נטל ההוכחה להוכחת תקופת ההעסקה מוטלת על המעסיק. עוד הוסיף, כי על יחסי העבודה בין הצדדים חל צו ההרחבה בענף הבניין.
4. התובע טען, כי במהלך כל תקופת העסקתו של התובע הפרה הנתבעת 2 את הסכם ההעסקה מול עיריית בני ברק שעה שלא פיקחה על הקבלנים המועסקים דרכה ואף פעלה ללא רישיון ובניגוד לכללי מנהל תקינים.
5. ביחס לאחריות עיריית בני ברק טען, כי זו לא נקטה באמצעים סבירים על מנת למנוע פגיעה בזכויותיהם של עובדי קבלן בשטחה ואף לא מינתה בודק שכר לצורך כך. לנוכח כלל האמור, טוען התובע, כי יש לראות בנתבעות מעסיקות במשותף ותבע רכיבים שונים, כמפורט בכתב התביעה.

טענות הנתבעת 1 בתמצית

1. לטענת הנתבעת 1 התובע הועסק על ידה למשך 16 ימים בלבד בחודש יולי 2016 ועבור תקופה זו היא הנפיקה לו תלוש שכר. התובע אף אישר בתצהירו כי קיבל את תלוש השכר בזמן אמת.
2. לבקשת התובע נקבע דיון לשמיעת עדותו המוקדמת. ברם, כתב התביעה וההזמנה לדין לא הומצאו לה כנדרש ובשל כך לא התייצבה לדיון באופן שהתובע לא נחקר על תצהירו. באישור המסירה צוין: "באתי למענו של הנ"ל ואיש לא נמצא בבית" וגם סומנה המשבצת "סרב לקבל". מדובר בסתירה.
3. עוד טוענת הנתבעת 1, כי התובע לא הגיש כל ראיה מטעמו למעט תצהירו שכאמור לא נחקר עליו. התובע אף הגדיל לעשות והגיש את תביעתו ימים ספורים בלבד בטרם עזיבתו את הארץ, זאת על מנת לסכל את יכולתה של הנתבעת להתגונן כנדרש ולחקור אותו על תצהירו. מאחר שכך, הרי שלא ניתן לתת משקל לתצהירו.
4. בנוסף, בתביעתו ובתצהירו סתירות רבות. כך לדוגמא, הוא טוען בסעיף 13 לכתב התביעה כי סיים את עבודתו מאחר שלא קיבל שכר עבור חודש אוגוסט 2017 ובהמשך טוען כי עזב את עבודתו בשל מצבו הרפואי. גם טענתו, לפיה הוא קיבל הנחיות ממנהלי הנתבעת 1 נסתרה בהמשך כתב התביעה והוא ציין כי לא היה לו כל קשר עם הנתבעת 1 למעט תשלום השכר.
5. במהלך ניהול ההליך הגיש התובע דו"ח פירוט שיחות ואולם, הוא לא הוכיח כי מספר הטלפון לגביו טען התובע היה בבעלותו בתקופה הרלוונטית לתביעה. שנית, מדו"ח פירוט השיחות כלל לא ניתן ללמוד על קיומם של יחסי עובד ומעסיק, זאת מאחר שהפער בין מועדי שיחות הטלפון הוא גדול. גם השעות בהן נוהלו שיחות הטלפון לא היו שעות עבודתו הנטענות של התובע.
6. טענותיה אלה של הנתבעת 1 נתמכו בעדויותיהם של מר מוחמד חטיב, מנהל הנתבעת 1, ומר אחמד רשק. יתרה מכך, התובע הועסק בתקופה הרלוונטית אצל מעסיקים אחרים. בקשתה של הנתבעת 1 לקבלת דו"ח פירוט מעסיקים מביטוח לאומי נתקלה בהתנגדות עזה מצד ב"כ התובע ובסופו של יום בקשה זו נדחתה על ידי בית הדין.
7. לגופו של עניין טוענת הנתבעת 1, כי התובע לא הוכיח כי התפטר מעבודתו בנסיבות המזכות אותו בפיצויי פיטורים ולא הציג בדל ראיה לעבודה בשעות נוספות. לנוכח כלל האמור, דין התביעה להידחות.

טענות העירייה בתמצית

1. בינה לבין התובע לא התקיימו יחסי עובד ומעסיק. בתקופה הרלוונטית לתביעה היא התקשרה עם הנתבעת 2 לביצוע עבודות תיקונים ואחזקה שנתית של כבישים, מדרכות ומתקני רחוב. ככל שהתובע הועסק בחצריה של עיריית בני ברק, הרי שהדבר נעשה באמצעות הנתבעת 2.
2. בנוסף, מתצהירו של מר אלכס ביאלצקי, נציג העירייה, עולה כי אף אחד לא הכיר את התובע.
3. מהאמור לעיל עולה, כי בין התובע לבין עיריית בני – ברק אין כלל יריבות. העירייה לא נטלה כל חובה כלפיו. ככל שהתובע הועסק על ידי הנתבעת 2 הרי שבהתאם להסכם ההתקשרות בין העירייה לבינה, התחייבה הנתבעת 2 לשאת בכל התשלומים והחובות לעובדיה.
4. זאת ועוד. הנתבעת 1 כלל אינה מוכרת לעיריית בני – ברק ואין לה שום קשר עימה.
5. לנוכח כלל האמור, טוענת עיריית בני ברק, כי יש לדחות את התביעה נגדה על הסף בהעדר עילה.

טענות הנתבעת 2 בתמצית

1. לטענת הנתבעת 2 אין כל יריבות בינה לבין התובע, לא התקיימו ביניהם יחסי עובד ומעסיק והיא לא נטלה על עצמה חובות בדיני העבודה. הנתבעת 2 לא מכירה את התובע וגרסתה זו לא הופרכה על ידי התובע בשום שלב.
2. הנתבעת 2 צורפה להליך רק ביום 06.09.2018, הרבה אחרי שהתובע עזב את הארץ ומבלי שהוגש כתב תביעה מתוקן/תצהיר עדות ראשית בו נטענו טענות כלפיה וללא שניתנה לנתבעת 2 האפשרות לחקור את התובע על תצהירו. התובע לא טען בשום שלב של ההליך שהנתבעת 2 היא מעסיקתו. בנוסף, העד מטעם הנתבעת 2 לא נחקר בעניין קיומם של יחסי עובד ומעסיק בינה לבין התובע. הנתבעת 2 שימשה כקבלן ראשי לעיריית בני ברק וחלק מהעבודות הועברו לביצועה של הנתבעת 1.
3. התובע פירט בתצהירו כי מעסיקתו היא הנתבעת 1, כי שכרו שולם על ידה והפיקוח על עבודתו נעשה על ידי מנהליה. התובע לא פנה לנתבעת 2 בשום דרישה ובשל כך יש לדחות את התביעה כנגדה על הסף. טענתו היחידה של התובע כנגד הנתבעת 2 היא כי היא הפרה את התחייבותה כלפי עיריית בני ברק. עם זאת, טענה זו הופרכה בחקירתו הנגדית של נציג העירייה אשר טען כי הנתבעת 2 פעלה בהתאם לנוהג לפיו קבלן ראשי מתקשר עם קבלן משנה.
4. לגופו של עניין טוענת הנתבעת 2, התובע לא הוכיח כי התפטר מעבודתו בנסיבות המזכות אותו בפיצויי פיטורים ולא הציג בדל ראיה לעבודה בשעות נוספות; התובע לא הציג כל הסבר לשעות המאוחרות בהן בוצעו שיחות הטלפון, לא הפריך את עדותו של נציג העירייה לפיה לא ראה עובדים סודנים או אריתראים באתר ולא הפריך את טענת הנתבעת 1 לפיה הועסק למשך חודש אחד בלבד.
5. לסיכום טוענת הנתבעת 2, כי נגרם לה עיוות דין מאחר שלא ניתנה לה ההזדמנות לחקור את התובע על תצהירו, נבצר ממנה לקבל מסמכים שהיה על התובע לגלותם ואף נמנעה ממנה זכותה לקבלת דו"ח מעסיקים מהביטוח הלאומי. כך נמנעה ממנה זכותה להתגונן כראוי. משכך, אין לתת כל משקל לתצהירו של התובע.

דיון והכרעה

1. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ולאור התשתית הראייתית שהוצגה בפניי, החלטתי לדחות את התביעה על ראשה ועל כל רכיביה, והכל כפי שיפורט להלן.
2. תחילה אבהיר, כי בכל הנוגע לנתבעת 2 – מאחר שזו צורפה רק לאחר עזיבתו של התובע את הארץ, ומשכתב התביעה כלל לא תוקן ולא ניתנה לה האפשרות לחקור את התובע על תצהירו, הרי שלא ברורה עילת התביעה כנגדה ולכן דין התביעה כנגדה להידחות. עוד אציין, כי יש טעם לפגם באישור המסירה של ההזמנה לעדות המוקדמת שהוגש לתיק בית הדין, שהרי לא ייתכן שהנתבעת 1 "לא נמצאת" ובו זמנית מסרבת לקבל את הזימון.
3. לטענת התובע, הוא הועסק על ידי הנתבעת 1 בחצרי העירייה החל מיום 17.04.2016 ועד ליום 28.09.2017. מנגד טוענת הנתבעת 1, כי הוא הועסק תקופה של 16 ימים בלבד, בחודש יולי 2016. עבור תקופה זו הונפק לתובע תלוש שכר ועל כך אין חולק.
4. התובע סומך את טענתו על פלט שיחות שהונפק על ידי חברת פרטנר בהתאם לצו מיום 17.03.2019. הצו התייחס לשיחות טלפון שהתקיימו בין מספר הטלפון של התובע לממונים עליו, מר אחמד ומר חמודי. בהתאם לפלט השיחות אשר מתפרש על עמודים בודדים בלבד, כלל לא ניתן לקבוע קיומם של יחסי עובד ומעסיק בין התובע לבין הנתבעת 1. מדובר ב- 25 שיחות טלפון בסך הכל בתקופה של כ- 17 חודשים. אף על פי שהתובע פירט בתביעתו ובתצהיר העדות הראשית מטעמו כי עבודתו התקיימה בשעות היום, רוב רובן של שיחות הטלפון המפורטות בפלט השיחות התקיימו בשעות אחר הצהריים והלילה המאוחרות, לרבות בשעה אחת בלילה.
5. כאשר נשאל על כך מר מוחמד חטיב, הוא מר חמודי, השיב כדלקמן:

"ש. אני מציג בפניך פלט שיחות של התובע שנתקבל לאחר צו בית הדין אל מול הטלפון שלך האישי במועדים נוספים, כאן ניתן לראות שיש שיחות לא רק בחודש יולי 2016 (שהוצא בו התלוש) אלא בחודשים אחרים, איתך ועם מר אחד רשק, איך אתה מסביר את זה?

ת. לטלפון שלי היו שני קווים, אותו מספר שני סימים, אחד שהיה משמש את הטנדר של האחזקה שהיו עובדים איתו שהיה משמש את הצוות אחזקה, איפה אתה רואה שיחות??? אני רואה שיש פה הרבה שיחות שהם לא אליי, אני רואה פה שיחות ב- 22:00 מה יש לו לדבר איתי ב- 22:00 בלילה?

ש. לשאלתך אני אומר לך שהפלט שהצגתי בפניך הן פלט של שיחות נכנסות לטלפון של התובע ומפנה אותך לשיחות מהטלפון שלך?

ת. אני רואה פה שיחות גם ב- 1-2 בלילה, מה יש לי לעשות איתו בשעות האלה? כנראה הוא ואחמד היו חברים, לא כנראה הם היו בקשר טוב, גם אחרי שהוא סיים הוא היה בקשר איתו." (עמ' 20 לפרוטוקול בשורות 9-21)

1. גם מר אחמד רשק בעדותו תמך בדבריו של מר מוחמד חטיב (מר חמודי). לדבריו, הוא שוחח עם התובע בטלפון ואף הציע לו לעבור בקראוון ששימש את הנתבעת 1 כמשרד (עמ' 28 לפרוטוקול בשורות 17-22). מר רשק גם הצהיר בתצהירו כי בינו לבין התובע נרקמו יחסי ידידות. מאחר שטענתו של מר רשק בנושא זה לא נסתרה, בין היתר בשל העובדה לפיה התובע לא נחקר על תצהירו, טענה זו מתקבלת.
2. זאת ועוד. טענת התובע לפיה הוא הועסק בנתבעת 1 למשך תקופה של כ- 17 חודשים נסתרה הן בעדותו של מר חמודי והן בעדותו של מר רשק (עמ' 26 לפרוטוקול בשורה 20). יתרה מכך, מר אלכסי ביאלצקי, מהנדס תשתיות בעיריית בני ברק ציין בעדותו בפניי, כי בתקופה זו הוא לא ראה עובדים סודנים או אריתראים באתרים אותם ביקר באופן תדיר (עמ' 9 לפרוטוקול בשורות 5-6).
3. לאור כלל האמור, תקופת העבודה שהוכחה בפניי היא עבור חודש יולי 2016 בלבד. התובע לא עמד בנטל ההוכחה להוכחת תקופה העסקה ארוכה מכך. מאחר שכך, תביעתו של התובע לתשלום פיצויי פיטורים, הבראה והפרשות לפנסיה נדחית. גם תביעתו לתשלום דמי חגים, חופשה ונסיעות נדחית בהעדר הוכחה. בנוסף, ובהתאם לסעיף 9 לחוק הודעה לעובד ולמועמד לעבודה (תנאי עבודה והליכי מיון וקבלה לעבודה), תשס"ב-2002, מאחר שהתובע הועסק תקופה הקצרה משלושים ימים, גם רכיב זה נדחה.

סוף דבר

התביעה נדחית על כלל רכיביה.

לאור תוצאות ההליך, ישלם התובע לכל אחת מהנתבעות סך של 5,000 ₪. סכום זה ישולם תוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין.

ניתן היום, ו' תשרי תשפ"ב, (12 ספטמבר 2021), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.