בפני בקשת המבקש לסילוק התביעה נגדו על הסף מחמת מעשה בית דין או השתק פלוגתא.

לאחר עיון בטענות הצדדים בדבר קיומו של מעשה בית דין או השתק פלוגתא, אני קובעת כי השאלה, אם המבקש/הנתבע 1 (להלן: הלקוח) היה זכאי לבטל את השיק שמשך לפקודת הנתבע 2 ושבעניינו נתן הוראת ביטול, היא פלוגתא שהתעוררה במסגרת התביעה הקודמת בתא"מ 65935-09-16 (סעיף 9.3 לכתב ההגנה שהגיש הבנק), נשמעו לגביה ראיות (עדות הלקוח - התובע באותה תביעה) ואף נדונה בפסק הדין ובית המשפט קבע לגביה ממצא פוזיטיבי (עמ' 2 ש' 23 לפסק הדין: "הנתבעת מוסיפה וטוענת כי ככל הנראה התובע היה חייב לשלם את סכום השיק לצד ג'..."; עמ' 4 ש' 13-17: "אני מאמין לעדותו של התובע לפיה מדובר בשיק שלא היה מקום לפרוע אותו".)

מכאן, שמדובר בשאלה שהועלתה לדיון בעת הצבת חזית המחלוקת בכתבי הטענות, הלקוח הביא לגביה את גרסתו בהרחבה (ראו עמ' 3 שורות 1-9 לפסק הדין), והבנק היה רשאי לזמן לעדות מטעמו באותה תביעה את הנתבע 2, כדי שגם גרסתו תעמוד בפני בית המשפט בסוגיה זו, ולא גרסת הלקוח בלבד. הבנק נמנע מזימון הנתבע 2 כעד מטעמו, ובית המשפט קבע ממצאים על יסוד עדות הלקוח שהיתה מהימנה ולא נסתרה.

עקרון סופיות הדיון וכללי מעשה בית דין והשתק פלוגתא חלים על כן במקרה זה, ומונעים מהבנק לפתוח מחדש, בתביעה נפרדת, כלפי הלקוח (להבדיל מהנתבע 2 שלא היה צד לתביעה הקודמת) את השאלה, האם הלקוח היה זכאי לבטל את השיק במערכת היחסים החוזית בין הלקוח לבין הנתבע 2.

לפיכך אני מורה על דחיית התביעה נגד הנתבע 1 על הסף.

אני מחייב את התובע בהוצאות הנתבע 1 בסך 5,000 ש"ח.

הבנק אינו יכול לתקן מחדל דיוני זה על ידי הגשת תביעה חדשה נגד הלקוח בעילה של עשיית עושר ולא במשפט, שכן היה ביכולתו לברר את שאלת זכותו של הלקוח לבטל את השיק במערכת היחסים שבינו לבין הנתבע 2, במסגרת התביעה הקודמת, מאחר שפלוגתא זו הועמדה בפני בית המשפט במסגר כתבי הטענות ואף הוכרעה על ידו

ניתנה היום, ב' חשוון תשע"ט, 11 אוקטובר 2018, בהעדר הצדדים.