עניינה של החלטה זו הוא בקשת המבקש להפחית את סכום העירבון שעליו להפקיד בקופת בית המשפט עם הגשת בקשת רשות הערעור, כך שבמקום הפקדת סך 10,000 ₪, יפקיד רק סך 4,000 ש"ח.

2. בקשת רשות הערעור הוגשה בעניין החלטת בית משפט השלום בירושלים מיום 8.4.2018 בת"א 61592-03-18 (כבוד השופטת א' אבמן-מולר), שעל-פיה עוכבו הליכי הוצאה לפועל שנקט המשיב נגד המבקש, בכפוף להפקדת סך של 100,000 ₪. הליכי ההוצאה לפועל אלו ננקטו בעקבות פסק-דין שניתן בהסכמה בבית משפט השלום בתא"ק 57923-01-17 ביום 3.7.2017 (כבוד השופט מ' צ'רקה), שעל פיו חויב המבקש לשלם למשיב את מלוא חובו, בהתאם למסמכי הבנק אשר יומצאו למבקש ויכללו את יתרת החוב בצירוף ריבית רגילה. סכום התביעה היה בסך כ-138,000 ₪.

במסגרת התביעה המתבררת בבית המשפט קמא (בת"א 61592-03-18), עותר המבקש לביטול פסק הדין שניתן כאמור, בהסכמה (בתא"ק 57923-01-17) וזאת לנוכח טענות שונות שהעלה בעניין מסמכי הבנק ואופן חישוב הריבית על סכום החוב, בעוד עצם החוב לא היה שנוי במחלוקת.

ההליך הנדון נפתח ביום 25.4.2018 בבקשה לסעד זמני שעניינו עיכוב הליכי ההוצאה לפועל, תוך הפחתת הסכום שיופקד כתנאי לכך, לסך 50,000 ₪. בהסכמת המשיב, ניתנה ביום 14.5.2018 החלטה (כבוד השופט א' דורות), שעל-פיה הועמד סכום ההפקדה האמור, על סך 50,000 ₪. בקשה נוספת של המבקש מיום 16.5.2018, להפחתה נוספת של סכום ההפקדה לסך 10,000 ₪, נדחתה בהחלטה (כבוד השופט א' דורות) מיום 5.6.2018, תוך חיוב המבקש בתשלום הוצאות למשיב בסך 4,000 ₪.

3. בקשת רשות הערעור הוגשה ביום 21.5.2018. בהתאם להודעה על קביעת עירבון (על-פי תקנה 430 בתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן – תקנות סדר הדין האזרחי), מיום 27.5.2018, נדרש המבקש להפקיד סך 10,000 ₪ תוך 29 יום.

משלא הופקד העירבון, נשלחה אל המבקש ביום 7.8.2018 התראה על-פי תקנה 431 בתקנות סדר הדין האזרחי. בעקבותיה הגיש המבקש ביום 8.8.2018 בקשת ארכה להפקדת העירבון ובהחלטה מיום 9.8.2018 התקבלה הבקשה בחלקה, ונקבע כי העירבון יופקד עד יום 22.8.2018. בקשת ארכה נוספת, שבמסגרתה טען המבקש כי הוא זקוק לפרק זמן נוסף להשגת הסכום הנדרש להפקדה, הוגשה ביום 21.8.2018. בהחלטה מאותו יום נקבע, כי לנוכח פרק הזמן הממושך שחלף מאז הוגשה בקשת רשות הערעור, ניתנת למבקש ארכה אחרונה להפקדת העירבון וזאת עד יום 27.8.2018.

המבקש לא הפקיד את העירבון עד המועד שנקבע והגם שכאמור, ביקש ארכות לשם הפקדתו – ולא לשם הגשת בקשה להפחתתו – לא הפקיד את סכום העירבון אלא עתר כאמור, להפחתתו.

4. שני הנימוקים העיקריים בבקשה הנדונה הם אלו: האחד, לטענת המבקש, הוצאות המשיב מובטחות בסכום שהפקיד בסך 50,000 ש"ח ולפיכך לטענתו, אין צורך בהפקדה נוספת. השני, מדובר בהליך שהיקפו אינו מצדיק הפקדת עירבון בסכום שנקבע להפקדה (10,000 ש"ח), ולטענתו, ניתן להסתפק בעירבון בסך 4,000 ₪.

5. לאחר עיון בבקשה, לא מצאתי לנכון להיעתר לה ואף לא נמצא צורך לבקש את תגובת המשיב, אשר יהיה בה משום יצירת ארכה מלאכותית נוספת להפקדת העירבון. כל זאת מהטעמים שיובאו בקצרה עתה.

6. כידוע, המערער, או המבקש רשות לערער, נדרש להפקיד עירבון שתכליתו הבטחת הוצאות המשיב, אם הערעור יידחה. פטור מהפקדת עירבון או הפחתתו מותנה בשניים: האחד, בכך שהמבקש הראה כי מצבו הכלכלי דחוק עד כי אינו מאפשר הפקדה של סכום העירבון. השני, בכך שהראה כי סיכויי ההליך שנקט להתקבל טובים.

המבקש לא הראה כי מצבו הכלכלי דחוק וכי אינו מאפשר את הפקדת העירבון בסכום שנקבע, כך שדי בכך כדי לדחות את הבקשה.

באשר לסיכויי בקשת רשות הערעור, הרי שקשה לומר כי הם גבוהים. זאת בין השאר, מהטעמים שהובאו בהחלטה מיום 5.6.2018 (כבוד השופט א' דורות), אשר דחתה את הבקשה להפחתה נוספת של סכום העירבון שנקבע להפקדה כתנאי לעיכוב הליכי ההוצאה לפועל. כאמור שם (פסקה 10):

"הבקשה להקטנת סכום ההפקדה מבוססת, כאמור, על טענות הבנק בכתב ההגנה שהוגש על ידו בבית משפט קמא, בתגובה לתביעת המבקש, בה עתר לביטול פסק הדין של בית משפט קמא מיום 3.7.17 (בהתבסס על טענת המבקש כי הבנק הפר את הסכמת הצדדים). למעשה, המבקש טוען כי חל שינוי בנסיבות, בעקבות הגשת כתב ההגנה, המצדיק את הפחתת סכום ההפקדה. עיינתי בכתב ההגנה שהגיש הבנק לבית משפט קמא ולא מצאתי בו עילה המצדיקה את הבקשה להקטנת סכום ההפקדה לסך של 10,000 ₪ כמבוקש בבקשה שבפניי. עיינתי במסמכים הרבים שצירף המבקש לבקשת ההקטנה ולא מצאתי כי המבקש נקב בסכום החוב, על פי שיטתו. כל טענותיו של המבקש כלפי הבנק נוגעות למסמכים שהומצאו לו על ידי הבנק הכוללים ריבית חריגה בניגוד למוסכם בפסק הדין. יחד עם זאת, המבקש לא צירף תחשיב משלו, או חוות דעת של רואה חשבון, המלמדים על גובה החוב לגרסתו. בנסיבות אלה לא מצאתי הצדקה להיעתר לבקשה ולהפחית את סכום ההפקדה פעם נוספת".

7. בדומה, יש לדחות את טענת המבקש כי הוצאות המשיב מובטחות בסכום שהפקיד (50,000 ₪) כתנאי לעיכוב הליכי ההוצאה לפועל. שכן, העירבון שהופקד כאמור, הופקד על חשבון חובו של המבקש למשיב, בעוד שעצם החוב אינו שנוי במחלוקת, אלא רק גובהו. עירבון זה אינו יכול לשמש גם להבטחת הוצאות המשיב, שאותן יידרש המבקש לשלם אם בקשת רשות הערעור תידחה.

כך גם לא ניתן לקבל את טענת המבקש בדבר היקפו של ההליך הנדון. לא רק שנכון לעכשיו כבר ננקטו לא מעט הליכי ביניים במסגרתו, אלא שכידוע, רק במקרים נדירים יהיה בטעם זה כדי להצדיק הפחתה של העירבון. ככלל, הטענה בדבר היעדר יחס סביר בין סכום העירבון שנקבע לבין שווי העניין, אינה מצדיקה פטור מהפקדת עירבון או הפחתתו, גם אם יש נסיבות שבהן תימצא הצדקה לשקול זאת (ראו: ע"א 7692/08 עזרא נ' נציגות הבית ברחוב מרווה 8 ירושלים (23.10.2008), כבוד הרשמת דאז (השופטת היום) ג' לוין; ע"א 1787/10 שור נ' לנגה (11.4.2010) (כבוד הרשמת דאז (השופטת היום) ד' כהן-לקח).

8. לנוכח כל האמור, הבקשה נדחית.

העירבון יופקד עד יום 2.9.2018, שאם לא כן, תידחה בקשת רשות הערעור ללא צורך במתן החלטה או התראה נוספת.

בשולי הדברים אוסיף, כי ככל שהמשיב יסכים להפחתה של סכום העירבון, יוכל המבקש להגיש הודעה מתאימה ולהפקיד את הסכום שעליו יוסכם ובלבד שיהיה זה עד המועד האמור.

ניתנה היום, ט"ז באלול תשע"ח, 27 באוגוסט 2018, בהיעדר הצדדים.