בפני בקשה למתן רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בירושלים (כב' השופטת עינת אבמן מולר) מיום 8.4.18, בת.א. 61592-03-18.

לאחר עיון נמצא שאין מקום למתן רשות כמבוקש וזאת אף ללא צורך בתגובה;

בתיק 61592-03-18 התבקש בית המשפט לעכב הליכי הוצל"פ שנפתחו כנגד המבקש על בסיס פסק דין שניתן עוד ביום 3.7.17 בהסכמה, במסגרת ת.א. 57923-01-17 (כב' השופטת מוריה צ'רקה).

בגדר פסק דין האמור, הוסכם כי המבקש ישלם את מלוא סכום ההלוואות שנטל ויתרת חוב - שיש לו כלפי הבנק, המשיב. התשלום יבוצע תוך 30 יום מיום שתומצא לו הודעה בדבר יתרת החוב העדכנית ובה פירוט חישוב הריביות המדויק. עוד נקבע כי לסכום החוב תתווסף ריבית רגילה, על פי הסכמי ההלוואה והסכם מסגרת האשראי והעו"ש, בלא ריבית פיגורים.

(בהמשך, במסגרת תיקון טעות סופר הובהר כי סכום יתרת החוב תקבע לאחר קיזוז של תשלומים שכבר שולמו עבור ההלוואות. ר' שם החלטה מיום 24.7.17).

הבקשה לעיכוב ביצוע הליכי ההוצל"פ - הוגשה בתיק 61592-03-18, עוד בטרם הוגשה התביעה באותו תיק.

לאחר עיון בבקשה ובנספחיה ובמקביל להעברת הבקשה לתגובה, הורתה כב' השופטת אבמן מולר בהחלטה מיום 28.3.18 כי - "בשלב זה יהיה מקום לעיכוב הליכי הוצל"פ בכפוף להפקדת סך של 100,000 ₪ בקופת הוצל"פ".

בהמשך התקבלה תגובת המשיב, אשר בהגינותו נתן הסכמה לעיכוב הליכי הוצל"פ בסכום האמור. לפיכך, בהחלטה משלימה מיום 8.4.18, אושרה אותה החלטה ראשונית. נקבע כי הליכי ההוצל"פ יעוכבו בכפוף להפקדת 100,000 ₪ בקופת ההוצל"פ. במקביל נקבע מועד להגשת התביעה.

הבקשה בפני היא למתן רשות ערעור על החלטה זו, המורה כאמור על ההפקדה כתנאי לעיכוב.

לשלמות התמונה יצוין כי גם בגדר תיק זה נוהלו הליכים לעיכוב זמני (בפני כב' השופט א' דורות), אך עד היום לא הופקד אף סכום מופחת יותר, עליו הורה כב' השופט דורות (50,000 ₪) וממילא אין עיכוב בתוקף.

המבקש טוען כי המשיב הפר הסכמה שהתקבלה בין הצדדים ואשר לה ניתן כאמור תוקף של פסק דין במסגרת ת.א. 57923-01-178. נטען כי המשיב לא ערך כנדרש את חישוב חוב המבקש וכן כלל בחישוביו גם ריבית פיגורים, אף שלא כך הוסכם.

עיון בתיקים הרלוונטיים מלמד כי הסיכוי שתתקבל התביעה אשר הוגשה בת.א. 61592-03-18, לביטול ההסכמה אשר בת.א. 57923-01-17 - אינו גבוה;

אפילו ימצא כי לא הופחתה ריבית הפיגורים (ולא כך נראה הדבר), עדיין עולה מכלל הנספחים שהוצגו כי מדובר בחוב שצבר המבקש לחובת המשיב העולה על 100,000 ₪. לפיכך, בדין הותנה עיכוב הביצוע בהפקדת סכום זה.

מעבר לנדרש אפנה לנספח א'2 לכתב ההגנה שהגיש המשיב בתיק דלמטה (כתב ההגנה הוגש, לאחר שניתנה כבר ההחלטה נשוא הבקשה). ממסמך זה ניתן ללמוד שבוצעה הפחתה של ריבית הפיגורים והחוב עמד, אף לאחר הפחתה זו, על 145,289.23 ₪ (במועד המכתב מיום 28.8.17, בוצעה הפחתה של 2,409 ₪, ריבית פיגורים).

מיותר לציין כי אפילו הייתי מניחה שיש סיכוי לתביעת המשיב להתקבל, לא יהא בכך בלבד כדי למחוק את חובותיו כלפי המשיב.

די באמור לעיל וזאת אף מבלי להידרש לכך שמתחם ההתערבות של ערכאות הערעור בשיקול דעת של הערכאה הראשונה בכל הקשור לסעד זמני, הוא תחום ומצומצם.

בעניין זה ר' רע"א 438/88 יום טוב נ' סלוטקין (ניתן ביום 26.8.88); רע"א 5072/00 איזי יוגב תעשיות בע"מ נ' מסגריית האחים אבו בע"מ, פ"ד נה (2) 307, 310 (2000); רע"א 2397/06 אברג'יל נ' מנהל מקרקעי ישראל (ניתן ביום 6.8.06); רע"א 8267/07 סאמר נ' סאמר (ניתן ביום 14.10.07); רע"א 1496/08 שהארוך נ' דיל (ניתן ביום 28.2.08); רע"א 3851/11 נדב נ' לוי (ניתן ביום 7.6.2011); רע"א 769/11 אלמוסני נ' כרמון (ניתן ביום 4.5.2011); רע"א 1290/11 צרויה נ' מושב עמיעוז מושב עובדים להתיישבות חקלאית שיתופית בע"מ (ניתן ביום 24.2.2011).

אכן לא התבקשה תשובה, אך - לא בלי היסוס אני נמנעת מהטלת הוצאות על המבקש;

בדין הפנו חברי (כב' השופט דורות וכב' השופטת בר אשר), לכך שהמבקש לא ציין את הסכום אשר אינו חולק כי עליו לשלמו וממילא אף לא שילמו למשיב. מוטב כי מחדל זה יתוקן.

טוב יעשה המבקש אם ייפגש (במידת הצורך עם איש מקצוע מטעמו), עם נציג המשיב - ואלה יגיעו יחדיו לסכום החוב המוסכם וזאת במקום נקיטת הליכים בבית משפט קמא ובלשכת ההוצאה לפועל.

המבקש אינו חולק על עצם קיום חוב שלו לבנק ועליו להסדיר חוב זה ויפה שעה אחת קודם.

בהמשך לכל האמור - הבקשה נדחית ללא צו להוצאות.

מקום בו לא נפסקו הוצאות, תחזיר המזכירות למבקש את הערובה להוצאות משפט שהפקיד, ככל שהפקיד.

ההחלטה תשלח לצדדים.

ניתנה היום, כ"ה אלול תשע"ח, 05 ספטמבר 2018, בהעדר הצדדים.