1. בפניי בקשה מטעם החייב יואב סמי אליהו (להלן: "החייב"), שעניינה עיון בחומרי חקירה המצויים בידי הנאמן לנכסיו, עו"ד יניב אינסל (להלן: "הנאמן").

חומר החקירה מכיל מסמכים ופרוטוקולים של חקירה של חברת יובלים סיטי בוי בע"מ (להלן: "יובלים"), עימה עתר הנאמן להתקשר בהסכם פשרה נשוא בקשה זו (להלן: "הבקשה לאישור הסכם פשרה").

הרקע לבקשה

1. ביום 2.5.2018 הוגשה בקשה למתן צו לכינוס נכסי החייב.

הדיון בבקשה עוכב בשל הליך קודם בו נקט החייב ועניינו גיבוש הסדר עם נושיו בהתאם להוראת סעיף 19א' לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם-1980 (להלן: "פקודת פשיטת הרגל"), (פש"ר 51199-04-18).

משכשל הליך זה, ניתן צו זמני לכינוס נכסי החייב ביום 11.12.2018, ועו"ד אינסל מונה כמנהל מיוחד זמני לנכסיו. בהמשך הוכרז החייב פושט רגל והמנהל המיוחד מונה כנאמן.

1. ביום 17.3.2019 עתר הנאמן בבקשה לאפשר לו להתקשר בהסכם פשרה עם יובלים בנוגע לזכויות החייב בנכס מקרקעין הידועים כגוש 6950, חלקה 25, המצויים במתחם הרכבת שבדרום תל-אביב (להלן: "המקרקעין").

על-פי הנטען בבקשה, בין השנים 2018-2017 התקשרו הצדדים בשלוש עסקאות במסגרתן התחייב החייב למכור זכויותיו במקרקעין ליובלים. הנאמן בחן את העסקאות תוך שהוא מסתייע בחוות דעת שמאית, ובסופו של יום סבר כי שווי זכויותיו של החייב גבוה ביחס למחיר החוזי עליו הסכימו הצדדים. בנסיבות אלה, ניהל הנאמן משא ומתן עם יובלים על מנת למקסם את התמורה, ולאחר דין ודברים הגיע עימם הנאמן להסכמות הבאות: העסקה הראשונה תיוותר על כנה; בעסקה השנייה יובלים תוסיף סך של 2 מיליון ₪, ואילו בעסקה השלישית יובלים תוותר על טענותיה כך שהנאמן יוכל למכור את יתרת זכויות החייב במקרקעין העומדות על 907.6 מ"ר למרבה במחיר (להלן: "הסכם הפשרה").

1. עוד ציין הנאמן כי זכויות החייב במקרקעין, המהוות את הנכס העיקרי שבידיו, מוערכים בסך של כ-30 מיליון ₪ בהתאם לחוות הדעת השמאית עליה הסתמך הנאמן, ואילו תביעות החוב שהוגשו בעניינו עומדות על סך של כ-34 מיליון . בשים לב להיקף הנשייה הנטענת אל מול מצבת נכסיו של החייב, עתר הנאמן בבקשה לאפשר לו להתקשר בהסכם הפשרה עם יובלים, ולאפשר בכך חלוקת דיבידנד בשיעור נכבד לנושי החייב.

הבקשה

1. בהחלטתי מיום 17.3.2019 הוריתי על קבלת עמדת הכונס הרשמי לבקשה.
2. בטרם התקבלה עמדה זו, עתר החייב בבקשה לקבלת פרוטוקולים, הקלטות חקירות ו/או פגישות שנערכו בין הנאמן לבין נציגי יובלים וכן מסמכים שהוחלפו במסגרתן. עוד עתר החייב לאפשר לו להגיש תגובתו לבקשת הנאמן לאישור הסכם הפשרה לאחר שיתקבלו בידיו מלוא המידע והמסמכים המבוקשים.
3. לטענת החייב, יובלים ניצלה את מצבו הכלכלי כך שהתמורה שהוסכמה ביניהם בעסקאות נשוא הבקשה, הייתה פחותה באופן משמעותי משווים האמיתי של המקרקעין. בנסיבות אלה, יש לראות את הפשרה אליה הגיע הנאמן עם יובלים כבלתי סבירה ויש בה, ככל שתאושר, כדי להוות פגיעה חמורה ולא מוצדקת בנושיו של החייב כמו גם בסיכויי השיקום של החייב ככל שיוותר עודף בתמורות המכירה. כך, למשל, בנוגע לעסקה השנייה טען החייב כי שווי הקרקע מוערך בכ-14.3 מיליון ₪ בעוד שהנאמן מבקש לאשר מכירתה במסגרת הפשרה בסך של 7 מיליון ₪ בלבד.
4. לטענת החייב, הפסיקה הכירה בעקרון פומביות הדיון ככזה החל על פרוטוקולים של חקירות הנערכות על-ידי בעלי תפקיד בהליכי חדלות פירעון וכי בשים לב למידת הפגיעה הצפויה בחייב ככל שהבקשה תאושר, אזי שיש להיעתר לבקשתו.
5. הנאמן בתגובתו התנגד לבקשה.

לגישתו של הנאמן דין הבקשה להידחות זאת בהיעדר בסיס משפטי לה, וכי המדובר בניסיון נוסף של החייב לסכל את מאמציו של הנאמן להתקשר בהסכם עם יובלים כפי שארע בהליך הקודם בו נקט החייב. מכל מקום, לטענת הנאמן, ככל שהסכם הפשרה יאושר על-ידי בית-המשפט, הוא יביא תמורה מהירה ויעילה לנושים וזאת תחת ניהול הליכי משפטיים ממושכים ואי הוודאות בתוצאתם הסופית.

בנוסף, נטען כי יש לדחות את הבקשה גם בשל כך שאין להשלים עם התנהלותו של החייב וציפיותיו כי הנאמן ינהל הליכים משפטיים אך ורק כדי לשרת את אינטרס החייב לזכות ביתרת התמורה ככל שתישאר ושעה שכל הסיכון מוטל על כתפי הנושים.

הנאמן היפנה גם להליך הקודם ולכך שהחייב לא העלה במסגרתו כל טענה בנוגע לעסקאות עם יובלים למעט דרישתו כי בעל התפקיד שימונה יפעל למכירת יתרת זכויותיו במקרקעין.

לגופו של עניין, דחה הנאמן את טענת החייב בנוגע לפערי התמורה בעסקה השנייה. לגישת הנאמן לאחר בירור שקיים מול יובלים, מקור הפער בתשלום נעוץ באי עמידת החייב בהתחייבויותיו להעביר את הזכויות על שמו בלשכת רישום המקרקעין. בשל מחדל זה של החייב הוסכם על הפחתת התמורה.

הנאמן אף ביקש לאשר את הבקשה בהקדם האפשרי זאת מאחר ונושיו המובטחים של החייב (כלל חברה לביטוח בע"מ ובנק מזרחי טפחות בע"מ), העמידו את חובם לפירעון מיידי ומבקשים לפעול לכינוס המקרקעין ולמימושם, וכל עיכוב שיחול באישור ההסכם יפגע בנושיו הלא מובטחים של החייב.

בנוסף ציין הנאמן כי טרם סיים את חקירותיו בנוגע להתנהלותו של החייב ופעולות אותן ביצע עובר לכניסתו להליך פשיטת רגל, וכי גם מטעם זה אין להיעתר לבקשה.

1. בתשובתו לבקשה טען החייב כי בקשת הנאמן לאישור הסדר הפשרה יש בה כדי להעיד כי מיצה חקירותיו בעניין ומשכך בשלה העת להורות על מסירת מלוא מסמכי החקירה והמידע כמבוקש. עוד טען החייב כי מאזן האינטרסים במקרה דנן מצביע על הצורך בגילוי המידע והמסמכים וכי הנאמן לא הצביע על נזק כלשהו שיגרם בגילוי החומרים המבוקשים, למעט האפשרות שהחייב יביע התנגדות לחתימה על הסכם הפשרה עם יובלים.

עוד השיב החייב כי עסקינן במקרה ייחודי בו שווי נכסיו עולה על גובה חובותיו ועל כן יש לראות בחייב כנושה שיורי בנכסיו, באופן המחזק את מעמדו כבעל עניין בתוצאות בקשת הנאמן ובהליך בכלל.

החייב שב וטען כי יש יסוד לטענתו לפיה השאת התמורה בעסקאות יובלים תוביל לכך שיוכל לפרוע מלוא חובותיו בהליך לנושיו ואף יזכה ביתרת התמורה שתסייע לו להשתקם כלכלית, וכי חשיפתם של חומרי החקירה תסייע בהכרעה בבקשת הנאמן.

מנגד, ככל שתידחה בקשת החייב ותאושר הבקשה לאישור הסכם הפשרה, אזי שחשיפת חומרי החקירה בשלב מאוחר יותר, תהא תיאורטית ובלתי רלוונטית.

1. הכונס הרשמי בעמדתו מיום 29.4.2019 תמך בתגובת הנאמן וזאת מהטעמים הבאים: המצאת חומרי החקירה המצויים ברשות הנאמן לידי החייב עלולה לפגוע ולסכל פעולות נוספות של הנאמן כלפי יובלים או כלפי גורם אחר וזאת בין אם יאושר הסכם הפשרה ובין אם לאו; אין בענייננו כל הוראה שבדין המחייבת את הנאמן בהמצאת חומרי החקירה לידי החייב טרם הסתיימו הליכי החקירה; מכל מקום, לחייב שמורה הזכות להגיב לבקשת הנאמן ויש להניח כי ככל שיש לחייב (כמי שהיה צד לעסקאות מול יובלים) טענות מהותיות בעניין, הרי שאלו יובאו בפני בית-המשפט. כמו כן, ומבלי להביע עמדה בעניין הסכם הפשרה, סבר הכונס הרשמי כי יש לפעול בהקדם האפשרי לבירור אפשרות ההתקשרות בהסכם הפשרה וזאת נוכח חוב ריבית הפיגורים לנושים המובטחים אשר הולך ומצטבר וכן לאור סירובם להמשיך ולהמתין עם מימוש המקרקעין.
2. ביום 6.6.2019 התקיים דיון בבקשה בנוכחות הצדדים במסגרתו שבו הצדדים על טענותיהם. כמו כן נשמעו טענות נושים המבקשים לפעול למימוש הקרקע הקשורה לעסקה השלישית וזאת בשל נזקים רבים הנגרמים להם מהעיכוב שבאישור בקשת הנאמן, וכן נעשה ניסיון להביא את הצדדים להסכמות.

ניסיון זה כשל ומכאן ההכרעה בבקשה.

1. בהחלטתי מיום 10.6.2019 הוריתי על צרוף תגובתה של יובלים לבקשה.

1. יובלים הגישה תגובתה ביום 16.6.2019, בגדרה טענה כי דין בקשת החייב להידחות מאחר וזו נעדרת בסיס משפטי וכי היא נגועה בחוסר תום לב קיצוני מצידו של החייב. לטענת יובלים, החייב הוא זה אשר ביקש בשעתו להתקשר עימה בעסקה השנייה ובתנאים שקבע, ועל כן דין השגותיו המועלות כעת, להידחות.

עוד טענה יובלים כי בקשת הנאמן לאישור הסדר הפשרה הוגשה לאחר שהעסקאות נבחנו על-ידו במשך חודשים ארוכים, במהלכם נמנעה זכותה של יובלים לממש את הנכסים באופן שהסב ועדיין מסב לה, נזקים כלכליים רבים.

בנוסף נטען, כי החייב היה צד לכל העסקאות מול יובלים, ומכיר היטב את פרטיהן מלפני ולפנים, וכי ככל שהיו לו טענות ענייניות בנוגע להסכם הפשרה, יכול היה להעלותן זה מכבר והוא אינו זקוק למסמכים שהגיעו לידי הנאמן במסגרת חקירות שביצע.

לטענת יובלים, עם כניסת החייב להליך פשיטת רגל, נכסיו מוקנים לנאמן והוא הגורם האמון על ניהול ההליך לטובת הנושים. לפיכך, זכות העיון בחומרי החקירה שבידי בעל תפקיד בהליך חדלות פירעון, הוכרה בפסיקה רק כלפי נושי החייב ולא כלפי החייב עצמו. לא כל שכן, שחשיפת מידע שנמסר לנאמן על-ידי צדדים שלישיים עלולה לפגום בעבודתו של הנאמן ולחבל בביצוע תפקידו וכן להוות תמריץ שלילי לאותם צדדים למסור את המידע.

בשל כלל טעמים כבדי משקל אלה, סברה יובלים, כי יש לדחות את בקשת החייב לעיון בחומרי החקירה.

1. בתשובתו מיום 24.6.2019, טען החייב כי תגובת יובלים אינה אוחזת כל נימוק בגינו אין לחשוף את חומרי החקירה.

בנוסף טען החייב, כי פרשנות הפסיקה לעניין גילוי חומרי חקירה בהליכי פשיטות רגל נועדה להגן על פרטיותו של החייב בלבד, ומכל מקום, זכותם של החייב ושל הנושים לקבל מידע בנוגע לתשתית העובדתית על בסיסה הושג הסכם הפשרה ואשר במסגרתו ויתר הנאמן על זכויותיו של החייב בעסקה השנייה לטובת יובלים.

החייב העלה טענות נוספות שעניינן התנגדות לבקשת הנאמן לאישור הסכם הפשרה, שאינן נוגעות לבקשה הנוכחית.

דיון והכרעה

1. לאחר עיון בבקשות, בתגובות השונות, וכן בעמדת הכונס הרשמי, אני סבורה כי דין בקשת החייב להתקבל בחלקה וזאת כפי שיובהר להלן.
2. המסגרת הנורמטיבית בענייננו מוסדרת בסעיף 18ג(ה) לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם-1980 אשר מורה:

קיבל הכונס הרשמי או מי מטעמו מידע או מסמכים, לא יעשה בהם שימוש ולא יגלה אותם לאחר, אלא במידה הדרושה לביצוע תפקידו, תוך הגנה על פרטיותו של החייב ושל כל מי שנמסר לכונס הרשמי מידע לגביו, או לפי צו של בית משפט.

סעיף 18ג(ה) לפקודה אוסר איפוא על שימוש במידע או במסמכים אלא בתנאים שפורטו בו. עם זאת, הפסיקה אפשרה במקרים מסוימים גילוי וחשיפה של חומרי חקירה שנאספו בידיו של בעל התפקיד בהליכי חדלות פירעון, וזאת מטעמי פומביות הדיון, מאפייניה של סמכות החקירה על-ידי בעל התפקיד, תרומה ליעילות ההליך ועוד (ע"א 6919/15 עו"ד שאול ברגרזון נ' אשפלסט תעשיות פלסטיק בע"מ (17.7.2017) (להלן: "עניין אשפלסט").

עוד נפסק שם כי במקרה בו הנושים, מבקשי העיון, הביעו הסכמתם להסדר אשר נסמך על אותם חומרי חקירה, הרי שאין בכך כדי לחסום את דרכם מעיון בפרוטוקולים של החקירה, ואולם לבית-המשפט שיקול דעת רחב האם לאפשר את הגילוי בהתקיימותם של חריגים לכלל הגילוי ואינטרסים נוספים הראויים להגנה.

ברע"א 1784/18 אורה אמיר נ' יצחק אמיר (17.5.2018) דן בית-המשפט העליון בפרשנות שיש ליתן ללשון החוק "...במידה הדרושה לביצוע תפקידו..." וקבע:

אף על-פי כן, העובדה שהמבקשת היתה נושה בתיק הפש"ר אינה מקנה לה באופן אוטומטי את הזכות לעיין בפרוטוקולים ובמסמכים המצויים אצל הנאמן – מסמכים אלו אינם חלק מתיק הפש"ר בבית המשפט, והם חוסים תחת הוראת סעיף 18ג(ה) לפקודה. לפיכך, לא יעשה הנאמן שימוש במסמכים אלו, "אלא במידה הדרושה לביצוע תפקידו". בנדון דידן, הליך הפש"ר הסתיים זה מכבר במתן צו הפטר, הנאמן סיים הלכה למעשה את תפקידו, והמידע המבוקש אינו נדרש להליך עצמו או לשם ביצוע הוראות הפקודה, אלא לצורך הליך חיצוני שמתנהל בין הצדדים בבית המשפט לענייני משפחה. בהקשר זה, המבקשת אמנם סומכת את ידיה על פסיקתו של בית משפט זה בע"א 6919/15 ברגרזון נ' אשפלסט תעשיות פלסטיק בע"מ [פורסם בנבו] (17.7.2017) (להלן: עניין אשפלסט), ברם, בצדק קבע בית המשפט המחוזי כי אין הנדון דומה לראיה. בעניין אשפלסט נתבקש גילוי הפרוטוקולים לצורך ניהול הליך הפש"ר גופו, ואילו בענייננו-אנו נתבקש גילוי הפרוטוקולים לאחר שהסתיים הליך הפש"ר ולצורך ניהולו של הליך אחר (ההדגשה במקור – א.ל.ע.).

1. בענייננו, החייב עותר לגילוי המידע לטובת ניהול ההליך דנן ועל מנת שיוכל להעלות טענותיו ככל שיהיו לו, בנוגע להסכם הפשרה עם יובלים. מכאן שהחייב עצמו וויתר על טענה בדבר פגיעה אפשרית בפרטיותו המוגנת בהוראת סעיף 18ג(ה) לפקודה. היינו, עסקינן בבקשת החייב לגילוי המידע בטרם אושר הסכם הפשרה, בשונה מעניין אשפלסט שם נדונה בקשת נושים לגילוי המידע לאחר אישור הסדר הנושים בחברה. עם זאת, בעניין זה, מקובלת עלי טענת החייב לפיה יש לראות בהגשת הבקשה על-ידי הנאמן ובהסכמות אליהן הגיע עם יובלים כמיצוי ההליכים בנוגע לנכס זה (נכון לשלב בו אנו מצויים), באופן המאפשר לחייב לעתור כעת בבקשה לעיין בחומרי החקירה. שאם לא כן, מה הטעם לבחון את חשיפת המידע לחייב לאחר שיאושר ההסכם (ככל שיאושר).
2. לוויתור על פרטיות החייב יש להוסיף את העובדה כי הגם שהסתייגויותיה של יובלים לבקשה אוחזות טענות רבות, הרי שמעטות מהן עוסקות בבקשת החייב לגילוי המידע ומרביתן קשורות לאישור הסכם הפשרה. מכל מקום, אין בהן או בתגובת הנאמן טענה לפיה היעתרות לבקשה תוביל לפגיעה מכל סוג שהוא ביובלים, כגון פגיעה בפרטיות, בסוד מסחרי, חיסיון וכיו"ב, או טענה לפיה היעתרות לבקשה תוביל לפגיעה כלשהי (או למצער פגיעה שאינה מידתית) באופן המצדיק דחייתה. כל שטענה יובלים הוא כי גילוי המידע לחייב יוביל להתארכות נוספת ומיותרת לאישור ההסכם, באופן שימשיך להסב לה נזק כלכלי.

מבלי להקל ראש בטענה זו, אני סבורה כי בנסיבות העניין ניתן להיעתר לבקשה בחלקה כפי שיפורט להלן תוך קציבת מועדים קצרים לחייב להעלות טענותיו ככל שימצא צורך לעשות כן, בנוגע להסכם הפשרה.

1. באשר להיקף גילוי המידע, יובהר כי מאחר ולטענת הנאמן חקירותיו בעניין התנהלותו של החייב עובר לכניסתו להליך פשיטת רגל טרם הסתיימו, אזי ברי כי מסמכים הנוגעים לעניין זה לא יועברו לידי החייב.
2. אשר על כן, דין בקשת החייב להתקבל בחלקה.
3. הנאמן יעביר תוך 3 ימים לעיון החייב חומרי החקירה והמסמכים המבוקשים למעט אלו אשר יש בהם כדי לפגום בהליכי חקירה אשר עודם מתנהלים על-ידי הנאמן, וכן למעט חומרים הכוללים מידע מסחרי רגיש העלול לגרום נזק ליובלים, ככל שיש מידע כזה (ראו והשוו: סעיף 136 לחוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, התשע"ח-2018). ככל שיש מידע מסחרי כזה יותר לנאמן להשחיר את השורות הרלוונטיות במסמכים.
4. ככל שבכוונת החייב להשיג על הסכם הפשרה, יהא רשאי להגיש השגותיו לא יאוחר מיום 3.7.2019 וכתב טענותיו לא יעלה על 10 עמודים, גודל גופן 12, רווח שורה וחצי, שוליים 2.5 ס"מ מכל כיוון.
5. מובהר בזאת כי אין באמור בהחלטה זו כדי לקבוע מסמרות לעניין עצם בקשת הנאמן לאישור הסכם הפשרה עם יובלים, בקשה זו תידון לגופה בחלוף המועד הנקוב לעיל.

המזכירות תשלח את ההחלטה לצדדים, ליובלים, ולכונס הרשמי ותעקוב.

ניתנה היום, כ"ב סיוון תשע"ט, 25 יוני 2019, בהעדר הצדדים.