הבקשה לצו במעמד צד אחד, של איסור דיספוזיציה של המשיבים במניות המבקשת, הובאה לעיוני, לצד הבקשה לסעד זמני של מינוי כונס נכסים זמני, שהוא שיחזיק במניות ויצביע מכוחן. דין הבקשה לצו במעמד צד אחד להדחות; ויוער כי הספקות קיימים כבר עתה ביחס גם לבקשה במעמד הצדדים, שלא מוכרעת כאן.

כתב התביעה ניתן לחלקו לשניים: טענה להפרות שונות ומצגי שווא של המשיבים אגב הסכמי החלפת מניות מאפריל 2017 (כאשר המשיבים הפכו בעלי מניות מיעוט במבקשת, חברה ציבורית שהיא "תאגיד קטן"), טענות שלובנו כבר לפני כשנה; וטענה שלבה בהצבעה מתואמת של המשיבים באופן שמנע מינוי דח"צ במינויו חפצו בעלי מניות הרוב במבקשת, שהיא ציבורית.

הטענה הראשונה ספק אם יכולה להוות בסיס לסעד ארעי במעמד צד אחד כלשהו זולת בקשות לעיקולים (שהוא הסעד הזמני היחיד שיכול לשרת תביעה כספית, וממילא אינו הסעד הזמני המבוקש כאן במעמד הצדדים); שכן מה שהמבקשת חפצה בו הוא אכיפת ההסכם ומיצוי זכויותיה הכספיות, לא ביטול ההתקשרות וקבלתן של המניות הרדומות שמסרה (חרף אזכור לא נהיר דיו של סעד של השבת המניות, שעה שאכיפה היא המתבקשת). בקשה לעיקולים אין כאן. קרי לפנינו סעד ארעי ואחריו זמני שקשה לומר כי משרת את הסעד המבוקש בהליך העיקרי, שהוא כספי באופיו. בנוסף, המחלוקות הן בנות כשנה, מסמוך לאחר כריתת ההסכמים; ההשתהות והעיתוי הנוכחי מאוחר מכדי מתן סעדים במעמד צד אחד, סביר מאד גם שבמעמד הצדדים. אם ראה מי מן המשיבים למלט את מניותיו, יכול היה לעשות כן זה מכבר (ויוזכר כי הליך כספי ובו הליכי עיקול כבר נקטה המבקשת נגד המשיב 2 לפני חודשים ארוכים, עולה מן הבקשה). ודומה שהעיתוי מדגים שממילא לא זה העניין שהניע את המבקשת, כי אם הסוגיה השניה, והיא הקושי במינוי הדח"צ, כך שהסוגיה הראשונה ממילא לא ראוי להשתית עליה צווי ארעי.

הטענה השניה קשורה בדרך הצבעתם של המשיבים באסיפה שבה נדון בין היתר מינוי דח"צ. הדברים אינם מפורשים, אך ניתן להבין כי אף שהמשיבים קיבלו בהסכמים אחוז קטן יחסית מהון המניות של החברה הציבורית (אך מעל 2%), רב משקלם בקרב בעלי המניות נטולי העניין האישי, דבר היכול להקרין על יכולת העברת החלטות דוגמת מינוי דח"צ, במקרה של התנגדות. והנה הם התנגדו בהצבעה ביום 15.4.18 (נספח י"ג לבקשה), ולצורך אישור המינוי בחרה המבקשת להכריז (היא ולא בית המשפט אגב, במה שלא ברור כיצד מתיישב עם הקביעה שבה"פ 44660-12-11 תדביק) כי המשיבים הם בעלי "עניין אישי שלילי" שניתן לגרוע את קולם ממצבת המתנגדים. ברם רשות ני"ע, שעמדתה בעניין ידועה, חולקת על מהלך זה (נספח י"ד לבקשה). ניסיון ההתמודדות עם האמור, כך נראה, הוא בתביעה הנוכחית, ובסעד המבוקש לראות במשיבים בעלי "עניין אישי שלילי" לצורך ההצבעה בעניין מינוי הדח"צ.

ומכאן נחזור לסעד הארעי המבוקש, של איסור הדיספוזיציה במניות: כאמור, טענות באשר למצגי שווא מן העבר (היא הטענה הראשונה) לא תוכל לשמש את המבקשת. ואשר להסמכת הסעד הארעי על סוגיית דרך הצבעת המשיבים, הרי שסעד במעמד צד אחד של איסור דיספוזיציה אינו במקומו:

- הקושי של המבקשת בהקשר זה הרי אינו בכך שהמשיבים יחדלו מלהחזיק במניות; כי אם דווקא בכך שיחזיקו במניות (ויצביעו מכוחן), כך שמידת התועלת למבקשת בסעד אינו נהיר.

- הסוגיה ידועה אף היא מזה זמן, גם אם המחלוקת עם רשות ני"ע היא "רק" בת שבועות אחדים, השתהות שאינה יכולה לעמוד ביסוד סעדים במעמד צד אחד.

- המחלוקת המשפטית בשאלת "העניין האישי השלילי", שממנה נגזרים בדרך בלתי נהירה דיה הסעדים הזמניים המבוקשים, הרי שלא הובהר כיצד היא נתונה לסמכותו העניינית של בית משפט זה. כך גם טענות הנושקות לקיום חובות בעלי מניות לפי הוראת סעיפים 193-192 לחוק החברות (ולא בכדי נדרשה המבקשת לפרשנות – מעניינת כשלעצמה – של החלטות המחלקה הכלכלית בבית המשפט המחוזי הנכבד).

- גם לגוף העניין, טענות המבקשת עד הנה – כלליות. ביסוס סדור דיו של "זיקה עודפת" לכאורה כנדרש בפסיקה לצורך עיגון העניין האישי השלילי חסר בשלב זה.

- ועל אלה נוסיף שממילא הסעד הזמני, שלא ברור די הצורך כיצד הוא משרת את הסעד הקבוע, ולא ברור כיצד הסעד הארעי משרת אותו, נחזה מוקשה בלא קשר לשאלת הסמכות: תפיסת מניות בעלי מניות מיעוט (חלקן מעוקלות או בנאמנות, אגב), לשם הצבעה בהן – מעשית – בידי בעל השליטה בחברה הציבורית. סעד ארעי אם אכן נועד לקדם סעד זמני לא פשוט זה – לא יינתן.

הבקשה לצו במעמד צד אחד נדחית אפוא. הדברים שלעיל יכולים כמובן להקרין גם על הבקשה לסעד זמני; איני נוטע מסמרות שעה שטרם הגיעה עת הכרעה בבקשה במעמד הצדדים, אך תשקול המבקשת אם היא חפצה בתשובה, תגובה, ודיון על כל הכרוך בכך. אם לא הודיעה בחיוב עד יום 4.6.18, אניח שעמדתה היא בשלילה, תוך שמובן שזכויותיה בהליך העיקרי תישמרנה לה. כמובן שהדבר לא יגרע גם מחובתם של המשיבים לפעול בהתאם לחובותיהם שבדין כבעלי מניות, גם בתקופת הביניים.

המזכירות תמציא העתק ההחלטה למבקשת לבדה, שהרי עומדת לה הזכות להשיג על החלטתי במעמד צד אחד; היא שתמציא את הבקשה וההחלטה לצד שכנגד.

תז"פ ליום 5.6.18.

ניתנה היום, י"ד סיוון תשע"ח, 28 מאי 2018, בהעדר הצדדים.