לפניי בקשה של המבקשים לחייב המשיבה בתשלום הוצאות עקב מחיקת התביעה נגדם.

המבקשים טענו בבקשה כי נאלצו להתמודד עם כתב תביעה המחזיק 17 עמודים, 121 סעיפים ונספחים שהשתרעו על פני 137 עמודים.

המשיבה טענה בתשובתה כי אין להביא בחשבון הדיון בבקשה לסעדים זמניים שכן המותב שדן בבקשה קבע כי כל צד יישא בהוצאותיו.

עוד נטען כי ביקשו למחוק התביעה רק מטעמי כיבוד הערכאה הבכירה יותר ויש להביא בחשבון שעל המחיקה הוחלט במועד מוקדם יחסית.

כמו כן טענו כי הסכמה עם נתבע 1 מלמדת שסיכויי התביעה טובים.

עוד נטען כי התקיימו שתי ישיבות בבקשה לסעדים זמניים שנדחתה וכי למרות שבימ"ש ציין את הקושי לעניין הסמכות, המשיבה לא חזרה בה מהתביעה ולכן נאלצו להגיש כתב הגנה מפורט.

המבקשים חזרו בתגובתם לתשובה על האמור בבקשה והפנו לפסיקה.

דיון והכרעה

נקודת המוצא היא כי מרגע שנמחקת תביעה, הנתבע זכאי להוצאותיו.

התובעת הייתה אמורה להגיש התובענה לפני ערכאה אחרת כפי שצוין בהחלטה בעניין הסעד הזמני.

מנגד, לזכותה של התובעת יאמר, כי גם אם באיחור, התובעת הכירה בטעותה והסכימה כי התובענה לפני בימ"ש זה תמחק בשלב יחסי מוקדם, עוד לפני שהתקיים הדיון הראשון לפני מותב זה.

כמו כן, לא היה מקום לטענת המבקשים כי יש להביא בחשבון הליכים בעניין הסעדים הזמניים לנוכח החלטה ברורה של המותב שדן בהליכים אלה בעניין סוגיית ההוצאות.

לעניין היקף התוכן של כתב התביעה ונספחיו, המאמץ שהושקע, כנראה לא יהיה לשווא שכן התובעת הסכימה למחוק התובענה, על פי המלצת בימ"ש, למען המשך ההתדיינות לפני הערכאה המתאימה.

אשר על כן, מחייב המשיבה בהוצאת על הרף הנמוך בסך של 3,500 ₪ בלבד.

ניתנה היום, י"ג אב תשע"ח, 25 יולי 2018, בהעדר הצדדים.