23 מאי 2020

לפני:

כב' השופטת יפית מזרחי-לוי

נציג ציבור (עובדים) מר אמיר אופיר

נציג ציבור (מעסיקים) מר דניאל הרפז

החלטה

לפנינו תביעה להכרה בפגיעה בגב כתאונת עבודה, על פי משמעה בסעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה-1995 (החוק).

טענות התובע

1. התובע יליד 1967. עובד כמטפל בקשישים בעמותת לב זהב. לטענתו, ביום 25.8.17 (יום שישי) בצע תנועה חדה בזמן שהתכופף כדי לעזור למטופל ברחצתו וכך נפגע בגבו (להלן – האירוע).
2. במהלך השבועיים לאחר מכן הוא שהה במנוחה עם משככי כאבים. לאחר שחש הקלה במצבו, בספטמבר, הוא ניסה לשוב לעבודה. אך בפועל הצליח לעבוד כ-3 ימים בלבד.
3. כחודשיים לאחר האירוע, משלא חלה הטבה במצבו והכאבים בגב הקרינו לרגליו, הוא פנה ביום 15.10.17 לטיפול רפואי.

טענות הנתבע

1. הנתבע הכחיש את פרטי האירוע הנטען. לטענתו, לא הונחה תשתית עובדתית לכך שאירעה תאונת עבודה. עניין התאונה לא עולה מהמסמכים הרפואיים. התובע פנה לטיפול רפואי ראשוני רק כחודשיים לאחר האירוע הנטען. גם בפנייתו הראשונית לטיפול הרפואי, לא ציין התובע את דבר התאונה.

דיון מיום 8.1.19

1. ביום 8.1.19 התקיים דיון מקדמי. במהלך הדיון טען התובע שהוא התקשר למקום עבודתו וסיפר על התאונה למזכירה ששמה "סיסי". למחרת התאונה, בסוף אוגוסט 2017, הוא הפסיק לעבוד. בספטמבר לא היו הרבה ימי עבודה עקב החגים. בימים שהוא נדרש לעבוד ולא עבד הוא קיבל ימי מחלה.

תצהיר עדות מטעם הגב' סיסי מזרחי

1. ביום 26.3.19 הגיש התובע תצהיר עדות מהמזכירה, הגב' מזרחי, עמה דיבר לאחר הפגיעה.
2. בתצהירה מעידה הגב' מזרחי שהתובע הודיע לה ביום 27.8.17 שיומיים קודם לכן (ביום שישי – 25.8.17), בעת שעבד אצל מטופל, הרגיש כאב חד בגב התחתון. בעקבות תאונת עבודה זו, היא העידה, יצא התובע לחופשת מחלה וחזר לעבוד רק כחצי שנה לאחר מכן.

תצהירי עדות של התובע

1. ביום 17.7.19 הגיש התובע תצהיר עדות מטעמו ומטעם הגב' לוי (אשת המטופל בו טיפול התובע במהלך פגיעתו).
2. התובע חזר בתצהירו על הפרטים בכתב התביעה.
3. הגב' לוי העידה שבשנת 2017 עבד התובע בביתה. ביום שישי בחודש אוגוסט 2017 בזמן שרחץ את בעלה התכופף התובע, עשה תנועה חדה ונפגע בגבו. בשבוע שלמחרת, הוא לא חזר לעבודה. היא הוסיפה והעידה שהיא הבינה כבר אז שהתובע נפגע וסובל בגבו.

דיון מיום 10.9.19

1. ראשית יצוין שעדי התובע, הגב' לוי והגב' מזרחי לא יכלו להגיע לחקירה במועד זה עקב מצבם הרפואי. הגב' מזרחי נחקרה במועד מאוחר יותר. תצהירה של הגב' לוי נמשך מהתיק.
2. התובע נחקר על תצהירו ונשאל לגבי אופי עבודתו. הוא אישר בתשובותיו שהוא נדרש לבצע פעולות פיזיות שונות עבור המטופל. הוא עוד נשאל – "סיפרת על כך שערכת קניות וסחיבה של שקיות. ייתכן שחשת כאבים במהלך הסחיבה?" (עמ' 3, ש' 14 לפרוטוקול). התובע ענה שהוא פירט את עניין השקיות בהתאם לטופס התביעה לדמי פגיעה. בטופס צריך לפרט, בין היתר, את כל העניינים שקרו במהלך יום העבודה. הכאבים עצמם, הוא העיד, התרחשו במהלך העבודה עצמה: "...נכנסתי איתו למקלחת... הורדתי ממנו את המכנס... וכשהתכופפתי להוריד את זה הוא לא תמיד שיתף פעולה והרים את הרגל כדי להקל עלי. אז עשיתי עוד פעם תנועה כלפי מטה להוציא את החיתול מהרגל, אני חייב להוריד לו את החיתול מהרגל... הוא לא שיתף פעולה, אז התכופפתי שוב כדי להסיר את החיתול. הרגשתי את הכאב בזמן ההתכופפות למטה. לא נפלתי אבל היה לי מאוד קשה להתרומם. ניסיתי להתרומם לאט לאט. בכל זאת הוא נמצא במקלחת ואני צריך להשגיח עליו שלא ייפול, שלא יחליק. המצב לא קל, הוא באחריות שלי. אז עם הכאב איכשהו הצלחתי להתרומם. נתתי לו את הספוג ביד. את הטלפון של המקלחת ביד. הוא הצליח לבד להתקלח. שמתי לו מעט סבון ביד והוא חפף לבד. הצלחתי לעמוד אבל הכאב היה פשוט... [כך במקור] עברתי לפני מספר שנים כריתה של המעי ואני יודע מה אלו כאבים והם היו כאבים עזים" (עמ' 3 לפרוטוקול).
3. התובע הוא העיד בחקירתו הנגדית שהוא לא דיווח על הפגיעה בגב באותו יום, כיוון שהיה יום שישי והמשרדים במקום עבודתו כבר היו סגורים; הוא חשב שהכאבים יעברו בסוף השבוע (עמ' 4, ש' 1-5 לפרוטוקול).
4. עוד נשאל התובע מדוע לקח לו זמן רב עד שפנה לטיפול רפואי ומדוע לא נרשם דבר אודות הפגיעה בגב בתיעוד הרפואי הראשון ב-15.10.17. התובע ענה שקודם הוא חשב לצאת לחופשת מחלה. לאחר שבועיים הוא חזר ל-3 ימים וראה שהוא אינו מסתדר מבחינת הכאבים. אז הוא שב ויצא למחלה. הוא קבע תור לרופא משפחה והתור נקבע לו לשבוע שלאחר מכן. כן הוא העיד שהוא סיפר לרופא כיצד הוא הוא אך הרופא שלו לא ציין זאת בתיעוד הרפואי (עמ' 5 לפרוטוקול).

דיון מיום 14.1.20

1. ביום 14.1.20 נערך דיון הוכחות נוסף בו נחקרה הגב' מזרחי.
2. הגב' מזרחי העידה בחקירתה הנגדית שהיא מילאה את טופס הפגיעה רק באוגוסט 2017, כיוון שרק אז הגיע אליה התובע לבקש למלא אותו. אשר למועד ופרטי שיחתה עם התובע לאחר התאונה היא העידה שבידה יומן רישום שיחות לעובדים. היא ראתה את פרטי השיחה שנערכה עם התובע לאחר התאונה באותו יומן (עמ' 7 לפרוטוקול). בעניין זה העיד הגב' מזרחי כך – "מהתיעוד שתיעדתי פה, אני יודעת מה הוא סיפר לי. אני זוכרת שהוא סיפר לי אחרי שהוא סיים לעבוד ביום שישי שבמסגרת עבודתו הוא הרגיש כאב חד בגב כשהוא התכופף. את זה אני זוכרת שהוא סיפר... אני לא מפרשת אם זו תאונה או לא. אני לא זוכרת אם הוא השתמש במילה תאונה. הוא אמר לי שהוא התכופף והרגיש כאב חד בגב".
3. בהמשך לדיון שנערך, ביום 19.1.20 הגישה התובע את הרישום שערכה הגב' מזרחי לאחר התאונה. ביחס לתובע רשמה הגב' מזרחי שהוא "לא יגיע מחר. צריך לנסות למצוא מחליף למחרתיים. מחר איריס תקח את השעות של מרדכי".

דיון והכרעה

1. סעיף 83 קובע את חזקת הסיבתיות שתאונה שארעה במהלך העבודה, ארעה עקב העבודה:

"תאונה שאירעה לעובד תוך כדי עבודה רואים אותה כתאונה שאירעה גם עקב העבודה, אם לא הוכח ההיפך; ואולם תאונה שאינה תוצאה של גורמים חיצוניים הנראים לעין, בין שאירעה לעובד ובין לעובד עצמאי, אין רואים אותה כתאונת עבודה אם הוכח כי השפעת העבודה על אירוע התאונה הייתה פחותה הרבה מהשפעת גורמים אחרים".

1. התובע העיד בפנינו, ועדותו לא נסתרה, שהוא נפגע בגבו תוך כדי שהתכופף בפעם השנייה לנסות להוריד את התחתון של המטופל שהוא עזר לקלח, בעוד שהמטופל לא שיתף פעולה – "אז התכופפתי שוב כדי להסיר את החיתול. הרגשתי את הכאב בזמן ההתכופפות למטה" (ר' לעיל).
2. הלכה היא שפגיעה גבית שנגרמה עקב תנועתיות מסוימת היא אינה "תוצאה של גורמים חיצוניים הנראים לעיל". כך נקבע כי "פגיעה בעמוד השדרה יכול ותהיה תוצאה של גורם חיצוני הנראה לעין - כגון נפילה מסולם או מכה באחת החוליות, או גם תפיסת אופן כבד בנפילתו על משקל (פסק הדין בדב"ע לה/6- 0) ויכול ולא תהיה תוצאה של גורם חיצוני הנראה לעין - כגון תנועה מסוימת תוך התכופפות הגורמת ל"תפיסת" הגב, הכל לפי הנסיבות" (דיון (ארצי) לח/0-100 יוסף לאוב - המוסד לביטוח לאומי , ט(1) 421 (10.8.78)).
3. עם זאת, ולצד האמור, נקבע כי "ברוב המכריע של המקרים, עת מעמידים את התובענה במסגרת הנכונה - דמי פגיעה - וקובעים את העובדות הצריכות לעניין, כך שברור כי הגב "נתפס" במהלך העבודה, לא יכחיש המוסד לביטוח לאומי זכאות לדמי פגיעה" (תב"ע (עבודה ארצי) 0-110/שם המוסד לביטוח לאומי - דוד לוי, יב(1) 215 (1981); בית הדין הארצי הזכיר הלכה זו לאחרונה בעבל (ארצי) 38377-09-15 המוסד לביטוח לאומי - רחמים דנון (8.5.17)).
4. מכאן כי נקודת המוצא לדיוננו היא שהנתבע צריך להצביע על שיקולים משמעותיים על מנת שייקבע שהפגיעה בגבו של התובע לא נגרמה במהלך ועקב עבודתו.
5. לאחר עיון בחומר הראיות מצאנו כי לא רק שהנתבע לא הצביע על טעמים לדחותה את התביעה כאמור, אלא אף שוכנענו בגרסתו של התובע.
6. כך, התובע כאמור טען שהוא לא פנה לטיפול רפואי מידית כיוון שחשב שהכאב יחלוף לאחר שינוח. לאחר מכן חלו החגים והם התפרשו לאורך כל חודש ספטמבר. ולאחר החגים התור שנקבע לתובע נקבע לו רק לשבוע שלאחר מכן. עדות זו לא נסתרה והיא סבירה על פניה.
7. נוסף, התובע העיד מטעמו את המזכירה במקום עבודתו – הגב' מזרחי. הגב' מזרחי זכרה היטב את שיחתה עם התובע. היא זכרה שהוא סיפר לה שהוא נפגע בגבו במהלך עבודתו ושלכן הוא לא יכול לשוב לעבודה. היא אף ערכה רישום בזמן אמת ממנו עולה שהתובע אכן הודיע שהוא לא מסוגל לעבוד. בתקופה שלאחר מכן הציג התובע אישורי מחלה. עובדות אלו עולות בקנה אחד עם גרסתו ותומכות בה.
8. בהינתן האמור שוכנענו שאין להקפיד על כך שלא צוינו ברישום הרפואי הראשון של התובע נסיבות הפגיעה בגבו. בהקשר זה כבר נפסק:

"כי רישום במסמכים רפואיים אינו אמור להיות חזות הכל, וכי מן הראוי שלא למהר ולבסס את דחיית הגרסה של המבוטח על חסר ברישומים רפואיים בלבד. בהקשר זה יוער גם כי אין לשלול אפשרות שלפיה, בנסיבות מסוימות, לא נרשמו כל הפרטים שמסר המבוטח לרופא המטפל, בין בשל חיפזון, עומס או היסח הדעת ובין בשל כך שהרופא המטפל לא ראה בהם חשיבות לעניין המשך הטיפול. יחד עם זאת, המשקל שיש ליתן לרישום במסמכים הרפואיים, ככל שאין הם מתיישבים עם גרסת המבוטח, נגזר ממכלול הנסיבות ובכלל כך: סמיכות הזמנים שבין הרישום הרפואי לבין האירוע הנטען, מידת הפירוט של הרישום הרפואי, תוכן הרישום והאם יש בו לסתור את גרסת המבוטח או לבטא חסר של פרטים התומכים בה, זהות הגורם שערך את הרישום הרפואי והנסיבות שבהן הוא נערך: כך, למשל, יש להתחשב בשאלה האם הרופא שערך את הרישום הינו רופא מומחה בתחום הספציפי הנוגע לליקוי וכן בשאלה לצורך מה נערך הרישום, האם לצרכי תיעוד, או לצורך המשך טיפול וכן בשאלה מה היה מצבו הנפשי או הפיזי של המבוטח במועד שבו נערכה האנמנזה והאם ניתן היה לצפות כי הוא ידווח על מכלול העובדות הרלבנטיות לאור מצבו. למותר לציין כי שאלת משקלם של המסמכים הרפואיים תיבחן לאור מכלול הנסיבות ויתר הראיות המוצגות בפני בית הדין" (עבל 17187-06-13 פלוני – המוסד לביטוח לאומי (לא פורסם) (1.3.2017))

1. בשולי הדברים נציין שאף הגב' לוי, אשתו של המטופל בו טיפל התובע בזמן שנפגע בגבו, תמכה בתצהירה בגרסת התובע. אמנם, תצהירה נמשך מן ההליך והיא לא נחקרה עלי ולא ניתן לו משקל של ממש. אך במכלול הדברים, נראה שעדותה מתיישבת אף היא עם העובדות שהוכחו לפנינו.

סוף דבר

1. ימונה מומחה רפואי שיחווה דעתו בעניין הקשר הסיבתי שבין האירוע שתיאר התובע לבין הפגיעה בגבו.
2. החלטה למומחה תצא בנפרד.
3. בשלב זה של ההליך, אין צו להוצאות.

ניתנה היום, כ"ט אייר תש"פ, (23 מאי 2020), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.