לפני בקשה לחייב את התובעת בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות הנתבעות. בשל תקלה, לא הובא התיק לעיוני בעת הגשת תגובת התובעת לבקשה, ולפיכך לא ניתנה החלטה בבקשה מוקדם יותר, ועל כך התנצלותי בפני הצדדים.

כידוע, ההסדר לגבי תובעת שהיא חברה בע"מ מעוגן בסעיף 353א לחוק החברות, תשנ"ט-1999. בסעיף מעוגנת מעין חזקה לפיה, בנסיבות המתאימות, הכלל הוא חיוב תובעת שהיא חברה בע"מ בהפקדת ערובה, שעה שהפטור מהפקדה הוא החריג. סעיף זה קובע, אפוא, הסדר מיוחד בכל הקשור לחיובה של חברה תובעת, ומתווה את שיקול דעתו של בית המשפט, בהחלטה אם להורות לחברה תובעת להפקיד ערובה להבטחת הוצאותיו של נתבע.

חיוב חברה בהפקדת ערובה נעשה בשלושה שלבים: בשלב הראשון, יש לבחון את מצבה הכלכלי של החברה כאשר על החברה מוטל הנטל להראות כי יש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין. בשלב השני, יש לבחון האם מתקיימות נסיבות המצדיקות הימנעות מחיוב בערובה. בהקשר זה יש להביא בחשבון כי בהתאם לחוק, חיוב בערובה הינו הכלל ואילו הפטור הוא החריג, ולבחון האם עצם הטלת ערובה שנועדה להגן על זכות הקניין של הנתבע פוגעת במידה העולה על הנדרש על זכות הגישה לערכאות של התובע. סיכויי התביעה יכולים אף הם להילקח בחשבון בשלב זה, אולם זאת רק במידה שניכר כבר על פני הדברים ומבלי להיכנס לבחינה רחבה, כי מדובר בסיכויים גבוהים או קלושים במיוחד. בשלב השלישי, יש לבחון את גובה הערובה הנדרשת ולהבטיח שתהיה מידתית ותאזן נכונה את כלל השיקולים הרלבנטיים, ובפרט את ההתנגשות בין הזכויות החוקתיות של הצדדים: זכות הקניין של הנתבע, מזה וזכות הגישה לערכאות של התובע, מזה (ראו רע"א 10367/07 ל.נ הנדסה ממוחשבת בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ (11.2.09); רע"א 10905/07 נאות אואזיס מלונות בע"מ נ' זיסר (13.7.08); רע"א 857/11 מועצה אזורית באר טוביה נ' נוריס לפיתוח והובלות בע"מ (23.5.11)).

על יסוד האמור, יש לבחון הבקשה דנן.

התובעת אינה מתייחסת בתגובתה לטענות הנתבעות באשר למצב הכלכלי ולמעשה אינה עומדת בנטל המוטל עליה להוכיח יכולת כלכלית. בנסיבות אלה יש מקום, לכאורה, להורות על הפקדת ערובה.

כאמור לעיל, ככל שהחברה לא הוכיחה את חוסנה הכלכלי, בית המשפט נדרש לבחון האם הנסיבות מצדיקות פטור מחיוב בערובה, כאשר במסגרת זו יש להביא בחשבון את זכות הגישה לערכאות, את זכות הקניין של התובע והנתבע, ואת סיכויי התביעה במידה שהם גבוהים או קלושים במיוחד.

לאחר איזון מכלול השיקולים מצאתי כי מתקיימות בענייננו נסיבות המצדיקות פטור מערובה.

ודוק. המדובר בענייננו בתביעה שהוגשה בקשר עם חוב בסך 1,169,603 ₪ אשר נוצר במסגרת היחסים המסחריים בין הצדדים. הנתבעות אינן מכחישות, כי התובעת סיפקה לנתבעת 1 שירותים, וכי נותר חוב בגין אספקת השירותים כאמור, אלא שלדידן בין הצדדים נכרת חוזה פריסה, שלפיו אמור היה החוב להיפרע בשיקים דחויים, חוזה אשר הופר על ידי התובעת בעצם הגשת התביעה.

במצב דברים זה, עת הנתבעות אינן חולקות על קיומו של חוב כלפי התובעת, ועת מצבה הכלכלי של התובעת, ככל שהינו לא מהמשופרים כפי הנטען על ידי הנתבעות, הינו, בין היתר, פועל יוצא של אי פירעון חובן של הנתבעות כלפי התובעת, הרי שזכות הגישה לערכאות וזכות הקניין של התובעת במקרה כגון זה גוברות על זכות הקניין של הנתבעות להבטחת תשלום הוצאות, ככל שיפסקו, מה גם שככל שהתביעה תדחה, תוכלנה הנתבעות להיפרע הוצאותיהן באמצעות קיזוז החוב.

אשר על כן, הבקשה להפקדת ערובה נדחית.

בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.

ניתנה היום, ז' חשוון תשע"ט, 16 אוקטובר 2018, בהעדר הצדדים.