ניתנה ביום 27 אוגוסט 2018

בשם המבקשת: עו"ד ריקי רוזנברג

בשם המשיב: עו"ד גל עין-ים

ה ח ל ט ה

השופט מיכאל שפיצר

1. בית הדין האזורי בתל אביב (השופט הבכיר יצחק לובוצקי; סע"ש 14508-02-15) בפסק הדין מיום 18.6.18, חייב את המבקשת לשלם למשיב זכויות סוציאליות שונות הנובעות מתקופת העסקתו וסיומה בסך כולל של 66,225 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום סיום עבודתו ביום 30.6.14 ועד לתשלום בפועל, וכן שכר טרחת עו"ד בסך 4,000 ₪.
2. המבקשת הגישה ערעור על פסק הדין ובמקביל הגישה את הבקשה שלפניי לעיכוב ביצועו עד להכרעה בערעור או לחלופין להפקדת סכום פסק הדין בקופת בית הדין. בהחלטת בית הדין מיום 19.7.18 (השופטת לאה גליקסמן) ניתן צו עיכוב ביצוע ארעי, בכפוף להפקדת הסכום הפסוק בקופת בית הדין. ביום 1.8.18 הפקידה המבקשת במזומן סכום של 73,798 ₪.

להשלמת התמונה יצוין כי גם המשיב הגיש ערעור מטעמו (ע"ע 44541-07-18).

הרקע לבקשה:

1. המשיב הועסק אצל המבקשת החל מיום 17.11.03 ועד לפיטוריו ביום 30.6.14. עבודתו של המשיב היתה אמורה להסתיים ביום 30.7.14, עם סיום תקופת ההודעה המוקדמת, אך הוא נקרא לשרות מילואים ביום 27.7.14, וקיבל שכרו בכל תקופת המילואים עד ליום 15.8.14. עם סיום עבודתו קיבל המשיב פיצויי פיטורים בסכום של 60,000 ₪. בבית הדין האזורי התבררה תביעתו של המשיב כנגד המבקשת לתשלום זכויות שונות בגין תקופת העסקתו וסיומה, ובכלל זה הפרשי פיצויי פיטורים, פיצוי בגין אי הפרשות מלאות לפנסיה, שכר בגין עמלות שלא שולמו בשנת 2014 וזכויות סוציאליות נוספות.
2. בפסק הדין מושא הבקשה, התקבלה התביעה בחלקה הקטן. להלן בתמצית הכרעותיו של בית הדין:
   1. פיצויי פיטורים - נקבע, בהסתמך על עדותו של המשיב, כי עמלת המכירה, היתה מותנת בעמידה ביעדי המכירות שנקבעו בהסכם העבודה, ולא היה מדובר בעמלה קבועה. לפיכך, ולאור ההלכה הפסוקה, נקבע כי עמלת המכירה לא מהווה חלק מהשכר הקובע לצורך תשלום פיצויי פיטורים ותביעת המשיב ברכיב זה נדחתה.
   2. פיצוי בגין אי הפקדות מלאות לפנסיה – נקבע כי המשיב לא הוכיח את תחולת צווי ההרחבה השונים על העסקת המבקשת, והמקור לחיובה בהפקדות פנסיוניות, הוא בהסכם שבין הצדדים. בית הדין עיין בהסכם העסקה וקבע כי "... אין בו כל הוראה לפיה מוצאות תוספות מותנות מגדר חיוב בהפרשות פנסיוניות ומשכך אין מנוס מלקבוע כי אכן צדק התובע בטענתו, שהיה מקום לביצוע הפרשות פנסיוניות גם מהתוספות המותנות". לפיכך, קבע בית הדין כי התובע זכאי לתוספת של 5% מחלקו של המעביד בגין הפקדות לקופת הגמל ובסה"כ 23,100 ₪.
   3. פיצוי בגין פיטורים שלא כדין – בית הדין קבע כי לא היתה מחלוקת שזימון לשימוע נשלח למשיב בהודעת מייל מיום 29.6.14, וכי באותו יום התקיימה שיחת ה"שימוע" בינו לבין סמנכ"ל המבקשת רמי ביג'אוי. בית הדין שוכנע כי זימון לשימוע שנמסר למשיב מהיום להיום וללא נימוקים, לא אפשר לו להיערך כראוי, וזאת למרות "שיחת הבהרה" שקדמה לכך ביום 23.6.14. עוד קבע בית הדין כי לא נוהל פרוטוקול שיש בו כדי לשקף את חילופי הדברים והטיעונים שהועלו במסגרת השימוע. במכתב הפיטורים שנמסר למשיב למחרת היום, ביום 30.6.14, לא היה כל נימוק הנוגע לסיבת פיטוריו או התייחסות המבקשת לטענותיו שהועלו במסגרת השימוע. לפיכך, בהתחשב בפגמים שנפלו בהליך הפיטורים, ובתקופת עבודתו הארוכה, נקבע כי המשיב זכאי פיצוי בגין פיטורים שלא כדין, בגובה שש משכורות.
   4. זכאות לפיצוי בגין פיטורים בניגוד לחוק חיילים משוחררים – נקבע כי סעיף 41(א)(ב) לחוק חיילים משוחררים (החזרה לעבודה), התש"ט- 1949 אינו מטיל חובה דווקא על המשיב לפנות לועדת התעסוקה לקבל היתר לפיטורים בתקופת שירות המילואים. עוד נקבע כי באותו סעיף חל איסור על פיטורי עובד במהלך שירות מילואים, אלא בהיתר של ועדת התעסוקה ככל שתקבע כי הפיטורים "אינם בשל שירות מילואים". לפיכך נקבע כי מאחר שהיתר לא ניתן, זכאי המשיב לפיצוי בגובה השתכרותו עד לתום שלושים ימים שלאחר תום שירות המילואים, היינו עד ליום 15.9.14, כחודש וחצי נוספים.
3. כפועל יוצא מהקביעות לעיל חייב בית הדין את המבקשת לשלם למשיב פיצוי בגין אי הפקדות מלאות לפנסיה על פרמיה מותנית בסך 23,100 ₪, פיצוי בגין פיטורים שלא כדין בסך 34,500 ₪, ופיצוי בגין פיטורים בניגוד לחוק חיילים משוחררים בסך 8,625 ₪. תביעות המשיב להפרשי פיצויי פיטורים, דמי חגים ושכר בגין עמלות שלא שולמו בשנת 2014 – נדחו. לאור התוצאה, חייב בית הדין את המבקשת לשלם למשיב שכר טרחת עו"ד כאמור לעיל.

הבקשה וטענות הצדדים:

1. במסגרת הבקשה טוענת המבקשת כי סיכוייה לזכות בערעור טובים. בכל הנוגע לקביעה בדבר הפקדות פנסיוניות על התוספת המותנית נטען כי למרות שנקבע שתוספות שניתנו למשיב הינן תוספות מותנות ולא חלק מרכיבי השכר לצורך חישוב פיצויי פיטורים, נפסק שעל המבקשת להפקיד לטובת המשיב לפנסיה. לטענת המבקשת, בית הדין פירש את ההסכם שבין הצדדים על דרך השלילה, מבלי שהועלו לפניו טענות או ראיות לכך, וגם חישוב הסכום המגיע למשיב לכאורה מבוסס על נתונים לא נכונים. אשר לתקינות הליך הפיטורים נטען כי בית הדין התעלם מראיות שהוצגו בפניו, לפיהן התקיים הליך השימוע כדין, המשיב ידע מה הטענות שהועלו כלפיו מהשיחה שקדמה לשימוע, והוא הגיב לטענות כנגדו בעל פה ובכתב, בהתאם לנוהלי העבודה במבקשת. כמו כן, פרוטוקול הליך השימוע נוהל וצורף במסגרת הראיות. עוד נטען כי לא היה מקום להחיל את חוק חיילים משוחררים על מקרה דנן, שכן הוכח שלא היה כל קשר בין פיטורי המשיב מיום 30.6.14 ובין שירות המילואים שהחל בהתאם לצו מיום 27.7.14, 27 ימים לאחר הפיטורים עצמם. כן נטען כי לבית הדין לא היתה סמכות לדון בטענות כספיות בהתאם לחוק חיילים משוחררים מבלי שהמשיב פנה תחילה לועדת התעסוקה, על פי החוק.
2. המבקשת מוסיפה וטוענת כי אם תשלם למשיב את הסכום הפסוק באופן מלא ולאחר מכן יתקבל ערעורה, לא ניתן יהיה להיפרע ממנו. בקשר לכך, נטען שהמשיב הוא אדם פרטי, אב לשלושה ילדים, ורעייתו עובדת כמורה. עוד נטען כי המשיב עובד כשכיר באותו ענף בו עובדת המבקשת, ולפי מיטב ידיעתה, רכש לאחרונה בית מגורים חדש. בנסיבות אלה, כך לטענת המבקשת, ככל שבית הדין לא ייעתר לבקשה ולא יעכב את ביצוע פסק הדין, יקשה על המשיב להשיב סכום פסק הדין העומד על סך של כ- 70,000 ₪, שהוא סכום לא מבוטל לכל אדם סביר במעמדו. מאידך, למשיב לא ייגרם נזק כלשהו מעיכוב ביצוע פסק הדין עד להכרעה בערעור, שכן המבקשת, חברה משפחתית מבוססת ואיתנה כלכלית, תכבד את פסק הדין. עוד צוין כי התשלומים שנפסקו לטובת המשיב אינם בגין שכר או עבור פיצויי פיטורים, אלא פיצויים עבור התנהלות כזו או אחרת של המבקשת, והם עומדים לזכות המשיב מכוח פסק דינו של בית הדין קמא, ועל כן ניתן לפצות את המשיב בכסף (הפרשי הצמדה וריבית) בשל חלוף הזמן, לאחר פסק הדין בערעור.
3. המשיב מתנגד לבקשה וטוען כי יש לפעול לפי הכלל שהגשת ערעור אינה מעכבת ביצועו של פסק דין, במיוחד כאשר מדובר בחיוב כספי. לטענת המשיב גם לגופם של דברים יש לדחות את הבקשה. אשר למאזן הנוחות נטען כי המשיב מתנהג באחריות כלכלית, ומצבו הכלכלי איתן. כן טוען המשיב כי העובדה שהוא ורעייתו עובדים במשרות מסודרות וכי רק לאחרונה רכשו בית חדש, משמיטה את הקרקע בעניין קושי כלכלי כלשהו. עוד מדגיש המשיב כי המבקשת פגעה קשות בזכויותיו בכלל ובחסכון הפנסיוני בפרט, ולא שילמה את שכרו לשנת 2014,ואין כל הצדקה לדחייה נוספת של תשלום זכויותיו לאחר שנקבע בפסק הדין שהוא זכאי להן.
4. המשיב מדגיש שאף הוא הגיש ערעור אשר סב בעיקר על הקביעה לפיה שכרו הקובע לפיצויי פיטורים לא כולל את עמלות המכירה, למרות שהיה מדובר בחלק העיקרי של שכרו. לטענת המשיב, סיכויי הערעור טובים, שכן קביעותיו של בית הדין קמא סותרות ראיות שהוצגו בפניו והלכות שונות. כן נטען כי בתיק אחר שהתנהל בבית הדין האזורי (סע"ש 26577-11-14) נקבע שעמלות המכירה הן חלק מהשכר הקובע לצרכי פיצויי פיטורים. עוד נקבע כי די בהסכם העבודה בין הצדדים כדי לקבוע שחלה על המבקשת חובה להפריש לפנסיה גם על רכיב העמלות. בנסיבות אלה, כך לטענת המשיב, ככל שיתקבל ערעורו, הפרשי פיצויי הפיטורים להם הוא זכאי עולים על מלוא סכום פסק הדין.

אשר לערעורה של המבקשת נטען כי הפיצוי שנפסק בגין פיטורים שלא כדין מבוסס על קביעות עובדתיות לפיה נפלו פגמים בהליך הפיטורים, שכן המשיב לא קיבל הזמנה לשימוע לפני פיטוריו, זומן לשימוע מרגע לרגע, המנהל הישיר שלו לא נכח בשימוע וגם לא היתה כל כוונה לנהל שיח עם המשיב לגבי הכוונה לפטרו. כן נטען כי המבקשת לא הציגה ראיות המעידות על כך שהמשיב ידע מהן הטענות שיועלו בפניו בשימוע. עוד נטען כי בית הדין קמא לא זיכה את המשיב בפיצוי מכוח חוק חיילים משוחררים אלא בשכרו עד לתום התקופה המוגנת מכוח החוק. המשיב לא טען שפיטוריו נעשו עקב זימונו למילואים, אלא שחל איסור על המבקשת לפטרו לפחות 30 יום לאחר תום המילואים.

1. בתשובה לתגובת המשיב חוזרת המבקשת על האמור בבקשתה ומדגישה כי המשיב לא הפריך את הטענה לפיה אדם סביר במעמדו של המשיב יקשה להשיב סכום של מעל ל- 70,000 ₪. עוד מציינת המבקשת כי בניגוד למשיב שלא ייפגע מהימצאות הכספים בקופת בית הדין, העברת הכספים לידי המשיב עת תלוי ועומד ערעורה יכול לפגוע בסיכוייה לקבלת כספים חזרה, אם ייפסק כך.

דיון והכרעה:

1. נקודת המוצא הינה כי מי שזכה בדינו, זכאי לממש את פרי זכייתו באופן מיידי והגשת ערעור אינה מעכבת את מימוש פסק הדין. עיכוב ביצועו של פסק דין הוא בבחינת חריג לכלל ומותנה, דרך כלל, בהצטברות שני גורמים: האחד - הנזק היחסי שייגרם למבקש מאי היענות לבקשה גדול מן הנזק הצפוי למשיב אם יעוכב הביצוע; השני - סיכויי הערעור להתקבל טובים (ע"ע (ארצי) 44025-02-12 פרידמן חכשורי חברה להנדסה ולבנין בע"מ - מוחמט סווחטורק (14.6.12)). כאשר פסק הדין הינו כספי - גוברת הנטייה שלא לעכב את ביצועו של פסק הדין, שכן ההנחה הינה כי אם המבקש יזכה בערעור יוכל לקבל חזרה את כספו.
2. לאחר שנתתי דעתי לכלל נסיבות המקרה, לפסק הדין של בית הדין האזורי ולטענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי יש לקבל את הבקשה בחלקה, ולהורות על עיכוב תשלום פיצוי בגין פיטורים שלא כדין כערכו במועד החלטתי זו (להלן- הסכום המעוכב) . ואלה טעמיי:

במקרה זה, ערעורה של המבקשת סב, בעיקרו, על קביעות עובדתיות של בית הדין האזורי, אשר ניתנו על סמך התרשמותו מהעדויות והראיות שהוצגו בפניו. בהתאם להלכה הפסוקה, בקביעות מעין אלו ערכאת הערעור אינה נוטה להתערב. יחד עם זאת ומבלי לקבוע עמדה לכאן או לכאן, המבקשת מעלה טענות ראויות לבירור בנוגע לזכאות המשיב לפיצוי בגין פיטורים שלא כדין. המבקשת גם לא הניחה תשתית עובדתית בדבר יכולתו של המשיב להחזיר סכומים כלשהם ככל שיהיה בכך צורך, מה גם שעיקר החוב הפסוק מקורו בזכויות קוגנטיות, ומכל מקום, איני סבור שמשיב לא יוכל לעמוד בהשבת הסכום שביצועו לא עוכב, ככל שיהיה עליו להשיבו.

סוף דבר – נוכח כל האמור לעיל, הבקשה לעיכוב ביצוע מתקבלת בחלקה, כאמור בסעיף 12 לעיל. עד ליום 2.9.18 תודיע המבקשת כיצד היא מבקשת לנהוג עם הסכום המופקד בבית הדין העולה על הסכום המעוכב – האם לשלם באמצעותו את חיוביה שלא עוכבו או שמא לקבלו חזרה לאחר אישור תשלום למשיב.

אין צו להוצאות.

ניתנה היום, ט"ז אלול תשע"ח (27 אוגוסט 2018) בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.