1. בפניי בקשת התובע לבטל את פסק הדין (שכונה בבקשה 'החלטה') לפיו נמחקה תביעתו בשל התנהלותו בתיק זה, לבקשה נמסרו תגובות הנתבעים והתייחסות התובע לתגובותיהם.

הבקשה

1. בבקשה ביקש התובע לבטל את פסק הדין ואת ההוצאות שהושתו עליו, עוד ביקש כי יותר לו כעת להגיש כתב תביעה מתוקן תוך 24 שעות. התובע טען כי במועד קדם המשפט מיום 13.3.2020 ביקש לתקן את כתב התביעה על מנת להוסיף חוות דעת בתחום הנפשי, והוא אכן נבדק אצל מומחה בתחום הנפשי עוד ביום 13.3.2020 אולם חוות דעת זו טרם התקבלה, בין השאר בשל תקופת הקורונה ולכן לא הוגשה בקשתו לתיקון התביעה או תצהיר. עוד טען כי אין מחלוקת כי הנתבעים חייבים לפצות אותו, וכל כולו של הליך זה רק נועד לקבוע את גובה הפיצוי אותו עליהם לשלם, על כן הטלת הוצאות על התובע גורמת למצב ש"חוטא יוצא נשכר" וזאת במיוחד עת נתבע 2 טרם שילם לו את הסך בגובה 20,000 ש"ח שהוטל עליו בגזר הדין. בנוסף טען כי בהתאם לתקנות לתובע עמדו 90 יום להגשת תביעה אזרחית נגררת להרשעה בפלילים מיום שפסק הדין הופך חלוט, כך שאם היה התובע מחכה עד התגבשות הנזק הנפשי, היה מאבד את זכותו להגיש את התביעה.

תגובות הנתבעים

1. נתבע 1 התנגד לבקשה וטען כי התובע לא גיבה בקשתו בתצהיר כמתבקש בתקנות, עוד טען כי התביעה הוגשה ביולי 2018 ועל כן היה לתובע די זמן להגיש את חוות הדעת לתחום הנפשי.
2. נתבע 2 טען כי התובע לא העלה בבקשתו ולו עילה רלבנטית אחת לביטול פסק הדין, כאשר הבקשה לביטול פסק הדין בשל שיקולי צדק המסתמכת על טענות עובדתיות, לא יכולה לעמוד לו ללא תצהיר. עוד טען כי הבנה מוטעית היא איננה עילה לביטול פסק דין.

התייחסות התובע לתגובות הנתבעים

1. התובע טען כי ככל שתביעתו תימחק ייגרם לו נזק גדול מאד בניגוד לכללי הצדק הטבעיים, וכן טען כי השיקולים לביטול פסק דין המורים על מחיקת תביעה הם סיכויי התביעה והתנהלות התובע ובמקרה זה בשל סוג התביעה עליה להתקבל ולכן התנאי הראשון מתקיים ובאשר לתנאי השני טען כי התובע פעל על פי התקנות בניגוד לנתבעים ועל כן יש לבטל את פסק הדין. עוד טען כי רק הנתבע 2 הגיש את הבקשה ועל כן התביעה כנגד הנתבע 1 לא צריכה להימחק.

דיון

1. דין הבקשה להידחות על הסף, לא מדובר במקרה זה של מתן פסק דין בהעדר הגנה, העדר התייצבות וכד', התובע התעלם בעקביות מהחלטות בית משפט ולאחר שניתנו לא הזדמנויות רבות לפעול או לבקש בקשה מתאימה, נמחקה תביעתו.

בנסיבות אלו אין הצדקה לבקש עיון חוזר- כי לא השתנו נסיבות ואין לתובע אלא להלין נגד עצמו. מיותר לציין כי במקרה זה ניתן פסק דין ולא היה מקום לכנות את פסק הדין החלטה ואת הבקשה, בקשה לביטול החלטה.

1. התובע הגיש תביעתו ביום 18.7.2018 ולמרות הזמן הרב שחלף, תביעתו טרם הבשילה לכדי דיון ולא ניתן לנהל בה דיון לגופה ולהכריע בה, משום שגם היום עדיין מבקש התובע להגיש בקשה לתיקון כתב התביעה, דהיינו הוא עוד לא גבש עמדתו באשר לתביעה.
2. עוד לפני עידן הקורונה, קוים ביום 7.1.2020 קדם משפט- הדיון היחידי שקויים בתיק זה. התובע בחר שלא להגיש בקשה כלשהי עובר לקדם המשפט, ובכלל זה לא טרח עובר לדיון לבקש בקשה לתקן את כתב התביעה, למרות שחלפו 17 חודשים ממועד הגשתה ושלוש וחצי שנים מיום האירוע. בנסיבות אלו הוריתי לאחר שמיעת הצדדים על הגשת תצהירי עדות ראשית תוך 30 יום, במהלך הכתבת ההחלטה ביקש התובע לאפשר לו להגיש בקשה לתיקון כתב התביעה תוך 3 ימים-מועד שהוצע על ידו.
3. נעתרתי לבקשת התובע ובפועל לא עשה התובע דבר מאותו יום ואדגיש כל זאת עוד לפני עידן הקורונה. התובע לא הגיש בקשה לתיקון התביעה תוך 3 ימים או 30 יום, התובע לא הבהיר מדוע לא עשה כן והוא גם לא הגיש תצהירי עדות ראשית. לא במקרה ובלי קשר לבקשת מי מהנתבעים הבהרתי כי אני שוקל מחיקת התביעה מחוסר מעש (ראו החלטתי מיום 27.2.2020).
4. ביום 9.3.2020 הגיש נתבע 2 בקשה לדחיית התביעה ולחיוב בהוצאות ועדיין התובע מתנהג כמי שזנח את תביעתו. באותו יום נתתי החלטה לפיה כפי שהבהרתי בהחלטה מיום 27.2.2020, כי אני שוקל את מחיקת התביעה נוכח התנהלות התובע, והוריתי לתובע להגיש התייחסותו לבקשה.

גם בפעם זו נראה כי החלטתי זו לא גרמה לתובע להתחיל לקדם את ההליכים בתיק ורק ביום 23.3.2020 הוגשה תגובתו היחידה והאחרונה עד מתן פסק הדין, אשר כללה הודעה להבדיל מבקשה, ובה הודעה על כוונה להגיש חוות דעת בתחום הנפשי. באותו יום נתתי החלטה בה הבהרתי כי לא אתן החלטה על "הודעות" ואך טבעי היה כי יתכבד התובע ויגיש בקשה, אלא שהתובע בשלו, המשיך להתעלם מהחלטות.

1. ביום 30.4.2020 הבהרתי כי טרם הכרעתי בבקשת נתבע 2 וכי אחליט בבקשה לאחר 1.5.2020. גם החלטה זו לא זכתה לכל התייחסות מצד התובע.
2. לבסוף, ביום 3.5.2020 בהחלטה מפורטת תיארתי את השתלשלות ההליכים בתיק ואת התעלמות התובע מהחלטותיי והטלתי עליו הוצאות לטובת נתבע 2 חרף זאת, ולפנים משורת הדין, אפשרתי לתובע להגיש בקשה לתיקון כתב התביעה או להגיש תצהירי עדות ראשית עד ליום 14.5.2020 והבהרתי שאם לא יעשה כן, אכריע בבקשה שהגיש נתבע 2 לסילוק התביעה על הסף, בנוסף קבעתי כי בשלב זה לא חייבתי את התובע בהוצאות לטובת אוצר המדינה ואשקול לעשות זאת לפי התנהלות התובע.

התובע גם לאחר החלטה מפורטת זו בחר שלא לפעול כפי שנקבע כבר בקדם המשפט מיום 7.1.2020 ולא טרח אפילו להגיש בקשה לשנות מועדים.

1. השתשלות זו הביאה למתן פסק הדין המדבר בעד עצמו ואין כל הצדקה לביטולו הוא לביטול ההחלטה מיום 3.5.2020. הזמן השיפוטי הוא מאגר השייך לכלל המתדיינים ואם בעל דין לא ערוך להוכיח תביעתו או לא רוצה לברר את טענותיו, אין הצדקה להשאיר הצתביעה תלויה ועומדת. יתכבד התובע ייערך מחוץ לכתלי בית משפט ויגיש תביעתו רק לאחר מכן בכפוף להתיישנות ושיהוי.

מיותר להזכיר כי במועד הגשת התביעה חייב כל תובע להיות ערוך להוכיח תביעתו ולא במקרה בתביעה בעילה של נזקי גוף- יש לצרף כבר באותו מעמד את כל חוות הדעת עליהם מסתמך התובע.

1. התנהגות התובע הצדיקה פסיקת הוצאות כמפורט בפסק הדין או בהחלטה, אין בסיס משפטי בסדרי הדין להגשת הבקשה הנוכחית שכן לא מדובר בעיון חוזר עקב שינוי נסיבות והתיק הסתיים, מחיקת התביעה מצדיקה תשלום אגרה בהתאם לתקנות.

התביעה נמחקה, כך שאין מניעה להגישה מחדש בכפוף להתיישנות ושיהוי ואדגיש כי לא גבשתי עמדה לגופו של עניין ובפועל לא קוים דיון עניני בטענות הצדדים.

1. הבקשה נדחית, לפנים משורת הדין לא אחייב התובע בהוצאות בגין בקשה זו.

ניתנה היום, כ"ג סיוון תש"פ, 15 יוני 2020, בהעדר הצדדים.