1. קודם שהועבר לבית-משפט זה קבע בתיק זה המותב המטפל בבית-משפט השלום בירושלים (כבוד השופט אוהד גורדון, 11.2.2019) מועדים להשלמתם של ההליכים המקדמיים ולהגשתן של ראיות ראשיות. עד ליום 1.4.2019 נדרש להשלים את ההליכים המקדמיים, לרבות כל פנייה לבית-המשפט בענינם, ועד ליום 1.8.2019 נדרשו הראיות הראשיות להיות בתיק במלואן. יממה לאחר שניתנה אותה החלטה עתרה נתבעת 2 לאפשר לה ארכה להגשתה של תביעה שכנגד. לאחר תשובה מחק בית-המשפט בירושלים את הבקשה והיה זה ביום 20.2.2019. אחר כך החל עיסוק בבקשה להעברתה של התובענה לבית-המשפט בתל אביב-יפו וכך הורתה הערכאה בירושלים ביום 7.4.2019.

2. שבוע לאחר מכן הגישה נתבעת 2 לבית-משפט זה הודעה, משונה למדי, על אודותיה של אי-השלמתם של ההליכים המקדמיים בתיק זה. בית-המשפט התבקש להתיר הגשתה של הודעה מעדכנת בחלוף חודש ימים. בו ביום קבעתי, בהתייחס לאותה הודעה, כי ניתן להגיש כל בקשה לפי הדין אך הבהרתי כי בהיעדר נימוק לא ישנה בית-משפט זה מאום מן המועדים שקבע בית-המשפט בירושלים ואלה יחייבו בכל פנייה לבית-המשפט.

3. בחלוף חודש הגישה התובעת לבית-המשפט, נגד נתבעת 2 לבדה, בקשה לצו גילוי ועיון במסמכים ולמענה על שאלון. הוסבר כי ביום 25.3.2019 פנתה התובעת לנתבעת 2 אך זו לא נעתרה. לשווא תרתי בבקשה אחר הסבר לשאלה כיצד זה חלף יום 1.4.2019, המועד שקבע ברורות כבוד השופט גורדון, וכל בקשה לא הוגשה בענין לבית-המשפט. יתרה מכך, נהיר בעיני כי לא היה כל מקום לצפות כי בקשה, המועברת לבעל-הדין שכנגד 7 ימים קודם למועד האחרון שקבע בית-המשפט, תספיק לזכות למענה שלם ומלא, ולחלופין ייוותר די זמן לפנייה לבית-המשפט, קודם למועד האחרון ההוא.

4. דומני כי נפלה אי-הבנה. בית-המשפט, בירושלים או בתל אביב-יפו, איננו קובע את החלטותיו כהמלצה. ממילא אין הוא מתייחס אליהן כאל כזו, אשר אם לא נתקבלה, תינתן המלצה חדשה בדבר מועדים נוחים יותר. הבקשה בענינם של ההליכים המקדמיים איחרה את זמנה. היא לא העלתה, אף לא בישיבה שעסקה בכך על פה, שום נימוק שיבהיר מדוע לא קוימה ההחלטה במועדה. חמור מכך, וכנגררת של אותה התנהלות נפסדת, העדויות הראשיות לא הוגשו, בידי אף לא אחד מן הצדדים, במועדיהן. המחשבה שלפיה נדחה המועד להגשתן עד שבית-המשפט יסיים לפתור את הקושי שיצרה התובעת בענינם של ההליכים המקדמיים היא שגויה ממש כמו המחשבה של נתבעות כי משלא הוגשו במועד עדויות ראשיות מטעם התובעת נדחה כמו מעצמו המועד להגשתן של ראיות הראשיות מטעמן.

5. לא אשוב ואדרש להליכים מקדמיים בפרשה זו. חלף הקביעה, המתבקשת, כי כל אחד מהצדדים וִיתר על הצגתן של ראיות ראשיות, אני קובע, ברחל בתך הקטנה, כך: התובעת, אם רצונה בכך, תגיש תצהירים של עדות ראשית; כל חוות-דעת של מומחה שברצונה להגיש, ערוכה כדין; וכל בקשה להזמנתו של עד בידיו של בית-המשפט – מנומקת, לרבות הסיבה לאי-הגשתו של תצהיר של עדות ראשית, נתמכת בתצהיר ובה גם הערכה של תמצית-העדות, עד ליום 1.12.2019. כל אחת מן הנתבעות, אם רצונה בכך, תעשה כן לא יאוחר מיום 5.1.2020. לתצהירים ולחוות-הדעת תצורפנה כל הראיות החפציות, שמבקש בעל-הדין כי יהיו חלק מחומר-ראיותיו בתיק זה, ושניתן להגישן באמצעותו של המצהיר או המומחה, לפי הענין. לא תצורף ראיה כזו לתצהיר או לחוות-הדעת – לא יורשה צירופה אל התיק בשלב מאוחר יותר אלא מטעמים מיוחדים.

רק לפנים משורת-הדין לא אחייב, הפעם הזו, את הצדדים כולם בהוצאות לאוצר-המדינה בגין אי-קיומה של החלטתו של בית-המשפט בירושלים בענין הגשתן של העדויות הראשיות.

ישיבה נוספת בקדם-משפט תתקיים לפנַי בתאריך 9.1.2020 בשעה 11:30. על נציגים של בעלות-הדין להתייצב לצדם של באות ובאי-כוח.

ניתנה היום, ח' בתשרי התש"ף, 7 באוקטובר 2019, שלא במעמד-הצדדים.