1. ביום 22.12.2019 ניתן תוקף של פסק-דין להסכמה שסיימה, בהליך זה, את המחלוקת בין התובעת לבין נתבעת 2. בד בבד עתרה התובעת למחיקתה של התובענה נגד נתבעת 1. הוסבר כי עיקר-המחלוקת מול נתבעת זו הוא כספי; כי התביעה הוגשה במקורה לסעד הצהרתי בלבד וכי בימים אלה שוקדת התובעת על הכנתה של תביעה מתאימה יותר. בית-המשפט התבקש להתחשב בשלב המוקדם, שבו מצוי ההליך, בכל הנוגע לסוגיה של הוצאות-משפט.

2. נתבעת 1, מצדה, עתרה להמשכו של הבירור בענינה ולחלופין, אם יופסק, לחיוב התובעת בהוצאות-המשפט ובהוצאות מותנות לעתיד. התבקש לתן ביטוי להחלטות-ביניים אשר, להשקפתה של הנתבעת, קנו לה יתרון דיוני. לא הוסבר בדיוק מהן אותן החלטות אך נכתב, באורח כללי, כי הן קשורות בסוגיה של הליכים מקדמיים.

3. הצדק הוא עם הנתבעת כי בקשה למחיקת-התביעה הלא היא בקשה להפסקתה, כהוראתה של תקנה 154 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. הכלל הוא כי לבקשה שכזו יש להיעתר, שכן אין לאלץ תובע להמשיך בתביעתו ואין הוא מעונין בה עוד. בד בבד, על בית-המשפט לתן ביטוי להוצאות, שנאלץ נתבע להוציא עד להפסקה. עיקר שני בבחינתה של בקשה להפסקתה של תובענה באִבּה מצוי בשאלה כלום ההפסקה מבוקשת כדי לשלול מן הנתבעת יתרון דיוני כלשהו, שצמח לה מן האופן שבו נוהל ההליך עד כה. על מנת שאפשרות-ההפסקה לא תנוצל לרעה, ובייחוד לשם מניעת-שלילתו של יתרון כזה, מוסמך בית-המשפט להתנות את ההפסקה במינֵי-תנאים. תכליתם היא לאזן נכונה בין עניניהם של הצדדים שניהם.

4. בתיק זה קיימתי ישיבה אחת של קדם-משפט וניתנו כמה החלטות-ביניים. בדיון על-פה לא דובר, כפי שנעשה לא אחת בתיקים אחרים, בקשיים אפשריים של מי מהצדדים לגוף-עמדתו. לא סברתי אפוא כי מי מהצדדים לאותו דיון קנה לו יתרון כלשהו, או איזושהי נקודת-המשך טובה משל חברו. למסקנה דומה הגעתי בכל הנוגע להליכים המקדמיים. ראשית, דומני כי דחייתה, מחמת שאיחרה את זמנה, של טענה מאת צד להליך כי יריבו לא עמד בחובתו לגלות מסמכים, תתקשה להיחשב מקימה יתרון דיוני למשיב-מפר שכזה. שנית, וחשוב אף יותר, החלטתי ברוח זו, שניתנה ביום 7.10.2019, ממילא עסקה בנתבעת 2 ולא בנתבעת 1.

לא מצאתי, אפוא, כי הפסקתה של התביעה מאיימת לשלול מנתבעת 1 יתרון דיוני כלשהו. בהתאם, אינני רואה מקום לקביעתם של תנאים לבירורה של תובענה חדשה, לכשתוגש. את החלטתי עלי לגזור, אם כן, אך מן העובדה כי לנתבעת זו נגרמו, עד כה, הוצאות בניהולה של פרשת-ההגנה. זו כללה את עצם-העמדתו של ייצוג; את הגשתו של כתב-הגנה; התייצבות, כאמור, לישיבה של קדם-משפט והתייחסות בכתובים, כשנדרשה. הוצגו הסכם של שכר-טרחה וחשבונית בגין תשלום בפועל. אלו הן, להשקפתי, ראיות מספיקות כשהן באות תחת-ידיו של עורך-דין, אפילו שלא נתמכו בתצהיר. אינני רואה סיבה להותיר את הנתבעת בחסרון-כיס. ממילא, ככל שתידרש היא להתגונן בתובענה חדשה, יוכל המבקש זאת להעלות, שם, טענה כי הוצאותיה היו נמוכות מהרגיל בשל כך שחלק מעבודת-ההגנה כבר נעשה, בהליך זה שלפנַי.

5. התובענה מופסקת. בתוך 15 ימים מיום, שקיבלה לידיה פסק-דין זה תשלם התובעת לנתבעת 1 שכר-טרחה של עורך-דין בסך, כולל מע"מ, של 32,760 ש"ח. איחור יוסיף הפרשי הצמדה ורבית לפי חוק פסיקת ריבית והצמדה, התשכ"א-1961 מיום-החיוב ועד למועד-התשלום בפועל.

הדיון שנקבע – בטל.

המזכירות תמציא פסק-דין זה לכל הצדדים, לרבות נתבעת 2, תבטל את הדיון שנקבע ותסגור את התיק.

ניתן היום, כ"ח בכסלו התש"ף, 26 בדצמבר 2019, שלא במעמד-הצדדים.