1. לפני בקשת חברת קן התור הנדסה ובניין בע"מ ומנהלה יואב קן תור (להלן יחד: "קן התור" או "המבקשים" או "הנתבעים") לחיובה של התובעת, אסום – חברה קבלנית לבניין בע"מ (להלן: "אסום" או "המשיבה" או "התובעת") בהפקדת ערובה, בסך של לא פחות מ – 10% מסכום התביעה, קרי ערובה בסך של כ – 680 אש"ח.
2. יובהר כי עסקינן בתובענה לפיצויים אשר הגישה התובעת, נגד שירותי בריאות כללית (להלן: "כללית" או "הנתבעת 1") ונגד הנתבעים, ואשר עניינה על פי הגדרת התובעת בכתב התביעה הוא פיצוי בגין הרווח שהייתה מרוויחה התובעת נוכח זכייה ודאית במכרז, לולא רשלנותה של הנתבעת 1 וללא מעשה התרמית של הנתבעים.
3. הרקע העובדתי להליכים פורט בהרחבה בפסק הדין בעניינה של הנתבעת 1 מתאריך 26.5.2019, ועל כן לא ראיתי לחזור על הדברים במסגרת החלטה זו. עם זאת, ראיתי להבהיר כי התביעה נגד הנתבעת 1 נדחתה בהתבסס על עע"מ 7401/14 קסם מילניום בע"מ נ' רשות שדות התעופה (9.9.2015) (להלן: "הלכת קסם מילניום"), לפיה אין להתיר תביעת מציע במכרז לפיצויי קיום, אלא אם נעשה קודם לכן ניסיון לתקוף את הליך המכרז עצמו, במסגרת עתירה.

הבקשה דנן

1. לטענת הנתבעים, בשים לב לפסק הדין שניתן בעניינה של הנתבעת 1, סיכויי התביעה נגדם נמוכים מאוד. עוד מבקשים הנתבעים להישען על רע"א 7687/18 מדינת ישראל - רשות המסים - מנהל מע"מ לוד נ' מרעב חסן בנייה וסחר בע"מ (15.7.2020), שם חזר בית המשפט העליון על ההלכה לפיה כאשר התובעת היא חברה בע"מ, החיוב בהפקדת ערובה הוא הכלל וההימנעות מהטלתה היא החריג.
2. התובעת מתנגדת לבקשה מכל וכל וטוענת כי תביעתה נגד הנתבעים מבוססת היטב, ואין כל קשר בין הקביעות ביחס לנתבעת 1 לבין הנתבעים. עוד מבהירה התובעת כי היא חברה גדולה במצב כלכלי איתן ביותר.

דיון והכרעה

1. לאחר שקראתי את הבקשה והתגובה, ולאחר ששקלתי את טענות הצדדים, סבורני כי דין הבקשה להידחות. להלן טעמי.
2. ברע"א 7687/18 מדינת ישראל - רשות המסים - מנהל מע"מ לוד נ' מרעב חסן בנייה וסחר בע"מ (15.7.2020) (להלן: "עניין מרעב"), עמד בית המשפט העליון על שלושת השיקולים המרכזיים אותם נדרש בית המשפט להביא בחשבון בבואו לחייב בהפקדת ערובה להוצאות, והם הבטחת תשלום הוצאות לצד הפסיבי, הרתעה מהגשת תביעות סרק והגנה על זכות הגישה לערכאות.

1. כאשר עסקינן בחברה אשר אחריות בעלי המניות בה מוגבלת, חל הדין הקבוע בהוראת סעיף 353א לחוק החברות [בנוסף לתקנה 157 בתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ח-2018, אשר החליפה את תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984]:

ערובה להוצאות משפט

353א. הוגשה לבית משפט תביעה על ידי חברה או חברת חוץ, אשר אחריות בעלי המניות בה מוגבלת, רשאי בית המשפט שלו הסמכות לדון בתביעה, לבקשת הנתבע, להורות כי החברה תיתן ערובה מספקת לתשלום הוצאות הנתבע אם יזכה בדין, ורשאי הוא לעכב את ההליכים עד שתינתן הערובה, אלא אם כן סבר כי נסיבות הענין אינן מצדיקות את חיוב החברה או חברת החוץ בערובה או אם החברה הוכיחה כי יש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין.

1. הפסיקה פירשה את סעיף 353א כקובע חזקה לפיה חברה בערבון מוגבל חייבת להפקיד ערובה להוצאות לבקשת הנתבע, כאשר מדובר בחזקה הניתנת לסתירה [רע"א 10905/07 נאות אואזיס מלונות בע"מ נ' מרדכי (מוטי) זיסר (13.7.2008)].
2. בעניין מרעב הנ"ל התייחס בית המשפט העליון לייחודו של סעיף 353א בהשוואה להסדרים מקבילים, ועמד על כך שהאיזון בין התכליות נוטה לכיוון חיוב בהפקדת ערובה, משום שעיסוקו בחברה שאחריות בעלי מנותיה מוגבלת.
3. אלא שמדובר בחזקה הניתנת לסתירה, כאשר על מנת שלא להיות מחוייבת בערובה על התובעת להוכיח את אחת משתי החלופות הקבועות בסעיף 353א:
4. על פי החלופה הראשונה החזקה ניתנת לסתירה אם סבור בית המשפט כי נסיבות העניין אינן מצדיקות את חיוב החברה במתן ערובה.
5. החלופה השנייה היא כי החזקה תיסתר אם הוכיחה החברה כי יש ביכולתה לשאת בהוצאות הנתבע, אם יזכה הוא בדין.
6. במקרה דנן, סבורני כי מתקיימות שתי החלופות.
7. אשר לחלופת נסיבות העניין - איני סבור כי נסיבות העניין מצדיקות את חיוב התובעת בהפקדת ערובה, וזאת הן בשים לב לרקע העובדתי האופף את נסיבות הגשת התביעה ואשר פורטו בהרחבה בפסק הדין בעניינה של הנתבעת 1. כך אף יצוין כי איני סבור כי מפסק הדין שניתן בעניינה של הנתבעת 1 ואשר התבסס על הלכת קסם מילניום ניתן ללמוד במישרין על עניינם של הנתבעים.
8. כפי שקבע בית המשפט העליון, ברע"א 10376/07 ל. נ הנדסה ממוחשבת בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ (11.2.2009) (להלן: "עניין הנדסה ממוחשבת") במסגרת חלופה זו יש לשקול, בין השאר, גם את שאלת סיכויי ההליך, וסבורני במקרה דנן, בשים לב לאמור, ומבלי לקבוע מסמרות, לא ניתן לומר כבר עתה כי סיכויי ההליך מבוטלים או נמוכים מאוד כטענת הנתבעים.
9. אשר לחלופה השנייה, התובעת הציגה אישור רו"ח לפיה מדובר בחברה איתנה ויציבה, אשר הונה העצמי עומד על מעל מאה וחמישים מיליון שקלים. מכאן, שסבורני כי אף החלופה השנייה מתקיימת. אשר לטענת הנתבעים בדבר אי תשלום הוצאות בסך 1,500 ₪, הרי שלעניין זה ניתן מענה בתשובה ומכל מקום אין בכך, בשים לב לאמור ובמכלול נסיבות העניין, הצדקה להיענות לבקשה.
10. לנוכח כל האמור, הבקשה נדחית.
11. הנתבעים יישאו בהוצאות התובעת בסך 1,500 ₪, לתשלום תוך 30 יום.

ניתנה היום, כ"ב חשוון תשפ"ב, 28 אוקטובר 2021, בהעדר הצדדים.