ניתנה ביום 07 אוגוסט 2019

הרשמת אפרת קוקה

1. לפני שתי בקשות: בקשת המשיבה לסילוק חלק מרכיבי הערעור על הסף בשל איחור במועד ההשגה עליהם, ובקשתה החלופית של המערערת להארכת מועד להגשת ערעור בהתייחס לאותם רכיבים.

תמצית העובדות וההליכים

1. המערערת הגישה לבית הדין האזורי בתל-אביב תביעה לתשלום פיצויים על פיטורים שלא כדין, גמול עבור עבודה בשעות נוספות והפרשי הפרשות לגמל ולקרן השתלמות בסך כולל של 348,177 ש"ח. המשיבה הגישה תביעה שכנגד לתשלום פיצוי בסך כולל של 491,701 ש"ח בגין נזקים שגרמה לה לטענתה המערערת ובגין הפרת יחסי האמון בין הצדדים.
2. בפסק דינו החלקי של בית הדין האזורי מיום 7.3.2018 (סע"ש 53242-11-15), נדחתה התביעה לתשלום פיצויים על פיטורים שלא כדין, תוך שנקבע, שהמערערת התפטרה מעבודתה; התביעה לתשלום הפרשי הפרשות לגמל ולקרן השתלמות על רכיב השעות הנוספות הגלובליות נדחתה אף היא, תוך שנקבע, כי מדובר ברכיב שכר 'אמיתי' שאינו מהווה חלק משכרה הקובע של המערערת לתשלום זכויותיה; התביעה להפרשה לקרן השתלמות בגין חודש יולי 2010 התקבלה ונפסק למערערת סך של 900 ש"ח ברכיב זה. בכל הנוגע לתביעה לגמול עבור עבודה בשעות נוספות, קבע בית הדין האזורי בפסק הדין החלקי את זכאותה העקרונית של המערערת לתשלום בגין שעות נוספות והורה לצדדים להגיש תחשיביהם על יסוד העקרונות המפורטים שנקבעו בפסק הדין. התביעה שכנגד התקבלה באופן חלקי, והמערערת חויבה לשלם למשיבה פיצוי בגין הפרת חובת תום הלב וחובת הגילוי בסך 5,000 ש"ח (להלן: פסק הדין החלקי).
3. לאחר הגשת תחשיבי הצדדים ברכיב השעות הנוספות, ניתן ביום 13.10.2018 פסק דינו המשלים של בית הדין האזורי, בו נדחתה התביעה לתשלום גמול עבור עבודה בשעות נוספות נוכח פגמים שנפלו בתחשיב המערערת. בנוסף, חויבה המערערת לשלם למשיבה הוצאות ההליך בכללותו ושכר טרחת עו"ד בסך 13,000 ש"ח (להלן: פסק הדין המשלים).
4. המערערת הגישה לבית דין זה ביום 14.11.2018 ערעור על קביעותיו של בית הדין האזורי הן בפסק הדין החלקי והן בפסק הדין המשלים בהתייחס לעניינים אלה: פיצויים על פיטורים שלא כדין, גמול עבור עבודה בשעות נוספות, הפרשי הפרשות לפנסיה ולקרן השתלמות והוצאות משפט.
5. המשיבה הגישה לבית הדין בקשה לסילוק חלק מרכיבי הערעור על הסף מן הטעם שהערעור לגביהם הוגש באיחור. לטענת המשיבה, הערעור, שהוגש כחודש לאחר מתן פסק הדין המשלים, אינו יכול לכלול רכיבים שהדיון בהם הסתיים בפסק הדין החלקי שניתן עוד ביום 7.3.2018. המשיבה טענה עוד, כי המערערת אף אינה רשאית לכלול בערעור השגה על העקרונות שנקבעו בפסק הדין החלקי בכל הנוגע לאופן חישוב השעות הנוספות, עקרונות שהפכו לטעמה חלוטים. למעשה, המשיבה סבורה, כי הרכיבים היחידים לגביהם הוגש הערעור במועד הם החישוב האריתמטי של השעות הנוספות (להבדיל מהעקרונות לעריכתו) והוצאות המשפט בהן חויבה המערערת.

המערערת התנגדה לבקשה לסילוק חלק מרכיבי הערעור על הסף, תוך שטענה, שפסק הדין החלקי מהווה במהותו 'החלטה אחרת', ומשכך נתונה לה הזכות להגיש ערעור על כלל רכיבי פסק הדין החלקי והמשלים בתוך 30 יום מקבלת פסק הדין המשלים לידיה. לחלופין, ביקשה המערערת מבית הדין ליתן הארכת מועד להגשת ערעור על רכיבים שבית הדין יסבור כי הערעור לגביהם הוגש באיחור.

הכרעה

1. לאחר בחינת טיעוני הצדדים בבקשות ועיון בחומר המצוי בתיק בית הדין, באתי לכלל מסקנה כי יש להיעתר לבקשה החלופית של המערערת להארכת מועד להגשת הערעור בכללותו, אולם זאת, תוך חיוב המערערת בהוצאות, כמפורט מטה:

תקנה 73 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991 קובעת כי המועד להגשת ערעור על פסק דין של בית דין אזורי הוא בתוך 30 יום מהמצאת פסק הדין למערער.

בענייננו, פסק הדין החלקי ניתן ביום 7.3.2018. בתיק בית הדין לא מצויה אסמכתא להמצאת פסק הדין החלקי למערערת. עם זאת, המשיבה טענה, שהמערערת ידעה על פסק הדין החלקי לכל המאוחר ביום 12.4.2018, מועד בו הגישה לבית הדין האזורי בקשה להארכת מועד להגשת תחשיב בהתאם לפסק הדין החלקי. המערערת לא חלקה בטיעוניה על מועד ידיעתה על פסק הדין החלקי (כפי שנטען על ידי המשיבה), ולא טענה דבר נגד החלת "כלל הידיעה" עליה החל מיום 12.4.2018. מכל מקום, התנהלותה הדיונית של המערערת מצביעה על ידיעה ממשית אודות פסק הדין החל מיום 12.4.2018, שכן המערערת הגישה לבית הדין האזורי מספר בקשות וכן תחשיב ברכיב השעות הנוספות במהלך החודשים אפריל ומאי 2018, כפי שנדרשה לעשות בפסק הדין החלקי. זאת ועוד, חלף פרק זמן משמעותי ממועד הידיעה הממשית על פסק הדין ביום 12.4.2018 ועד מועד הגשת הערעור בפועל ביום 14.11.2018. בנסיבות אלה, קיימת הצדקה למנות החל מיום 12.4.2018 את הימים להגשת הערעור על רכיבים שהדיון בהם הסתיים בפסק הדין החלקי^[1]. כפועל יוצא, חל המועד האחרון להגשת ערעור מטעם המערערת על רכיבים שהדיון בהם הסתיים בפסק הדין החלקי - ביום 13.5.2018. הערעור הוגש כאמור רק ביום 14.11.2018.

יוער, כי דעותיהם של הצדדים אינן חלוקות על כך שהערעור הוגש במועד בהתייחס לפסק הדין המשלים.

פסק דין או החלטה אחרת?

1. במסגרת הערעור אשר הוגש לבית דין זה ביום 14.11.2018, מבקשת המערערת להשיג על קביעותיו של בית הדין האזורי ברכיבים אלה: פיצויים על פיטורים שלא כדין, הפרשי הפרשות לפנסיה ולקרן השתלמות, גמול עבור עבודה בשעות נוספות והוצאות משפט.

בהתאם לאמור בהחלטה מיום 5.5.2019, הדיון ברכיב הפיצויים על פיטורים שלא כדין וברכיב הפרשי ההפרשות לגמל ולקרן השתלמות הסתיים בפסק הדין החלקי מיום 7.3.2018 וממילא הערעור לגביהם הוגש באיחור. החלטה זו עומדת לערעור במסגרת ע"ר 33947-05-19.

בספרם "הערעור האזרחי", עומדים חמי בן-נון וטל חבקין על ההבחנה בין פסק דין חלקי לבין 'החלטה אחרת', כדלקמן:

"פסק דין חלקי הוא החלטה המסיימת את הדיון לגבי חלק מבעלי הדין או לגבי חלק מהסעדים שהתבקשו בתובענה. החלטה שפוסקת בחלק מהפלוגתות שהובאו לדיון, אך אינה עומדת בפני עצמה ומשמשת רק שלב ביניים בדרך לבירורו הסעד הסופי בתובענה, אינה נחשבת לפסק דין חלקי אלא מסווגת כהחלטה אחרת."

ובהמשך:

"המפתח להבחנה בין פסק דין חלקי לבין החלטה הניתנת באחד משלבי הדיון נעוץ בסעד המבוקש מבית המשפט. אם בית המשפט פוסק לבעל דין את מלואו של סעד אחד שביקש מבין מספר סעדים העומדים לדיון, וסעד זה עומד בפני עצמו, הרי מדובר בפסק דין חלקי אף אם לא הסתיים הדיון בתובענה כולה."^[2]

לאמור, המבחן הרלוונטי לעניינו לסיווגו של 'פסק דין חלקי' לעומת 'החלטה אחרת' הוא סיום הדיון בסעדים הנתבעים בכתב התביעה או בחלק מהם. הכרעה בפלוגתא זו או אחרת "כשלב ביניים" בדרך להכרעה בסעדי התובענה, אינה מהווה 'פסק דין חלקי'.

בענייננו, התביעה לפיצויים על פיטורים שלא כדין ולהפרשי הפרשות לגמל ולקרן השתלמות הוכרעה באופן סופי בפסק הדין החלקי. העובדה שפלוגתא שהוכרעה כ'שלב ביניים' בדרך להכרעה הסופית בתביעה להפרשי גמל והשתלמות (מהות רכיב השעות הנוספות הגלובליות) רלוונטית גם לרכיב השעות הנוספות - שהערעור לגביו הוגש במועד - אינה הופכת את ההכרעה ברכיב ההפרשות לגמל ולקרן השתלמות ל'החלטה אחרת'.

בהתאם, חל המועד האחרון להגשת ערעור בזכות על רכיבים אלה ביום 13.5.2018. הערעור בקשר לרכיבים אלה הוגש כאמור באיחור ניכר של כחצי שנה. לעומת זאת, הערעור בכל הנוגע לרכיב השעות הנוספות והוצאות המשפט, שהדיון בהם הסתיים רק בפסק הדין המשלים, הוגש במועד.

יש לדחות את טענת המשיבה, לפיה הערעור על ה"עקרונות" שנקבעו בפסק הדין החלקי בכל הנוגע לאופן חישוב השעות הנוספות (לרבות קביעתו של בית הדין האזורי בעניין מהות רכיב השעות הנוספות הגלובליות) הוגש באיחור. כאמור, המבחן לעניין זה הוא סיום הדיון בסעד מסעדי התביעה או בחלק מהם. משהסעד הסופי ברכיב השעות הנוספות ניתן בפסק הדין המשלים, רשאית המערערת לערער על רכיב השעות הנוספות, לרבות על 'הכרעות הביניים' שהתקבלו לצורך הכרעה בסעד זה, במסגרת ערעור על פסק הדין המשלים.

הבקשה להארכת המועד

1. נפנה לדון בבקשה להארכת מועד להגשת הערעור בהתייחס לרכיבים שהערעור עליהם הוגש באיחור.

לטענת המערערת, טעתה בתום לב לחשוב שכלל הכרעותיו של בית הדין האזורי בפסק הדין החלקי מהוות "החלטה אחרת", וכי ניתן להשיג עליהן במסגרת ערעור על פסק הדין המשלים. עוד טענה, כי סיכויי הערעור גבוהים. המשיבה התנגדה לבקשה.

תקנה 125 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991, מסמיכה את בית הדין או את הרשם להאריך מועדים שנקבעו בחוק או בתקנות "מטעמים מיוחדים שיירשמו".

בית המשפט העליון קבע עקרונות מנחים להגדרת "טעמים מיוחדים" כדלקמן:

"... במקרה שבו סוכלה הכוונה להגיש ערעור, עקב אירועים שהנם מחוץ לשליטה הרגילה של בעל הדין (מוות, מחלה). טעם מיוחד קיים אף במקרה בו התחולל אירוע שאינו צפוי מראש, ולא ניתן להיערך אליו מראש. גם מצב דברים טעה בעל הדין ביחס למצב המשפטי או העובדתי, כלול בקטגוריה זו, ובלבד שהטעות אינה טעות מובנת מאליה, טעות הניתנת לגילוי על ידי בדיקה שגרתית, שהגשת כל כתב טענות מחויבת בה"^[3].

ההלכה הפסוקה לא קבעה רשימה סגורה של טעמים העולים כדי 'טעם מיוחד' להארכת מועד להגשת ערעור ובחנה כל מקרה על פי נסיבותיו.

אחד הטעמים בהם הכירה הפסיקה ככזה שיכול להוות 'טעם מיוחד' להארכת המועד, הוא קיומו של הליך תלוי ועומד בין הצדדים "באותו עניין"^[4].

1. במקרה שלפני, ולא בלי היסוס, באתי לכלל מסקנה שיש להיעתר לבקשה החלופית להארכת מועד להגשת הערעור, תוך חיוב המערערת בהוצאות.

בהתאם להלכה הפסוקה, טעות שבדין יכולה לעלות כדי 'טעם מיוחד', ובלבד שאין המדובר בטעות מובנת מאליה או בכזו הניתנת לגילוי בבדיקה שגרתית בהוראות הדין. זאת ועוד, טעות בסיווג החלטה עשויה להוות טעם מיוחד בנסיבות שבהן ההבחנה לא הייתה ברורה מאליה והצד שכנגד לא הסתמך על סופיות ההליך^[5]. במקרה שלפני, בית הדין האזורי ציין מפורשות בחתימת פסק דינו החלקי מהם הרכיבים לגביהם מהווה הכרעתו 'פסק דין' ומהם הרכיבים לגביהם מהווה הכרעתו 'החלטה אחרת'. טעות הקולמוס שנפלה בפסק הדין החלקי בציון צמד המילים 'פיצויי פיטורים' חלף 'פיצויים על פיטורים שלא כדין' אינה בעלת משמעות לעניין זה, הואיל והמערערת היתה מודעת לכך שלא תבעה פיצויי פיטורים. כך, שלא ניתן לקבוע שלפנינו מקרה בו סיווג ההחלטה לא היה ברור.

חרף האמור, באתי לכלל מסקנה, שקיימת הצדקה להארכת מועד להגשת הערעור. זאת, נוכח קיומו של הליך תלוי ועומד "באותו עניין", ומשום שחלק מן הסוגיות המשפטיות הנדרשות להכרעה ברכיבים שהערעור עליהם הוגש באיחור, עומדות ממילא להכרעת בית דין זה במסגרת הערעור על פסק הדין המשלים ברכיב השעות הנוספות. נבאר.

בכתב הערעור, משיגה המערערת, בין היתר, על דחיית תביעתה לתשלום גמול עבור עבודה בשעות נוספות. בתוך כך,עותרת המערערת לשינוי קביעתו של בית הדין האזורי, לפיה רכיב השעות הנוספות הגלובליות ששולם לה החל מחודש 2/13 הוא רכיב 'אותנטי' אשר אינו מהווה חלק מ"שכרה הקובע". המערערת מבקשת מבית דין זה לקבוע, כי רכיב השעות הנוספות הגלובליות ששולם לה הוא רכיב שכר פיקטיבי שיש לכלול אותו בשכרה הקובע לתשלום זכויותיה. כאמור, הערעור בהתייחס לרכיב השעות הנוספות הוגש במועד. ערעורה של המערערת ברכיב ההפרשה לגמל ולקרן השתלמות - אשר נקבע כי הוגש באיחור - נסמך על אותה טענה ממש בעניין מהותו של רכיב השעות הנוספות הגלובליות, ועליה בלבד. משתלוי ועומד לפני בית הדין ערעור בפלוגתא זו, שוכנענו שיש בכך משום הצדקה להארכת המועד. זאת, באופן שיאפשר לערכאת הערעור לדון ולהכריע בכלל היביטיו של רכיב השעות הנוספות הגלובליות ולמנוע אפשרות של מתן הכרעות סותרות. יוטעם עם זאת, כי אין באמור משום חיווי דיעה באשר לסיכויי הערעור על קביעתו של בית הדין האזורי ברכיב השעות הנוספות הגלובליות.

לאמור יש להוסיף, כי עובדת קיומו של הליך תלוי ועומד באותו עניין מפחיתה את עוצמת הפגיעה באינטרס סופיות הדיון של המשיבה, אשר תדרש ממילא לניהול ההליך.

1. לאור האמור, מוארך המועד להגשת הערעור על כל רכיביו, עד מועד הגשתו בפועל. נעיר, כי לא מצאנו בהלכה הפסוקה בסיס משפטי למתן הארכת מועד "חלקית", בהתייחס לחלק מרכיבי הערעור, וסוגיה זו תיוותר להכרעה בבוא העת.
2. סוף דבר – מוארך המועד להגשת הערעור עד מועד הגשתו בפועל. לנוכח העובדה שלא הוצג טעם להצדקת האיחור והארכת המועד ניתנה על יסוד קיומו של הליך תלוי ועומד ומהותן של הסוגיות העומדות לדיון, תשלם המערערת למשיבה בתוך 30 יום הוצאות הבקשה בסך 2,000 ש"ח.
3. מזכירות בית הדין תשלח לצדדים הודעה על מועד הדיון ומועדי הגשת סיכומי המשיבה וסיכומי התשובה.

ניתנה היום, ו' אב תשע"ט (07 אוגוסט 2019) בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.

1. רע"א 8467/06 לובנה אבו עוקסה נ' בית הברזל טנוס בע"מ, 08.07.2010. ע"ר (ארצי) 54295-12-17 סיגל שוורץ – דניאל אנגל, 31.12.2018. ↑

2. חמי בן נון וטל חבקין, הערעור האזרחי (מהדורה שלישית), עמוד 107. ↑

3. ע"א (עליון) 6842/00 ידידיה נ' קסט, פ"ד נה(2) 904. ↑

4. ע"ע 11104-09-17 אילת ודוד גולן 2004 – שיפוני, מיום 3.6.2018. ↑

5. בש"א 1337/06 מדינת ישראל נ' אורבך פס' 6 (פורסם בנבו 14.11.2006). ↑