ניתן ביום 18 אוגוסט 2020

<#1#

ב"כ המערערת עו"ד אלון קורל, עו"ד שלי שערבני

ב"כ המשיבה עו"ד יעל דולב, עו"ד הילה הרביץ קוסיאק

פסק דין

1. לפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי תל אביב (השופטת אסנת רובוביץ – ברכש; סע"ש 53242-11-15).
2. לענייננו, בפסק דין חלקי מיום 7.3.2018 נדחתה טענתה של המערערת כי רכיב השעות הנוספות הגלובלי ששולם לה החל מחודש פברואר 2013 היה בגדר "תוספת שכר", וכינויו כגמול גלובלי בעד עבודה בשעות נוספות הוא פיקציה, ועל כן הוא חלק מ"השכר הקובע" לעניין חישוב זכויותיה השונות. כפועל יוצא מכך, נדחתה תביעת המערערת לתשלום הפרשי הפקדות לקרן הפנסיה ולקרן ההשתלמות בגין רכיב זה. בית הדין האזורי הבהיר כי "רכיב השעות הנוספות אינו חלק מהשכר הקובע של התובעת" ומשכך "היא אינה זכאית להפרשות פנסיוניות בגין רכיב זה". על יסוד קביעה זו, נדחתה כאמור טענת המערערת בדבר הפקדות בחסר לקרן הפנסיה ולקרן השתלמות. אשר להפרשי הפקדות לקרן ההשתלמות (ללא קשר לרכיב הנ"ל) קבע בית הדין האזורי, כי עיון בדו"ח ההפקדות לקרן ההשתלמות מעלה כי המשיבה ביצעה את ההפקדות כאמור בהסכם העבודה שנכרת בין הצדדים. זאת, למעט בגין חודש יולי 2010, שבגינו חויבה המשיבה לשלם למערערת סך של 900 ₪ בלבד.
3. בכל הנוגע לתביעת המערערת לגמול בגין עבודה בשעות נוספות – דחה בית הדין האזורי את טענת המשיבה כי חוק שעות עבודה ומנוחה, תשי"א– 1951 (להלן – החוק), לא חל על המערערת על פי סעיף 30(א) לחוק, וקבע כי היא "זכאית, כעקרון, לתשלום בגין עבודתה בשעות נוספות, זאת בהתאם לשעות המדווחות בדוחות הנוכחות בקיזוז חצי שעת הפסקה ליום...", והנחה את הצדדים לערוך תחשיב על פי העקרונות שהותוו בפסק הדין. נוכח קביעתו כי הרכיב "ש. נוספות גלובלי" ששולם למערערת הוא רכיב אותנטי, הורה בית הדין האזורי כי בתקופה שמחודש פברואר 2013 ואילך יש להפחית מגמול השעות הנוספות המגיע למערערת על פי התחשיב את רכיב "ש. נוספות גלובלי" ששולם לה, דהיינו היא תהא זכאית "לתשלום בגין שעות נוספות רק מעבר לרכיב השעות הנוספות הגלובליות". כמו כן הורה כי ערך שעה יחושב על יסוד רכיב שכר היסוד בלבד חלקי 186 שעות.
4. בהמשך לכך, הצדדים הגישו את תחשיביהם לעניין רכיב גמול בגין עבודה בשעות נוספות. ביום 13.10.2018 נתן בית הדין האזורי פסק דין משלים בסוגיית גמול שעות נוספות (להלן – פסק הדין המשלים). בית הדין קיבל את טענות המשיבה בקשר לתחשיב, ודחה את תביעת המערערת לגמול בעד עבודה בשעות נוספות. בכל הנוגע להוצאות קבע בית הדין האזורי כי נוכח הפער בין סכום התביעה (348,177 ₪) לבין הסכום שנפסק לזכות המערערת (900 ₪), וקבלת חלק מהתביעה שכנגד, יש לחייב את המערערת בתשלום הוצאות משפט בסך של 13,000 ₪.
5. נציין, כי בפסק הדין החלקי נדחתה גם תביעת המערערת לפיצוי בגין פיטורים שלא כדין ונתקבלה חלקית התביעה שכנגד שהגישה המשיבה. בפסק דין מיום 14.7.2020 בתיק ע"ר 28609-09-19 נקבע כי המערערת איחרה את המועד להגשת ערעור על רכיב הפיצוי על פיטורים שלא כדין, ונדחתה בקשתה להאריך את המועד להגשת ערעור על רכיב זה.
6. בדיון שהתקיים ביום 3.8.2020 ולנוכח בקשת ב"כ המערערת לאפשר לו הגשת סיכומי תשובה בכתב, הורינו כי הדיון יתקיים על יסוד סיכומים בכתב בהתאם לתקנה 103 (א) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין) התשנ"ב 1991.
7. לאחר בחינת טענות הצדדים בכתב וכלל חומר התיק, הגענו לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות בעיקרו.
8. לא מצאנו מקום להתערב בקביעתו העובדתית של בית הדין האזורי שלפיה רכיב גמול השעות הנוספות הגלובלי ששולם למערערת לא היה רכיב פיקטיבי אלא תשלום אמיתי עבור עבודתה בשעות נוספות. לא הייתה מחלוקת כי המערערת עבדה בשעות נוספות כעולה מדוחות הנוכחות שגם המערערת אינה כופרת בנכונותם כעולה מסיכומי התשובה מטעמה בערעור. המערערת טוענת כי קיימת סתירה פנימית בטענות המשיבה: מחד המשיבה טענה כי הוראות החוק אינן חלות על המערערת ומאידך משנת 2013 המשיבה החלה לשלם לה גמול עבור עבודה בשעות נוספות. דעתנו היא כי גם אם מעסיק סבור כי הוראות החוק אינן חלות על עובד, הוא רשאי להחליט על תשלום שעות נוספות גלובליות, על מנת להקטין את חשיפתו לתביעה עתידית מצדו של העובד. יתר על כן, גם שעה שהחוק אינו חל, אין מניעה כי הצדדים יסכימו על תשלום תוספת בגין עבודה נוספת. כך או אחרת וכאמור, בית הדין קבע על סמך התרשמותו ובחינת כלל הראיות כי המערערת לא שימשה בתפקיד הנהלה או בתפקיד הדורש מידה מיוחדת של אמון אישי כאמור בסעיף 30(א)(5) לחוק ועבדה שעות נוספות בגינן שולמה לה תוספת עבור שעות נוספות גלובליות, ודחה את גרסתה של המערערת כי היה מדובר בתשלום תוספת שכר במסווה של גמול שעות נוספות גלובלי. כפועל יוצא מכך שלא מדובר בחלק מהשכר הקובע, נדחה הערעור כי מגיע לעובדת גמול שעות נוספות בלי להתחשב בתשלום גמול גלובלי בעד שעות נוספות ששולם לה וכן בעניין הפקדות לקרן פנסיה ולקרן השתלמות.
9. כמו כן, לא מצאנו מקום להתערב בקביעתו של בית הדין האזורי כי נוכח הפגמים שנפלו בתחשיב שהוגש על ידי המערערת, לא היה מקום לקבלו, והמערערת לא הוכיחה את הסכום המגיע לה בעד עבודה בשעות נוספות. נוכח המסקנה אליה הגענו, איננו נדרשים לטענתה החלופית של המשיבה שלפיה החוק כלל לא חל על המערערת נוכח תפקידה.
10. אשר להוצאות: בית הדין האזורי קבע כך: "נוכח הפער בין סכום התביעה, שהועמד על סך של 348,177 ₪, לבין הפיצוי שנפסק לתובעת בסך 900 ₪, ונוכח קבלת חלק מהתביעה שכנגד, על התובעת לשלם לנתבעת שכ"ט עו"ד בסכום של 13,000 ₪". לזכות המערערת נפסקו 900 ₪ בגין הפקדות לקרן השתלמות מתוך תביעה בסך 348,177 ₪, ואילו לזכות המשיבה נפסקו 5,000 ₪ בגין פיצוי עבור הפרת חובת תום הלב מתוך תביעה בסך 491,701 ₪. תביעות הצדדים בבית הדין האזורי התקבלו איפוא במיעוטן. בנסיבות אלו לא ברור חיוב המערערת דווקא בהוצאות. בית הדין האזורי תמך את חיוב המערערת בהוצאות משפט בפער שבין סכום הזכייה לבין סכום התביעה, לפי עקרון זה היה מקום לחייב את המשיבה לפחות בסכום בו חויבה המערערת, ודאי שעה שתביעת המשיבה ייחסה למערערת ביצוע פעולות חמורות ואלו לא הוכחו. בנסיבות אלו הגענו למסקנה כי מוצדק לחרוג מהכלל של אי התערבות ערכאת הערעור בפסיקת הוצאות, לקבל את הערעור ברכיב זה ולבטל את חיוב המערערת בהוצאות בבית הדין האזורי.
11. סוף דבר – הערעור נדחה בעיקרו, ומתקבל הערעור בנוגע לחיוב בהוצאות בלבד. משנדחה הערעור בעיקרו תשלם המערערת למשיבה הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בערעור בסך של 5,000 ₪.

ניתן היום, כ"ח אב תש"פ (18 אוגוסט 2020), בהעדר הצדדים וישלח אליהם.