לפניי בקשה של א.מ.י – אגודת אמני ישראל (ע"ר) ("העמותה") להצטרף להליך כידידת בית המשפט.

1. עסקינן בתביעת פינוי של בעל דירה (משיב 1) נגד דיירות מוגנות (משיבות 3-2), בתו ונכדתו של נתן כוגן ז"ל, מגדולי שחקני ישראל, בדירה שבה התגורר כדייר מוגן משנת 1958. בכתב התביעה נטען כי הנתבעות, שתיהן אמניות (הנתבעת 1 היא מוסיקאית והנתבעת 2 היא שחקנית), נטשו את המושכר בהיותן מתגוררות דרך קבע בארצות הברית. הנתבעות טוענת להגנתן כי לא נטשו את המושכר, אולם דומה שאין מחלוקת של ממש כי שתיהן שוהות תקופות ארוכות מדי שנה בארצות הברית, לטענתן לצרכי פרנסתן, והדירה מושא התביעה נמצאת בתקופות אלו בשימוש של אחר.

2. העמותה מבקשת להצטרף להליך כידידת בית המשפט בטענה שהעניין המתברר בתיק זה מעורר שאלה בעלת חשיבות עקרונית: כיצד יש לפרש את עילת הנטישה כשהיא נטענת נגד אומנים מופיעים שהם דיירים מוגנים אשר נוסעים למטרת פרנסה והתפתחות מקצועית בחו"ל. לטענתה, בעיקרו של דבר, יש להקנות משקל רב לחופש העיסוק של האמן, לפרש את עילת הנטישה בצמצום, ולקבוע כי הנתבעות לא נטשו את הנכס. הבקשה נתמכה בתצהירים של יענקלה מנדל, יו"ר הוועד המנהל של העמותה; ושל מר חנן יובל, מ"מ יו"ר הוועד המנהל של העמותה. התובע מתנגד למבוקש.

3. לאחר שעיינתי בבקשה, בתשובה ובתגובה לתשובה, באתי למסקנה שדין הבקשה להידחות. אמת המידה להכרעה בשאלה אם יש מקום לצירוף ידיד בית המשפט נקבעה במ"ח 7929/94 קוזלי נ' מדינת ישראל, פ"ד נג(1) (1999), שם סיכם בית המשפט העליון כדלקמן (עמ' 555):

אכן, בטרם תינתן לגוף או לאדם הזכות להביע עמדתו בהליך שבו אין הוא צד מקורי, יש לבחון את תרומתה הפוטנציאלית של העמדה המוצעת. יש לבחון את מהות הגוף המבקש להצטרף. יש לבדוק את מומחיותו, את ניסיונו ואת הייצוג שהוא מעניק לאינטרס שבשמו מבקש הוא להצטרף להליך. יש לברר את סוג ההליך ואת הפרוצדורה הנוהגת בו. יש לעמוד על הצדדים להליך עצמו ועל השלב שבו הוגשה בקשת ההצטרפות. יש להיות ערים למהותה של הסוגיה העומדת להכרעה. כל אלה אינם קריטריונים ממצים. אין בהם כדי להכריע מראש אימתי יהא מן הדין לצרף צד להליך כ"ידיד בית-המשפט", ומתי לאו. בה בעת, יש לשקול קריטריונים אלה, בין היתר, טרם יוחלט על צירוף כאמור.

4. יישום אמת מידה כללית זו מוליך למסקנה שאין מקום להיעתר לבקשה. השאלה העומדת להכרעה, ושהעמותה מבקש לתרום לדיון בעניינה, היא שאלה משפטית מופשטת: מה המשקל שיש לתת לעובדה שהדייר המוגן שאינו שוהה בדירה, או שוהה בה מעט, הוא אמן השוהה רוב הזמן בחו"ל לצורך פרנסתו כאמן ולצורך התפתחותו המקצועית. בשאלה זו איני סבור שתרומתה של העמותה להליך היא כזו שמצדיקה לצרפה כידיד בית המשפט. העמותה אינה מבקשת להציג נתונים אמפיריים, אלא היא טוענת טיעון משפטי, כללי ומופשט, שאין מניעה שהמבקשות עצמן יטענו אותו באותו אופן בבוא העת בסיכומיהן. לשם כך הן יכולות להסתייע בטיעון שהציגה העמותה במסגרת הבקשה, והעמותה יכולה לסייע להן מאחורי הקלעים ככל שהיא חפצה בכך. אין צורך בצירופה כצד בשם האינטרס של כלל האומנים, במיוחד כשלא ידוע כמה אומנים כאלה יש, אם בכלל, ולא ברור איזה אינטרס העמותה מבקשת לייצג זולת האינטרס של הנתבעות עצמן, המיוצג בהליך זה כדבעי. נכון שצרוף העמותה לא יכביד על ההתדיינות במידה ניכרת, משום שרצונה רק לטעון טיעון משפטי. ואולם, צירוף ידיד בית המשפט הוא החריג לכלל, ולא הכלל. מוטל על העמותה להראות שתרומתה להליך היא משמעותית באופן שמוצדק לכפות על התובע לנהל הליך נגד בעל דין נוסף. לא שוכנעתי כי קמה הצדקה לכך בהליך שלפנינו, המתנהל כולו בגדרי המשפט הפרטי, ונטוע גם בנסיבות קונקרטיות ופרטניות.

5. על כן הבקשה נדחית.

העמותה תישא בשכר טרחת בא כוח התובע בסך של 1,500 ש"ח כולל מע"מ בגין בקשה זו.

לעמותה מוקנית זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו תוך 45 יום ממועד המצאת ההחלטה (משום שההתדיינות בעניינה הסתיימה). לנתבעות מוקנית זכות לבקש רשות ערעור על ההחלטה תוך 30 יום ממועד ההמצאה (משום שההתדיינות בעניינן לא הסתיימה).

המזכירות תמציא ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, י"ח בסיוון התשע"ט, 21 ביוני 2019, בהעדר הצדדים.