לאחר שעיינתי בחומר החקירה שהוצג לעיוני (שני קלסרים), לאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים, ועיינתי בבקשה ובהליכים הקודמים, הגעתי למסקנה שיש להיעתר לבקשה.

הגעתי למסקנה לפיה מדובר במקרה מובהק וברור שהצדיק את הוצאת הצו והוא מצדיק הארכתו כמבוקש.

העיון בחומר הראיות מלמד כי בשני המתחמים מושא הבקשה פעל בית בושת שהעניק לבאי המקום שירותי מין מגוונים, תמורת תשלום.

התשתית הראייתית עומדת בדרישת הסף (חשד סביר) ואף עוברת אותה, שכן קיימות בתיק ראיות טובות שיכולות להוות תשתית ראייתית מתאימה גם לשלבים מתקדמים יותר של ההליך השיפוטי, אם יהיה. תיק החקירה מצוי בשלב ההשלמות.

המשיבים הינם מחזיקים ובעלים של הנכס האמור.

בניגוד לצדדים, שבחלק מטיעוניהם התמקדו בשאלה הקניינית והתכנונית במקום, מצאתי שאינני נדרש להכריע בסוגיה. בכל הכבוד, האופק התכנוני איננו מענייני, וכל שעליי לבחון בגדרי ההליך הנוכחי הוא האם עומד המקום בתנאים שנקבעו בחוק הגבלת שימוש במקום לשם מניעת עבירות, תשס"ה- 2005 (להלן: חוק הגבלת שימוש), אם לא.

במענה לשאלה זו, וככל שמדובר- כך לפי חומר החקירה בתיק- במקום שהתנהל כבית בושת, בהיקף משמעותי, ככל שהוצגו בפניי ראיות המבססות מודעות מפעילי המקום לנעשה בתוכו, ובהינתן עקרון המידתיות כפי שיפורט בהמשך, מדובר, בכל הכבוד, במקרה קל להכרעה.

בתיק נגבו עשרות עדויות, גם של נשים שהועסקו במקום, והעדויות ברורות ומובילות אל המשיבים1-3, ומבססות קשר בין שני המתחמים כאחד, לבין המשיבים. מצאתי תימוכין לטענת המבקשת שהמקומות התנהלו כבית בושת מפוצל. מצאתי בתיק גם התייחסות של שאר המשיבים לפעילות במקום וכן ליחסם לאפשרות סגירת המקום.

מדובר בתוצרי חקירה גלויה בחלקה ובחלקה סמויה שנמשכה על פני תקופה של כשנה וחצי. ביום 20.11.18 הפכה החקירה לגלויה, לאחר שהיחידה החוקרת פשטה על מקום ביצוע העבירות, תפסה כספים רבים, חקרה עדים וחשודים.

כאמור התשתית הראייתית הינה בעוצמה גבוהה עד שאין מקום להתעכב עליה יתר על המידה, ובפרט לנוכח טיעוניו הממוקדים של הסנגור בפניי.

הפעילות המתמשכת, היקפה, דפוסים שהתגלו בחקירה (דפוסי הסתרה והסוואה, ראו עמ' 1), מובילים לחשש מבוסס לפיו, אם לא יינתן צו כמבוקש, תימשך הפעילות במקום כפי שהתקיימה בעבר.

כפי שקבעתי בעניין אחר (02/17/1245), על פי סעיף 3(ב) לחוק הגבלת שימוש, על הגורם המנהלי הרלוונטי וכן על בית המשפט בדונו בבקשה מסוג זה לפניי, לשקול, בין השאר, שיקולים של מסוכנות, חזרתיות, מודעות למתרחש במקום וכן מידתיות הבקשה. לפי סעיף 3א(ב) לחוק על בית המשפט להביא בחשבון, בין השאר, את התקדמות החקירה בתיק הרלוונטי.

חומר החקירה שנאסף על כה, גם לאחר שעיינתי בגרסאות החשודים, מבסס את הבקשה, בכל פרמטר שנזכר לעיל. המקום פעל במשך תקופה ארוכה, חרף פעילות אכיפה נמרצת. כמו כן, היקף הפעילות ממקמת את שני המתחמים גבוה במדרג בתי הבושת מבחינת היקף הפעילות. כך גם ביחס למודעות למתרחש במקום (ראו הודעות החשודים והמעורבים והמעורבות האחרות). הבקשה מוצדקת אפוא בכל פרמטר אפשרי, כאמור.

לא מצאתי, לאור מסקנתי זו, להידרש לשאלת ההפרה הנטענת על ידי המשיב 1. סבורני כי המדובר בצו מוצדק במובהק, גם ללא ההפרה הנטענת.

עם זאת, וכמצוות סעיף 3(ב)(4) לחוק, יוכלו המשיבים לפנות לבית המשפט, אם יעלה בידם להציע שימוש חוקי (ומותר) בנכס ובית המשפט ידון בה לגופה, אם תוגש, לרבות תוך התחשבות במידת הריחוק מליבת הפעילות שאפיינה את המקום עד כה. זוהי עתירתה החלופית של המבקשת ועתירתה זו עולה בקנה אחד עם עקרון המידתיות.

נותרו לביצוע פעולות חקירה הכוללות השלמות (ראו מסמך ההשלמות מיום 2.1.19). יש לעשות מאמץ להשלים את החקירה בהקדם.

אי לכך, תוקף הצו מוארך בזאת למשך 60 ימים מיום 26.12.18.

תיק החקירה שהוגש לבית המשפט, יופקד בידי המזכירות ויימסר לנציג מוסמך של פרקליטות מחוז ת"א.

זכות ערעור כדין.

ניתנה היום, י"ז שבט תשע"ט, 23 ינואר 2019, בהעדר הצדדים.