1. לפניי בקשת המדינה (להלן: "המבקשת"), שהוגשה ביום 21.2.19, להארכת מועד תקפו של צו הסגירה לנכס המצוי ברחוב הרקון 9 רמת גן (להלן: "הנכס"), למשך 60 יום נוספים, זאת מכוח סעיף 3א' לחוק הגבלת שימוש במקום לשם מניעת ביצוע עבירות, תשס"ה-2005 (להלן: "החוק").

רקע כללי

1. ביום 25.12.18 הגישה המבקשת בקשה למתן צו שיפוטי להגבלת שימוש במקום (להלן: "הבקשה המקורית") בהתאם לסעיף 3א' לחוק, זאת לאחר שביום 27.11.18 הוצא צו סגירה מנהלי לנכס.
2. ביום 23.1.19 הורה כב' השופט מסארווה על הארכת תוקף צו הסגירה, למשך 60 ימים, החל מיום 26.12.18. ביום 21.2.19 הגישה המבקשת בקשה להאריך את הצו פעם נוספת, זו הבקשה שלפניי.
3. הבקשה הועברה לטיפולי בעת שהייתי שופטת תורנית ביום 27.2.19. במהלך הדיון שהתקיים בפניי עתר ב"כ המשיבים לאפשר למשיבים לשפץ את המקום, שיפוץ "מינימלי" (כדבריו בעמ' 4 ש' 10 לפרוטוקול מיום 27.2.19) על מנת שניתן יהיה להשכיר את המקום (להלן: "בקשת המשיבים"). ב"כ המשיבים לא הביע התנגדות לאפשרות שהצו יוארך (עמ' 3 ש' 17 לפרוטוקול מיום 27.2.19) ודומה שאינו מתנגד להארכתו.

דיון

1. בכל הנוגע לבקשתה של המבקשת להאריך את צו הסגירה ב- 60 יום, הרי שבהיעדר התנגדות מצד המשיבים, בהתאם לאמור בהחלטתו של כב' הש' מסארווה מיום 23.1.19, ונוכח האמור בדוח הסודי במ/1, לפיו נותרו פעולות רבות לביצוע שלא מן הנמנע שיניבו צורך בקיום פעולות נוספות, אני סבורה שיש להיעתר לבקשה ולהאריך את הצו למשך 60 יום.
2. נותרה לדיון בקשתם של המשיבים לבצע שיפוץ על מנת לאפשר השכרתו של הנכס. במהלך הדיון שהתקיים ביום 27.2.19 בפניי, עתר ב"כ המשיבים לאפשר למשיבים לשפץ את המקום, על מנת שניתן יהיה להשכיר את המקום. ב"כ המשיבים המשיך ואמר בעמ' 4 בש' 13 שברצונם של המשיבים "לשבור את הקירות ולהפוך לחלל אחד". לטעמו של ב"כ המשיבים שיפוץ זה יאיין את האפשרות להפעיל במקום מכון עיסוי.
3. המבקשת התמקדה, בהתנגדותה לבקשת המשיבים, בשאלת סמכותו של בית המשפט לדון בבקשת המשיבים, במסגרת הדיון בבקשה להארכת צו הסגירה, ולא התייחסה לכל נזק קונקרטי הצפוי לערך הנכס או לאינטרס הציבורי במתן אפשרות לשפץ את הנכס על דרך הריסת הקירות.
4. בתגובת המבקשת מיום 5.3.19 נטען שבית המשפט הדן בהגבלת השימוש (בהתאם לחוק) אינו מוסמך לדון בבקשתם של המשיבים לאפשר להם לבצע שיפוץ בנכס, שכן הנכס מצוי תחת צו איסור דיספוזיציה שכאמור בהודעתה מיום 10.3.19 בסעיף 6, ניתן בתיקים 31928-11-18 ו-28841-12-18. המבקשת לא התייחסה בדיון, בתגובתה ואף לא באמור בהודעתה מיום 10.3.19 לחשש, לפגיעה בערכו של הנכס, או לנזק כלשהו העתיד להיגרם לנכס במתן האפשרות לשפצו, על דרך של הריסת הקירות, כפי שביקש ב"כ המשיבים.
5. לשאלתי מדוע אין לאפשר למשיבים לשפץ את המקום השיבה ב"כ המבקשת בדיון, שעל בית המשפט הדן בבקשה לדון בה בהתאם לכללי המשפט המנהלי וכי יש לדון בבקשתם של המשיבים בהתאם לכללי המשפט הפלילי בהיותו של הנכס "תפוס" ברישום בידי המדינה. המבקשת לא צירפה לתיק בית המשפט את הצו לפיו "תפוס" הנכס ברשותה, אלא רק ציינה את מספרי התיקים, במסגרתם ניתנו צווים והתייחסה להגדרת הביטוי "זכויות בנכס" ככולל בחובו גם את הזכות להשכיר את הנכס, תוך שציטטה מתוך הצו.
6. בהתייחס לאמור, בהחלטתו מיום 23.1.19 האריך כב' השופט מסארווה את הצו למשך 60 יום, החל מיום 26.12.18, עם זאת קבע כי המשיבים יוכלו "אם יעלה בידם להציע שימוש חוקי (ומותר) בנכס ובית המשפט ידון בה לגופה, אם תוגש, לרבות תוך התחשבות במידת הריחוק מליבת הפעילות שאפיינה את המקום עד כה. זוהי עתירתה החלופית של המבקשת ועתירתה זו עולה בקנה אחד עם עקרון המידתיות". בהמשך נעתר כב' השופט מסארווה לבקשת המשיבים להיכנס לנכס לצורך ניקיונו ולהציג את הנכס לשוכרים פוטנציאליים. אמנם בתגובה להחלטה מיום 28.1.19, ביקשה המבקשת למחוק את בקשת המשיבים או להאריך את המועד להגשת תגובה, תוך שהודיעה שהחלטת בית המשפט הומצאה לידיה ביום 29.1.19, ברם בהחלטה מיום 31.1.19 הותיר כב' הש' מסארווה את החלטתו מיום 28.1.19 על כנה, חרף התנגדותה של המבקשת. ביום 20.2.19 אִפשר כב' השופט מסארווה, פעם נוספת, למשיבים להראות את הנכס לשוכרים פוטנציאלים וזאת ביום 24.2.19.

1. המבקשת לא עתרה לעיכוב ביצוע ההחלטות במטרה לערער על ההחלטות ואף לא הגישה כל ערעור.
2. אני מסכימה עם טענתו של ב"כ המשיבים לפיה על פי ס' 4 לחוק ניתן לקבוע תנאים בהגבלת השימוש, אלא שמסתבר שעל הנכס חל צו איסור דיספוזיציה (להלן: "הצו"), כאמור בהודעת המבקשת, כך שעל הדיון העתידי, בשאלה אם ניתן להשכיר את הנכס אם לאו, להתקיים במסגרת התיק בו הוטל הצו. כך גם הדיון בשאלה האם ניתן לבצע שיפוץ בנכס, בהתחשב באפשרות שהשיפוץ ישפיע על ערכו של הנכס, שנתפס רישומית על ידי המבקשת, על מנת שניתן יהיה לבקש לחלטו.
3. בקשתו של ב"כ המשיבים נטענה בעל פה בדיון. מטעמים של יעילות הדיון, אני נכונה לדון בבקשת המשיבים, כאילו הוגשה בתיק, במסגרתו ניתן הצו, כאמור בסעיף 8 לעיל, ולאחד את הדיון בבקשת המשיבים עם הבקשה שבפניי, כפי שהציעה המבקשת בס' 25 לתגובתה מיום 5.3.19.
4. היה ויבקש ב"כ המשיבים לדון בבקשה לבצע שיפוץ ולהראות את הנכס לשוכרים פוטנציאלים עליו לפרט את תכנית השיפוץ המבוקש ואת לוח הזמנים האפשרי לביצועו. אינני מוצאת מקום לדרוש מהמשיבים, בשלב זה, לפרט מהם מקורות המימון לשיפוץ.
5. לטעמה של המבקשת על המשיבים לגַבּות את טענתם, לפיה הם הבעלים בנכס, בתצהירים. סעיף 5ב(2) לחוק קובע: "לעניין בקשה להארכת תוקפו של צו הגבלת שימוש במקום או בקשה למתן צו הגבלת שימוש במקום לפי סעיף 3א (בסעיף זה – הבקשה), יחולו הוראות אלה:

(1) ...

(2) המשיב בבקשה יהיה הבעלים של המקום שלגביו מוגשת הבקשה או המחזיק בו;"

1. המבקשת הגישה את בקשתה ומנתה 6 משיבים לבקשה. נוכח האמור בסעיף 5ב לחוק אין לי אלא להניח שמוסכם על המבקשת כי המשיבים הם הבעלים של המקום, כפי שאף טענה בס' 3, 8 ו-9 לבקשתה המקורית. (לעניין זה ראו גם פיסקה חמישית בעמ' 1 להחלטתו של כב' הש' מסארווה מיום 23.1.19).
2. נוכח היותי בשבתון ניתן לקבוע את הדיון בבקשת המשיבים ליום 8.5.19 שהוא יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל, היה והמועד מוסכם על הצדדים, ליום 20.5.19 או ליום 26.5.19 לשעה 12:00, הכל בתיאום בין הצדדים.
3. היה ומבקש ב"כ המשיבים לקבוע דיון למועד מוקדם יותר, יהיה עליו להגיש בקשה נפרדת ומתאימה בהליך המתאים.
4. טוב יעשו הצדדים אם יבואו ביניהם בדברים בשאלה האם ניתן לשפץ את הנכס ובאיזה אופן, וינסו לקדם ביניהם הסכמות, הכל בהתחשב באמור במסמך 3 שצורף לבקשה להארכת הצו – החלטת שימוע, מיום 4.12.18, ממנה עולה כי הנכס מיועד לתעשייה כך שאין אפשרות לעשות בו שימוש אחר (עמ' 2 למסמך). ברי כי היה ויגיעו הצדדים להסכמות ניתן יהיה להגיש בקשה מוסכמת לתיק זה.

סוף דבר

1. מהטעמים שפורטו לעיל, אני מורה על הארכת הצו למשך 60 יום החל מיום 24.2.19.
2. למען הסדר הטוב, מובהר בזאת כי אין בהחלטתי זו כדי למנוע מהמשיבים לעתור בבקשה נפרדת בהתייחס לצו, וכי כל הֵיתר שיינתן במסגרת אותה בקשה, בין אם לבצע שיפוץ ובין אם להשכיר את הנכס, ייחשב כתנאי בצו הגבלת השימוש, כאמור בסעיף 4 לחוק.
3. ב"כ המבקשת רשאית לסור ללשכתי לקבל את החומר החסוי שהוגש לעיוני.

זכות ערעור כחוק.

המזכירות תשלח החלטתי לצדדים.

ניתנה היום, ה' אדר ב' תשע"ט, 12 מרץ 2019, בהעדר הצדדים.