07 פברואר 2019

לפני:

כב' השופט כאמל אבו קאעוד - סגן נשיא

החלטה

לפניי בקשת התובעים לאיחוד תביעותיהם כנגד הנתבעים וכן בקשתם להיתר המצאת כתב התביעה לנתבעים 2 ו-3 בדרך של המצאה מחוץ לתחום, בהתאם לתקנה 500 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 (להלן: תקנות סדר הדין האזרחי).

מבוא

1. כתב התביעה בתיק זה הוגש ביום 7.1.2019.
2. במקביל להגשת כתב התביעה הוגשה בקשת התובעים להיתר המצאה מחוץ לתחום לנתבעים 2 ו-3.
3. על-פי כתב התביעה הנתבעת 1 היא חברה שהוקמה בשנת 2017 לצורך פיתוח טכנולוגי של אפליקציית מסחר מקוונת. הנתבעים 2 ו-3 הם דירקטורים בנתבעת 1 והיוו את "הרוח החיה" בפעילותה, ומקום מושבם הקבוע במדינת ניו יורק, בעיר ניור יורק, בארה"ב.

התובעים 1-4 כולם עבדו בנתבעת בשנים 2017-2018. תביעתם כנגד הנתבעת 1 היא לתשלום זכויותיהם הסוציאליות, וכן לתשלומים שונים, ובכללם פיצויי פיטורים, בשים לב לטענותיהם בדבר סיום יחסי העבודה בין הצדדים. התובעים עתרו להרים את מסך ההתאגדות ולחייב באופן אישי אף את הנתבעים 2-3 בחיובי הנתבעת 1, בהתאם לנימוקים שפורטו בכתב התביעה.

1. יצוין, כי התביעה הוגשה כתביעה אחת של כלל התובעים כנגד שלושת הנתבעים.
2. ביום 9.1.2019 ניתנה החלטת נשיא בית-הדין לפיה על המזכירות לפתוח 4 תיקים נפרדים עבור כל אחד מהתובעים. נקבע כי לאחר שתשולם האגרה בהתאם לכך תידון הבקשה להמצאה מחוץ לתחום. עוד נקבע, כי ככל שיבוקש לאחד את התביעות ישקל העניין בחיוב.
3. בהמשך לכך התיק הועבר לטיפולי.
4. בהחלטה מיום 28.1.2019 התבקשו התובעים להבהיר מדוע נדרשת המצאה מחוץ לתחום, זאת בשים לב לכך שבכתבי הטענות מטעמם פורטו שמותיהם של עו"ד רונס וברגיל כמייצגי כלל הנתבעים. עוד באותו מועד הבהירו התובעים, כי אף-על-פי שבכתבי הטענות מטעמם הופיעו שמותיהם של עורכי-הדין רונס וברגיל כמייצגים את כלל הנתבעים, הרי שאלה הודיעו לתובעים כי הם אינם מייצגים את הנתבעים.
5. עוד יצוין, כי ביום 30.1.2019 התקבלה הודעת עו"ד עמית חדד בדבר נטילת הייצוג של הנתבעת 1.

טענות התובעים לעניין המצאה מחוץ לתחום לנתבעים 2 ו-3

1. התובעים הפנו לחקיקה ולפסיקה הרלוונטית לסוגיה של המצאה מחוץ לתחום וביקשו לאשר בקשתם. נטען, כי במקרה דנן קיימת עילת תביעה ראויה, בשים לב לכך שהנתבעים הפרו את זכויות התובעים כפי שנקבעו בהסכמים ביניהם ובדיני העבודה הישראליים, ובשים לב לטענות בגוף התביעה בדבר הצורך בהרמת מסך ההתאגדות כנגד הנתבעים 2-3. עוד נטען, כי בית-הדין לעבודה הוא הפורום הנאות לצורך דיון בתביעת התובעים, בשים לב לזיקתם של הצדדים לערכאה השיפוטית בישראל ולמאפייניה הייחודיים של ערכאה זו.

דיון והכרעה

1. בראשית הדברים יובהר, כי ההחלטה שלהלן תידון בבקשת התובעים להיתר המצאה מחוץ לתחום והיא ניתנת בכלל התיקים המפורטים לעיל. ההחלטה בדבר איחוד התיקים תידון לאחר שתוגש עמדת הנתבעת 1 לעניין זה. זאת, בשים לב לכך שעו"ד חדד נטל את ייצוגה.
2. סמכותו של בית-הדין להתיר המצאה מחוץ לתחום ובכך להטיל את מרות השיפוט הישראלי על נתבע היושב מחוץ לתחום השיפוט, מעוגנת בהוראת סעיף 500 לתקנות סדר הדין האזרחי, אשר אומצה בבית הדין לעבודה מכוח תקנה 129 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב-1991.
3. תקנה 500 לתקנות סדר הדין האזרחי קובעת, בין היתר, כדלקמן:

"רשאי בית המשפט או רשם שהוא שופט, להתיר המצאת כתב בי-דין אל מחוץ לתחום המדינה באחת מאלה: ...

(4) התובענה היא לאכוף חוזה, לבטלו, להפקיעו או לפסלו או לעשות בו על דרך אחרת, או לקבל דמי נזק או סעד אחר בשל הפרתו, באחד המקרים האלה:

(א) החוזה נעשה בתחום המדינה;

(ב) החוזה נעשה בידי מורשה העוסק או המתגורר בתחום המדינה, או באמצעותו, מטעם מרשה העוסק או המתגורר מחוץ לתחום המדינה;

(ג) על החוזה חלים דיני מדינת ישראל לפי כתבו או מכללא;

(5) תובעים על הפרת חוזה בתחום המדינה - ואין נפקא מינה היכן נעשה החוזה - אפילו קדמה לאותה הפרה, או נלוותה אליה, הפרה מחוץ לתחום המדינה אשר שללה את האפשרות לקיים אותו חלק מן החוזה שצריך היה לקיימו בתחום המדינה; ...

(7) התובענה מבוססת על מעשה או על מחדל בתחום המדינה;...

(10) האדם שמחוץ לתחום המדינה הוא בעל דין דרוש, או בעל דין נכון, בתובענה שהוגשה כהלכה נגד אדם אחר, שהומצאה לו הזמנה כדין בתחום המדינה".

1. בהתאם להלכה הפסוקה, לבד מבחינת החלופות המנויות בתקנה 500 הנ"ל, על בית-הדין להוסיף ולבחון האם קיימת לתובע "עילת תביעה ראויה" וכן לבחון האם ערכאה שיפוטית ישראלית הנה הפורום הנאות לדון בתביעה. כך באו הדברים לידי ביטוי בעניין רייפמן^[1]:

"לא אחת נפסק כי בית המשפט בישראל מצווה לנקוט גישה זהירה בבואו לבחון אם להתיר המצאת כתב בי-דין לבעל דין המצוי מחוץ לתחומי המדינה. זהירות זו נדרשת בין היתר בשל העובדה שהמצאה אל מחוץ לתחום השיפוט מקנה לבית המשפט סמכות לדון בתביעה שעל דרך הכלל אין לו סמכות לדון בה, וכן מן הטעם שמתן ההיתר האמור עשוי להוביל להתנגשות סמכויות בין ערכאות השיפוט במדינות השונות ולפגיעה בכללי נימוס בינלאומיים... ...על המבקש את היתר ההמצאה מוטל אפוא הנטל להוכיח כי עניינו בא בגדר אחת החלופות הקבועות בתקנה 500 לתקנות סדר הדין האזרחי וזאת גם בשלב שבו נדונה, כבענייננו, בקשה לביטולו של היתר המצאה שהוצא תחילה במעמד צד אחד... ...על מבקש ההיתר להוסיף ולהראות כי פרט ל"עילת המצאה" עומדת לו גם עילת תביעה לגופו של עניין המעוררת "שאלה רצינית שיש לדון בה", אם כי מדובר בהקשר זה ברמת הוכחה נמוכה יותר מהנדרש במסגרת ההליך עצמו ושאלה זו נועדה אך לוודא כי אין מדובר בתובענת סרק או בתובענה טורדני... ...ולאחר כל אלה, עדיין יש לבית המשפט שיקול דעת להחליט האם מן הראוי להתיר את ההמצאה, בהינתן מכלול נסיבותיו של המקרה הקונקרטי... ...בהקשר זה יוכל בית המשפט לשקול, למשל, שיקולים הנוגעים לנאותות הפורום".

1. במקרה דנן, התובעים טענו כי הנתבעים 2-3 הם דירקטורים בנתבעת 1. עוד טענו התובעים טענות שונות אשר לצורך בהרמת מסך ההתאגדות כנגד הנתבעים 2-3, בשים לב להתנהלותם שהובילה להפרת זכויות התובעים, וכן לכך שבזזו את כספי הנתבעת 1 והובילו אותה למצב של העדר פירעון כלפי התובעים. לתמיכה בטענותיהם הגישו התובעים תצהירים מטעמם. כמו-כן, לצד כתב התביעה הוגשו לתיק בית-הדין אישור מטעם רשם החברות לפיו הנתבעים 2-3 הם אכן דירקטורים בנתבעת 1, חוזי העסקה של התובעים, תלושי שכר ואישורים רלוונטיים על תשלום למוסד לביטוח לאומי.
2. הנה כי כן, מהמסמכים שהוגשו לעיוני עולה, כי הנתבעת 1 היא חברה הרשומה בישראל ומקום מושבה בישראל; כי בין התובעים לבין הנתבעת 1 התקיימו יחסי עבודה בישראל; כי מקום העבודה היה בישראל; וכי הנתבעים 2-3 הם דירקטורים בנתבעת 1. כמו-כן, התביעה מבוססת על חוזה שנערך בתחום המדינה, ובהפרתו, או לחילופין במחדל של הימנעות מתשלום בתחום המדינה, כך על-פי הנטען. נוסף על כך, הנתבעים 2-3 מהווים בעלי דין דרושים בתובענה. לפיכך, בעניינם של התובעים מתקיימות החלופות בהתאם לסעיפים 500(4)(א), 500(5), 500(7) וכן 500(10) לתקנות סדר הדין האזרחי.
3. זאת ועוד; מן האישורים שהוגשו לתיק בית-הדין עולה כי לתובעים עילת תביעה כנגד הנתבעים. בהקשר זה נפסק כי בשלב הבקשה למתן היתר המצאה מחוץ לתחום השיפוט, העילה הנדרשת הינה נמוכה יותר מהנדרש במסגרת ההליך עצמו^[2].
4. העסקת התובעים הייתה בישראל וזכויותיהם היו אמורות להשתלם להם בישראל. לפיכך, ברי כי מדינת ישראל הינה הפורום הנאות לדון בתביעה, בהתאם למבחן מירב הזיקות^[3].

סוף דבר

1. בהתחשב באמור לעיל, הבקשה למתן היתר המצאה לחו"ל לנתבעים 2-3 מתקבלת.
2. התובע ימציא לנתבעים 2-3 העתק החלטה זו בצירוף כתב התביעה בתוך 30 ימים.
3. התובע יודיע לבית-הדין על ביצוע המסירה עד למועד האמור.
4. הנתבעים 2-3 יגישו כתב הגנה בתוך 30 יום לאחר המצאת כתבי בי-דין.
5. הנתבעת 1 תגיש כתב הגנה מטעמה עד יום 5.3.2019 כמבוקש על ידה. לצד האמור, ככל שהנתבעת 1 מתנגדת לאיחוד כלל התיקים שבכותרת תודיע על כך לבית-הדין בתוך 7 ימים, אז יינתנו הוראות מתאימות אשר להמשך ניהול ההליך.

ניתנה היום, ב' אדר א' תשע"ט, (07 פברואר 2019), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.

1. ראו: רע"א (עליון) 8042/12 רייפמן נ' Dr. Marc Richter (15.1.13). ↑

2. ראו: רע"א 4038/09 ‏ברונשטיין נ' ד"ר בלינדר ג'ורג' – מ.א.ר בע"מ (19.7.2009) ↑

3. ראו: רע"א 4716/93‏‎ ‎החברה הערבית לביטוח שכם‎ ‎נ' זריקאת (22.6.1994). ↑