27 אוקטובר 2019

לפני:

כב' השופט כאמל אבו קאעוד - סגן נשיא

נציג ציבור עובדים נתן מזרחי

נציג ציבור מעסיקים יצחק אופנהיים

החלטה

1. בפנינו בקשה לדחיית התביעה נגד הנתבעים 2 ו-3 על הסף ולחילופין ביטול היתר ההמצאה מחוץ למדינה.
2. התובעים 1-4 אשר עבדו בנתבעת 1 (להלן: "החברה") בשנים 2017-2018, הגישו תביעה לתשלום זכויות סוציאליות ותשלומים שונים, ובכללם פיצויי פיטורים בסך 1,221,266 ₪ נגד כלל הנתבעים, ביחד ולחוד.
3. בהתאם לטענות התובעים בכתב התביעה הנתבעת 1 היא חברה שהוקמה בשנת 2017 לצורך פיתוח טכנולוגי של אפליקציית מסחר מקוונת. הנתבעים 2 ו-3 הם דירקטורים בנתבעת 1 והיוו את "הרוח החיה" בפעילותה, ומקום מושבם הקבוע במדינת ניו יורק בארה"ב.
4. לטענת התובעים, הנתבעים 2 ו-3 (להלן: "הנתבעים") הביאו לריסוקה הכלכלי של החברה, תוך ריקון כספיה, ולפיכך עתרו להרים את מסך ההתאגדות ולחייבם באופן אישי בחיובי הנתבעת 1.
5. לטענת הנתבעים לבית הדין אין סמכות עניינית לדון בתביעה נגד דירקטורים, והדין הישראלי אינו מכיר בהרמת מסך ההתאגדות ביחס לדירקטורים בחברה.
6. באשר לבקשתם החלופית לביטול היתר ההמצאה מחוץ למדינה טענו הנתבעים, כדלקמן:
7. בקבעו כי החלופה הקבועה בתקנה 500(4)(א) מתקיימת בענייננו, התעלם בית הדין שהנתבעים כלל אינם צד לחוזי ההעסקה בהם עוסקת התביעה.
8. בקבעו כי החלופה הקבועה בתקנה 500(5) מתקיימת בענייננו, התעלם בית הדין שהפרת החוזה לה טוענים התובעים כלל לא בוצעה על ידי הנתבעים.
9. בקבעו כי החלופה הקבועה בתקנה 500(7) מתקיימת בענייננו, התעלם בית הדין כי המעשים המיוחסים לנתבעים נעשו מחוץ לתחום מדינת ישראל.
10. בקבעו כי החלופה הקבועה בתקנה 500(10) מתקיימת בענייננו, התעלם בית הדין כי הוא נעדר סמכות עניינית לדון בתביעה נגד הנתבעים.
11. אין לתובעים עילת תביעה ראויה נגד הנתבעים.
12. התובעים התנגדו נחרצות לבקשה ולבקשה החלופית, הלינו כי הנתבעים לא תמכו את בקשתם בתצהירים ובקצירת האומר טענו בין היתר כי אין חסינות בדין הישראלי לדירקטורים בחברה וממלא נוסף על היותם של הנתבעים רשומים כדירקטורים בחברה, בפועל הנתבע 2 שימש כמנכ"ל הנתבעת והנתבעת 3 אף שלא הוגדרה פורמלית כמנכ"לית, הייתה ועודנה עובדתית הגורם הדומיננטי בניהול החברה. עוד טענו התובעים כי אין מקום להידרש בשנית לבקשה לביטול היתר ההמצאה מחוץ למדינה.
13. בתגובה לתשובת התובעים חזרו הנתבעים על עיקר טענותיהם וביקשו לקעקע את טענות התובעים בתשובתם.

דיון והכרעה

המסגרת הנורמטיבית

1. בהתאם לתקנה 44 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב - 1991 ימחק בית הדין על הסף כתב טענות, בין היתר, כאשר "אין הכתב מראה עילה". נקודת המוצא לדיון בבקשה למחיקה על הסף היא כתב התביעה שהוגש על ידי התובע כאשר על בית הדין לבחון את השאלה האם יש בעובדות שנטענו בכתב התביעה כדי להצמיח את הסעד שהתבקש בו.
2. על פי ההלכה הפסוקה, סעד של סילוק על הסף הוא סעד קיצוני אשר יינתן במשורה ובמקרים חריגים ובית הדין יעדיף בירור התובענה לגופה על פני מחיקתה או דחייתה על הסף^[1].
3. בתי הדין לעבודה נוהגים בזהירות יתרה בבואם להכריע בבקשה למחוק או לדחות תביעה על הסף ועליהם לבחון בקפדנות את העובדות והטענות המועלות בתביעה וכל זאת - "על מנת שלא לשלול מבעל דין לממש את זכותו המשפטית ומעדיפים ברור העניין לגופו^[2].
4. עם זאת, מקום שקיימת אפשרות, ולו קלושה, שתובע יזכה בסעד שתבע, אין נועלים בפניו את שערי בית הדין. רק אם משוכנע בית הדין כי גם אם יוכיח התובע כל האמור בתביעתו, לא יזכה לסעד, ייעתר בית הדין לבקשה לסילוק על הסף^[3].
5. נקודת המוצא לדיון בבקשה לסילוק על הסף מחמת העדר עילה היא כתב התביעה שהוגש על ידי התובעים, ועל בית הדין לבחון האם בהנחה שהתובעים יוכיחו את טענותיהם שבכתב התביעה יוכלו לזכות בתביעתם. בנסיבות בהן חסרות בכתב התביעה עובדות מהותיות לביסוס עילת התביעה הנטענת או כאשר העובדות המפורטות בכתב התביעה אינן מקנות לתובע את הסעד הנתבע על ידו, דין התביעה להימחק על הסף בשל העדר עילה^[4].
6. תקנה 9 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב – 1991 קובעת כי על כתב התביעה להכיל, בין היתר, את "העובדות המהוות עילת התובענה, ואימתי נולדה". על התובע לתאר בכתב התביעה את העובדות העיקריות המהוות את עילת התובענה, על מנת שלא יהיה ספק בידי הנתבע, מפני מה עליו להתגונן. כך, "בנסחו את כתב התביעה, חייב הפרקליט לשוות לנגד עיניו: מה היא ההוראה שבדין, עליה תתבסס התביעה? ועל פי אותה הוראה, מה הן העובדות המקנות לתובע את הזכות לקבל את הסעד המבוקש בתביעה? אותן העובדות צריכות טיעון ופירוט בכתב התביעה ..."^[5].
7. בעניין זה נפסק כי –

"כתב תביעה אמור לפרט את העובדות הבסיסיות המלמדות על עילת התביעה (תקנה 9(4) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב – 1991), כאשר לצורך כך לא די ב"כותרות" גרידא. היינו, על מנת שנתבע יוכל להתגונן כדבעי מפני תביעה המוגשת כנגדו יש צורך כי כתב התביעה יכלול פירוט ממצה וענייני של עילות התביעה, באופן החורג מניסוח סתמי וכוללני (והשוו לע"ע (אריצ) 220/03 אילן ארגס – רשות הנמלים בישראל (28.2.06))"^[6].

מן הכלל אל הפרט

1. לאחר שעיינו היטב בכלל המסמכים שהונחו בפנינו ושקלנו את טענות הצדדים, נחה דעתנו כי דין הבקשה להידחות על שני ראשיה, תוך חיוב הנתבעים בהוצאות.
2. מעיון בכתב התביעה, התובעים פרטו את העובדות המהותיות המבססות את עילת התביעה נגד הנתבעים, ובכלל זה נטען:
3. החברה נכנסה לקשיים כלכליים בעקבות פעילויות בלתי מקצועית ובלתי חוקיות של הנתבעים שכללו ניסיון לגיוס הון בלתי חוקי ופתיחת חשבונות בנק בגיברלטר על מנת להתחמק מתשלום מס ולהלבנת הון;
4. הנתבעים "בזזו" את החברה והוציאו ממנה מאות אלפי דולרים לצרכיהם האישיים, ובכלל זה לרכישת דירה במנהטן עבור הנתבע 2;
5. הנתבעים רמסו את זכויותיהם של התובעים, התנערו מהסכמי ההעסקה שנחתמו עמם, לא שילמו להם שכר, לא הפרישו בגינם לפנסיה כנדרש ופיטרו אותם שלא כדין תוך שנותרו חייבים להם כספים רבים;
6. ככל שהתובעים יוכיחו את הטענות שהעלו, קיימת אפשרות כי יוכלו לזכות בתביעה, ולפיכך אין מקום לסילוק התביעה על הסף.
7. איננו מקבלים את הטענות שהעלו הנתבעים לפיהן לכאורה בית הדין נעדר סמכות עניינית לדון בתביעה נגדם בהיותם דירקטורים, והפסיקה שהובאה על ידי הנתבעים בעניין זה לכאורה אינה תומכת בטענתם על אף ניסיונם להתאימה לענייננו.
8. בקליפת האגוז יוטעם כי תכלית הפסיקה שהובאה על ידי הנתבעים היא כי תביעות בעילה הנוגעת ליחסי דירקטור – חברה, אינן מצויות בסמכותו העניינית של בית הדין לעבודה אלא שלא בכך עסקינן בתובענה שלפנינו. בענייננו, תביעתם של התובעים נגד הנתבעים מקורה בטענה להרמת מסך ההתאגדות וחיובם באופן אישי בחובות החברה כלפיהם בעילה של יחסי עבודה, ולפיכך תביעתם מצויה בסמכותו העניינית של בית הדין.
9. אמנם נקודת המוצא היא הכלל לפיו יש ליתן תוקף לקיומה העצמאי והנפרד של החברה, על פי עקרון האישיות המשפטית הנפרדת של החברה. אולם בתי המשפט ובכלל זה בתי הדין לעבודה מוסמכים להרים את מסך ההתאגדות במקרים חריגים ויוצאי דופן כדי לתת מענה לניצול לרעה של עקרון האישיות המשפטית של החברה על ידי אורגן בה. בפסיקת בית הדין הארצי לעבודה נקבע כי הכללים בדבר הרמת המסך, מחייבים בחינה מיוחדת בתחום משפט העבודה, וזאת בשים לב לחובת האמון המיוחדת שחבה החברה לעובדיה, ובקשר למעמדם המיוחד של עובדי החברה כנושיה^[7]. כמו כן, נקבע בפסיקת בתי הדין לעבודה כי בבואו להרים את מסך ההתאגדות, על בית המשפט ליתן דעתו בין השאר לשאלה האם יכולה החברה לפרוע את חובותיה^[8].
10. בנסיבות העניין בהן נטען על ידי התובעים כי החברה רוקנה מתוכן על ידי הנתבעים, שניצלו את מעמדם לרעה להוציא ממנה כספים שלא כדין ולהונות אותם, קנה בית הדין סמכות לדון בתובענה נגד הנתבעים שהם אורגנים בחברה. כובעם של הנתבעים כדירקטורים אינו יכול להוות חסם בפני בירור התביעה בעניינם בבית הדין.
11. באשר לבקשה החלופית לביטול היתר ההמצאה מחוץ למדינה, הנימוקים מכוחם הותרה ההמצאה מחוץ למדינה בעינם עומדים. למעלה מהצורך ובמענה קצר לטענות שהעלו הנתבעים, יוטעם כדלקמן בהתאמה:
12. גם אם הנתבעים לא חתומים על חוזי ההעסקה עם התובעים, אם תתקבל עמדתם של האחרונים לפיה יש מקום להרמת מסך ההתאגדות, בית הדין יראה בנתבעים כמי שחייבים בזכויות הנובעות מהסכמי ההעסקה;
13. התובעים מייחסים לנתבעים הפרת התחייבויות מכוח חוזי ההעסקה ביניהם וככל שיורם מסך ההתאגדות, ניתן יהיה לייחס לנתבעים הפרת חוזי העבודה;
14. טענות הנתבעים, שלא נתמכו בתצהיר, בדבר מקום ביצועם של המעשים המיוחסים להם טעון בירור עובדתי ומקומו להתברר בבית הדין;
15. בית הדין קבע כי נתונה לו סמכות עניינית לדון בתובענה;
16. מכתב התביעה עולה כי לתובעים עילת תביעה נגד הנתבעים;
17. נראה כי הנתבעים עושים כל לאל ידם על מנת להדוף את התובענה דנן בטרם התקיים דיון לגופו של עניין, בהגשת בקשות חוזרות ומגוונות. נוכח קביעתנו דלעיל, ובשים לב להתנהלות הנתבעים עד כה, להיקף הבקשות והתגובות שהתובעים נדרשו להם, החלטנו להשית על הנתבעים הוצאות ריאליות. לפיכך, בנסיבות העניין – הנתבעים 2ו-3 יישאו, ביחד ולחוד, בהוצאות התובעים בסך 6,000 ₪ אשר ישולמו בתוך 30 ימים.
18. תשומת לב הצדדים לדיון המקדמי שנקבע ליום 22.12.19 ולחובת ההתייצבות האישית להליכים המשפטיים המתנהלים בבית הדין. כמו כן, ועל מנת שלא לרוקן מתוכן את הדיון המקדמי שנקבע, הצדדים יקפידו להשלים את מלוא ההליכים המקדמיים עובר לדיון.

ניתנה היום, כ"ח תשרי תש"פ, (27 אוקטובר 2019), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.

1. בר"ע 1241/01 סורג'ון משה ואח'-מוריס דהן (מיום 29.5.01). ↑

2. בר"ע 1317/01 הוצאת תעבורה וסקרים בע"מ ואח' נ' יעקב אגם (מיום 10.7.01). ↑

3. ראה דב"ע נב/3-217 אגודה ארצית של מנהלים ומורשי חתימה של הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ ואח' - הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ ואח', פד"ע כז/3; בג"צ 2679/94 אגודה ארצית של מנהלים ומורשי חתימה של הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ - בית הדין הארצי לעבודה, (פ"ד כט(1)573). ↑

4. גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה 11, 2013, ע' 374 – 375. ↑

5. יואל זוסמן סדרי הדין האזרחי 140, 383 – 393 (מהדורה שביעית 1995). ↑

6. בר"ע (ארצי) 23334-12-14 סינרון מדיקל בע"מ – דני גור אריה (22.1.2015). ↑

7. ראו למשל: בג"ץ 132/15 ר-צ פלסט בע"מ נ' איפראימוב פאולינה (מיום 5.4.17). ↑

8. ע"ע (ארצי) 304/09 העמותה לקידום הספורט הנשי, הנוער והמגזר הערבי בהפועל תל-אביב - ישראל שיינפלד (16.2.12). ↑