זוהי בקשת המדינה לעכב הליך אזרחי (הודעה לצד ג') שהגישה הנתבעת ועניינו נזקי רכוש שנגרמו לתובעים כתוצאה מגלישת ביוב.

עילת הבקשה היא הליך פלילי (ת"פ (שלום י-ם) 61235-08-19) המתנהל במקביל נגד עיריית ביתר עילית והעומד בראשה, מר מאיר רובינשטיין, בגין אירועים של גלישת ביוב גולמי לשטחים חקלאיים בוואדי פוכין.

המדינה טוענת כי ניהול ההליך האזרחי במקביל להליך הפלילי עלול לפגוע בטוהר ההליך הפלילי, שכן קיים קשר הדוק בין האירועים המהווים עבירות לכאורה בהליך הפלילי לבין אלה המהווים עוולות בהליך האזרחי. משכך מתבקש עיכוב שמיעת הודעה צד ג' נגד המדינה עד לסיום ההליך הפלילי, אשר תוצאותיו עשויות להשליך על הליך זה.

לשיטת המדינה קיים חשש ממשי כי עצם חשיפתם של מסמכים וגרסאות במסגרת ההליך האזרחי לעדים ולצדדים השייכים להליך הפלילי, עלול לשבש את ההליך הפלילי, אשר לו צריכה להיות הבכורה. בעיקר עלה חשש בעניינו של מר מיכאל לורנצי, מנהל מחלקת הנדסה, אשר עתיד להעיד בהליך הפלילי כעד תביעה ובהליך האזרחי כעד הגנה מטעם העיריה. עוד עלה חשש להחלטות סותרות שתינתנה על ידי שני בתי המשפט.

הנתבעת, עיריית ביתר עילית, טענה כי אין מקום להבדיל בין הודעת צד ג' להליך העיקרי, שכן מר לורנצי אמור ממילא להעיד בהליך העיקרי. עוד נטען כי אין זהות בין האירועים שבהם עוסק כתב האישום לבין האירועים שבהם עוסק כתב התביעה.

צד ג' 1 (חברת מקורות) טענה כי אין מקום לעכב רק את הודעה צד ג', שכן הדבר עלול ליצור יתרון בלתי־הוגן לנתבעת על פני הצדדים השלישיים, ואם מחליט בית־המשפט על עיכוב, עליו להחליט כך לגבי ההליך כולו ולא רק לגבי הודעת צד ג'.

התובעים אינם מתנגדים לעיכוב הליכים בהודעה לצד שלישי, אך מתנגדים לעיכוב ההליכים בתביעתם נגד עיריית ביתר עילית בשל כך שהדבר עלול לענות את דינם ולהאריכו ללא הצדקה.

בתשובתה לתגובות הוסיפה המדינה אסמכתא, והיא פסק־דין שניתן לאחרונה ברע"א (מחוזי י-ם) 41384-10-20 ובו קיבל בית־המשפט המחוזי טענה דומה. המדינה לא תיקנה בעקבות התגובות את בקשתה לעיכוב כך שתקיף את כול ההליך, וטענה כי הסוגיות העתידות להתברר בהליך הפלילי הן ליבת המחלוקת בהודעה לצד ג' ולא בתביעת התובעים.

דיון והכרעה

במחלוקת שנפלה בין הצדדים – הדין עם התובעים והמדינה.

מעבר להכרעה במחלוקת ובהמשך לה, מצא בית־המשפט לנכון להשתמש ביוזמתו בסמכות המסורה לו על־פי תקנה 222 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד–1984, ולהורות על הפרדת ההודעה לצד שלישי, כך שתשמע (אם תישמע) לאחר מתן פסק־דין בתביעה העיקרית ובהתאם לתוצאות פסק־דין זה.

ואלה הנימוקים:

עיון בכתב האישום המתוקן מצביע על כך שהוא מתייחס לאירועי גלישת ביוב שאירעו, על־פי כתב התביעה בתאריכים אחרים. כתב התביעה עוסק ב־13 אירועי גלישת שופכין בתאריכים 02/10/16 – 29/04/18, ואילו כתב האישום עוסק בשורת אירועים אשר האחרון בהם ארע בשנת 2014. חלק הארי של האירועים אינם קשורים כלל לתחנת הסניקה עלולה להשליך על השטח המדובר.

כתב האישום עוסק בתהליך דינמי של ניהול וסילוק שפכים ובתשתית ביוב מתוחכמת, אשר כדבר שבשגרה אינה נותרת קפואה בזמן, ושינויים במבנה ובתפעול נעשים בה עם השנים. משכך, תועלת קלושה אם בכלל עשויה לצמוח לתובעים בכל הנוגע לתביעה זו אם יורשע מי מן הנאשמים בכתב האישום המתוקן. האירועים זרים זה לזה ורחוקים מאוד בזמן. מנגד, צפויה תביעתם, אשר הבשילה בעמל רב לבירור, לעיכוב המתבקש הנובע מ־67 עדי תביעה המנויים בכתב האישום.

המדובר באנשים הנזקקים לסיוע משפטי מאת הלשכה לסיוע משפטי ואשר פרנסתם על הקרקע והיבול. בית־המשפט זירז את עניינם ככל האפשר עד לשמיעת הוכחות ובירור עניינם וזאת על־מנת למנוע עינוי דין. משכך, אין מקום לעכב את שמיעת עדי התביעה וההגנה.

באשר לעיכוב ההודעה לצד שלישי שהוגשה נגד המדינה ונגד מקורות מסר מתקין התקנות (הן תקנה 222 לתקסד"א 1984 והן תקסד"א 2018) שיקול־דעת רחב בידי בית־המשפט בנוגע לעיתוי שמיעת ההודעה לצד שלישי, ועד כדי הפרדתה המלאה במקרה שהיא עלולה לסבך את הדיון שלא לצורך. הפעלת סמכות זו יכולה להיעשות ביוזמת בית־המשפט או לבקשת הצדדים.

בית־המשפט לא שוכנע מעמדת הנתבעת או העמדה הלאקונית של צד ג' 1 כי עלול להיגרם נזק כלשהו אם יופרד ההליך העיקרי מההודעה לצד ג'. עיון בתיק מצביע על כך ששנה שלמה (!) הוקדשה לסיומם של ההליכים המקדמיים, ולמעלה מ־50 בקשות, תגובות, תשובות והחלטות הוקדשו לעניין ההליכים המקדמיים במהלך אותה שנה. חלק ניכר של הבקשות התגובות וההארכות נוצר בעטיים של הצדדים להודעה לצד ג'. בסופו של יום הודיעו הצדדים כולם, ערב הדיון המיוחד שנקבע לשם כך, כי השלימו סוף־סוף את ההליכים המקדמיים, והתיק נקבע להגשת ראיות והוכחות בלוח זמנים קצר. כעת נראה כי הליכים נוספים ובלתי־צפויים כגון הליך זה עלולים לעכב את שמיעת עניינם של התובעים, שכן הנתבעת וצד ג' מביאים עמם עניין פלילי אשר עלול לשיטתם להשיק לעניין זה, ומכל מקום קיים החשש כי תחת לנהל את התביעה שבפניו ימצא עצמו בית־המשפט שומע עדים וחקירות נגדיות אשר תכליתן לשרת את ההליך הפלילי או להשיג בו יתרונות, הן מצד המאשימה והן מצד הנאשמים.

הנתבעת וצדדי ג' כולם גופים ציבוריים גדולים וחסונים. השנה האחרונה לימדה את בית־המשפט כי בירור עניינם המורכב – עניין של קביעה וחלוקת אחריות בין גופים ציבוריים, עתיד לקחת זמן רב. במיוחד דברים אמורים כאשר מסתבר כי הודעה צד ג' נשמעת על רקע הליך פלילי רחב בהרבה, שלפחות בעיני הצדדים יש לו זיקה מסוימת להליך זה. במצב דברים זה נראה כי על בית־המשפט לתחום הליך ההודעה לצדדים שלישיים בגבולו, לבל ישיג את גבולם של התובעים והנתבעים, יסבך את ההליך שלא לצורך ויביא לעינוי הדין, ומתוך כך גם לעיוות הדין.

שבעתיים נכונים הדברים כאשר נראה מרשימת העדים שהגישה הנתבעת כי רק שני עדים מטעמה עלולים להעיד הן בתביעה והן בהודעה לצד ג' – האחד עובד הציבור והשני מומחה. בהתחשב בעובדה שעדים אלה לא יצטרכו להעיד אלא על עניינים נקודתיים ולא על מערכת היחסים בין הרשויות השונות, עשויה עדותם להיות קצרה וממוקדת בהרבה.

התוצאה היא כי הבקשה מתקבלת, ובהמשך לבקשה נקבע ביוזמת בית־המשפט כי הודעה צד ג' תידון לאחר מתן פסק־דין בתובענה.

ככל שלא תבוא בקשה אחרת מצד התובעים או הנתבעת – יבוטל זימון העדים מטעם צדדי ג', וכן זימון העד משה עמדי מטעם הנתבעת ליום 01/02/21.

בנסיבות העניין, משנתקבלה עמדת המדינה והתובעים אשר לא ביקשו הוצאות, ומנגד נדחו עמדות הנתבעת ומקורות – לא מצא בית־המשפט לנכון לעשות צו להוצאות.

ניתנה היום, י"ב שבט תשפ"א, 25 ינואר 2021, בהעדר הצדדים.