לפני: כב' השופטת קרן כהן

נציג ציבור (עובדים) מר סאבר שהאב

נציג ציבור (מעסיקים) מר מאיר ליבר

החלטה

1. האם התובע הניח תשתית עובדתית לפגיעה בעבודה כמשמעותה בחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 מכוח עילת המיקרוטראומה בנוגע לפגיעה בגב ממנה הוא סובל?

זו השאלה הדרושה הכרעה במסגרת הליך זה.

1. ביום 15.10.2018 דחה הנתבע את תביעת התובע משני טעמים^[1]: האחד, לא הוכח קיומו של אירוע תאונתי או אירועים תאונתיים זעירים תוך כדי ועקב עבודתו, אשר הביאו לליקוי בגב; השני, לא הוכח קשר סיבתי בין הליקוי בגב לתנאי העבודה והוא התפתח על רקע תחלואי טבעי שאינו קשור בתנאי העבודה.
2. ביום 8.7.2020 התקיים דיון ההוכחות שבמסגרתו העידו: מטעם התובע - התובע בעצמו ומטעם הנתבע - גב' לויזה רוסתום, אחות אחראית ביחידת הדיאליזה במרכז הרפואי "זיו" (להלן: גב' רוסתום).
3. הצדדים הגישו סיכומים בכתב.

התשתית העובדתית

1. התובע יליד 1989.
2. מחודש דצמבר 2015 ועד חודש מרץ 2017 עבד התובע בתפקיד אח מוסמך במחלקת הדיאליזה במרכז הרפואי "זיו" (להלן: המחלקה). מיום 26.1.2017 ועד סיום עבודתו לא עבד התובע בפועל עקב מחלה^[2].
3. התובע עבד חמישה ימים בשבוע ולעיתים שישה ימים, משעה 6:45 עד שעה 17:30.

במקרים שבהם נעדרו אחים מהעבודה עבד התובע עד שעה 19:00 ובמקרים חריגים לאחר קבלת אישור מתאים עבד עד שעה 22:00^[3].

1. המטופלים הגיעו למחלקה בשלושה סבבים לצורך התחברות למכונת הדיאליזה (להלן: המכונה). הסבב הראשון היה בין השעות 7:30 ו-11:30; הסבב השני היה בין השעות 12:30 ו-17:00; הסבב השלישי היה בין השעות 17:00 ו-21:30^[4].

החיבורים היו בשעות 7:30, 12:30 ו-17:00 והניתוקים היו לאחר כ-4 שעות של חיבור למכונה.

1. בסבבים הראשון והשני היו 18 מטופלים ואילו בסבב השלישי היו כ-10 מטופלים^[5]. כאשר זומנו 18 מטופלים לקבלת טיפול עבדו ארבעה אחים במשמרת (כולל אחראי משמרת); כאשר זומנו 10 מטופלים לקבלת טיפול עבדו שלושה אחים במשמרת; כאשר זומנו פחות מתשעה מטופלים לטיפול עבדו שני אחים במשמרת^[6].

כלומר, בדרך כלל כל אח טיפל בארבעה עד חמישה מטופלים במשמרת. עם זאת, במקרים שבהם אחד האחים נשלח לחבר מטופל באחת המחלקות למכונת הדיאליזה או שאחראי המשמרת טיפל בעניינים אחרים, כל אח טיפל בחמישה עד שישה מטופלים^[7].

בהקשר זה נציין כי אנו דוחים את טענת התובע שלפיה נדרש לטפל בשמונה או תשעה מטופלים במשמרת^[8], משני טעמים: האחד, גרסאות התובע לא היו עקביות. בכתב התביעה נכתב שטיפל לכל היותר בשבעה מטופלים, בתצהיר טען שטיפל בשמונה מטופלים ובעדות טען שטיפל בתשעה מטופלים^[9]. חוסר העקביות מחליש את גרסת התובע. השני, מעדות גב' רוסטום עולה כי היו חודשים שבהם נשלח אח למחלקות אחרות לחבר מטופלים למכונה בתדירות של פעם בשבועיים, לעיתים בתדירות של פעם בחודש ולעיתים כלל לא נשלח אח למחלקות אחרות וכי ישיבה של אחראיות המחלקות נערכה פעם בחודש וחצי^[10]. לפיכך, אנו מעדיפים את גרסתה העקבית של גב' רוסתום שלפיה התובע טיפל לכל היותר בשישה מטופלים בכל משמרת על פני גרסתו של התובע.

1. עבודת התובע במחלקה כללה חיבור של מטופלים למכונה וניתוקם לאחר כ-4 שעות. וכך התבצעה עבודת החיבור והניתוק של המטופלים:
   1. הכנה לחיבור - התובע הכין את מכונת הדיאליזה וחיטא את העגלה שעליה הונח הציוד הנדרש. לאחר מכן קיבל התובע את המטופל, תשאל אותו ושקל אותו. בזמן שהמטופל ישב על כורסא או שכב על מיטה (לפי מצבו הרפואי) בדק התובע לחץ דם, דופק, רמת הסוכר ורמת חמצן בדם^[11].
   2. חיבור למכונה – היו שני סוגי חיבורים: חיבור פיסטולה וחיבור קטטר, ונפרט.

חיבור פיסטולה^[12]: המטופל ישב על הכורסא. התובע עמד ליד רגלי המטופל וכופף את גבו לכיוון יד המטופל. התובע אמד את גודל הפיסטולה, חיטא את המקום ולאחר מכן הכניס שני מחטים לידו של המטופל וקיבע אותם בפלסטר. התובע חיבר את צינור המכונה לאחת המחטים שבידו של המטופל והפעיל את המכונה. לאחר ש-3/4 מהצינור התמלא בדם המטופל, חיבר התובע צינור נוסף למחט השנייה. לאחר מכן קיבע התובע את הצינורות לידו של המטופל. בהמשך הכניס התובע למכונה את הנתונים הנדרשים.

בכל פעולת חיבור ביצע התובע כ-7 פעולות של כיפוף ויישור (אימוד הפיסטולה, חיטוי הפיסטולה, חיבור שני מחטים, קיבוע המחטים, חיבור צינור אחד, חיבור צינור שני וקיבוע הצינורות).

חיבור קטטר^[13]: מדובר במקרים שבהם למטופל יש קטטר קבוע בחזה. התובע כופף את גבו לעבר חזהו של המטופל וחיטא את הקטטר. לאחר מכן חיבר שני מזרקים ושאב חומר לסוף הטיפול. התובע חיבר צינור אחד לקטטר והפעיל את המכונה. כאשר 3/4 מהצינור התמלא בדם המטופל, חיבר התובע צינור נוסף לקטטר. לאחר מכן קיבע התובע את הצינורות. במהלך פעולה זו החליף התובע יותר כפפות כדי שהמקום יהיה סטרילי. כמו כן, לעיתים הקטטר נסתם, דבר שהצריך טיפול לפתיחת הסתימה תוך כדי כיפוף הגב.

כמו כן, בתחילת השבוע נדרש התובע גם להחליף את החבישה של המטופלים שיש שלהם קטטר, לנקות ולהחליף את הפלסטר.

התובע ביצע בכל פעולת חיבור במהלך השבוע כ-5 פעולות של כיפוף ויישור הגב (חיטוי הקטטר, חיבור שני מזרקים, חיבור צינור אחד, חיבור צינור שני וקיבוע הצינורות) ובתחילת השבוע ביצע כ-8 פעולות של כיפוף ויישור הגב (תוספת של שלוש פעולות – הורדת החבישה, ניקוי המקום והחלפת החבישה).

• 1. במשך זמן ביצוע פעולות החיבור כופף התובע ויישר את גבו. נפרט להלן את משך הזמן לכל אחת מפעולות החיבור.

1. חיבור פיסטולה – חיבור זה ארך כ-5 דקות.

התובע טען כי חיבור פיסטולה ארך כ-10 דקות^[14] ואילו גב' רוסתום טענה כי חיבור זה ארך בין שתיים לשלוש ובהמשך עדותה - חמש דקות^[15]. כמו כן, הוצג סרטון המדגים את פעולת חיבור פיסטולה^[16]. לאחר ששקלנו את העדויות וצפינו בסרטון אנו סבורים כי פעולת חיבור הפיסטולה ארכה בממוצע כ-5 דקות, ונסביר:

• עדות התובע – עדות התובע לא עשתה רושם מהימן והתרשמנו כי מדובר בעדות מגמתית שבמהלכה הפריז הן במספר המטופלים שקיבל כל משמרת, הן בשעות המשמרת והן במשך הזמן שארך לו לחבר כל מטופל למכונה, ולמצער, התייחס לחיבורים חריגים כאל חיבורים שהתרחשו באופן שוטף, ונבאר.

בנוגע למספר המטופלים נכתב בכתב התביעה שהתובע טיפל לכל היותר ב-7 מטופלים, בתצהיר נטען שטיפל לכל היותר ב-8 מטופלים ואילו בעדותו טען שטיפל לכל היותר ב-9 מטופלים. מדובר בעדות לא עקבית שמצביעה על ניסיון של התובע להפריז בכמות המטופלים שבהם טיפל.

בנוגע למשך זמן המשמרות העידה גב' רוסתום שמשמרת הבוקר הסתיימה לכל המאוחר עד שעה 17:30 (לאחר סיום חיבור המטופלים בסבב השלישי למכונה) וכי רק במקרים חריגים שהצריכו קבלת אישור מיוחד ניתן היה לעבוד עד שעה 22:00, בניגוד לגרסת התובע. נוסיף כי התובע לא תמך את הגרסה שעבד לסירוגין עד שעה 22:00 במסמכים בכתב, כגון: דוחות נוכחות או תלושי שכר המצביעים על תשלום בעד עבודה בשעות נוספות. לפיכך, העדפנו את גרסתה של גב' רוסתום בנוגע לשעות העבודה על פני גרסתו של התובע.

בנוגע למשך זמן חיבור המטופלים נציין כי התובע טען שפעולות החיבור שבהם היה מכופף עם גבו ארכו כ- 10 דקות. עם זאת, בהמשך העיד התובע כי חיבור בוקר של חמישה מטופלים ארך כשעה ו-20 דקות^[17]. לפי עדות זו משך זמן הטיפול בכל מטופל הכולל פרט לחיבור המטופל גם פעולות של סידור העגלה, חיטוי העגלה, תשאול המטופל, ביצוע בדיקות מקדימות והכנסת נתונים למכונה אורך כ-16 דקות. מכאן, שאין זה מתקבל על הדעת שפעולת החיבור תארך 10 דקות.

בנסיבות אלה, אנו דוחים את טענת התובע שפרק זמן החיבור למכונה הוא 10 דקות.

• עדות גב' רוסתום – תחילה העידה גב' רוסתום שהליך החיבור אורך כשתי דקות ובהמשך העידה כי הליך החיבור אורך כחמש דקות^[18]. כמו כן, גב' רוסתום העידה שפעולת הניתוק קלה יותר מפעולת החיבור והוסיפה שהיא אורכת כחמש דקות^[19]. לפיכך, אנו מעדיפים את גרסתה של גב' רוסתום שלפיה החיבור אורך כחמש דקות על פני גרסתה הראשונית שהוא אורך כשתי דקות.
• הסרטון שהוצג – בסרטון מוצג אח המבצע את פעולת חיבור פיסטולה החל ממועד החדרת שני המחטים ועד לחיבור הצינור השני. משך זמן הפעולה הוא 1:38 דקות. עם זאת, כפי שטען התובע בצדק, בסרטון לא רואים פעולות נוספות הקשורות לחיבור שגם במהלכן האח מכופף את גבו כגון: אמידת גודל הפיסטולה, חיטוי המקום ועוד. כמו כן, אף גב' רוסתום העידה שחיבור פיסטולה אורך כחמש דקות. מכאן, שהסרטון שהוצג אינו משקף את משך זמן החיבור של מטופל למכונה.
• בנסיבות אלה, בהתאם לעדויות שלפנינו ולסרטון שהוצג אנו סבורים כי פעולת החיבור למכונה כאשר מדובר בחיבור פיסטולה אורכת כחמש דקות.

1. חיבור קטטר – חיבור זה ארך כשמונה דקות במשך השבוע וכ-13 דקות בתחילת השבוע. כמו כן, כאשר הקטטר נסתם נדרשו עוד 10 עד 15 דקות כדי לשחרר את הסתימה. מקרה של קטטר סתום התרחש פעם אחת במשמרת.

בהקשר זה נציין כי התובע טען שחיבור קטטר ארך כ-25 דקות ואילו גב' רוסטום טענה תחילה שחיבור קטטר אורך יותר זמן מחיבור פיסטולה ובהמשך טענה שרק בתחילת שבוע חיבור זה אורך יותר זמן^[20]. לאחר ששקלנו את העדויות שוכנענו כי חיבור קטטר אורך יותר זמן מחיבור פיסטולה בשלוש דקות נוספות באמצע השבוע ובתחילת השבוע בשמונה דקות נוספות וכי חיבור קטטר עם סתימה אורך בין 20 ל-30 דקות, ונסביר.

לעניין חיבור קטטר שגרתי - התובע וגב' רוסתום העידו שחיבור קטטר אורך יותר זמן מחיבור פיסטולה. התובע העיד לראשונה שחיבור קטטר אורך כ-25 דקות, כאשר בתצהירו אין התייחסות להבדלים בין החיבורים השונים וכל שנטען הוא כי פעולת החיבור אורכת כ-15 דקות בלבד^[21]. לפיכך, מדובר ב"גרסה כבושה" שהמשקל שיש ליתן לה אפסי, אם בכלל.

כמו כן, גב' רוסתום העידה בחקירה ראשית שחיבור קטטר אורך יותר זמן מחיבור פיסטולה ורק בחקירתה הנגדית ציינה שמשך זמן החיבור זהה לחיבור פיסטולה. בנסיבות אלה, אנו מעדיפים את גרסתה הראשונית של גב' רוסתום על פני גרסתה בעת חקירתה הנגדית.

לפיכך, משגב' רוסתום העידה כי חיבור קטטר ארוך יותר בשתיים עד שלוש דקות מחיבור פיסטולה, שוכנענו כי חיבור קטטר אורך שמונה דקות במשך השבוע. כמו כן, בתחילת השבוע אורך חיבור זה 13 דקות בשל הצורך להחליף תחבושות, לנקות את המקום ולשים פלסטר.

לעניין חיבור קטטר שנסתם - מעדות גב' רוסתום עולה שאם קטטר נסתם, נדרשות פעולות לפתיחת הסתימה שארכו כ-10 דקות עד רבע שעה ושמדובר במקרה אחד למשמרת בממוצע^[22].

נציין כי לא נעלם מעינינו שהתובע טען שהטיפול בפתיחת סתימה בקטטר אורכת כ-50 דקות, אולם אנו סבורים שמדובר בעדות מופרזת ומוגזמת ושהמקרים שבהם פתיחת סתימה בקטטר ארכה 50 דקות היו ספורים. בכל מקרה, בזמן התעסקות של התובע עם אותו מטופל, טיפלו האחים האחרים בחיבור המטופלים שלו, כך שבאותו הסבב טיפל בפחות מטופלים.

לפיכך, אנו מעדיפים את גרסתה של גב' רוסתום על פני גרסת התובע שלפיה טיפול לפתיחת סתימה בקטטר של מטופל ארך כעשר דקות עד רבע שעה בממוצע וכי מדובר במטופל אחד למשמרת.

1. הטיפול בחמישה מטופלים בסבב אחד – הטיפול בחמישה מטופלים ארך כשעה ו-20 דקות, כאשר ממוצע הטיפול הוא 15 עד 20 דקות לכל מטופל^[23]. מכאן, שכאשר התובע טיפל בשישה מטופלים במשמרת זמן החיבור ארך בין שעה ו-20 דקות לשעה וחצי.
   1. טיפול אחר^[24]: במשך כשלוש עד ארבע שעות שבהן היו המטופלים מחוברים למכונה ביצע התובע עבודה משרדית^[25].

יצוין כי בעדותו טען התובע לראשונה שנדרש להרים בכל משמרת מטופלים שאיבדו הכרה כשהם ישובים על כיסא. התובע טען שמדובר בשניים עד עשרה מטופלים ביום^[26]. לא נתנו אמון בעדות זו של התובע משני טעמים: האחת, מדובר בעדות "כבושה" מכיוון שלא בא זכרה בתצהירו. לפיכך, המשקל שיש ליתן לה אפסי. השנייה, כאמור, התרשמו שהתובע הפריז והקצין בעדותו כדי לבסס את תביעתו ולכן עדותו לא עשתה רושם מהימן. לכך יש להוסיף כי מלכתחילה העיד התובע שחלק מהמטופלים שכבו במיטות בשל מצבם הרפואי, עובדה המצביעה על כך שהצוות ידע אילו חולים נזקקים למיטה ואילו יכולים לקבל את הטיפול כשהם ישובים על כורסא. לפיכך, התקשינו להאמין שהתובע נדרש להרים עשרה מטופלים שהתעלפו ביום עבודה אחד. השלישית, גב' רוסתום לא נחקרה בסוגיה זו. עובדה המחלישה אף היא את גרסת התובע והמצביעה על כך שלא מדובר במקרים שכיחים. בנסיבות אלה, לא עלה בידי התובע להוכיח שחלק מעבודתו היומיומית כללה הרמת מטופלים שהתעלפו במהלך קבלת הטיפול.

• 1. ניתוק מהמכונה^[27]: התובע סגר במכונה את הצד ששאב את הדם ופתח שקית נוזלים שנמצאת במכונה כדי לשטוף את הדם חזרה לגוף המטופל. לאחר מכן ניתק את שני הצינורות מהמכונה. בהמשך הוציא מחט אחת מידו של המטופל ולאחר כ-10 דקות הוציא את המחט השנייה. במהלך 10 הדקות שבין הוצאת המחט הראשונה לשנייה טיפל התובע בניתוק מטופל אחר מהמכונה.

במהלך פעולת הניתוק ביצע התובע שתי פעולות של כיפוף ויישור של הגב (הוצאת מחט אחת והוצאת מחט שנייה).

פעולת הניתוק ארכה כחמש דקות למטופל, כאשר הניתוק של כל המטופלים ארך כ-50 דקות.

• 1. הרמת מיכלים^[28]: כאשר היה מחסור בכוח אדם הרים התובע חמישה עד שישה מיכלים במשקל של חמישה ליטרים ונשא אותם מרחק של כ-40 מטר. גב' רוסתום טענה שהם היו מניחים את המיכלים על עגלה ומחלקים אותה לעמדות.

לא מצאנו שיש צורך להכריע במחלוקת זו, נוכח התוצאה אליה הגענו בנוגע להרמת משקל במהלך העבודה שתופרט בהמשך.

1. בחודש 5/2016^[29] החל התובע להרגיש כאבים חזקים בגב המותני עם הקרנה לרגל שמאל אשר החמירו עם הזמן, עם הגבלה בתנועות הגב המותני.
2. כמו כן, לפני תחילת עבודתו של התובע הוא התלונן על כאבי גב ואף היה מעורב בתאונת דרכים שבמהלכה נפגע בגבו, ונפרט.
   1. בחודש 7/2012 שהה התובע ב-13 ימי מחלה בגין כאבי גב תחתון^[30].
   2. ביום 28.5.2013 התלונן התובע על כאבי ראש וכאבי גב תחתון ושהה ב-13 ימי מחלה בחודש 5/2013^[31]. גם בחודש 6/2013 התלונן התובע על כאבי ראש וכאבי גב תחתון ושהה ב-14 ימי מחלה^[32].
   3. ביום 11.9.2015 היה התובע מעורב בתאונת דרכים בדרכו לעבודה, שכתוצאה ממנה סבל, בין היתר, מכאבים בגב העליון והתחתון^[33].

טענות הצדדים

1. התובע טען כי יש קשר סיבתי בין הליקוי בגבו לתנאי עבודתו, מכיוון שתנאי העבודה גרמו לאירועים תאונתיים זעירים בגבו אשר הובילו למצבו הרפואי. הסרטון שהוצג במהלך עדותו לא בוצע בהתאם לנוהל משרד הבריאות, אינו משקף את אופן ביצוע העבודה ואינו כולל פעולות נוספות שבוצעו במהלך החיבור. ניתן לאתר אירועים רצופים בעבודה שהשפיעו על מצבו הרפואי לצורך מינוי מומחה רפואי שיבחן את הקשר הסיבתי בין תנאי העבודה לליקוי בגבו של התובע. התובע לא שינה את גרסאותיו במהלך עדותו.
2. הנתבע טען כי לא התקיימו התנאים להכרה בפגיעה בגב של התובע כמחלת מקצוע, ולא הוכחה תשתית עובדתית לפגיעה בעבודה על דרך המיקרוטראומה, בתקופת עבודתו הקצרה מחודש 12/2015 ועד חודש 1/2017. עבודתו של התובע כאח מוסמך מצריכה ביצוע פעולות מגוונות ומטלות שונות – הכנת מכונות הדיאליזה, שקילת המטופלים, תשאול המטופלים, הושבת המטופלים על כיסא, ביצוע בדיקות שונות ולאחר מכן מתחילים את תהליך החיבור. פעולת ההתכופפות בוצעה במשך מספר דקות בודדות בכל פעולת חיבור וניתוק ולא מדובר בכיפוף קבוע ורציף אלא בכיפוף והתרוממות למספר דקות לפי סדר משתנה. מדובר בהתכופפות לדקות ספורות. התובע לא הביא עד לסתירת המצולם בסרטון שהוצג בבית הדין. הרמת מיכלים היא פעולה שנעשתה על ידי הטכנאים ולא נעשתה כדבר שבשגרה על ידי התובע. כמו כן, בהתאם לעדותה של גב' רוסתום הם היו שמים את הג'ריקנים על עגלה ומחלקים אותם. הפעולות של כיפוף ויישור הגב לא בוצעו באופן רציף על פני פרק זמן מספק והתובע ביצע פעולות מגוונות נוספות במהלך יום העבודה. התובע התלונן על כאבי גב עוד לפני תחילת עבודתו והוא אף נפגע בתאונת דרכים שבעקבותיה התלונן על כאבים בגבו. לכן, הליקוי בגבו של התובע לא החל בעקבות עבודתו כאח במחלקת הדיאליזה. בנסיבות אלה, יש לדחות את התביעה.

דיון והכרעה

1. כאמור, השאלה שבמחלוקת היא אם התובע הניח תשתית עובדתית לפגיעה בעבודה כמשמעותה בחוק הביטוח הלאומי על דרך המיקרוטראומה בכל הנוגע לפגיעה בגבו ממנה הוא סובל.

התשתית המשפטית

1. תורת המיקרוטראומה היא "פיקציה משפטית" שמטרתה לפצות את המבוטחים בגין פגיעה מהעבודה שאינה נכללת ברשימת "מחלות מקצוע", שהיא רשימה סגורה^[34], ושאינה תאונת עבודה במובנה הרגיל.
2. עם זאת, למרות שתורת המיקרוטראומה נועדה להרחיב את המקרים שיוכרו כפגיעה בעבודה, על המבוטח להניח תשתית עובדתית לכך שטיב הפגיעה מעיד על שרשרת של פגיעות זעירות שנגרמו בעבודה.

נפרט להלן את הכללים שנקבעו בפסיקה.

1. על התובע להוכיח קיומן של פגיעות חוזרות ונשנות הנמשכות פרק זמן ממושך ובתדירות גבוהה. וכך נפסק בעניין כהן^[35]: "ההלכה המשפטית לגבי התשתית העובדתית המיקרוטראומית, הינה, כי יש להוכיח 'פגיעות חוזרות ונשנות זהות דומות במהותן במשך זמן ממושך ובתדירות גבוהה כדי שניתן יהיה להניח אותן בפני המומחה' (דב"ע נו/268 – 0 לוי – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע ל"ב 504, המצטט מדב"ע מב/90 – 0 שפיר – המוסד לביטוח לאומי פד"ע טז 93)".
2. לעניין מהותן של אותן תנועות חוזרות ונשנות ותדירותן הובהר כי התנועות צריכות להיות "זהות במהותן"^[36]: "....התנועות אינן חייבות להיות זהות אלא 'זהות במהותן' כהגדרת הפסיקה, דהיינו דומות האחת לרעותה ובלבד שיפעלו על מקום מוגדר. תדירותן אינה חייבת להיות קבועה וסדירה, אלא על התנועות לחזור ולהישנות בתכיפות הנמשכת על פני פרק זמן מספיק לגרימת הנזק המצטבר הפוגע בכושר עבודת הנפגע".
3. בעניין כהן^[37] נפסק שהתשתית העובדתית לעילת המקרוטראומה נבחנת "על רקע מכלול התנועות שמבצע המבוטח ובראי משך תקופת ההעסקה. בין שני אלה קיימת זיקת גומלין, כך שככל שמשך ההעסקה הכולל ממושך יותר ניתן להסתפק בפרק זמן קצר יותר במשך יום העבודה שבו מבוצעות התנועות החוזרות והנשנות".

באותו מקרה קבע בית הדין הארצי כי "המערער מבצע מספר פעולות הכרוכות בביצוע תנועות חוזרות ונשנות המשפיעות על הכתף, ולכן גם אם כל פעולה נמשכת כשעה, במצטבר מדובר בפרק זמן של מספר שעות (גם אם לא רצופות), במשך תקופת העסקה בת למעלה מעשרים שנה, ועל כן מתקיימת תשתית עובדתית לעילת המיקרוטראומה..... השאלה אם לתנועה מסוימת, כגון חיתוך ירקות ובשר, השפעה על הכתף גם אם היא מבוצעת בגובה השולחן צריכה להיות מופנית למומחה הרפואי, אלא אם כן ברור על יסוד פסיקה קודמת או מטעמים ברורים אחרים כי לא תתכן השפעה של התנועה על האיבר המדובר".

1. הלכה היא כי אין בכוחה של עבודה פיסית וקשה להפוך למיקרוטראומה, ובלשונו של בית הדין הארצי^[38]: "השימוש במונח מיקרוטראומה אינו יכול להפוך, כבמטה קסם, 'מאמצים קשים', לסדרת פעולות מוגדרות החוזרות ונשנות אין ספור פעמים".

כמו כן, בהתאם לפסיקה עבודה בתנוחה סטטית שאינה נוחה גם אם לפרק זמן ממושך אינה יכולה להקים תשתית עובדתית למיקרוטראומה. וכך נפסק בעניין אדרי^[39]: "בצוע עבודה בתנוחה לא נוחה אשר אפשר שגורמת למאמץ או ללחץ על איבר מסוים, אינה באה בגדרה של תורת המיקרוטראומה".

1. נוסיף שההלכה היא כי כאשר מדובר בעבודה מגוונת, הפעולות החוזרות ונשנות במהלך יום העבודה אינן חייבות להיעשות ברציפות, אלא ניתן לבודדן ממכלול הפעולות המבוצעות, כל עוד הפעולות החוזרות ונשנות מבוצעות בתדירות הנמשכת פרק זמן מספיק לגרימת נזק^[40].

הכרעה

1. לאחר בחינת טענות הצדדים, עדויותיהם והראיות שהוצגו לפנינו מצאנו כי התובע הניח תשתית עובדתית לפגיעה בעבודה על פי תורת המיקרוטראומה בכל הנוגע לפגיעה בגבו, כפי שיפורט להלן.
2. התובע טען לפגיעה בגב בעילת המיקרוטראומה ולכן עליו להוכיח רצף של תנועות חוזרות ונשנות של גבו ושל פגיעות חוזרות ונשנות בגב בתכיפות ובתדירות גבוהה לאורך זמן מספיק לגרימת נזק מצטבר. התובע מיקד את טענותיו בפעולות של כיפוף ויישור הגב בזמן חיבור מטופלים למכונה וניתוקם וכן הרמת מיכלים במהלך עבודתו.
3. מתיאור עבודתו של התובע עולה כי במהלך חיבור מטופלים למכונה וניתוקם ביצע פעולות רבות של כיפוף ויישור גבו, ונפרט.

חיבור למכונה – כפי שפורט בהרחבה לעיל בעת החיבור למכונה, בין אם מדובר בחיבור פיסטולה ובין אם מדובר בחיבור קטטר, ביצע התובע פעולות רבות של כיפוף ויישור הגב. בכל סבב של חיבור חמישה עד שישה מטופלים למכונה ביצע התובע בממוצע 35 עד 42 פעולות של כיפוף ויישור הגוף במשך כשעה וחצי.

כמו כן, בכל יום עבודה היו שלושה סבבים של חיבור מטופלים ולכן התובע ביצע בממוצע 105 עד 126 פעולות של כיפוף ויישור הגב במהלך יום העבודה. פעולות אלה בוצעו בפרק זמן של ארבע וחצי שעות, לא רצופות.

לכך יש להוסיף שלעיתים הקטטר של המטופל נסתם והתובע נדרש לפעולות נוספות של כיפוף ויישור הגב לצורך שחרור הסתימה.

ניתוק מהמכונה – כפי שפורט בהרחבה לעיל גם בעת הניתוק מהמכונה ביצע התובע פעולות של כיפוף ויישור הגוף. בכל סבב של ניתוק חמישה עד שישה מטופלים מהמכונה ביצע התובע בממוצע 10 עד 12 פעולות של כיפוף ויישור הגוף במשך כ-50 דקות.

כמו כן, בכל יום עבודה היו שני סבבים של ניתוק מטופלים מהמכונה ולכן התובע ביצע בממוצע 20 עד 24 פעולות של כיפוף ויישור הגוף במשך שעה ו-40 דקות, לא רצופות.

בהקשר זה נציין כי לא נעלמה מעינינו פסיקת בית הדין הארצי בעניין לוי^[41] שלפיה ספק אם פעולה של סחיטת סמרטוט בין 50 ל-70 פעמים על פני שש שעות עבודה ביום, שלא נעשתה באופן רציף על פני אותן שעות, מספיקה לצורך הוכחת קיומה של תשתית עובדתית למיקרוטראומה. עם זאת, במקרה שלפנינו מדובר ב-35 עד 42 פעולות שהתבצעו בתכיפות בפרק זמן קצר של שעה וחצי וב-105 עד 126 פעולות שהתבצעו בפרק זמן של כארבע וחצי שעות. לפיכך, ענייננו שונה מפסק דין לוי.

1. כמו כן, פעולות הכיפוף והיישור של הגב בוצעו בתדירות גבוהה במהלך יום העבודה. התובע עבד תקופה של למעלה משנה, חמישה ימים בשבוע ולעיתים שישה. לפיכך, פעולות הכיפוף והיישור של הגב בוצעו בתדירות גבוהה לאורך זמן מספיק לגרימת נזק מצטבר.

בהקשר זה נציין כי לא נעלמה מעינינו פסיקת בית הדין הארצי בעניין ביטון^[42] שלפיה תקופה של פחות משנה היא שיקול שבהצטרפותו לנסיבות אחרות אינו מצדיק מינוי מומחה רפואי. עם זאת, במקרה זה מדובר על עבודה במשך למעלה משנה שדרשה פעולות רבות של יישור וכיפוף הגב בכל משמרת בפרק זמן קצר. לפיכך, נסיבות המקרה שלפנינו שונה מנסיבותיו של פסק דין ביטון.

1. אשר להרמת מיכלים במהלך יום העבודה, נציין כי אנו סבורים שלא עלה בידי התובע להוכיח שפעולות אלה מהוות תשתית עובדתית למקרוטראומה, משני טעמים: האחד, התובע העיד כי פעולות אלה בוצעו רק כשהיה מחסור בטכנאים^[43], כך שלא מדובר בפעולה שבוצעה באופן יומיומי. השני, מדובר בחמש עד שש פעולות של הרמה והורדה של מיכלים במהלך משמרת. מדובר בפעולות ספורות שאין בהן כדי להקים תשתית עובדתית למקרוטראומה.
2. נוסיף, כי אין מחלוקת שהתובע ביצע פעולות נוספות רבות ומגוונות במהלך יום העבודה כגון: תשאול המטופל, שקילתו, מדידת לחץ דם, חיטוי המכונה והציוד וביצוע עבודה משרדית. אולם אנו סבורים שניתן לבודד את פעולות החיבור של המטופלים למכונה וניתוקם ממנה, משום שבמהלכן ביצע התובע פעולות רבות של כיפוף ויישור הגב בפרק זמן קצר, בתכיפות ובתדירות שנמשכה על פני פרק זמן מספיק לגרימת הנזק המצטבר.
3. על מנת שמלאכתנו תהיה שלמה נתייחס לסרטון שהוצג לפנינו. כאמור, מדובר בסרטון המתעד חיבור פיסטולה. מדובר בסרטון באורך 1:38 דקות, שבו נראה אח מבצע חיבור פיסטולה. בסרטון נראית פעולת החיבור החל מהחדרת המחטים לידו של המטופל בלבד. גב' רוסתום העידה שפעולת חיבור פיסטולה אורכת כ-5 דקות. מכאן, שהסרטון שהוצג אינו משקף עבודה רגילה של חיבור פיסטולה. לפיכך, לא מצאנו שיש לקבוע ממצאים על יסוד הסרטון שהוצג.
4. נוסיף כי לא נעלמה מענינו העובדה שהתובע התלונן על כאבי גב בחודש 5/2016, קרי – לאחר כמספר חודשי עבודה בלבד. אולם, תנאי העבודה שפורטו לעיל עלולים לגרום להחמרה במצבו הרפואי של התובע, ולכן לטעמנו יש למנות מומחה רפואי במקרה זה על מנת שיבחן את סוגיית הקשר הסיבתי הרפואי בין תנאי העבודה לליקויים בגבו של התובע.
5. בנסיבות אלה, אנו סבורים כי עלה בידי התובע להוכיח שביצע פעולות רבות של כיפוף ויישור הגב בעת חיבור מטופלים למכונת דיאליזה וניתוקם. פעולות אלה בוצעו בתדירות ובתכיפות ונמשכו על פני פרק זמן של למעלה משנה.
6. לפיכך, יש למנות מומחה רפואי על מנת שיבחן אם קיים קשר סיבתי רפואי בין הליקוי בגבו של התובע לתנאי עבודתו.
7. ואלה העובדות שהוכחו ושעל פיהן ימונה המומחה:
   1. התובע יליד 1989.
   2. מחודש 12/2015 ועד חודש 3/2017 עבד התובע בתפקיד אח מוסמך במחלקת הדיאליזה במרכז הרפואי "זיו" (להלן: המחלקה). מיום 26.1.2017 ועד לסיום עבודתו לא עבד התובע בפועל עקב מחלה.
   3. התובע עבד חמישה ימים בשבוע ולעיתים שישה ימים, משעה 6:45 עד שעה 17:30.

במקרים שבהם נעדרו אחים מהעבודה עבד התובע עד שעה 19:00 ובמקרים חריגים לאחר קבלת אישור מתאים עבד עד שעה 22:00.

• 1. המטופלים הגיעו למחלקה בשלושה סבבים לצורך התחברות למכונת הדיאליזה (להלן: המכונה). הסבב הראשון היה בין השעות 7:30 ו-11:30; הסבב השני היה בין השעות 12:30 ו-17:00; הסבב השלישי היה בין השעות 17:00 ו-21:30.

החיבורים למכונה היו בשעות 7:30, 12:30 ו-17:00 והניתוקים ממנה היו לאחר כ-4 שעות של חיבור למכונה.

• 1. בסבבים הראשון והשני היו 18 מטופלים ואילו בסבב השלישי היו כ-10 מטופלים. כאשר זומנו 18 מטופלים לקבלת טיפול עבדו ארבעה אחים במשמרת (כולל אחראי משמרת); כאשר זומנו 10 מטופלים לקבלת טיפול עבדו שלושה אחים במשמרת; כאשר זומנו פחות מתשעה מטופלים לטיפול עבדו שני אחים במשמרת.

כלומר, בדרך כלל כל אח טיפל בארבעה עד חמישה מטופלים במשמרת. עם זאת, במקרים שבהם אחד האחים נשלח לחבר מטופל באחת המחלקות למכונה או שאחראי המשמרת טיפל בעניינים אחרים, כל אח טיפל בחמישה עד שישה מטופלים

• 1. עבודתו של התובע במחלקה כללה חיבור מטופלים למכונה וניתוקם ממנה לאחר כ-4 שעות במהלך כל סבב. וכך התבצעה עבודת החיבור והניתוק של המטופלים:

1. חיבור למכונה – היו שני סוגי חיבורים : חיבור פיסטולה וחיבור קטטר.

• חיבור פיסטולה: המטופל ישב על כורסא. התובע עמד ליד רגלי המטופל וכופף את גבו לכיוון יד המטופל. התובע אמד את גודל הפיסטולה, חיטא את המקום ולאחר מכן הכניס שני מחטים ליד המטופל וקיבע אותם בפלסטר. התובע חיבר את צינור המכונה לאחת המחטים שבידו של המטופל והפעיל את המכונה. לאחר ש-3/4 מהצינור התמלא בדם המטופל, חיבר התובע צינור נוסף למחט השנייה. לאחר מכן קיבע התובע את הצינורות ליד המטופל. בהמשך הכניס התובע למכונה את הנתונים הנדרשים.

בכל פעולת חיבור ביצע התובע כ-7 פעולות של כיפוף ויישור.

כל פעולה של חיבור פיסטולה ארכה כ-5 דקות.

• חיבור קטטר – מדובר במקרים שבהם למטופל יש קטטר קבוע בחזה. התובע כופף את גבו לעבר חזהו של המטופל וחיטא את הקטטר. לאחר מכן חיבר שני מזרקים לקטטר ושאב חומר לסוף הטיפול. התובע חיבר צינור אחד לקטטר והפעיל את המכונה. כאשר 3/4 מהצינור התמלא בדם המטופל, חיבר התובע צינור נוסף לקטטר. לאחר מכן קיבע התובע את הצינורות. במהלך פעולה זו החליף התובע יותר כפפות בשל הצורך שהמקום יהיה סטרילי.

כמו כן, פעם במשמרת נדרש התובע לחבר מטופל שנסתם לו הקטטר, דבר שהצריך טיפול נוסף לפתיחת הסתימה תוך כדי כיפוף הגב.

בתחילת השבוע נדרש התובע גם להחליף את החבישה של המטופלים שיש להם קטטר, לנקות ולהחליף את הפלסטר.

בכל פעולת חיבור במהלך השבוע ביצע התובע כ-5 פעולות של כיפוף ויישור הגב ובתחילת השבוע ביצע כ-8 פעולות של כיפוף ויישור הגב. כאשר היה צורך בפתיחת סתימה בקטטר נדרש התובע לבצע לכופף את גבו פעמים נוספים לצורך פתיחת הסתימה ואף לשהות עם גבו כפוף מספר דקות.

כל פעולה של חיבור קטטר ארכה כשמונה דקות במשך השבוע וכ-13 דקות בתחילת השבוע. כמו כן, חיבור קטטר שנסתם ארך כ-20 עד 25 דקות.

• משך הזמן של פעולות החיבור במהלך סבב אחד – התובע טיפל בחמישה עד שישה מטופלים במשך שעה ו-20 דקות עד שעה וחצי.

1. ניתוק מהמכונה: התובע סגר במכונה את הצד ששאב את הדם ופתח שקית נוזלים שנמצאת במכונה כדי לשטוף את הדם חזרה לגוף המטופל. לאחר מכן ניתק את שני הצינורות מהמכונה. בהמשך הוציא מחט אחת מידו של המטופל ולאחר כ-10 דקות הוציא את המחט השנייה. במהלך 10 הדקות שבין הוצאת המחט הראשונה לשנייה טיפל התובע בניתוק מטופל אחר מהמכונה.

במהלך פעולת ניתוק ביצע התובע 2 פעולות של כיפוף ויישור של הגב.

כל פעולת ניתוק ארכה כחמש דקות, כאשר ניתוק כל המטופלים ארך כ-50 דקות.

1. בכל סבב של חיבור חמישה עד שישה מטופלים למכונה ביצע התובע בממוצע 35 עד 42 פעולות של כיפוף ויישור הגוף במשך כשעה וחצי.

בכל יום עבודה היו שלושה סבבים של חיבור מטופלים ולכן התובע ביצע בממוצע 105 עד 126 פעולות של כיפוף ויישור הגב במהלך יום העבודה. פעולות אלה בוצעו בפרק זמן של ארבע וחצי שעות, לא רצופות.

1. בכל סבב של ניתוק חמישה עד שישה מטופלים מהמכונה ביצע התובע בממוצע 10 עד 12 פעולות של כיפוף ויישור הגוף במשך כ-50 דקות.

בכל יום עבודה היו שני סבבים של ניתוק מטופלים מהמכונה ולכן התובע ביצע בממוצע 20 עד 24 פעולות של כיפוף ויישור הגוף במשך שעה ו-40 דקות, לא רצופות.

• 1. בחודש 5/2016 החל התובע להרגיש כאבים חזקים בגב מותני עם הקרנה לרגל שמאל אשר החמירו עם הזמן, עם הגבלה בתנועות הגב המותני.
  2. כמו כן, לפני תחילת עבודתו של התובע הוא התלונן על כאבי גב ואף היה מעורב בתאונת דרכים שבמהלכה נפגע בגבו, ונפרט.

1. בחודש 7/2012 שהה התובע ב-13 ימי מחלה בגין כאבי גב תחתון.
2. ביום 28.5.2013 התלונן התובע על כאבי ראש וכאבי גב תחתון ושהה ב-13 ימי מחלה בחודש 5/2013. גם בחודש 6/2013 התלונן התובע על כאבי ראש וכאבי גב תחתון ושהה ב-14 ימי מחלה.
3. ביום 11.9.2015 היה התובע מעורב בתאונת דרכים בדרכו לעבודה, שכתוצאה ממנה סבל, בין היתר, מכאבים בגב עליון ותחתון.
   1. על מצבו הרפואי של התובע ניתן ללמוד מהמסמכים הרפואיים.
4. הנתבע הזמין את הכרטיסים הרפואיים של התובע מקופת חולים כללית (כללי, אורתופדי ונוירולוגי). החומר הרפואי התקבל בבית הדין.
5. ככל שמי מהצדדים מעוניין להעביר למומחה הרפואי חוות דעת או חומר נוסף מעבר לחומר הרפואי שהתקבל ושהוגש בדיון הוא רשאי לעשות זאת עד ליום 10.12.2020.
6. התיק יובא לעיון ביום 14.12.2020.

על ההחלטה ניתן לערער ברשות בפני בית הדין הארצי לעבודה בירושלים. בקשת רשות ערעור יש להגיש לבית הדין הארצי בתוך 15 ימים ממועד קבלת ההחלטה.

ניתנה היום, ט"ז מרחשוון התשפ"א, (03 נובמבר 2020), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.

1. מכתב הדחייה צורף לכתב התביעה. ↑

2. סעיף 4 לתצהיר התובע; עדות התובע – עמ' 2 ש' 11 – 13; סעיף 8 לטופס התביעה – צורף לכתב ההגנה. ↑

3. סעיף 4 לתצהיר התובע; עדות התובע – עמ' 3 לפרוטוקול ש' 24 – 29; עדות גב' רוסתום – עמ' 8 ש' 20 - 26. ↑

4. סעיף 6 לתצהיר התובע; עדות התובע – עמ' 5 לפרוטוקול ש' 18 - 19; עדות גב' רוסתום – עמ' 8 ש' 27 – 29. ↑

5. עדות התובע – עמ' 3 לפרוטוקול ש' 19 – 23. ↑

6. עדות התובע – עמ' 1 לפרוטוקול ש' 16- 18. ↑

7. עדות התובע – עמ' 2 לפרוטוקול ש' 5 – 8. ↑

8. עדות התובע – עמ' 1 לפרוטוקול ש' 21 – 22, עמ' 2 ש' 3 – 8. ↑

9. סעיף 4 לכתב התביעה; סעיף 5 לתצהיר התובע. ↑

10. עדות גב' רוסתום – עמ' 12 לפרוטוקול ש' 18 – 21, עמ' 13 ש' 4 – 5. ↑

11. עדות התובע – עמ' 4 לפרוטוקול ש' 30 – 33; עדות גב' רוסתום – עמ' 9 ש' 4 – 5. ↑

12. עדות התובע – עמ' 5 לפרוטוקול ש' 4 – 8; עדות גב' רוסטום – עמ' 9 ש' 6 -11. ↑

13. עדות התובע – עמ' 5 לפרוטוקול ש' 9 – 15; עדות גב' רוסתום – עמ' 9 ש' 12 – 15, ש' 20 – 21. ↑

14. עדות התובע – עמ' 5 שלפרוטוקול ש' 4 – 6. ↑

15. עדות גב' רוסתום – עמ' 10 לפרוטוקול ש' 10 -13, עמ' 13 ש' 19 - 24. ↑

16. הסרטון הוגש ביום 21.7.2020. ↑

17. עדות התובע – עמ' 7 לפרוטוקול ש' 29. ↑

18. עדות גב' רוסתום – עמ' 5 ש' 12 אל מול עמ' 9 ש' 22. ↑

19. עדות גב' רוסתום – עמ' 9 ש' 32. ↑

20. עדות התובע – עמ' 5 ש' 10 אל מול עדות גב' רוסתום – עמ' 9 לפרוטוקול ש' 20 – 21, עמ' 10 ש' 14 -16, עמ' 13 ש' 23 – 24. ↑

21. סעיף 7 לתצהיר התובע. ↑

22. עדות גב' רוסתום – עמ' 14 לפרוטוקול ש' 6 – 7. ↑

23. עדות התובע – עמ' 7 לפרוטוקול ש' 29; עדות גב' רוסתום – עמ' 8 לפרוטוקול ש' 33 – 34. ↑

24. עדות התובע – עמ' 5 לפרוטוקול ש' 31- 33. ↑

25. עדות התובע – עמ' 5 לפרוטוקול ש' 31- 33. ↑

26. עדות התובע – עמ' 7 לפרוטוקול ש' 6 – 8. ↑

27. עדות גב' רוסתום – עמ' 9 לפרוטוקול ש' 24 עד עמ' 10 ש' 8. ↑

28. סעיף 6 לתצהיר התובע; עדות התובע – עמ' 6 ש' 32 עד 7 ש' 2; עדות גב' רוסתום – עמ' 11 ש' 5 – 14. ↑

29. מוצגים נ/3א' ו-נ/3ב'. ↑

30. מוצג נ/1ג'. ↑

31. מוצגים נ/1א' ו- נ/1ד'. ↑

32. מוצגים נ/1ב'. ↑

33. מוצגים נ/2א' - נ/2ג'. ↑

34. עב"ל (ארצי) 481/99 המוסד לביטוח לאומי – מכלוביץ', פד"ע לח 461 (2003). ↑

35. עב"ל (ארצי) 1279/01 כהן – המוסד לביטוח לאומי, (6.1.2004). ↑

36. עב"ל (ארצי) 313/97 המוסד לביטוח לאומי – יניב, פד"ע לה 529 (1999). ↑

37. עב"ל (ארצי) 1078-11-19 כהן – המוסד לביטוח לאומי (7.7.2020). ↑

38. דב"ע (ארצי) מו/64 – 0 מיכאלי – המוסד לביטוח לאומי (לא פורסם); דב"ע (ארצי) מח/77 – 0 מזרחי – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע יט 538 (1988). ↑

39. עב"ל (ארצי) 63/03 אדרי – המוסד לביטוח לאומי, (23.8.2005); עב"ל 9683-12-11 בארוד – המוסד לביטוח לאומי, (16.9.2013). ↑

40. עב"ל (ארצי) 90/06 כובש – המוסד לביטוח לאומי, (2006); עב"ל (ארצי) 465/07 יהודאי – המוסד לביטוח לאומי, (2007). ↑

41. עב"ל (ארצי) 15870-01-17 אורו לוי – המוסד לביטוח לאומי, (31.5.2018). ↑

42. עב"ל (ארצי) 35304-06-18 יצחק ביטון – המוסד לביטוח לאומי, (25.3.2019); 1354-11-18 טפירו – המוסד לביטוח לאומי, (6.3.2019); עב"ל (ארצי) 477/05 הלל – המוסד לביטוח לאומי, (6.6.2006). ↑

43. עדות התובע – עמ' 6 לפרוטוקול ש' 32 – 34. ↑