1. לפני בקשת התובע לביטול פסק הדין שמחק את תביעתו לאחר שלא שולמה על ידו אגרת בית המשפט מחצית שנייה.

טענות הצדדים בתמצית

1. עניינה של התובענה דנן, בהפרת הסכם מכר מקרקעין שנחתם ביום 22.10.2017 בין הצדדים לשם רכישת דירת מגורים ברחוב סמטת שלוש 24/5 תל אביב, תוך הצגת מצג שווא ומתן הצהרה כוזבת מצד הנתבע לתובע (להלן: "ההסכם" ו- "הדירה" בהתאמה). התובע העמיד את סכום תביעתו על סך של 500,000 ₪.
2. לטענת התובע, הנתבע הצהיר בפניו הצהרות, אשר התבררו לבסוף כשקריות, כי יש לו זכויות בדירה וכן כי יש לו קרבה לבעל הזכות בדירה, ובכך רכש את אמונו של התובע וגרם לתובע להעביר לו מאות אלפי שקלים בתמורה להעברת זכויותיו של הנתבע בדירה לידי התובע. לטענת התובע, הנתבע הצהיר והתחייב בפני התובע כי הוא ירש מהמנוח אברהם שקי ז"ל את זכות הבעלות המוגנת בדירה בהתאם לדין והצהיר כי הוא עומד בכל הוראות הדין לעניין הורשת זכות הדיירות המוגנת מהמנוח, ומשכך הוא זכאי להיות דייר מוגן בדירה כיום.
3. עוד טוען התובע בכתב התביעה כי, הנתבע התצהיר בפניו שוב ושוב כי הוא עומד בכל הקריטריונים על מנת להירשם כבעל הזכויות בדירה, וזאת חרף היותו בעל דירה נוספת, עובדה אותה הסתיר הנתבע מהתובע ושהתבררה לתובע רק בדיעבד. לשון נוספת – הנתבע לא גילה לתובע כי הוא בעלים של דירה נוספת בטרם חתמו על ההסכם ומשכך כי הוא אינו זכאי להירשם כבעלים של עמידר.
4. לטענת התובע, הנתבע הוליך אותו שולל שעה שהצהיר בפניו הצהרות כזב בכל הנוגע לזכויותיו בדירה, ומכוחן קיבל לידו כספים רבים בסכומים גבוהים מבלי שנתן עבורם כל תמורה ועל ידי הצהרות שקריות. הנתבע גרם לתובע נזקים אדירים וכעת מתבקש בית המשפט להורות לנתבע להשיב את כספי התמורה אשר שילם לנתבע בפועל בסך של 450,000 ₪ וסך של 50,000 ₪ בגין עוגמת נפש ופגיעה בשמו הטוב של התובע, ובסה"כ : סך של 500,000 ₪.
5. הנתבע מכחיש את האמור בכתב התביעה וטוען כי התובע הגיש תביעה דנן בחוסר תום לב מוחלט. התובע לא צירף אסמכתאות לתשלום של 450,000 ₪ על אף שזו חובתו וכל שצירף הוא כרטסת הנהלת חשבונות שאינה חתומה על ידי רו"ח והיא מזויפת. עוד טוען הנתבע כי בידיו הוכחות מוקלטות שלפחות במועד הפגישה עם הרב בועז והמתווך ידע התובע כי לנתבע יש דירה נוספת. לא זו אף זו, גם עורך הדין שהתובע שכר עבור הנתבע לביטול פסק הדין, ידעו גם ידעו כי יש לנתבע דירה על שמו והם תכננו יחד עם התובע את הדרך המשפטית בידיעה על הדירה שבבעלותו של הנתבע, גם לכך יש לנתבע הוכחות מוקלטות. אך התובע, שבצע הכסף העבירו על דעתו והוא ראה כאן רווח של מיליוני שקלים החליט להמשיך עם המשפט נגד עמידר בידיעה ברורה שיש דירה נוספת. יוזכר כי, התובע הינו עורך דין בתחום הנדל"ן (על פי הצהרותיו שלו) ואף היה מיוצג. בית המשפט מתבקש לדחות את התביעה ולחייב את התובע בהוצאות.

הרקע לבקשה בתמצית

1. ביום 21.11.21 התקיים קדם המשפט השלישי לאחר הגשת תצהירי עדות ראשית מטעם הצדדים אשר במהלכו הבעתי פעם נוספת בפני התובע את דעתי הלכאורית לפיה סיכויי התביעה הינם קלושים ביותר ובהינתן העובדה כי המדובר בעורך דין שעוסק במקצוע, המלצתי לו לחזור בו מהתביעה באותו שלב, מאחר והתוצאה עשויה להיות לא טובה עבור התובע, גם מבחינה מקצועית. חרף הצעתי הנ"ל התעקש התובע להמשיך בתביעתו דנן ולנוכח זאת, קבעתי את התיק להוכחות.
2. לאחר מכן, ביום 27.12.22 ניתנה החלטתי בעקבות הודעת מזכירות לפיה :

"בהתאם להודעת מזכירות המחצית השנייה של האגרה טרם שולמה על ידי התובע. התובע ישלם את המחצית השנייה של האגרה עד ליום 05.01.23 וייגש בתיק באותו מועד הודעת עדכון בדבר בסדרת התשלום כאמור. לא תשולם האגרה במועד התביעה תימחק בלא כל התראה נוספת ודיון ההוכחות הקבוע ליום 09.01.23 יבוטל...".

1. ביום 06.01.23 הגיש התובע בקשה דחופה לדחיית דיון ההוכחות אשר היה קבוע ליום 09.01.23 מהטעם שלתובע קבוע דיון מקביל בבית המשפט המחוזי תל אביב באותו המועד.
2. בהמשך לאמור לעיל, ביום 08.01.23 ניתנה החלטתי בבקשת התובע לדחיית הדיון לפיה: "הבוקר באה בפני בקשה לדחיית מועד דיון ההוכחות הקבוע למחר (9.1.23) וזאת מהטעם לפיו על התובע להתייצב לדיון אחר בבית המשפט המחוזי בתל אביב. הנתבע מתנגד לבקשה. לא יעלה על הדעת להגיש בקשה לדחיית מועד דיון, עקב קיומו של דיון מקביל, יום לפני הדיון ובמיוחד כאשר מדובר בדיון הוכחות הקבוע ליום דיונים שלם ששוריין לצורך זה, כאשר משמעות דחיית דיון ההוכחות תהיה ירידת זמן שיפוטי יקר מפז לטמיון. הדברים אמורים ביתר שאת, כאשר החלטת בית המשפט המחוזי שקבעה את הדיון ליום 9.1.23 נקבעה עוד ביום 29.11.22, דהיינו לפני למעלה מחודש ימים. הבקשה נדחית. הדיון יתקיים במועדו".
3. בהמשך באותו היום (08.01.23) ותוך כדי הכנת התיק ליום הדיון הקבוע למחרת (09.01.23) התברר כי התובע אף לא שילם את מחצית שניה של אגרת בית המשפט וזאת למרות שניתנה כאמור החלטה בנדון כבר מיום 27.12.22, ועל כן ניתן פסק הדין הבא :

"בניגוד להחלטתי מיום 27.12.22 התובע טרם הסדיר את תשלום מחצית שניה של האגרה במועד כפי שהיה עליו לעשות כן. נוכח זאת, הנני מורה על מחיקת התביעה. דיון ההוכחות הקבוע ליום 09.01.23 מבוטל. התובע יישא בהוצאות הנתבע בסך 20,000 ₪. התיק ייסגר".

1. באותו היום הגיש הנתבע בקשה דחופה בכתב לבטל החלטתי מיום 08.01.23, היא הבקשה לביטול פסק הדין שבפניי לפיה:

"... הח"מ המייצג בתיק צפה בהחלטה ביישומן הנייד ומסיבה שאינה ברורה ו/או זכורה לו לא העביר החלטה זו בתום לב לתובע לצורך תשלום והמשך טיפול... גם כאשר הגיש הח"מ בקשה דחופה לדחיית מועד הדיון ביום 06/01/2023, לא הבחין הח"מ בהחלטה על תשלום מחצית השנייה ועל כן הנושא לא טופל... הח"מ יבקש להתנצל עמוקות על הטעות שאירעה אשר משפיעה על התובע באופן אנוש נוכח ניהול התובענה דנא... בית המשפט הנכבד יתבקש להתיר לתובע להשלים את מחצית תשלום אגרה ממתן מועד החלטת בית המשפט הנכבד לעשות כן, ולהשיב את הדיון ההוכחות הקבוע למחר...".

1. ביום 09.01.23 ניתנה החלטתי לפיה העברתי את הבקשה לתשובת הנתבע.
2. ביום 18.01.23 הגיש הנתבע תשובתו לבקשה לפיה, בית המשפט מתבקש לדחות את בקשת התובע לביטול פסק הדין וזאת בין היתר, מהטעם והתובע בחר להתעלם מהחלטת בית המשפט, כמו כן, הבקשה לביטול פסק הדין הוגשה ללא תצהיר כלל, רק אמירות בעלמא.

עוד טוען הנתבע כי, לו יקבל בית המשפט את בקשת התובע לביטול פסק הדין, באופן אוטומטי יקבל התובע את שביקש – דחיית מועד הדיון, ויהיה בכך "כביש עוקף" להחלטת בית המשפט שדחה את בקשתו הראשונה לדחיית הדיון, ובכך יצא חוטא נשכר.

בנוסף לאמור טוען הנתבע כי, התובע עצמו הינו עו"ד, ומודע לצורך לשלם מחציתה של האגרה במועד הקבוע בסעיף 6(א)(2) לתקנות בתי המשפט (אגרות), תשס"ז-2007, כך שהתובע ובא כוחו לא היו צריכים להמתין עד להחלטת בית המשפט שיזכיר לתובע לשלם.

זאת ועוד, הנתבע מתייחס בתשובתו לסיכויי התביעה שהינם נמוכים, וכן כי אף לא נגרם או יגרם לתובע נזק גדול ובלתי הפיך וזאת מאחר והתביעה נמחקה ולא נדחתה. לחילופין, מבקש הנתבע כי ככל שבית המשפט ימצא לנכון לבטל את פסק הדין על אף כל האמור, יתבקש בית המשפט להותיר את ההוצאות שנפסקו על כנן ולהורות כי תשלום ההוצאות אלו בפועל יהיה תנאי לביטול פסק הדין.

דיון והכרעה

1. לאחר עיון בכלל טענות הצדדים, מצאתי לדחות את הבקשה לביטול פסק הדין שמחק את התביעה בהעדר תשלום אגרה.
2. ראשית, החובה לתשלום אגרה אינה נעוצה בהחלטת בית המשפט, כי אם קבועה בתקנות בתי המשפט (אגרות), התשס"ז – 2007 (להלן: "תקנות האגרות"). התובע כיוזם ההליך חייב בתשלום אגרה ככל שאין החלטה אחרת הפוטרת אותו מתשלום זה.

למרות האמור לעיל, ועל אף חובתו הברורה של התובע לשלם אגרה עד 20 ימים קודם למועד הדיון הקבוע להוכחות (ראו תקנה 6(א)(2) לתקנות האגרות), האגרה לא שולמה על ידו במועד. למעשה, רק יום קודם למועד דיון ההוכחות ובעקבות פסק הדין מיום 08.01.23 אשר מחק את התביעה, הגיש התובע בקשתו לבטל את פסק הדין ולאפשר לו לשלם את האגרה. אינני יכול לקבל התנהלות רשלנית זו של התובע ואת ההסבר שנתן למחדלו כי לא הבחין בהחלטה על תשלום מחצית השנייה של האגרה ועל כן הנושא לא טופל. זאת מאחר שברור לי, שהתובע צפה בהחלטה בדבר תשלום האגרה כבר ביום 27.12.22 (כפי שמופיע במערכת נט המשפט) ואף המשיך פעילותו בתיק וביום 06.01.23 הגיש בקשה דחופה לדחיית מועד ההוכחות. התובע שפעל בתיק התעלם מהחלטת בית המשפט בדבר תשלום האגרה מיום 27.12.22 זאת בשים לב לחובתו להסדרת תשלום האגרה עוד קודם לכן מכוח חובתו בדין. התנהלות זו של התובע מקשה על קיום הליך משפטי צודק מהיר ויעיל ואין לה מקום במיוחד לאור הוראות תקנות סדר הדין האזרחי 2018.

1. שנית, וכפי שפורט לעיל, ההחלטה מיום 27.12.22 בדבר תשלום מחצית שניה של האגרה הומצאה כדין ונצפתה על ידי התובע באותו היום שגם מטעם זה אין מקום לביטול פסק הדין.
2. שלישית, כבר בדיון הראשון וכן לאורך כל ההליך הבעתי בפני התובע ובא כוחו, את דעתי הלכאורית לפיה סיכויי התביעה הינם קלושים ביותר והתוצאה לא תהיה טובה לתובע, גם מבחינה מקצועית. כך, בדיון קדם המשפט הראשון אשר התקיים ביום 02.11.20 הצעתי לתובע (עמוד 7 לפרוטוקול שורות 22-29):

" אני מציע לתובע לשקול היטב האם ברצונו להמשיך לנהל תביעה זו, בהינתן גם המסמך שהוא עצמו ניסח, ושבו הוא וויתר על הסכום ששולם מראש, אם לא יתקיים התנאי המתלה כהגדרתו בהסכם, שכן ספק בליבי, האם יכול התובע להצליח בתביעתו, על כל טענות המרמה, שאינן מפורטות כלל בכתב התביעה, ועל פי העיקרון, שלא יצא החוטא נשכר, מאחר ובשלב לכאורי זה, לא נראה לי כי התובע היה צד תמים או קורבן בעסקה האמורה.

אשר על כן, אני מורה לתובע להודיע בתוך 14 יום לבית המשפט באם בכוונתו להמשיך בתביעה זו, באם יסכים, לדחיית התביעה בשלב זה, תדחה התביעה ללא צו להוצאות ...".

ועוד הורתי בהחלטתי לתובע (בעמוד 8 לפרוטוקול שורות 1-3) :

"ככל שיבקש התובע להמשיך בתביעתו, צריך בא כוחו לשקול האם יש מקום, להמשיך על פי ניסוח כתב התביעה כפי שהוא, שכאמור אינו משקף את הטענות שהעלה התובע בדיון היום והאם ברצונו לעתור לתיקון כתב התביעה".

גם בדיון קדם המשפט השלישי אשר התקיים ביום 21.11.21, המלצתי לתובע המלצה דומה (עמוד 11 לפרוטוקול שורות 9-17):

" אני קראתי את תצהירי עדות ראשית של שניכם ובנוסף, תצהירים נוספים שהגיש הנתבע, אני פונה ואומר לתובע שלצערי ההתרשמות הלכאורית שלי בשלב הזה של הדיון, לא השתנתה. נראה לי כרגע ... שהתובע כנראה לא פעל כפי שעו"ד צריך לפעול. בהתאם לעדויות שהגיש הנתבע למעט עדותו שלו, לרבות תצהיר של עו"ד נוסף, התובע ידע שלנתבע אין זכויות בדירה בניגוד למה שהוא טוען בכתב הטענות ובתצהיר שלו, האם לצרף לכל זה את כך שהסכם לא משקף את מה שהוסכם בין הצדדים, נראה לי, בשלב הזה שסיכויי התביעה קלושים ביותר. בהינתן העובדה כי המדובר בעו"ד שעוסק במקצוע אני ממליץ לו בחום לחזור בו מהתביעה בשלב זה כי אני חושב שאם בסופו של יום בפסק הדין ההתרשמות הלכאורית שלי לא תשתנה והדברים ייכתבו בפסק דין, התוצאה לא תהיה טובה עבור התובע, גם מבחינה מקצועית".

1. מכך עולה, כי דעתי הלכאורית בדבר סיכויי התביעה הנמוכים לא השתנתה לאורך כל ההליך ואף בשלב מתקדם של ההליך ולאחר שהצדדים הגישו תצהירים לתיק. נוכח זאת, גם מטעם זה הנני דוחה את הבקשה לביטול פסק הדין, עקב סיכוייה הקלושים של התביעה.
2. בשולי הדברים אך לא בשולי חשיבותם אציין כי מחיקת התביעה אינה גורמת עיוות דין לתובע שכן היא אינה מונעת מהתובע להגיש תביעה חדשה בכפוף לכל דין.

סוף דבר

1. הבקשה לביטול פסק הדין נדחית.
2. בנסיבות העניין אינני עושה צו להוצאות נוספות.

ניתנה היום, א' אדר תשפ"ג, 22 פברואר 2023, בהעדר הצדדים.