לפני בקשה להאריך את המועד להגשת חוות דעת בטיחות מטעם הנתבעת 1 וכן לפצל את הדיון כך שבדיון ההוכחות הקבוע ליום 24.10.21 לא תידון ההודעה לצד ג'.

לאחר עיון בטענות הצדדים מצאתי כי יש לדחות את הבקשה.

צד ג' בהליך זה הגיש חוות דעת בטיחות עוד ביום 1.4.21, לפני למעלה מחצי שנה. בדיון המקדמי שהתקיים באותו חודש לא העלתה הנתבעת 1 כל בקשה להגיש חוות דעת נגדית מטעמה, ואף מדבריה בפרוטוקול עלה כי אין לה כל כוונה להגיש חוות דעת. עם זאת התבקש צו להמצאת תיק המשטרה וצו כזה נחתם מיד לאחר הדיון. ימים ספורים לאחר הדיון נקבע מועד לשמיעת הוכחות. בשום שלב מאז לא ביקשה הנתבעת 1 להגיש חוות דעת נגדית עד הבקשה הנוכחית שהוגשה כחודש בלבד לפני מועד ההוכחות הקבוע בהליך. שיהוי זה, שיצריך את פיצול ההליך או דחייתו אם תיענה הבקשה, מצדיק את דחיית הבקשה.

הנתבעת 1 טוענת כי תיק המשטרה המלא התקבל אצלה רק לאחרונה. אין בכך כדי לסייע לה. ראשית, כאמור, הנתבעת 1 לא ביקשה רשות להגיש חוות דעת על אף שראיות הצדדים כבר הוגשו במלואן. לו היתה מבקשת הנתבעת 1 בדיון המקדמי או מיד לאחריו רשות כזו ניתן היה לקבוע מועד הוכחות רחוק יותר על מנת שחוות הדעת תוגש עוד לפניו. הנתבעת 1 מבקשת כעת לדחות את מועד ההוכחות הקבוע לפחות בכל הנוגע להודעת צד ג', ובכך לעכב את סיום ההליך ולחייב קביעתו של דיון הוכחות נוסף, דבר שיש בו לפגוע באינטרס הציבורי בחלוקה יעילה והוגנת של המשאב השיפוטי. שנית, לו פנתה הנתבעת 1 לבית המשפט ומודיעה על העיכוב בקבלת תיק המשטרה היה ניתן לקבוע דיון קרוב בנוכחות נציג המשטרה או הפרקליטות ובכך לזרז את המצאת החומרים.

הנתבעת 1 מוסיפה ומפנה לתקנה 87(ו) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018. ספק אם תקנה זו חלה בענייננו שעה שניתנה ביום 23.12.20 החלטה מפורשת על הגשת ראיות הצדדים במועדים שחלפו זה מכבר. עם זאת, גם אם אניח שהתקנה חלה הרי שהנתבעת 1 אינה עומדת במועדים לפיה, שכן היא מבקשת להגיש את חוות הדעת מטעמה לאחר דיון ההוכחות ולא 30 יום לפניו. אוסיף כי איני רואה כל הצדקה בפיצול הדיון דבר שיביא להתארכותו וסרבולו.

בנסיבות אלו, בהן היענות לבקשתה של הנתבעת 1 תביא לפגיעה באינטרס יתר הצדדים וכן לבזבוז זמן שיפוטי, לא מצאתי להיענות לבקשה. הנתבעת 1 תישא בהוצאות התגובה שהגיש צד ג' בסך של 500 ₪ שישולמו תוך 30 יום.

ניתנה היום, ה' חשוון תשפ"ב, 11 אוקטובר 2021, בהעדר הצדדים.