1. בפני בקשת הנתבע כי אפסול את עצמי מלדון בתובענה אשר הוגשה נגדו ע"י התובע .

2. המדובר בתביעה כספית במסגרת "תביעות קטנות" אשר הגיש התובע, ביום 10.3.2019, כנגד הנתבע, ואשר נקבעה לדיון ליום 10.6.2019 שעה 10:20.

3. ביום 1.5.2019 הגיש הנתבע בקשה להעברת מקום הדיון, מהטעם כי עפ"י תקנות סדר הדין אין לבית משפט זה סמכות מקומית לדון בתביעה.

לאחר שהוגשו לתיק עמדות הצדדים בשאלת הסמכות ניתנה על ידי החלטה מנומקת, ביום 17.5.2019, הדוחה בקשתו של הנתבע להעברת מקום הדיון.

בהחלטה האמורה, ניתנה הוראה בדבר הגשת כתב הגנה. וזאת על אף שחלף המועד להגשתו ואף לא הוגשה בקשה למתן ארכה ע"י הנתבע.

בהחלטתי מיום 17.5.2019 נתתי דעתי אף לטענת הנתבע בתגובתו לתשובת התובע (על אף שתגובה זו הוגשה ללא רשות בית המשפט) , וציינתי כי לא מצאתי מקום להדרש לטענה זו, וזאת בשים לב כי הטענה לא הועלתה בבקשה עצמה כנימוק המצדיק העברת מקום הדיון ואף לא צורפו אסמכתאות לביסוס טענה זו.

4. ביום 20.5.2019 הגיש הנתבע בקשה לעיון מחדש ביחס להחלטתי מיום 17.5.2019, לאחר שנתבקשה תגובת הצד שכנגד (ואף הוגשה תגובה), ניתנה על ידי החלטה ביום 22.5.2019, הקובעת כי החלטתי מיום 17.5.2019 תיוותר על כנה, שכן אין מותב זה מהווה ערכאת ערעור על החלטותיו.

5. מעיון בתיק האלקטרוני עולה כי ביום 6.6.2019 הגיש הנתבע, באמצעות "הגשה מרחוק" תביעה שכנגד נגד התובע.

כן הגיש התובע, ביום 7.6.2019, באמצעות "הגשה מרחוק", כתב הגנה, אשר נסרק לתיק בית המשפט ביום 10.6.2019.

ביום 7.6.2019 הגיש התובע בקשה למתן פסק דין בהעדר הגנה ובקשה למחיקת התביעה שכנגד, אך הבקשה לא הובאה בפני טרם הדיון.

6. לדיון אשר נקבע ליום 10.6.2019 התייצב התובע בלבד, אשר הפנה את תשומת לב בימ"ש לבקשת דחייה שהוגשה על ידי הנתבע ערב לפני יום הדיון (בשעה 19:10- מוצאי חג השבועות) ואשר נסרקה לתיק בימ"ש בבוקר הדיון.

הנתבע צירף לבקשתו אישור רפואי לפיו אינו מסוגל לעבוד בימים 9.6.19 עד 10.6.19.

במהלך הדיון, אשר התקיים בהעדרו של הנתבע, עתר התובע למתן פסק דין בהעדר הגנה.

לפנים משורת הדין , וחרף בקשתו של התובע לא מצאתי ליתן פסק דין בהעדר הגנה ו/או בהעדר התייצבות, בטרם יתקיים דיון נוסף בנוכחות הנתבע. על מנת ליתן לנתבע יומו בבית המשפט קבעתי מועד נוסף לדיון ליום 24.6.2019 בשעה 8:45, תוך שחייבתי את הנתבע בהוצאות התובע בסך של 350 ₪, בשל העובדה כי התובע התייצב לדיון סרק.

7. בקשתו של התובע לפסילת שופט, אשר הוגשה ביום 10.6.2019 (והובאה בפני רק ביום 12.6.2019), מבוססת על הנימוק בדבר "חשש ממשי למשוא פנים בניהול המשפט".

8. הנתבע מנמק בקשתו בכך שלטענתו, מותב זה התנהל כלפיו התנהלות מוטה, עת סירב בכל תוקף לשנות את מקום הדיון ללא הצדקה, ואף הביע דעתו באשר לאמיתות ההצהרה בדבר נכותו של הנתבע.

מוסיף וטוען הנתבע כי בדיון אשר התקיים בהעדרו, ביום 10.6.2019, הקשיב מותב זה (גם מחוץ לפרוטוקול) לתובע מבלי לשמוע את הצד השני, ובכך, לטענתו, התנהל מותב זה בהתנהלות החורגת מהתקנות ומהוראות הדין האדוורסרית והביע את דעתו ביחס לנתבע.

כן טוען הנתבע כי המשכו של הזלזול של מותב זה והטיית כף המאזניים מקבלת ביטוי בהחלטות בית המשפט, אשר קבע דיונים במכוון בשעות הבוקר המוקדמות, כאשר, לטענתו, מותב זה מודע לכך כי הנתבע נדרש "להגרר" מתל אביב לאשקלון וכי לתחושתו של הנתבע ישנו רצון "להכשיל" את הנתבע.

טענה נוספת של הנתבע הינה כי מותב זה הביע דעתו כלפי הנתבע וכי "בכוונת מכוון עושה את כל שלאל ידיו כדי להשפיע על תוצאות המשפט" וזאת מבלי שהנתבע הופיע בפניו.

כן טוען הנתבע כי לאור מהות הסכסוך, היה על בית המשפט להפנות את הצדדים לגישור, ובכל זאת בחר מותב זה לנהל את התיק לפניו.

9. לא מצאתי כי יש בטענות שנטענו ע"י הנתבע כדי להוות עילת פסלות.

10. בסעיף 77א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד-1984 נקבעו העילות לפסלות שופט ולפיו:

"(א) שופט לא ישב בדין אם מצא, מיזמתו או לבקשת בעל דין, כי קיימות נסיבות שיש בהן כדי ליצור חשש ממשי למשוא פנים בניהול המשפט.

(א1) בלי לגרוע מהוראות סעיף קטן (א), שופט לא ישב בדין בידעו שמתקיים אחד מאלה:

(1) צד להליך, בא כוחו או עד מרכזי, הוא בן משפחה של השופט או שקיימת ביניהם קרבה ממשית אחרת;

(2) יש לשופט ענין כספי ממשי או ענין אישי ממשי בהליך או בתוצאותיו, בצד להליך, בבא כוחו או בעד מרכזי, או שלבן משפחה מדרגה ראשונה של השופט יש ענין כספי ממשי או ענין אישי ממשי בהליך או בתוצאותיו, בצד להליך או בבא כוחו;

(3) בטרם התמנה לשופט היה השופט מעורב באותו ענין הנדון בהליך שלפניו כבא כוח, כבורר, כמגשר, כעד, כיועץ מקצועי, כמומחה, או בדרך דומה אחרת;

10. עפ"י תקנה 471ב לתקנות סדר הדין האזרחי המועד להעלאת טענת פסלות שופט הינה:

"בתחילת הדיון בתובענה או בערעור, ולפני כל טענה אחרת, רשאי בעל דין לטעון טענת פסלות; לא היה באפשרותו לטעון טענת פסלות בשלב האמור, רשאי הוא לטענה לאחר מכן, ובלבד שיעשה זאת מיד לאחר שנודעה לו עילת הפסלות.".

מדבריו של התובע עולה כי טענה זו בדבר התנהלותו של מותב זה נודעה לו מיד לאחר מתן ההחלטה, מיום 17.5.2019 , הדוחה בקשתו להעברת מקום הדיון.

למרות זאת, לא הועלתה הטענה ע"י התובע מיד כשנודעה לו ההחלטה האמורה.

11. כמו כן, כפי שנפסק, לא אחת, תחושה סובייקטיבית של בעל דין כי שופט נוטה לרעתו או חוסר שביעות של מתדיין ביחס לתוצאות ההליכים אין בהן, כשלעצמן, כדי להוות עילה מוצדקת לפסלות שופט, אלא על הטוען לפסלות שופט להוכיח אפשרות ממשית, מבחינה אובייקטיבית, של משוא פנים בניהול המשפט .

דרך המלך לתקיפת החלטות, אשר לטענת מי מבעלי הדין הינן מוטעות, היא הגשת בקשות רשות ערעור ככל שהדין מאפשר זאת (ר': עא 4487/99‏ ‏ מוחמד כאמל אלקורד נ' ועד עדת הספרדים (מיום 6.10.1999), ע"פ 5/82 אבו חצירא נ' מדינת ישראל פ"ד לו(1) 247, 250; ע"א 5796/97 פניציה מפעלי זכוכית ישראליים בע"מ נ' ניסים רונן ואח' פ"ד נב(1) 90, 96).

12. במקרה דנן, אף לא מצאתי כי קיימות נסיבות אובייקטיביות שיש בהן כדי ליצור חשש ממשי למשוא פנים בניהול המשפט.

יובהר המבחן בעניין זה פורש בפסיקה "כאפשרות ממשית" להבדיל מ"חשש סביר" בלבד דהיינו: "שמן הנסיבות החיצוניות הכרחי להתרשם שקיימת אפשרות מאוד מסתברת שאכן נבצר מהשופט לשפוט את דינם של בעלי הדין באובייקטיביות הדרושה" ((ר': הנשיא ש' אגרנט ב"ש 48/75 ידיד נ' מדינת ישראל, פ"ד כ"ט (2) 375).

ההתרשמות ממשוא פנים, על-פי הפסיקה, איננה התרשמות הסובייקטיבית של בעל הדין אלה ההערכה האובייקטיבית של בית המשפט לגבי יכולתו של השופט לדון בעניין ללא משוא פנים (ע"א 899/95 שמואל ברזל, עו"ד נ' כונס הנכסים הרשמי, פ"ד מט (1), 854, עמ' 856-857).

13. ראשית, ככל שהנתבע סבור כי מותב זה שגה בהחלטותיו (לרבות ההחלטה להעברת מקום הדיון), מקומן של טענות אלו הינו בערכאת הערעור.

יוער כי באשר לטענת הנתבע בדבר נכותו, כפי שצוין בהחלטתי מיום 17.5.2019, הטענה לא נטענה בבקשה להעברת מקום דיון, אלא נטענה לראשונה בתגובת הנתבע לתשובת התובע ומבלי שצורף לה תצהיר או אסמכתאות.

על אף שתגובת הנתבע הוגשה בניגוד לתקנות וללא אישור בית המשפט, לא התעלם ממנה מותב זה במסגרת החלטתו מיום 17.5.2019.

14. שנית, באשר לטענת הנתבע כי מותב זה, לכאורה, ניהל דיון מבלי לשמוע את עמדת הצד שכנגד, יובהר כי, כפי העולה מפרוטוקול הדיון, לא התנהל דיון לגופו של עניין. אלא התובע, אשר זומן לדיון כדין, העלה טענותיו הנוגעות לבקשתו למתן פסק דין בהעדר כתב הגנה (כפי שהעלה בבקשתו שהוגשה לתיק ביום 7.6.2019) ולמתן פסק דין בהעדר התייצבות.

כאמור, לא מצאתי מקום להעתר לבקשת התובע מבלי ליתן לנתבע יומו בבית המשפט וקבעתי התיק לדיון נוסף במעמד הצדדים.

15. באשר לטענת הנתבע בדבר שעת מועד הדיון הנוסף שנקבע, יובהר כי, בשים לב ליומנו העמוס של בית המשפט, ועל מנת שלא להאריך ההליכים בתיק, לא היה מנוס מקביעת דיון מוקדם, בטרם יחלו יתר הדיונים הרבים הקבועים בפני מותב זה באותו היום.

זאת ועוד, ככל שהשעה אינה נוחה לנתבע, פתוחה הדרך בפניו להגיש בקשה לשינוי שעת הדיון ואדרש לה.

16. לעניין טענתו של הנתבע להפניית התיק לגישור, מובהר כי התיקים נקבעים בפני מותב זה ביומן ע"י מזכירות בית המשפט ולא ע"י המותב עצמו. ככל שבמהלך הדיון סבור היה מותב זה כי יש מקום להפנות להליך גישור ו/או ככל שמי מהצדדים היה עותר בבקשה מתאימה, היתה נבחנת אפשרות להפניה לגישור תוך בחינת הסכמת הצדדים לכך.

14. בסיכומו של דבר, לא מצאתי כי מתקיימת עילה לפסילת מותב זה מלדון בהליכים בין הצדדים.

15. הנתבע יודיע, תוך 5 ימים, באם מבקש לערער על החלטתי זו, וזאת בהתאם לתקנה 471ג לתקנות סדר הדין האזרחי.

המזכירות תמציא החלטתי זו לצדדים ללא דיחוי.

ניתנה היום, י' סיוון תשע"ט, 13 יוני 2019, בהעדר הצדדים.