1. בפני תביעה קטנה, במסגרתה עותר התובע לחייב הנתבעת בסך של 2,042 ₪.
2. למען הסדר הטוב, יוער כי כתב התביעה הוגש תחילה כנגד הנתבעת וכנגד מר אסף גיל- בעל המניות בחברה, אך, בהמלצת בית המשפט ולאחר שהוסבר לתובע כי הנתבעת הינה אישיות משפטית נפרדת מבעלי מניותיה, הסכימו הצדדים, בדיון שהתקיים ביום 24.6.2019, למחיקתו של מר אסף גיל מכתב התביעה.
3. עוד יוער כי מר אסף גיל הגיש תביעה שכנגד כנגד התובע, אך בעקבות מחיקתו של מר גיל מכתב התביעה, נמחקה אף התביעה שכנגד אשר הוגשה על ידו.
4. בכתב התביעה טוען התובע, אשר הינו מנהל שיווק ופרסום ברשת, כי ביום 2.5.2019 נחתם הסכם בינו ובין הנתבעת, באמצעות בעל המניות- מר אסף גיל (להלן: "ההסכם"). כאשר עפ"י ההסכם התחייב התובע לספק לנתבעת 40 לידים בלעדיים, אשר ישלחו אל הנתבעת בדוא"ל וכי עבור כל ליד תשלם הנתבעת סך של 65 ₪ בתוספת מע"מ.

עוד טוען התובע כי הנתבעת שילמה לידיו מקדמה בסך של 1,000 ₪ ואילו הנתבעת קיבלה את הלידים שהוזמנו על ידה, אך הנתבעת, באמצעות מר גיל, סירבה לשלם לתובע את יתרת התשלום.

1. הנתבעת טוענת, מנגד, בכתב ההגנה כי התובע לא סיפק לנתבעת באופן בלעדי את הלידים וכי התברר לה כי לידים רבים סופקו גם לאחרים. על כן, לטענתו, אין המדובר ב"לידים בלעדיים" אלא לידים ממוחזרים.

עוד טוענת הנתבעת כי בהסכמות הטלפוניות סוכם כי התמורה בגין כל ליד תהא 40 ₪ לא כולל מע"מ וכי הוסכם על כמות מינימלית.

לטענת הנתבעת התובע לא מילא אחר הבטחותיו בהסכם ולא הסכים להחליף את הלידים וכי שלח לנתבעת כמויות של מספרי טלפונים אשר לא עברו בירור/טיוב/בדיקה וכי בפועל הגיעו מספרי טלפון שלא נענו כאשר בוצעה אליהם שיחה או לחילופין, לא היו רלוונטיים לעניין המשפטי אותו ביקש לברר הנתבע.

עוד טוענת הנתבעת כי כאשר ביקשה לבטל את העסקה, התנהג התובע במנהג "לך ושוב" ודבק ביתרת התשלום שנותרה לכאורה מבלי שנתן לנתבעת את הלידים שביקשה. על כן, טוענת הנתבעת ל"כשלון תמורה".

1. מאשר הובא בפני, ולאחר ששמעתי את הצדדים, מצאתי כי התובע הוכיח את תביעתו במאזן ההסתברויות. ואפרט.
2. עפ"י ההסכם שנחתם בין הצדדים ביום 5.2.2019, היה על התובע לספק לנתבעת 40 לידים תמורת הסך של 65 ₪ (בתוספת מע"מ) עבור כל ליד.

הנתבעת שילמה מקדמה בסך של 1,000 ₪ סמוך לחתימת ההסכם.

מהתכתבויות המיילים שצורפו לכתב התביעה עולה כי אכן התובע העביר לידי הנתבעת 40 לידים.

1. טענת הנתבעת כי הלידים שסופקו לידיה ע"י הנתבעת אינם בלעדיים ו/או כי לא סופקו לה לידים תקינים לא גובתה בכל אסמכתאות.

זאת ועוד, בסעיף 8 להסכם בין הצדדים צוין מפורשות כי : "במידה ויש ליד שהלקוח מכחיש פנייה, משרד הפרסום יחליף לליד אחר. על המזמין לשלוח את הליד בחזרה לבירור ולצרף הקלטת שיחה של אותו ליד".

אין חולק כי הנתבעת לא פעלה אחר סעיף 8 להסכם ואף מההתכתבויות שצורפו לכתב התביעה עולה כי התובע פנה למר גיל בעניין זה תוך שציין כי "אתה מיום א' מספר לי שתשלח את הרשימה והסטטוסים של כל ליד וזה לא קורה" וכן מסר התובע למר גיל כי "בהסכם היית אמור לשלוח לי הקלטת שיחה של הכחשת ליד ולא שלחת כלום".

טענת נציג הנתבעת בדיון בפני ובכתב ההגנה כי שיחות הטלפון ללידים בוצעו מטלפון של משרד עורכי דין, בהם נאסר להקליט שיחות, לא גובתה בכל אסמכתא.

ואם אכן היה בכוונת הנתבעת לבצע את שיחות הטלפון ממשרד עורך דין, לא ברור מדוע הנתבעת התקשרה בהסכם בו צוינה ההתחייבות בסעיף 8 הנוגעת להוכחת הכחשת פניה באמצעות הקלטת שיחה.

1. אף טענת הנתבעת כי סוכם טלפונית על סך של 40 ₪ לליד, בניגוד לקבוע בהסכם בכתב, לא הוכחה, ואף ההתכתבויות בין הצדדים, אשר צורפו לכתב התביעה, יש בהן כדי להצביע על כך כי יתרת חובה של הנתבעת לתובע עומד על סך של 2,042 ₪. כאשר עולה מההתכתבויות כי הנתבעת אינה חולקת על סכום החיוב בגין כל ליד אלא מעלה טענות לפיהן הנתבעת אינה אמורה לשלם על "טלפונים שלא עונים".
2. כמו כן, לא מצאתי לקבל טענת הנתבעת בדיון בפני כי המדובר היה בהסכם פיילוט אשר במסגרתו הועבר לתובע סך של 1,000 ₪ המהווה מחצית מהסכום הכולל בהתאם לשיעור המקדמה הקבוע בסעיף 3 להסכם.

סבורני כי ההסכם ברור ובו נקבעה עלות של כל ליד וכמות הלידים. כאשר צויין מפורשות בסעיף 1 כי המדובר ב"פיילוט". דהיינו, עולה כי הסכום והכמות שנקבעו בהסכם, הינם במסגרת ה"פיילוט".

העובדה כי התובע הסכים לקבל מקדמה בסך שלך 1,000 ₪ בלבד, המהווה פחות מ50% מגובה העסקה עפ"י ההסכם, אין בה משום ויתור על זכותו של התובע לקבלת מלוא התמורה שנקבעה בהסכם.

1. באשר לסוגיית החיוב בהוצאות ביחס לנתבע 1- מר גיל, אשר התביעה כנגדו נמחקה, לא מצאתי מקום לחייב התובע בהוצאותיו של מר גיל (בנוסף להוצאות שנפסקו בדיון שהתקיים ביום 10.6.2019), וזאת בשים לב כי מר גיל לא העלה טענה הנוגעת לשאלת מעמדו המשפטי בתיק. טענה זו הועלתה לראשונה ע"י בית המשפט בדיון אשר התקיים ביום 24.6.2019.

מנגד, אף לא מצאתי מקום לחייב את מר גיל בהוצאות התובע בגין הגשת כתב הגנה לתביעה שכנגד, שכן התביעה שכנגד הוגשה בעקבות התביעה העיקרית שהוגשה כנגד מר גיל.

לאור האמור לעיל, לאחר שעיינתי באשר הובא בפני ושקלתי את טענות הצדדים, מצאתי לחייב את הנתבעת לשלם לתובע סך של 2,042 ₪ .

כמו כן, אני מחייבת הנתבעת בהוצאות התובע בסך של 500 ₪.

הסכומים האמורים ישולמו בתוך 30 יום מהיום.

בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 15 יום.

המזכירות תמציא פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, כ"ד סיוון תשע"ט, 27 יוני 2019, בהעדר הצדדים.