1. בדיון מיום 8/1/20 נקבע כי על בא כוח הנתבעים להמציא הודעה בתוך 7 ימים לעניין הסכום אותו מוכנים הנתבעים להשיב לתובע ואשר ייקבע במסגרת פסק דין חלקי. נקבע כי ככל ונטען לקיזוזים מהסכום ששולם בפועל על ידי התובע, יש לצרף אסמכתאות ביחס לקיזוזים הנטענים.

2. ביום 15/1/20 הודיעו הנתבעים, כי למען צמצום המחלוקות ומבלי להודות במי מטענות התובע או צד ה-ג', תהא הנתבעת 2 מוכנה להפקיד בקופת ביהמ"ש את הסכום של 108,955 ₪, המורכב על פי הנטען, מהסכום ששולם על ידי התובע, בקיזוז עמלת הנתבעת 2 וההוצאות שהיו כרוכות בהגעת הרכב לארץ. הנתבעים הוסיפו כי "לאור החיפזון יוצא הדופן בו מתנהל תיק זה", טרם עלה בידי הנתבעת 2 לאתר את מלוא המסמכים הרלוונטיים לתחשיב הנ"ל ואלה יוצגו במהלך הצגת הראיות בתיק.

3. הנתבעים טענו כי אינם מסכימים למתן פסק דין חלקי, כהצעת ביהמ"ש, טרם שמיעת מלוא הראיות בתיק העיקרי ובהודעת צד ה-ג' כאחד. וכי לאור השלב המוקדם בו נמצא התיק לא השלימו הצדדים הליכים מקדמיים אף שהתיק נקבע להוכחות.

4. בהחלטה מיום 15/1/20 נקבע כי לא הוגשו בקשות בכתב להשלמת הליכים מקדמיים והנתבעים אף לא העלו כל בקשה בעניין זה בקדם המשפט.

5. ביום 19/1/20 השיב התובע להודעת הנתבעים וחזר על עתירתו למתן פסק דין חלקי. התובע טען כי הנתבעים הפרו את החלטת ביהמ"ש מיום 8/1/20 ולא צירפו תחשיב לפירוט הסכום או אסמכתא לסכומים שקוזזו, תוך הפרה וזלזול בהחלטת ביהמ"ש. בנוסף נטען, כי בהודעת הנתבעים, בולט בהעדרו הסבר ו/או נימוק להפרש שבין הסכום הנקוב בהודעה העומד על סך 108,955 לבין הסכום שפורט במכתבם לתובע מיום 26/2/19 (נספח 10 לכתב התביעה), המהווה הודאת בעל דין, שם הציע הנתבע 1 להשיב לתובע סך של 123,955 ₪. עוד נטען כי לא ברור על סמך מה סבורים הנתבעים כי הם זכאים לעמלה כלשהי עת הסכם ההתקשרות בין הצדדים מעולם לא קוים על ידם.

6. בתגובת הנתבעים מיום 27/1/20 נטען, כי ההצעה במכתב אליו מפנה התובע, הינה הצעה במסגרת מו"מ לפשרה בין הצדדים, אשר לא יצאה אל הפועל ואין בה כל הודאה וכי במסגרת הליך ההוכחות, תוגשנה ראיות התומכות בתחשיבי הנתבעת. הנתבעים ציינו כי הבקשה הוגשה בעיתוי זה, לאור דברי ביהמ"ש הנכבד בדיוני קדם המשפט שהיו "חריגים ויוצאי דופן בנטייתם הנחרצת כנגד טענות הנתבעים".

7. ביום 18/2/20 הגיש התובע בקשה לפסק דין בהעדר הגנה, בטענה כי הנתבעים לא הגישו תצהירי עדות ראשית במועד שנקבע. הנתבעים השיבו לבקשה ובהחלטה מיום 24/2/20 נקבע כי לפנים משורת הדין יוארך המועד להגשת תצהירי הנתבעים עד ליום 4/3/20, זאת אף שלפי נוסח ההחלטה בדבר המועדים להגשת תצהירי עדות ראשית היה על הנתבעים להגיש את התצהירים.

8. ביום 4/3/20 הוגשו תצהירי הנתבעים. בסעיף 46 לתצהיר הנתבע נטען כי התובע אינו זכאי להחזר של שכר טרחת הנתבעת בסך 30,000 ₪ בצירוף מע"מ ובגין ההוצאות שנגרמו לה כתוצאה מפעילותה על פי ההסכם בסך של כ-17,500 ₪ (2500 דולר עבור עלויות משלוח הרכב לישראל; 1,000 דולר עמלת טיפול המשלוח בחו"ל; ו-1,600 דולר ביטוח). לתצהיר לא צורפו האסמכתאות להוצאות הנטענות.

9. אין מחלוקת כי התובע העביר לחשבון הנתבעת 2 סך של 156,495 ₪ אולם לא קיבל את הרכב. במכתב הנתבע 1 מיום 26/2/19 (נספח 10 לכתב התביעה), הסכים הנתבע להשיב לתובע סך של 123,955 ₪, הסך ששולם על ידו בניכוי עלויות יבוא ועמלה.

10. אין בידי לקבל את טענת הנתבעים לפיה מכתבו של הנתבע 1, נשלח במסגרת מו"מ לפשרה. המכתב נשלח בתשובה למכתב התראה טרם נקיטה בהליכים משפטיים מיום 24/2/19 (נספח 9 לכתב התביעה).

11. תקנה 191 לתקנות סדר הדין האזרחי תשמ"ד 1984 קובעת:

"191. בית המשפט רשאי, בכל שלב משלבי הדיון, להוציא פסק דין באחת התביעות שבתובענה או בחלק מתביעה, וליתן את הסעד הנתבע, כולו או מקצתו, לאותה תביעה או לחלקה, או לסרב לתיתו, כל אימת שנראה לבית המשפט שאין בהמשך הדיון כדי לשנות את הממצאים לגבי העובדות המהותיות או לגבי השאלות העומדות להכרעה לענין התביעה או הסעד כאמור."

12. איני סבורה כי בנסיבות אלה יש להשהות את מתן פסק הדין עד אשר אפסוק במחלוקת כולה. חובת ההשבה נשוא מבוססת על העובדות ועל הוראות הדין (ראו לעניין השיקולים למתן פסק דין חלקי ע"א 171/88 דרוקר זכריה חברה קבלנית לעבודות אזרחיות בנין ופיתוח בע"מ נ' הדסה ויצחק ברמן, מד(2) 346 (1990); י' זוסמן, סדרי הדין האזרחי (אמינון, מהדורה 5  בעריכת ש' לוין, 1988) 483; בש"א 130/87 שנסי נ' גלעדי, פ"ד מא(4) 707, אורי גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי (מהדורה אחת עשרה, תשע"ג-2013) 659)).

13. לא מצאתי בטענות הנתבעים, כל טעם בגינו יש להפחית את סכום ההשבה שהוצע במכתב הנתבעים בסך 123,955 ₪, לסך של 108,955 ₪. אכן הנתבעים לא צירפו כל אסמכתא לסכומי הקיזוז הנטענים על ידם או לפער הנטען, וזאת אף לתצהיר העדות הראשית מטעמם. בנסיבות אלה על הנתבעת 2 להשיב לתובע למצער סך של 123,955 ₪ מהתמורה ששולמה על ידו בגין הרכב אותו לא קיבל. סכום זה נמוך מהסכום אותו העביר התובע בגין הרכב, אף לאחר ניכוי ביטוח משלוח ועמלה (ראו הודעת דוא"ל מיום 15.3.18, נספח 2 לכתב התביעה). יתר טענות הצדדים, לרבות חיוב הנתבעים 1 ו-3, יתבררו במסגרת ההוכחות במועד הקבוע.

14. אשר על כן זכאי התובע לפסק דין חלקי כנגד הנתבעת 2 על סך 123,955 ₪. נוסח פסה"ד יוגש לחתימה בתוך 7 ימים.

ניתנה היום, ט"ו אדר תש"פ, 11 מרץ 2020, בהעדר הצדדים.