זוהי החלטה בבקשת הנתבעים לפסילתי מהמשך הדיון בתיק זה.

רקע

1. התובע, תושב חוזר, פנה לנתבע 1 (להלן: "הנתבע"), לצורך ייבוא אישי של רכב מחו"ל. הנתבע הינו בעל השליטה בנתבעות 2 ו-3. ביום 21.3.18 העביר התובע סך של 156,495 ₪ לחשבון הנתבעת בגין ההתקשרות. הליך שחרור הרכב התעכב והרכב לא נמסר לתובע.

2. התובע טוען כי מחדליהם הרבים של הנתבעים הם שהביאו לכך שלא ניתן היה לשחרר את הרכב. התובע טוען כי לנתבע אין רישיון יבוא וכי פעל כלפיו במרמה. התובע עותר לחייב את הנתבעים בסך 257,046 ₪ הכולל השבה של 156,495 ₪ ששולם בהתאם להסכם ההתקשרות; סך של 22,040 ₪ בגין הוצאות השכרת רכב חלופי; 18,990 דולר קנדי בגין ירידת ערך הרכב, 2,550 דולר ארה"ב בגין משלוח הרכב בחזרה לקנדה; 1,000 דולר קנדי בגין אגרות נמל ושחרור הרכב בקנדה; 12,912 ₪ בתוספת מע"מ בגין שירותי אחסנה (בונדד).

3. הנתבעים כופרים בטענות התובע. לטענתם, הנתבעת ביצעה את כל המוטל עליה בתו"ל במסירות ובשקידה; רכבו של התובע הגיע לארץ והחל בתהליך השחרור מהמכס; הכשלים והעיכובים אירעו בעטיין של רשות המסים ומשרד התחבורה (להלן: "צדדי הג'"), לרבות בשל כך, שהמסמכים הדרושים לשחרור הרכב נתפסו בידי רשויות המס ולא שוחררו.

לטענת הנתבעים בכתב ההגנה ובהודעת צד הג', הנזקים הנטענים והמוכחשים שנגרמו לתובע, נגרמו עקב מעשי ו/או מחדלי צדדי ג'.

4. צדדי ג' טוענים, כי דין התביעה כנגדם להידחות. לטענתם, במועד הגשת הבקשה לייבוא רכבו של התובע, לא היה בידי מי מהנתבעים רישיון לתיווך בייבוא אישי; כי בסמוך להגשת הבקשה ניתן אישור לייבוא הרכב, אולם בקשה להארכת תוקף רישיון הייבוא נדחתה נוכח גילו של הרכב; צדדי הג' טוענים כי לאור תלונות שהתקבלו בעניינו של הנתבע, נפתחה כנגדו חקירה – במסגרתה נתפסו המסמכים- ורישיונות יבוא שניתנו לו בחודש 6/18, הותלו באופן זמני.

5. ביום 25.12.19 התקיים קדם משפט ראשון. הנתבע לא התייצב, לטענת ב"כ הנתבע מסיבות רפואיות. לפיכך, נדחה הדיון ליום 8.1.20, תוך שנקבע בהחלטה כי "במידה והנתבע לא יתייצב לדיון הנדחה מסיבות רפואיות, עליו להמציא עובר לדיון תעודה רפואית ערוכה כדין לפי פקודת הראיות".

6. בדיון מיום 8.1.20 טען ב"כ הנתבעים: "אין מחלוקת שהכסף שולם. האוטו הגיע לארץ. ניתן היה לשחרר אותו אלמלא המעשים והמחדלים של צד הג'. לכן תבענו את צד הג'. התביעה נגדם היא לא רק על הכספים ששולמו אלא גם על נזקים שנגרמו עקב כך שאנחנו לא יכולים להסכים להם כי הם לא באשמתנו. אפשר להחזיר את הכסף השאלה רק כמה" (פ' ע' 3 ש' 13-16).

ב"כ הנתבעים הוסיף בהמשך: "צריך לקבוע את התיק להוכחות בוודאי בחלק של הנזק" (פ' ע' 4 ש' 16).

הנתבע השיב לשאלת בית המשפט: "לשאלת בית המשפט מה הסכום שאני מוכן להחזיר אני לא יודע אני צריך לבדוק" (פ' ע' 4 ש' 21) .

7. ב"כ התובע הפנה במהלך הדיון, לנספח 10 לכתב התביעה וטען כי הנתבעים הסכימו להשיב סך של 123,955 ₪, אולם התנו זאת בחתימה על כתב ויתור וסילוק (פ' ע' 4 ש' 24-29). לשאלת בית המשפט מדוע לא יושב הסכום שהוצע על ידי הנתבע בנספח 10 לכתב התביעה, השיב ב"כ הנתבעים: "אנחנו לא מוכנים לשלם כי אני לא יודע אם הסכום עדיין נכון להיום בלי לבדוק. אני מציע לקדם את התיק ובמקביל תוך 7 ימים אני אודיע לביהמ"ש על הסכום שנהיה מוכנים אליו" (פ' ע' 5 ש' 7-9; וכן ש' 14-15).

בהמשך לדברים אלה, ניתנה בסיום הדיון החלטה ולפיה: "ב"כ הנתבעים ימציא הודעה בתוך 7 ימים לעניין הסכום אותו מוכנים הנתבעים להשיב לתובע ואשר ייקבע במסגרת פסק דין חלקי. ככל ונטען לקיזוזים מהסכום ששולם בפועל על ידי התובע יש לצרף אסמכתאות ביחס לקיזוזים הנטענים"(החלטה מיום 8.1.20, פ' ע' 6 ש' 4-6). במסגרת ההחלטה, אף נקבעו מועדים להגשת תצהירי עדות ראשית ונקבע מועד להוכחות ולסיכומים בע"פ.

8. ביום 13.1.20, הגיש התובע את תצהירי העדות הראשית מטעמו.

בהודעה מיום 15.1.20, נמסר ע"י הנתבעים, כי הנתבעת תהא מוכנה להפקיד בקופת בית משפט סך של 108,995 ₪, המורכב, מהסכום ששולם על ידי התובע, בקיזוז עמלת הנתבעת והוצאות שהיו כרוכות בהבאת הרכב ארצה. הנתבעים טענו כי טרם עלה בידיהם, לאתר את מלוא המסמכים הרלוונטיים לתחשיב זה ואלו יוצגו במהלך הצגת הראיות. הנתבעים הודיעו כי אינם מסכימים למתן פסק דין חלקי, כי טרם התקיימה ישיבת מהו"ת וכי לא התקיימו כל ההליכים המקדמיים. בסעיף 10 להודעה זו של הנתבעים, הוסף: "אשר על כן יתבקש בית המשפט הנכבד להורות על מתן צו הדדי לגילוי ועיון במסמכים, תוך פרק זמן קצר שימצא לנכון בית המשפט הנכבד".

9. בתשובת התובע, התבקש פסק דין חלקי ביחס לסכום של 123,955 ₪. התובע טען, כי הנתבעים הפרו את החלטת בית המשפט מיום 8.1.20, עת לא צרפו תחשיב ואסמכתאות ולא הסבירו או נימקו, את הפער שבין הסך של בסך 108,995 ₪ שצוין בהודעה לביהמ"ש, לסך של 123,955 ₪ אשר הוצע במכתב הנתבע ואשר מהווה הודאת בעל דין. ביחס לסעיף 10 להודעת הנתבעים לעניין ההליכים המקדמיים, טען התובע, כי לא הוגשה בקשה בכתב הנתמכת בתצהיר כדרישת התקנות; כי מדובר בטענה "מגוחכת רפה ועלובה אשר ברור ושקוף שנועדה להביא לעיכוב וסרבול הדיון" ואף לדחיית מועד ההוכחות, אולם נוכח ההתנהלות חסרת תום הלב של הנתבעים והחשש כי יהפכו את הליך גילוי המסמכים לקרדום לחפור בו ויעשו כל מהלך אפשרי להביא באמצעותו לדחיית הדיון ועיכוב בירורה של תביעה ברורה ופשוטה זו, אינם מתנגדים להליך ובלבד שיקבעו מועדים קצרים והליך ההוכחות לא ידחה. בתגובתם לתשובת התובע, טענו הנתבעים, כי אין במכתב הנתבע משום "הודאה" וכי מדובר בהצעה במסגרת מו"מ לפשרה. עוד טענו כי דברי ביהמ"ש בקדם המשפט "היו חריגים ויוצאי דופן בנטייתם הנחרצת כנגד טענות הנתבעים השונות".

10. ביום 18.2.20, התקבל דיווח מהמהו"ת, לפיו בעלי הדין או מי מהם מבקשים להמשיך לדון בתובענה בבית המשפט. הנתבעים לא הגישו תצהירי עדות ראשית והתובע הגיש בקשה למתן פסק דין בהיעדר הגנה. בתשובת הנתבעים נטען, כי המועד להגשת התצהירים טרם חלף שכן אין לחשב את המועד להגשת התצהירים מטעמם, מהמועד בו הוגשו תצהירי התובע בפועל. בהחלטה מיום 24.2.20 נקבע, כי לא נקבעו מועדים קלנדרים. כי על הנתבעים היה להגיש תצהירי עדות ראשית בתוך 30 ימים מהגשת תצהירי התובע. עם זאת, לפנים משורת הדין, הוארך המועד להגשת תצהירי הנתבעים, מהמועד המקורי לפי ההחלטה- 14.2.20, ליום 4.3.20. ביום 4.3.20 הוגשו תצהירי עדות ראשית מטעם הנתבעים.

11. בהחלטה מיום 11.3.20 נקבע:

"אין מחלוקת כי התובע העביר לחשבון הנתבעת 2 סך של 156,495 ₪ אולם לא קיבל את הרכב. במכתב הנתבע 1 מיום 26/2/19 (נספח 10 לכתב התביעה), הסכים הנתבע להשיב לתובע סך של 123,955 ₪, הסך ששולם על ידו בניכוי עלויות יבוא ועמלה.

אין בידי לקבל את טענת הנתבעים לפיה מכתבו של הנתבע 1, נשלח במסגרת מו"מ לפשרה. המכתב נשלח בתשובה למכתב התראה טרם נקיטה בהליכים משפטיים מיום 24/2/19 (נספח 9 לכתב התביעה)" (סעיפים 9- 10 להחלטה)

ובהמשך-

"איני סבורה כי בנסיבות אלה יש להשהות את מתן פסק הדין עד אשר אפסוק במחלוקת כולה. חובת ההשבה נשוא מבוססת על העובדות ועל הוראות הדין (ראו לעניין השיקולים למתן פסק דין חלקי ע"א 171/88 דרוקר זכריה חברה קבלנית לעבודות אזרחיות בנין ופיתוח בע"מ נ' הדסה ויצחק ברמן, מד(2) 346 (1990); י' זוסמן, סדרי הדין האזרחי (אמינון, מהדורה 5  בעריכת ש' לוין, 1988) 483; בש"א 130/87 שנסי נ' גלעדי, פ"ד מא(4) 707, אורי גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי (מהדורה אחת עשרה, תשע"ג-2013) 659)).

לא מצאתי בטענות הנתבעים, כל טעם בגינו יש להפחית את סכום ההשבה שהוצע במכתב הנתבעים בסך 123,955 ₪, לסך של 108,955 ₪. אכן הנתבעים לא צירפו כל אסמכתא לסכומי הקיזוז הנטענים על ידם או לפער הנטען, וזאת אף לתצהיר העדות הראשית מטעמם. בנסיבות אלה על הנתבעת 2 להשיב לתובע למצער סך של 123,955 ₪ מהתמורה ששולמה על ידו בגין הרכב אותו לא קיבל. סכום זה נמוך מהסכום אותו העביר התובע בגין הרכב, אף לאחר ניכוי ביטוח משלוח ועמלה (ראו הודעת דוא"ל מיום 15.3.18, נספח 2 לכתב התביעה). יתר טענות הצדדים, לרבות חיוב הנתבעים 1 ו-3, יתבררו במסגרת ההוכחות במועד הקבוע" (ס' 12-13 להחלטה).

בהמשך להחלטה זו, נחתם ביום 11.5.20 פסק דין חלקי כנגד הנתבעת.

12. ביום 9.6.20 הגישו הנתבעים ערעור על פסק הדין החלקי לביהמ"ש המחוזי (ע"א 22585-06-20). ביום 17.6.20 דחה בית המשפט המחוזי את הבקשה שהגישו הנתבעים לעיכוב ביצוע פסק הדין החלקי. בדיון מיום 7.9.20 בערעור, ניתן פסק דין ולפיו, בהמלצת בית המשפט ובהסכמת הצדדים, פסק הדין החלקי יבוטל. אולם סכום פסק הדין החלקי, ששולם לתובע יוותר בידי התובע, למעט סך של 14,502 ₪, ששולם בגין שכר טרחת עורך דין. בנוסף נקבע: "הליך ההוכחות בתיק קמא יתנהל איפוא לגבי מלוא סכום התביעה".

13. הדיון אשר היה קבוע להוכחות ליום 6.4.20 ובוטל עקב סדרי הדין המיוחדים במשבר הקורונה, קבוע ליום 8.12.20. ביום 26.11.20 הגישו הנתבעים בקשה זו לפסילת המותב.

הנתבעים טוענים, פסק הדין החלקי בוטל במסגרת הערעור וכי לא תהיה להם אפשרות, לנהל את המשך המשפט, ללא חשש ממשי למשוא פנים, לאחר שבמסגרת פסק דין חלקי הביע ביהמ"ש את דעתו "באופן נחרץ וגורף, הן לעניין הראיות והן לעניין מהימנות הנתבעים- כל זאת בטרם נשמעו הראיות בתיק זה".

14. התובע וצדדי ג' מתנגדים לבקשה. לטענתם, הבקשה מהווה שימוש לרעה בהליכי בית משפט, שלא בתו"ל, וכל מטרתה אינה אלא להביא לדחיית מועד ההוכחות ולהאריך את ההליך שלא לצורך; כי הנתבעים היו מודעים לנסיבות המקימות עילת פסילה לשיטתם ובחרו להגיש את הבקשה עשרה ימים טרם מועד ההוכחות; כי המועד בו הוגשה הבקשה מצדיק כשלעצמו דחיית הבקשה; גם לגופם של דברים ובהסתמך על ההלכה הפסוקה, לא מתקיימות העילות לפסלות שופט. צדדי ג' אף טוענים, כי יש לפסוק הוצאות לאוצר המדינה בגין הבקשה.

דיון

15. די בשיהוי הניכר בו הוגשה הבקשה כדי לדחותה, עת פסק הדין החלקי, נשוא טענות הנתבעים בבקשה זו, ניתן ביום 11.5.20. "על בעל דין לטעון טענת פסלות מיד לאחר שנודעה לו עילת הפסלות, ולפני כל בקשה אחרת (תקנה 471 ב לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984; ע"א 3863/97 אליקים הררי, עו"ד נ' לחמן (לא פורסם)). טענת פסלות אינה בגדר "נשק סודי" הנצור ביד בעל דין לשעת רצון (ע"פ 2113/91 מדינת ישראל נ' יהודה ואח', פ"ד מה(3) 790, 791; ע"א 7158/97 בטון רמות בע"מ ואח' נ' בנק המזרחי המאוחד (לא פורסם)). במקרה הנוכחי המתין המערער מספר חודשים לאחר שנודעה לו זהות המותב שידון בהליך, במהלכם הגיש בקשות והודעות בתיק מבלי שהועלה בהם כלל עניין הפסילה. די בכך כדי לדחות את הערעור" (ע"א 1427/06‏ פלוני נ' פלוני (23.8.2006), פסקה 4).

16. גם לגופם של דברים אין ממש בטענות הנתבעים. הלכה היא כי "פסילתו של שופט מלשבת בדין אינה עניין של מה בכך. היא תעשה רק מקום שהטוען לפסילה הראה קיומו של חשש ממשי למשוא פנים וכי דעתו של השופט "ננעלה" כך שלא יוכל לקיים את ההליך באופן הראוי" (ע"א 5107/03 יוסף עדאס ובניו חברה לבניין ופתוח 1992 בע"מ נ' דורנט (1991) ישראל בע"מ (1.7.2003), להלן: "עניין דורנט"; ע"א 8490/01 ‎ ‎אייל ניירות ערך והנפקות (1988) בע"מ‎ ‎נ' איתן סבן  (3.12.2001), להלן: "עניין סבן"; בג"צ 2148/94 גלברט ואח' נ' כב' נשיא המשפט העליון ואח', פ"ד מח(3) 573(.

17. המבחן לבחינת השאלה האם יש לפסול שופט מלשבת בדין, הוא מבחן מהותי. יש לבחון האם מהנסיבות, ניתן ללמוד שדעתו של השופט באשר לעניין המהותי "ננעלה" ולא ניתן עוד לשנות דעתו "במובן זה יכולה להיות, בין היתר, חשיבות לשאלה אם נשמעו ראיות אם לאו (ראו: ע"א 1016/97 פייקוב נ' פייקוב (לא פורסם)); ואם נשמעו טיעונים אם לאו. אין לקבוע רשימה סגורה של מקרים ועילות בעניין זה. כל מקרה לגופו. כל אירוע ונסיבותיו (ע"א 1335/99 ש.ח. שוקי שווק ועבודות בע"מ נ' בנק לאומי לישראל בע"מ (לא פורסם))" (עניין דורנט, בפסקה 6).

18. מקום בו שופט נדרש להכריע בעניין בו נתן הכרעה מוקדמת, הוא כשלעצמו, אינו מקים עילת פסילה (עניין דורנט, עניין סבן). כך, בין היתר, כאשר מדובר בעניין שהוחזר על ידי ערכאת הערעור בצירוף הנחיות (עניין דורנט ע"א 990/96 ד"ר דבורה כהן נ' היועץ המשפטי לממשלה (18.2.1996)).

19. במסגרת פסק הדין בערעור מיום 7.9.20, שניתן בהסכמה, נקבע, כי "הליך ההוכחות בתיק קמא יתנהל איפוא לגבי מלוא סכום התביעה". אין בכך שהתיק חזר לדיון בפני אותו מותב לאחר ערעור, כדי לפסול את השופט היושב בדין, אלא אם כן קבעה ערכאת הערעור אחרת (ע"א 4199/99‏ ‏חברת נרגו בע"מ נ' ד.ב. שרותי תיירות בע"מ (26.8.99)).

בוודאי במקרה בו פסה"ד בערעור ניתן בהסכמה "אין להלום מצב שבו צד מסכים להשבת ההליך לערכאה הדיונית ולאחר מכן, מבלי שהתקיימו נסיבות חדשות, הוא מעלה טענה לפסילת המותב" (ע"א 3088/19 ‏ פלונית נ' פלוני (20.6.2019), פסקה 5).

20. אין ממש בטענת הנתבעים לפיה, נקבעו בפסק הדין החלקי ממצאי מהימנות. כתב התביעה הוגש על סך 257,046 ₪, הכולל רכיב של השבה בסך 156,495 ₪. פסק הדין החלקי מושתת על החישוב המוקדם שביצע הנתבע עצמו במכתבו ואף אינו עולה כדי השבה מלאה של הסכום אותו העביר התובע בגין מסים (סך 130,000 ₪) (ר' נספח 2 לכתב התביעה), ואשר לא נטען כי הועבר לרשות המיסים. נימוקיי ביחס למכתב הנתבע נספח 10 לכתב התביעה, פורטו בפסק הדין החלקי ואינם נוגעים לשאלות מהימנות, אלא לניתוח העולה מהאסמכתאות הרלוונטיות. יתרה מכך, הטענה לפיה מדובר במו"מ לפשרה לא נטענה במפורש בכתב ההגנה כפי שהיה מצופה (ס' 50 לכתב ההגנה).

בפסה"ד החלקי נקבע כי חובת ההשבה מבוססת על העובדות ועל הוראות הדין, מאחר והטענות שהעלו הנתבעים בכתב ההגנה, נגעו בעיקרן, לאחריות צדדי הג' ולא לעצם חובת ההשבה ביחסים בינם לבין התובע.

21. הלכה פסוקה היא כי אין די בכך שבית המשפט דן והכריע בהליך מסוים, כדי לפסול אותו מלשוב ולדון באותו עניין. כך למשל, נקבע, מקום בו הוחזר הדיון לאותו מותב על ידי ערכאת הערעור, תוך הנחייה לבצע חקירה של המצהירים בטרם מתן החלטה:

"זאת ועוד, הלכה פסוקה היא כי אין די בכך שבית המשפט דן והכריע בהליך מסוים כדי לפסול אותו מלשוב ולדון באותו עניין (ע"א 9348/07 עזבונה של לימון ג'מילה ז"ל נ' מדינת ישראל-משרד הבריאות ([פורסם בנבו], 17.4.2008). ואכן, לא פעם יושב שופט בדין בין אותם צדדים יותר מפעם אחת, אם באותו תיק בגלגוליו השונים ואם בתיק אחר. במקרה דנן פסק בית המשפט בבקשה לאישור התובענה הייצוגית על יסוד הנתונים המשפטיים והנתונים העובדתיים הלכאוריים שעמדו לפניו אותה עת בלא ששמע את המצהירים. זאת ועוד, מהאמור בהחלטה הדוחה את בקשת הפסלות עולה כי בית המשפט לא גיבש עמדה סופית בעניין, וכי דעתו לא "ננעלה" בפני טענות המערערות. לפיכך, מבלי להידרש לתוכן ההחלטה המאשרת את התובענה כייצוגית ולאחר שנתתי דעתי לאופיו המיוחד של ההליך, בהינתן החלטת בית המשפט המחוזי להשיב את הדיון לבית משפט השלום לשם שמיעת המצהירים, נחה דעתי כי אין מניעה שקביעותיו של בית משפט השלום בהחלטה המאשרת את התובענה כייצוגית, או חלקן, ישתנו לאחר שמיעת המצהירים. משהוחזר הדיון לאותו מותב על ידי ערכאת הערעור, תוך הנחייה לבצע חקירה של המצהירים בטרם מתן החלטה, ולהתייחס לשאלות העובדתיות השנויות במחלוקת, בטוחני כי בית המשפט ישקול את הנתונים שיובאו לפניו ויכריע בבקשה לאישור התובענה כייצוגית מחדש באופן ענייני; כמו גם בבקשה למחיקה המונחת לפתחו אשר מן הראוי להכריע בה" כך למשל, נקבע בע"א 4464/10 Cannon Rubber Ltd נ' שירלי נדל-רגב ואח' (16.8.2010).

ראה גם ע"א 2066/14 פלוני נ' פלונית  (10.8.2014)בו נדחה ערעור על בקשת פסלות בנסיבות של מתן פסק דין חלקי.

22. כך, אין ממש בטענת הנתבעים ביחס להחלטתי לעניין ההליכים המקדמיים. בתיק זה התקיימו שני קדמי משפט. עובר לקדם המשפט (ואף לאחריו), לא הוגשה כל בקשה כדין. גם במסגרת קדם המשפט, לא העלו הנתבעים כל בקשה; "הלכה פסוקה היא כי הליכי גילוי מסמכים אמורים להסתיים בשלב קדם המשפט, במסגרתו ראוי שיתנהל הליך גילוי מוקדם, מקיף וממצה. בהתאם לכך, כל בקשה שניתן להגישה בשלב קדם המשפט צריכה להיות מוגשת בשלב זה, ולא ניתן יהיה להעלותה לאחר סיומו אלא מטעמים מיוחדים שיירשמו וכדי למנוע עיוות דין (ראו: תקנה 149(ב) לתקנות; רע"א 4011/16 פלונית נ' בית חולים יוספטל, [פורסם בנבו] פסקה 5 (26.7.2016); רע"א 9014/08 עצמון נ' חיפה כימיקלים בע"מ, [פורסם בנבו] פסקה 3 (27.1.2009))."(רע"א 5424/16 ‏טינקו בע"מ נ' הפדרציה הישראלית לתקליטים וקלטות בע"מ ‏13.10.2016). ראה גם רע"א 4487/14 ‏ ‏אברמוביץ חיה ו-142 אחרים נ' איתן קונדה (11.9.2014) במסגרתו בעל דין לא פעל במועדים הקבועים בתקנה 120 לתקסד"א).

23. הנתבעים לא הצביעו על טעמים מיוחדים. טענתם הועלתה לראשונה באופן לאקוני, בשולי הודעתם מיום 15.1.20. הנתבעים לא העלו כל דרישה למסמך ספציפי ואף לא טענו כי היה באי השלמת ההליכים המקדמיים, כדי לפגוע בהגנתם או כדי להקשות עליהם בחישוב הסכום שאינו שנוי במחלוקת.

הנתבעים אף לא הצביעו על כך, כי פנו לצד שכנגד בדרישה שלא נענתה (תקנה 120(א) לתקסד"א). ניתן להניח, כי ככל והנתבעים היו נדרשים למסמכים כלשהם, היו פועלים זה מכבר בהתאם להוראות הדין.

סוף דבר-

24. אשר על כן, הבקשה נדחית.

ניתנה היום, כ"א כסלו תשפ"א, 07 דצמבר 2020, בהעדר הצדדים.