לפני בקשה לסילוק על הסף.

1. ענייננו בתביעה לפיצויים אשר הוגשה כנגד הנתבעת 1 (להלן: "המועצה"),וכנגד הנתבע 2 (להלן: "הנתבע"), מי ששימש כמומחה מטעם ביהמ"ש בהליך אחר (תמ"ש 4427-01-10), תובענה שהסתיימה בפסק דין בעניין פירוק שיתוף מקרקעין בין התובע לאשתו דאז, זאת במסגרת הליך גירושין שהתנהל ביניהם.

2. הנתבע, שמאי מקרקעין במקצועו, הגיש ביום 20.4.12 כמומחה מטעם בית המשפט חוו"ד לגבי שווי נכסי המקרקעין של בני הזוג. על פי הנטען, הנתבע העריך את שווי החנויות מושא התביעה בסך של 450,000 ש"ח, זאת בהסתמך על טופס ארנונה שקיבל הנתבע מהנתבעת ולפיו גודל החנויות הינו 130 מ"ר, וזאת בלא שביצע מדידה בעצמו, כאשר גודל החנויות היה 88 מ"ר בהתאם לתוכנית מדידה שביצעה הנתבעת ביום 2.11.10. לטענת התובע, בגין רשלנותו של הנתבע הוא חוייב ביתר בתשלום ארנונה לתקופה שבין חודש מאי 2012 לחודש מרץ 2014, בסך של 15,178 ש"ח. בנוסף טען , כי הנתבעים חייבים בצוותא להשיב לו סך של 130,000 ש"ח, המהווים את הפער בין שווי החנויות ע"פ חוו"ד הנתבע שנתנה בהתבסס על רשלנותה הנתבעת, וכן סך של 6,084 ש"ח בגין שכ"ט כונסת הנכסים.

הבקשה

3. בבקשה נטען, כי יש מקום להורות על מחיקת התביעה על הסף מאחר שתביעה כנגד מומחה מטעם בית המשפט תותר במקרים חריגים בלבד, אשר אינם מתקיימים במקרה דנן. עוד נטען כי המחיקה נדרשת שכן התובע לא מיצה את טענותיו בתיק בו מונה הנתבע כמומחה מטעם ביהמ"ש, ולא חלק על חוו"ד, גם כאשר התחוור לו לטענתו כי נפלה שגגה בשטח החנות בחוו"ד, זמן קצר לאחר שחוו"ד הוגשה. בהליכים המשפטיים שנקט התובע כנגד הנתבעת, בעניין טעות בשטח החנות, נדחו טענותיו בשלוש ערכאות. זאת ועוד, מאחר וחוו"ד שימשה את התובע וגרושתו במסגרת פירוק שיתוף אגב הליכי גירושין, הרי שגם אם הוערכה החנות ביתר, הדבר השפיע רק על מחצית שווי החנות, שרכש התובע מגרושתו. בנסיבות אלה, מבוקש לסלק את התביעה על הסף בהעדר עילה וסופיות הדיון.

4. התובע מתנגד לבקשה. לטענתו, אין המדובר האחד מהמקרים בהם יש להעתר לבקשה לסילוק על הסף, בהעדר עילה. לטענתו, בשל רשלנות הנתבע, שלא מדד את שטח החנויות בעצמו, ולכן שגה בהערכת שוויין נגרמו לתובע נזקים כספיים בסך 130,000 ש"ח, המהווים עילה כנגד הנתבע. בנוסף, מומחה מטעם ביהמ"ש אינו נהנה מחסינות בתביעת נזיקין, כאשר מוכח כי נהג ברשלנות רבתית, כבעניינינו.

5. בתגובתו, שב הנתבע על טענותיו וציין בנוסף, כי כתב התביעה עוסק ברשלנות נטענת של הנתבע, שהסתמך על נתוני מדידה לצרכי ארנונה ולא מדד באופן עצמאי את החנויות, אין המדובר ברשלנות רבתית או הטעיה ביודעין, של מומחה מטעם ביהמ"ש, כמתואר בפסיקה אליה הפנה התובע ושקדמה להלכה המחייבת שנפסקה ב"פרשת מ.ע.ג.ן". לא זו אף זו, התובע מציין כי התוודע לקיומו של תשריט מדידה בו שטח החנות קטן משטחה בחוו"ד במועד מאוחר לחוו"ד, ואולם מעיון בנספח ג' לכתב התביעה עולה , כי עוד ביום 9.9.12, כארבעה חודשים לאחר הגשת חוו"ד פנה התובע לנתבעת והפנה לתשריט בשטח קטן יותר, משום כך לא ברור מדוע לא פנה לביהמ"ש לענייני משפחה והמתין כשבע שנים עד שהגיש את התביעה דנן.

דיון והכרעה

6. לאחר שעיינתי בבקשה בתגובה ובתשובה על נספחיהם וכן בכתב התביעה על נספחיו, מצאתי להיעתר לבקשה. יובהר, כי ההחלטה ניתנת על יסוד כתבי טענות בשים לב לכך שהמדובר בטענות משפטיות, ושגם אם תתקבלנה טענות התובע, הרי שלא התקיימו התנאים להתיר הגשת תביעה כנגד הנתבע, כמפורט להלן.

7. תחילה, וכרקע לדברים אבהיר כי בין התובע לאשתו דאז התנהל הליך משפטי, כאשר במסגרת הליך פירוק שיתוף בכלל הנכסים המשותפים מונה הנתבע כמומחה מטעם ביהמ"ש כדי לאמוד את שווי נכסי המקרקעין שלהם בכללם לרבות שווי החנויות מושא התביעה. לא הוצגו למומחה שאלות הבהרה והמומחה לא נחקר על חוו"ד.

8. מומחה הממונה מטעם בית המשפט הוא בעל מעמד מיוחד, בבחינת זרועה הארוכה של הרשות השיפוטית, שתפקידו להקל עליה להכריע בסכסוך ובעניינים שבתחום מומחיותו, ועל בתי המשפט להגן על מעמדו של המומחה מטעמם, למען יוכלו המומחים למלא תפקידם נאמנה, מבלי שיעמדו חשופים יתר על המידה לתובענות מצד הצדדים , וכך הגשת תביעה נגד בעל תפקיד (כגון כונס נכסים, מפרק, נאמן, מנהל מיוחד וכו') היא צעד חריג המחייב נקיטת זהירות רבה בטרם הפעלתו:

"הטלת אחריות אישית על בעל תפקיד עשויה אמנם להמחיש לבעל התפקיד את גודל האחריות המוטלת על כתפיו ולתמרץ אותו לנהוג בזהירות ובשיקול דעת, אולם עם זאת, קיימים שיקולי מדיניות כבדי משקל המושכים לכיוון של ריסון וזהירות יתר בבוא בית המשפט לאשר תביעה אישית כנגד בעל תפקיד.

...הגשת תביעה אישית כנגד בעל תפקיד פותחת פתח לניצול לרעה של אפשרות זו. על דרך ההיקש, זו אחת הסיבות בגינה מצא המחוקק להרחיב את החסינות האישית של עובדי ציבור בסעיף 7א לפקודת הנזיקין [נוסח חדש], בעקבות תיקון מס' 10 לפקודה. התיקון נועד לאפשר לעובד הציבור למלא תפקידו ללא מורא וללא משוא פנים ובלא לחשוש שמא יאוים או ייתבע בגין מעשה או מחדל שביצע בעת מילוי תפקידו. בנוסף, נועדה ההרחבה לאפשר לעובד הציבור לפעול ולקבל החלטות במסגרת עבודתו, ללא חשש מתמיד מפני תביעה אישית."

(רע"א 9227/12 עו"ד גרנות, כונס הנכסים נ' שפייזר (פורסם ביום 27.8.13).

הדברים יפים , בשינויים המחויבים, גם כאשר עסקינן במומחה מטעם בית המשפט.

9. ברע"א 1992/15 מ.ע.ג.ן ייעוץ וניהול נכסים בע"מ ואח' נ' אלירם ליפה, (פורסם ביום 6.8.15) - להלן: "הלכת מעגן") הוצגו שיקולי המדיניות המנחים את בית המשפט בואו לדון בסוגיות מסוג זו שלפני:

"הגנה על מעמדו של המומחה הכרחית, אפוא, על-מנת להבטיח את האפקטיביות של נדבך חשוב וחיוני זה בהליך השיפוטי, בהיותו כלי עזר מן המעלה הראשונה בידי בית המשפט. גישה אחרת עלולה לסכל באחת את מעמדם של נושאי תפקידים אלה, ומערכת אכיפת החוק והציבור בכללותו יצאו נפסדים. יש לעודד מומחים בעלי שיעור קומה להתמנות מטעם בית-המשפט. מטרה זו בוודאי לא תושג, ככל שמומחים אלה יהיו חשופים לתביעות מצד מי מבעלי הדין שחוות דעתו של המומחה לא תניח את דעתו.

...

פתיחת הפתח להגשת תביעה בכל מקרה ומקרה שצד סבור כי נגרם לו נזק בעקבות חוות דעת זו או אחרת שהוגשה לבית משפט, יכול ותגרום לאשר תואר לעיל, דהיינו הגשת הליכים על הליכים, ובאופן שעקרון סופיות הדיון ייסוג מפני הליכים מול המומחה, אשר יצריכו בחלק גדול מהמקרים להידרש להליך המקורי, על העדויות שניתנו בו ועל ההכרעות שניתנו בו.

...יתר על כן, קיים חשש כי אם נאפשר הגשת תביעות שכאלו, בעל דין שחושש כי במסגרת ההליך המשפטי המקורי לא ישיג את חפצו, "יחפש" את המומחה על מנת למצוא בו את בעל דינו ולנסות לקבל ממנו, את אשר הוא סובר שלא יקבל במסגרת ההליך המשפטי המקורי ובעקבות כך, אף לא יידרש לכל האפשרויות העומדות בפניו, במסגרת ההליך המקורי.

ודוק, די בעצם הגשת תביעה שכזו על מנת לגרום הן למומחה להוצאות והן לבית המשפט להידרש, למעשה בשנית ואף לעתים מעבר לכך, באותה סוגיה משפטית.

לאור האמור נראה לי כי באיזון המתחייב בין השיקולים השונים כפי שפורטו לעיל, יש מקום לקבוע כי כעיקרון מצד אחד אין לקבוע חסינות מוחלטת למומחה מטעם בית משפט אולם מצד שני יש לסייג את אפשרות ואופן הגשת תביעה כנגד מומחה בית משפט.

האיזון ימצא בשתי הסתייגויות להגשת תביעה שכזו, כאשר אחת מהן דומה לגישה של חלק מהפסיקה בשאלת הגשת תביעה כנגד בעלי תפקיד שיפוטי או יותר נכון כנגד המדינה [ראו הסקירה בע"א (ת"א) 1100/08 עו"ד שטוב נ' הרב בן דהן אליהו [פורסם בנבו] (13.4.11)].

ההסתייגות הראשונה עניינה כי מדובר ברשלנות רבתי או בזדון וכשיטת הנוקטים בדרך זו כפי שפורטה בחוות דעתו של חברי.

ההסתייגות השנייה עניינה דרישה מוקדמת, לפיה על מגיש התביעה בכפוף להסתייגות הראשונה, למצות את כל ההליכים האפשריים במסגרת ההליך העיקרי על מנת להטיב נזקו הנטען, וכעין הקטנת נזק, טרם הגשת תביעה שכזו.

כמובן שיהא על מגיש תביעה שכזו, לפרט בתביעתו את התשתית העובדתית אשר לאורה ניתן יהיה לבחון אם אכן עומד הוא בתנאים האמורים, וככל שיסתבר כי אין הדברים כן, אזי יהיה ניתן לסלק את התביעה על הסף"

10. בעל דין המעוניין לצאת חוצץ כנגד חוות דעת מומחה בית המשפט, יכול להפנות שאלות הבהרה למומחה, לחקור אותו בחקירה נגדית וכיו"ב הליכים, כאשר בנסיבות חריגות ומיוחדות כמו חריגה מסמכות, חוסר תום לב, חוסר הגינות, השפעה בלתי הוגנת, מרמה וכו', יטה בית המשפט לאפשר את פתיחת ההליך באופן שהתיק ידון בכללותו על כל היבטיו לפני אותו מותב ולא יפוצלו ההליכים באופן מיותר וגרירת הצדדים להליכים נוספים שיגרמו לדחיית סיום הפרשה ועלויות נוספות (רע"א 3233/14 בראודה נ' פרבר (פורסם ביום 30.10.14).

11. בעניינינו, לתובע היתה הזדמנות להפנות שאלות למומחה על חוו"ד וכן לחקור את הנתבע חקירה נגדית על הטענות הנטענות בכתב התביעה כטענות בדבר רשלנות רבתי ו/או זדון מצדו, ואולם התובע כלל לא פעל לשנות את האמור בחוות דעתו של הנתבע במסגרת ההליך הקודם.

12. בהתאם להלכת מעגן, ההליך המשפטי במסגרתו מונה הנתבע כמומחה מטעם ביהמ"ש, הינו "הזירה הטבעית" והראויה לבירור הטענות שהעלה כעת כנגד הנתבע. אחד התנאים לכך הוא שבית המשפט ישתכנע שהתובע לא היה יכול למצות את זכויותיו בגדר ההליך הקודם הינו מצב בו חסימת אפשרות זו תותיר את התובע ללא כל סעד, ואולם, במקרה שלפני, התובע תובע את הנתבעת שעל נתוניה התבססה חוו"ד הנתבע, כך שלא ניתן לומר שבאם יוכחו טענותיו, יוותר ללא כל סעד.

13. למעשה, כל האמור לעיל הינו למעלה מן הצורך וזאת מאחר שהמבקש לא עמד בתנאי לפיו רק במקרים קיצוניים של רשלנות רבתי וזדון תותר הגשת תביעה כנגד המומחה.

14. התובע מפרט בכתב התביעה את טענותיו כלפי חוו"ד הנתבע, לפיהן הנתבע התרשל בכך שלא מדד את שטח החנויות אלא הסתמך על טופס הארנונה אותו קיבל מהנתבעת ולפיו גודל החנויות הינו 130 מ"ר, לצורך ביצוע אומדנת השמאות, בעוד בפועל גודל החנויות היה 88 מ"ר ובכך גרם לתובע נזק בסך של 136,084 ש"ח (ס' 10, 21, 26 לכתב התביעה). המדובר בטענות נגד אופן ושיטת עבודת המומחה מטעם ביהמ"ש, גם אם המומחה התרשל באופן בו ערך את חוות הדעת, באופן הצגת והשימוש בנתונים, הרי שאין בכך כדי להקים טענה בדבר רשלנות רבתי ו/או זדון, ואף התובע לא יחס לטענותיו כותרת של "רשלנות רבתי ו/או זדון" .

15. מן המקובץ, אני נעתר לבקשה לדחייה על הסף של התביעה כנגד הנתבע 2 מחמת העדר עילה.

התובע ישא בהוצאות שכ"ט הנתבע בסך של 2,500 ₪.

המזכירות תשלח העתק מפסק הדין לצדדים.

ניתנה היום, י"ח כסלו תש"פ, 16 דצמבר 2019, בהעדר הצדדים.