לפני כב' השופטת יעל אנגלברג שהם

החלטה

תביעה זו עניינה עתירה להכיר בליקוי שמיעה, ממנו סובל התובע כ"פגיעה בעבודה".

רקע עובדתי

1. התובע יליד שנת 1959, מועסק בחברת חשמל (להלן: החברה או המפעל) משנת 1988 ועד היום.

2. בין השנים 1988-1990 עבד התובע כמתכנת להלן: התקופה הראשונה).

בין השנים 1990 עד חודש דצמבר 1992 עבד התובע כטכנאי בקרה (להלן: התקופה השנייה).

החל משנת 1994 ועד היום מוגדר התובע כמנהל המשרד הטכני (להלן: התקופה השלישית).

3. ביום 3.6.18 הגיש התובע לנתבע תביעה להכיר בליקוי השמיעה ממנו הוא סובל כ"פגיעה בעבודה" בשל עבודתו בחברה. ביום 4.9.18 דחה הנתבע את תביעת התובע להכיר בירידה בשמיעה כ"פגיעה בעבודה" וזאת בנימוק:

"על פי האמור בסעיף 84א(א) לחוק הביטוח הלאומי, תנאי ראשוני להכרה בירידה בשמיעה כפגיעה בעבודה הוא, שהירידה בשמיעה נגרמה עקב חשיפה לרעש.

מעיון בבדיקות השמיעה, בחומר הרפואי ובהתייעצות רפואית נמצא, כי הליקוי בשמיעתך איננו תוצאה של חשיפה לרעש.

מאחר ואין מתקיים בך התנאי הנ"ל, עלינו לדחות את תביעתך"

(ההדגשה במקור - י.א.ש).

כנגד החלטה זו עותר התובע בתביעתו זו.

4. מטעם התובע העיד הוא עצמו כאשר הוגש תצהיר של עד נוסף (מר שמעון פסקל), אך משלא התייצב נמשך תצהירו מהתיק. מטעם הנתבע העיד ראש מדור בקרה בתחנת הכוח רוטנברג מר רמי בר ניב (להלן: מר בר ניב).

טענות הצדדים

5. לטענת התובע, במסגרת כל תקופות עבודתו נחשף לרעש מזיק של מנועים, טורבינות ושסתומים. לדבריו, משעבד הן בבניין המשרדים והן מחוצה לו, הודעת החברה אינה משקפת את שיעורי הרעש שאליהם נחשף במסגרת עבודתו. עוד ציין, כי בדיקות השמיעה מצביעות על כך שנפגע כתוצאה מחשיפה לרעש מזיק. התובע מוסיף וטוען, כי משלא הוצגו בדיקות עוצמת רעש על ידי החברה, יש מקום למינוי מומחה רפואי שייקבע האם הליקוי הוא תוצאה של חשיפה לרעש, אם לאו.

6. לטענת הנתבע, לא הוכיח התובע כי עבד בחשיפה לרעש מזיק בכל תקופת עבודתו ומשכך אין להכיר במצבו הרפואי כפגיעה בעבודה. כמו כן טוען הנתבע כי ממסמכי המעסיק עולה כי התובע הועסק במקום שבו הוא אינו נחשף לרעש מזיק. הנתבע מוסיף ומציין, כי התובע גם אינו ממלא אחר התנאי השני הנדרש והוא ירידה של 20 דציבל בממוצע תדירויות הדיבור.

הכרעה

7. סעיף 84א' לחוק הביטוח הלאומי קובע כי:

"(א) אין רואים בליקוי שמיעה שעקב חשיפה לרעש, תוצאה של פגיעה בעבודה אלא אם כן התקיימו כל אלה:

(1) המבוטח נחשף בעבודתו לרעש התקפי ומתמשך, העולה על המותר לפי סעיף 173 בפקודת הבטיחות בעבודה [נוסח חדש], התש"ל-1970 (להלן - רעש מזיק);

(2) כושר השמיעה פחת, בשיעור של 20 דציבל לפחות בכל אחת מהאוזניים;"

סעיף 173 לפקודת הבטיחות בעבודה [נוסח חדש] קובע כך:

"(א) סבור השר כי ייצור, מכונות, מיתקן, ציוד, חומר, תהליך, מעשה או מחדל הנהוגים במפעל או במקום עבודה פלוני אף אם אינו מפעל כמשמעותו בסימן א' של פרק א', עלולים לגרום חבלת גוף - רשאי הוא להתקין תקנות בדבר בטיחות וגיהות בעבודה כפי שייראה לו למניעת הסכנה כאמור...".

בתקנות הבטיחות בעבודה (גיהות תעסוקתית ובריאות העובדים ברעש) תשמ"ד-1984 (להלן: התקנות) נקבע בסעיף 1 כי:

"רעש מזיק" - רעש שמפלסו גבוה מהערכים המותרים בתקנות אלה העלול לגרום לנזק בריאות לעובד החשוף לו במקום עבודתו;

כמו כן נקבע בתקנות כי רעש העולה על 85 דציבל במשך יום עבודה בן 8 שעות הוא רעש מזיק, לגבי 4 שעות עבודה עמד הסף על 88 דציבל, לגבי שעתיים ביום הועמד סף הרעש על 91 דציבל ומעלה, לגבי שעה אחת הועמד הסף על 94 דציבל ואילו לגבי 97 דציבל די בחשיפה של 30 דקות.

המחלוקת בין הצדדים נוגעת לשאלה – האם נחשף התובע בעבודתו ל"רעש מזיק".

8. כאמור, עבודת התובע נחלקת לשלוש תקופות.

• אשר לתקופה הראשונה (בשנים 1988-1990) – עבד התובע כמתכנת. ככלל, בוצעה עבודתו זו בבניין התחנה בחדר אלקטרוניקה שהוא חדר סגור המרוחק מאולם הטורבינה כאשר התובע נדרש לעבור דרך אולם הטורבינה 4 פעמים ביום למשך דקות ספורות לצורך ארוחות (עדות התובע עמ' 8; עדות מר בר ניב עמ' 17 עד 18 לפרוטוקול). בנוסף נדרש התובע מעת לעת לבדוק את המערכת המשדרת אותות למחשב התפעולי באופן שהצריך יציאה מחדר האלקטרוניקה מספר פעמים ביום במשך סך כולל של כחצי שעה. מעדותו של מר בר ניב עולה כי מרבית העבודה נעשתה בחדר האלקטרוניקה המצוי באותו בניין של חדר הטורבינות אך ללא רעש חזק (עמ' 17 ש' 18 עד עמ' 18 ש' 1 לפרוטוקול). התובע צירף תמונות שמהן עולה כי מפלס הרעש בחדר הטורבינות עומד על כ-96 דציבל (נספח ה תמונות 4-5).
• אשר לתקופה השנייה (בשנים 1990 -1993) – עבד התובע כטכנאי בקרה שתפקידו להכניס לפעילות מערכות שונות. במסגרת תפקידו זה נדרש התובע לעסוק בעיקר בוויסות הדוד ומשכך חצי מיום עבודתו היה בשטח בתוך מבנה התחנה וחצי מיום העבודה התבצע בחדר האלקטרוניקה בחדר המחשב. כעולה מעדותו של מר בר ניב התובע עבד בין 8-11 שעות ביום כאשר מחציתן לפחות כאמור בשטח. לדבריו, התובע נחשף לרעש חזק במיוחד במשך כשעה ביום וזאת כתוצאה מהפעלה אקראית של ציוד גדול והפעלת מתקנים (עמ' 20 ש' 21 לפרוטוקול). עוד ציין כי בתחנה מופק רעש באופן קבוע וכי "מחוץ לחדר הפיקוד, בניין המשרדים וחדר המחשבים יש רעש באופן קבוע" (עמ' 21 ש' 6-10 לפרוטוקול). לדבריו, התובע עבד בעיקר בדוד שם יש רעש חזק בעיקר בעבודת "בתהליך נישופים". לדבריו "דוד זה החלק הארי של תחנת הכוח היו מלא מתקנים רועשים ... צריך לנקות את הצנרת מגרגר אחרון של מתכת מעלים לחץ בתוף, לחץ גבוה מאוד ומשחררים את הקיטור מגיע עד קהיר עד הרעש" כאשר פעולה זו ארכה במשך שבועות (עמ' 18 ש' 26 עד עמ' 19 ש' 19 לפרוטוקול).
• אשר לתקופה השלישית (משנת 1994 ועד היום) – התובע עובד כמנהל המשרד הטכני כאשר עבודתו מתבצעת בבניין המשרדים. חשיפת התובע לרעש בתקופה זו מתקיימת לטענתו, בשני הקשרים: האחד, רעש במהלך ליווי משלוחים משער התחנה אל תוך התחנה (בדרך כלל פיר המעלית מתחת לאולם הטורבינה) וכן ממקום זה החוצה אל שער התחנה; השני, רעש כתוצאה מעבודות בנייה הנעשית בסמוך לבניין המשרדים.

אשר לעבודת הליווי – כעולה מעדות התובע פעמיים בשנה במשך 3 חודשים כל פעם, נעשה שיפוץ של יחידה ואז הוא נדרש לצאת לליווי מידי יום כאשר הוא שוהה בשטח כ-4-6 שעות ביום. בחקירתו הנגדית, צמצם התובע את היקף החשיפה בעבודת הליווי וטען כי במשך אותם 3 חודשים (פעמיים בשנה) הוא יוצא יום יום לעבודת הליויי אשר יכולה לארוך גם שעה אפילו פחות (עמ' 6 ש' 11-18 לפרוטוקול). עוד טען, כי עבודת הליווי נעשתה רק על ידו.

הנתבע טען, כי טענת התובע כי הליווי בוצע תמיד על ידו, תמוהה על רקע העובדה שתחתיו עבדו בין 8-12 עובדים.

התובע צירף את תמונות השילוט ברחבי התחנה ומהם עולה כי בנקודת פיר המעלית מתחת לאולם הטורבינה (נספח ה תמונה 7) עומד מפלס הרעש על 93 דציבל כאשר באולם הטורבינה עומד מפלס הרעש על 96 דציבל (נספח ה תמונה 9) ומתחת לאולם הטורבינה באולם הקרקע מפלס הרעש עומעד על 95 דציבל (נספח ה תמונה 13). מהאמור עולה כי די בכך שהתובע ביצע עבודת ליווי ושיטוט רחבי התחנה בהיקף של כשעה, כדי לעמוד בסף הנדרש לעבודה ברעש מזיק.

אשר לרעש מעבודות הבנייה – מעדות התובע עולה כי עבודות מתבצעות ב-3 שנים אחרונות כאשר משרדו ממקום במרחק של כ-50 מטרים מאזור הבנייה.

הנתבע טען, כי לא זו בלבד שהתובע לא המציא כל ראיה לטענותיו אלה, לרבות עובדים אשר עובדים עמו או תחתיו אלא שגם בתצהירו לא טען לגבי חשיפתו לרעש בתקופה זו. עוד מציין הנתבע, כי בשונה מאזורים שונים בתחנת הכוח שבהן נערכות בדיקות רעש עולה מתשובת ממונה הבטיחות של המעסיק כי בבניין המשרדים לא נערכות בדיקות כאלה כיוון שעוצמת הרעש נמוכה מ-50 דציבל.

לא מצאתי כי התובע סתר את טענות הנתבע בעניין החשיפה לרעש בעת שעבד בבניין המשרדים.

9. מהתמונה הכוללת שהוצגה בפני עולה כי התובע בעבודתו במהלך השנים היה חשוף לרעש מזיק ולפחות משנת 1990 בעת שעבד כטכנאי בקרה. אומנם קשה לכמת את מידת החשיפה בתקופת העבודתו השלישית אולם בהינתן שסביבת העבודה בתחנת הכוח היא רועשת במיוחד וכאשר לא נסתרה טענת התובע כי שהה מחוץ לבנייני המשרדים לפחות כשעה ביום בממוצע, מצאתי כי יש להעביר את עניינו של התובע למומחה יועץ רפואי לקבלת חוות דעת לעניין השפעת תנאי עבודתו על ליקוי השמיעה ממנו הוא סובל. לא נעלמה מעיני טענת הנתבע שלפיה עקומת השמיעה העולה מבדיקות השמיעה אינה מצביעה על פגיעה מושרת רעש ואולם עניין זה הינו עניין שברפואה המצדיקה מינוי מומחה לבחינת העניין כאמור.

10. אשר על כן, החלטה על מינוי מומחה תישלח לצדדים.

ניתנה היום, ה' סיוון תשפ"א, (16 מאי 2021), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.