לפני כב' השופטת יעל אנגלברג שהם

פסק דין

התובע עתר לבית הדין בתביעה להכיר בליקוי השמיעה ובטנטון, כ"פגיעה בעבודה" כאמור בפרק ה' לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב) התשנ"ה - 1995.

רקע עובדתי

1. תביעת התובע להכיר בליקוי השמיעה ובטנטון כ"פגיעה בעבודה" נדחתה על ידי המוסד לביטוח לאומי בטענה, כי "עפ"י האמור בסעיף 84א(א) לחוק הביטוח הלאומי, תנאי ראשוני להכרה בירידה בשמיעה כפגיעה בעבודה הוא, שהירידה בשמיעה נגרמת עקב חשיפה לרעש. מעיון בבדיקות השמיעה, בחומר הרפואי ובהתייעצות רפואית נמצא, כי הליקוי בשמיעתך איננו תוצאה של חשיפה לרעש. מאחר שאין מתקיים בך התנאי הנ"ל, עלינו לדחות את תביעתך".

2. לאחר שנשמעו עדויות הצדדים, נקבעו עובדות המקרה ופורטו בהחלטת ביניים מיום 16.5.21 כאשר על פיהן -

א. התובע יליד 1959.

ב. התובע עובד חברת חשמל משנת 1988 ועד היום.

ג. בין השנים 1988-1990 עבד התובע כמתכנת; בין השנים 1990 עד חודש דצמבר 1992 עבד התובע כטכנאי בקרה; החל משנת 1994 ועד היום מוגדר התובע כמנהל המשרד הטכני.

ד. עבודת התובע בוצעה בהיקף של 5-6 ימים בשבוע, כ-9 שעות בממוצע ליום עבודה וכן בשעות נוספות.

ה. במסגרת עבודתו נחשף התובע לרעש מזיק.

ו. מצבו של התובע הוא כמפורט במסמכים הרפואיים.

3. בהחלטה מיום 16.5.21 מונה ד"ר ראובן בן טובים כמומחה יועץ רפואי מטעם בית הדין כאשר הוא נתבקש להשיב על השאלות המקובלות באשר לקשר סיבתי רפואי בין תנאי עבודתו של התובע, לבין ליקוי השמיעה והטנטון שמהם הוא סובל.

4. ד"ר בן טובים קובע בחוות דעתו:

"ש.1. האם סובל התובע מליקוי שמיעה?

ת. אכן.

2. האם קיים קשר סיבתי-רפואי בין ליקוי השמיעה ממנו סובל

התובע לבין חשיפתו לרעש כמתואר בעובדות המקרה?

ת. נצפה קשר סיבתי רפואי בין הלקות השמיעתית ב-8 האודיומטריות הנ"ל כאחת, לבין תנאי עבודתו ובחשיפה לרעש מזיק.

3. האם כושר שמיעתו של התובע בתדירויות הדיבור פחת בשיעור של

20 דציבל לפחות בכל אחת מהאוזניים?

ת. האודיומטריה ההתנהגותית האחרונה כרונולוגית נערכה במכון שטיינר ב-3.2.19 ובה ערכי PT/BC ההולכה הסנסורית (שהיא הרלבנטית לנזקי שמיעה מרעש הינה):

באוזן שמאל – DB28.3

באוזן ימין –DB16.7.

ובסה"כ – כושר שמיעתו בתחום תדרי הדיבור פחת בשיעור של DB 20 רק באוזן שמאל.

ש. 1. האם סובל התובע מרעש תמידי באוזניים (טנטון) אשר נגרם עקב חשיפה לרעש (כנדרש על פי הוראת סעיף 84א(ב) לחוק)?

ת. אכן.

2. האם פחת כושר שמיעתו של התובע בתדירויות הגבוהות (תדירויות של 3000 ו-4000 מחזורים בשניה) בשיעור של 25 דציבל לפחות בכל אחת מהאוזניים (כנדרש על פי הוראת סעיף 84א(ב)(1) לחוק)?

ת. אכן.

3. מתי תועד הטנטון לראשונה (סעיף 84(ב)(2) לחוק)?

ת. ד"ר שפירא א.א.ג ב-24.1.06.

4. האם עקב הטנטון היו פניות חוזרות ונשנות לקבלת טיפול רפואי

שתועדו ברשומה רפואית (כנדרש על פי הוראות סעיף 84א(ב)(3)

לחוק)? נא ציין את מועדי הפניות ואת תוכנן.

ת. דווח יחידני לטיפול רפואי בגין תסמין הטנטון – ד"ר שפירא/

א.א.ג. ב-30.10.06 וניתן טיפול בטבליות בטיסטין".

(הדגשות במקור – י.א.ש.).

טענות הצדדים

5. לטענת התובע, במהלך כל שעות עבודתו עבד באתר תחנת הכוח והיה חשוף כל הזמן לרעש מזיק וקבוע. לדבריו, הוא עומד בשלושת תנאי 84א לחוק – הוא היה חשוף לרעש מזיק, קיים קשר סיבתי בין החשיפה לרעש לבין ליקוי השמיעה וקיימת ירידה של 20 דציבל לפחות בכל אחת מהאוזניים בכושר השמיעה. התובע מציין, כי המומחה קושר בין ליקוי השמיעה שממנו סובל התובע לבין תנאי עבודתו תוך שהוא מסתמך על כל 8 הבדיקות שאותן ביצע התובע במהלך השנים. אולם, בשעה שהוא בוחן את הירידה בכושר השמיעה, מתייחס המומחה לבדיקת השמיעה מיום 3.2.19 בלבד שבה יש ירידה מעל 20 דציבל רק באוזן שמאל. התובע טוען כי היה על המומחה לבצע שקלול של כל 8 בדיקות השמיעה או ללכת לפי בדיקת השמיעה מיום 7.2.18 המטיבה עם התובע ואשר מציינת כי יש בה ירידה של יותר מ-20 דציבל בשתי האוזניים בתדירויות הדיבור.

אשר לטנטון – גם בעניין זה טוען התובע כי הוא עומד בכל התנאים הנדרשים – כושר השמיעה בתדירויות הגבוהות פחות בשיעור של 25 דציבל לפחות בכל אחת מהאוזניים, הטנטון תועד עוד בטרם חדל התובע להיות חשוף לרעש מזיק וקיימות פניות חוזרות ונשנות בהן מלין התובע על טנטון קבוע בשתי האוזניים.

בשל כך טוען התובע שיש להכיר בן בליקוי השמיעה והן בטנטון שמהם הוא סובל כפגיעה בעבודה.

6. לטענת הנתבע, לא התקיימו בתובע התנאים המצטברים הקבועים בסעיף 84א לחוק – כושר השמיעה לא פחת בשיעור של 20 דציבל לפחות בכל אחת מהאוזניים בתדירויות הדיבור ומשלא התקיימו התנאים בסעיף 84א(א) לא ניתן לדון כלל בטענות בעניין טנטון.

הנתבע חוזר ומציין, כי לא הסכים לקיומה של תשתית עובדתית המצדיקה מינוי מומחה ויש לשים לב גם לטענותיו בעניין זה. הנתבע מציין, כי המומחה עיין בתיקו הרפואי של התובע, לרבות כל בדיקות השמיעה שביצע, ומסקנותיו מבוססות ומגובות בחומר הרפואי שעמד בפניו. עוד טוען הנתבע, כי המומחה הסתמך על הבדיקה האחרונה בתיק מיום 3.2.19 ממכון "שטיינר" אשר היא בעלת מהימנות דומה ליתר הבדיקות אין בסיס לטענת התובע כי על המומחה להסתמך על בדיקה מיום 7.2.18. לטענתו, זו הבדיקה המאוחרת בזמן ועל כן היא עדיפה ומחייבת שכן לא ייתכן שחלה הטבה במצב שמיעת התובע. עוד מציין הנתבע, כי אין כל מקום לשקלול בדיקות ואין משמעות לבדיקה המטיבה עם התובע. לטענתו, בדיקה נוספת שערך התובע ביום 16.8.18 במכון "קולות" אף היא אינה מצביעה על ירידה בשמיעה בשיעור של 20 דציבל. הנתבע מציין שהתובע וויתר על הפניית שאלות הבהרה למומחה והתובע לא הראה שום טעם שבעטיו יש לסטות מחוות הדעת החד משמעית של המומחה התואמת את הפסיקה.

הנתבע טוען, כי חוות דעת המומחה בהירה ושוללת באופן שאינו משתמע לשני פנים עמידה בתנאי הקבוע בסעיף 84א(א)(2) ועל כן אין משמעות לקביעת המומחה בעניין הטנטון ודין התביעה להידחות.

הכרעה

7. הלכה פסוקה היא כי -

"אין המומחה-היועץ הרפואי בא במקום בית הדין לפסיקה. אך הפוסק הוא בית הדין וחוות-הדעת אינה באה אלא להדריך ולייעץ בתחום שאינו בידיעתו המקצועית של המשפטן, היינו בתחום ידיעתו המקצועית של הרופא. לפי שיטת המשפט בישראל חוות-דעת כזאת אף היא בבחינת ראיות ויש להתייחס אליה בהתאם לכך. השוני העיקרי שבין חוות-דעת רפואית מטעם מומחה-יועץ רפואי הפועל מטעם בית-הדין לבין חוות-הדעת של רופא המעיד מטעם צד להתדיינות, הוא במשקל אשר בית-הדין ייחס לחוות הדעת. אך טבעי הדבר שבית-הדין ייחס משקל מיוחד לחוות-דעת המוגשת על ידי מומחה הפועל מטעמו ולא מטעם אחד הצדדים". (דב"ע לו/0-8 סימון דוידוביץ - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע ז 374; ההדגשה שלי י.א.ש.).

8. סעיף 84א לחוק הביטוח הלאומי קובע כי:

"(א) אין רואים בליקוי שמיעה שעקב חשיפה לרעש, תוצאה של פגיעה בעבודה אלא אם כן התקיימו כל אלה:

(1) המבוטח נחשף בעבודתו לרעש התקפי ומתמשך, העולה על המותר לפי סעיף 173 בפקודת הבטיחות בעבודה [נוסח חדש], התש"ל-1970 (להלן - רעש מזיק);

(2) כושר השמיעה פחת, בשיעור של 20 דציבל לפחות בכל אחת מהאוזניים;

(3) ...

(ב) "רעש מתמיד באוזניים (להלן - טינטון) עקב חשיפה לרעש, לא יוכר כפגיעה בעבודה אלא אם כן התקיים האמור בסעיף קטן (א), וכן כל אלה -

(1) כושר השמיעה בתדירויות הגבוהות פחת בשיעור של 25 דציבל לפחות בכל אחת מהאוזניים; לעניין זה, "תדירויות גבוהות"- תדירויות של 3000 ו- 4000 מחזורים בשניה;

(2) הטינטון תועד לראשונה ברשומה רפואית, לפני שהמבוטח חדל לעבוד בחשיפה לרעש מזיק;

(3) הפגיעה בתפקוד עקב הטינטון חייבה פניות חוזרות ונשנות לטיפול רפואי, שתועדו ברשומה רפואית" (הדגשה שלי – י.א.ש.).

9. מעיון בחוות דעתו של המומחה עולה, כי בהתאם לבדיקת השמיעה האחרונה שביצע התובע, אין התובע עומד בתנאי הבסיסי של הכרה בליקוי שמיעה, והוא, ירידה בשמיעה בשיעור של לפחות 20 דציבל בתדירויות הדיבור בכל אחת מהאוזניים. די בכך כדי לדחות את תביעת התובע.

טענת התובע, כי יש להסתמך על בדיקה אחרת מיום 7.2.18 המטיבה עם התובע, אין לה יסוד. התובע לא הצביע על כל סיבה שבשלה יש להעדיף את הבדיקה משנת 2018 על הבדיקה האחרונה שביצע התובע והצדק עם הנתבע בטענתו כי משמדובר בבדיקות בעלות מהימנות דומה יש להסתמך על הבדיקה המאוחרת יותר שכן לא יכולה להיות מחלוקת ששמיעה אינה יכולה להשתפר ועל כן ככל הנראה הבדיקה האחרונה משקפת את המצב האמיתי.

עוד צודק הנתבע בטענתו, כי משלא עמד התובע בנטל להוכיח קיומו של ליקוי שמיעה כמוגדר בסעיף 84א(א) לחוק, אין הוא עומד בתנאי הבסיסי לבחינת טענת הטנטון אשר מתבססת על קיומו של ליקוי שמיעה (ראו סעיף 84א(ב) לחוק).

10. לאור כל האמור, משלא מצאתי כל עילה לסטות מהאמור בחוות הדעת, מתקבלת חוות דעתו של ד"ר בן טובים והנני קובעת, כי התובע לא הרים את הנטל להוכיח כי הוא עומד בתנאי סעיף 84א לחוק הביטוח הלאומי. משכך, ליקוי השמיעה והטנטון שמהם סובל התובע אינם מהווים "פגיעה בעבודה".

אשר על כן, התביעה נדחית.

בנסיבות העניין - אין צו להוצאות.

ניתן היום, כ"ה אדר ב' תשפ"ב, (28 מרץ 2022), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.