לפני:

כב' הנשיא מירון שוורץ

נציגת ציבור (עובדים): גב' נגה בוטנסקי

נציג ציבור (מעסיקים): מר תמיר עין גיל

החלטה

מהלך הדיון וטענות הצדדים –

1. התובעת היא אלמנתו של מר אבנר אלימלך ז"ל (להלן – המנוח), אשר נפטר ביום 16.9.16.

2. התובעת הגישה תביעה לנתבע, בה טענה כי פטירתו של המנוח, הינה כתוצאה מתנאי עבודתו בתחום הכבאות. תביעתה של התובעת לגמלת תלויים נדחתה בהחלטת הנתבע מיום 26.8.18, בנימוק לפיו אין קשר סיבתי בין פטירת המנוח לבין תנאי עבודתו, וכי המנוח נפטר כתוצאה ממחלה טבעית והשפעת העבודה על מותו, אפילו אם הייתה כזאת, פחותה היא בהרבה מהשפעת גורמים אחרים.

כנגד החלטה זו, הוגשה התביעה שלפנינו.

3. במהלך הדיון בתביעה, ולאחר שהצדדים באו בדברים ביניהם, הגיעו להסכמה דיונית בהתאם להודעתם מיום 22.6.20, ולפיה ימנה בית הדין מומחה רפואי בתחום הרפואה התעסוקתית, אשר יחווה את דעתו לגבי שאלת הקשר הסיבתי-רפואי בין המחלה ממנה סבל המנוח לבין תנאי עבודתו.

4. בהודעתם האמורה של הצדדים פורטו עובדות מוסכמות, וכן הסכימו הצדדים "שלא לפרט את החומרים אליהם נחשף המנוח ובמקרה שהמומחה יקבע בחוות דעתו חשיפה לחומר סטנדרטי הברור שמצוי במקומות רבים (כגון פלסטיק או גומי), הנתבע לא יטען כי הדבר לא מופיע בתשתית העובדתית.

מנגד, אם יצביע המומחה על חומר שאינו סטנדרטי או שיגרתי – יוכל הנתבע לשוב ולחקור את העדים הרלוונטיים בהקשר זה (במסגרת דיון הוכחות).

עוד הסכימו הצדדים כי בשלב הראשון יישאל המומחה שאלות של מיקרוטראומה בלבד, וכי אם יעלה הצורך בכך, יתאפשר לתובעת להפנות למומחה שאלות של מחלות מקצוע".

5. ביום 12.7.20 ניתנה החלטה בה תוארו העובדות כפי שהסכימו עליהן הצדדים בהודעתם מיום 22.6.20, כדלקמן:

א. המנוח – אבנר אלימלך, יליד שנת 1957.

ב. המנוח שירת ככבאי מבצעי באיגוד ערים לכיבוי אש בעמק יזרעאל בתחנת נצרת עלית.

ג. בתקופה מיום 1.4.1984 ועד לשנת 1995, המנוח שירת ככבאי מבצעי.

ד. בתקופה משנת 1995 ועד לשנת 2000, המנוח שירת ככבאי מבצעי ובמקביל כחוקר שריפות.

ה. בתקופה משנת 2000 ועד לשנת 2015, המנוח שירת כמפקח מניעת דליקות וחוקר שריפות.

ו. תנאי עבודתו של המנוח בין השנים 1984-2000 היו כדלקמן:

1. המנוח השתתף בשריפות על בסיס יום יומי, הן בשטחים פתוחים והן במקומות סגורים כגון בתים, מפעלים ומשרדים.

2. לצורך כיבוי השריפות השתמש המנוח באבקות כיבוי ובמים, כאשר כמות האבקות והמים השתנתה בהתאם לסוגי השריפות.

3. בתחילת השירות עבד המנוח במשמרות של 8 שעות, 7 ימים בשבוע, כאשר בשנות ה – 90 לערך עבר לעבודה במתכונת של משמרות בנות 24 שעות, כך ש – 48 שעות לאחר המשמרת היו למנוחה וכוננות (כ – 10 משמרות בחודש).

4. לעיתים קרובות הוקפץ המנוח לאירועים בשעות הכוננות (כאשר לא היה במשמרת), זאת בשל כוח האדם המועט שהיה באותן השנים.

5. בשריפות בשטחים פתוחים לא השתמש המנוח בציוד מגן כלל.

6. בשריפות במקומות סגורים השתמש המנוח במנ"פ, לסירוגין, מאחר שהיה מנ"פ ל – 2 כבאים.

7. בין השנים 1995-2000, נוסף על תפקידו ככבאי מבצעי, המנוח שירת כחוקר שריפות.

8. במסגרת תפקיד זה, היה על המנוח לחקור את סיבת השריפה מיד לאחר כיבוי השריפה או כחצי שעה לאחר מכן.

ז. תנאי עבודתו של המנוח בין השנים 2000-2015 היו כדלקמן:

1. במסגרת תפקיד זה המנוח עבד כעובד יום, בין השעות 16:30-8:00.

2. במסגרת תפקיד זה המנוח ביצע ביקורות לנכסים טעוני רישוי מטעם הכבאות כגון עסקים, אירועים ובעיקר מפעלים.

3. בשנים אלה, בימי שישי, המנוח עבד ככונן חוקר שריפות – במסגרת זו יצא המנוח ל – 5 אירועי שריפות בממוצע בחודש.

4. בנוסף, אחת לחודש ביצע המנוח משמרת בת 24 שעות ככבאי מבצעי.

6. בהתאם לכך, מינה בית הדין את ד"ר מרק אלן לוי, שהינו מומחה לרפואה תעסוקתית, אשר התבקש להשיב על השאלות הבאות:

"א. מהי המחלה או מהו הליקוי שממנו סבל המנוח?

ב. האם קיים קשר סיבתי בין תנאי עבודתו של המנוח ובין הליקוי בו לקה או החמרתו? כאמור, על מנת לקבוע קיומו של קשר סיבתי, יש צורך בסבירות של מעל 50% כי תנאי העבודה השפיעו במידה זו או אחרת על התפתחות הליקוי או החמרתו, דהיינו יותר סביר לקבוע שתנאי העבודה השפיעו על הופעת הליקוי או החמרתו, לעומת המצב ההפוך שתנאי העבודה לא השפיעו.

ג. ככל שהתשובה לשאלה הקודמת חיובית - האם בעיקרו של דבר ניתן לומר, כי המחלה של המנוח עקב עבודתו האמורה נגרמה או הוחמרה על דרך של פגיעות זעירות כך שכל אחת מהן הסבה לו נזק זעיר בלתי הדיר עד שהצטברות הנזקים הזעירים הללו זה על גבי זה גרמה או החמירה גם כן את מחלתו (כדוגמת טיפות מים המחוררות את האבן עליה הן נוטפות).

ד. ככל שהמומחה ישיב לשאלה הקודמת בחיוב, הוא מתבקש להשיב לשאלה הבאה בדבר השפעת העבודה על הליקוי ביחס לגורמיו האחרים, דהיינו - האם לעבודת המנוח השפעה משמעותית על ליקויו של המנוח?

(השפעה משמעותית על פי הפסיקה הינה בשיעור של 20% ומעלה)".

7. בתשובה לשאלות לעיל, השיב המומחה בחוות דעתו מיום 4.8.20 כדלקמן:

"1. לאחר קריאה של התיק הרפואי הגעתי למסקנה שמר אלימלך ז"ל סבל משתי בעיות עיקריות.

הראשונה מחלת לב איסכמית... אוטם בשריר הלב ב-1996 ולאחר מכן נתוח מעקפים. ב-2015 בעקבות אוטם נוסף אובחנה הבעיה העיקרית שלהערכתי מהווה את הנושא לדיון, גידול ממאיר של הריאה הימנית מסוג NSCLC ADRNOCARICINOMA, ממנה הוא נפטר.

ברקע סכרת, ועישון כבד מגיל 17.

לסיכום, הליקוי הבריאותי שנדון במקרה זה הינו קיום של גידול ממאיר של הריאה מסוג אדנוקרצינומה.

2. מר אלימלך ז"ל עבד כל החיים ככבאי הן ככבאי מבצעי ולאחר מכן היה שלב של תפקיד מעורב כבאי מבצעי וחוקר שריפות כאשר בשנים האחרונות הוא עבד כחוקר שריפות ומפקח למניעת שריפות.

במהלך עבודתו ככבאי מבצעי הוא נחשף לאינספור מקרים וכמובן "נחשף" לעשן שריפה של החומרים הדליקים השונים שהיו מעורבים בשריפה. לפי העובדות בשטח פתוח לא השתמש בציון מגן אך בשטח סגור התמגנו הכבאים עם מנ"פים ו- מנפ"ל לשניים.

הספרות המקצועית חוקרת כבר הרבה זמן את ההשפעה של החומרים על בריאות הכבאים ויש מחקרים אשר עקבו על תחלואת הכבאים במשך עשרות שנים (2,4).

גם בוצעו מחקרי אוסף (REVIEW META ANALYSIS) (5) על עבודות שבדקו כבאים מ-1966 עד 2007.

המכון לרפואה תעסוקתית של הממלכה המאוחדת (UK) הוציאה ב-2010 חוברת אשר עוסקת בכל הסיכונים התעסוקתיים אצל כבאים בכל הממלכה.

דר GUIDOTTI (2,3) חקר את הכבאים בקנדה והעבודות שלו מצוטטות בכל מחקר העוסק בכבאים.

בכל העבודות שמופיעות בחוות דעת זו, רואים מבחינת מחלות ממאירות (סרטן) שיש עלייה בשיעורי סרטן מסוג, כליות, שלפוחית שתן, לוקמיה, לימפומה, סרטן מיח עצם, סרטן האשכים אך ברוב רובם ככולם אין עלייה של התחלואה בסרטן הריאות בין אוכלוסיית הכבאים לאוכלוסייה הכללית (אין הבדל עם משמעות סטטיסטית) וכאשר יש שינוי בתחלואה זה רק בתת קבוצה של כבאים שלא מעשנים. יש לציין מספר עבודות אשר הראו ירידה בתחלואה מסרטן ריאות אצל הכבאים.

ההסבר מתיישב על מודעות של הכבאים לגבי סיכוני החשיפה ומיגון יעיל בעת סיכון החשיפה.

מאחר ומר אלימלך ז"ל לקה בסרטן ריאה ומאחר והוא היה מעשן כבד, לאור התוצאות של החקר הספרותי לא ניתן לקשור קשר סיבתי תעסוקתי בין מחלתו של מר אלימלך ז"ל, סרטן הריאה, ועבודתו ככבאי במשך עשרות שנים וזאת בסבירות העולה על 50% גם לא ניתן לקשור החמרה במצבו עקב עבודתו בשיעור העולה על 50%.

אציין עוד כי חברת הביטוח PROVIDENCE האמריקאית אשר מבטחת את הכבאים הוציאה סיכום לגבי סיכונים בריאותיים עיקריים אצל כבאים (7) וכמובן סרטן נמצא במקום השני ברשימה אך כגוף אחד של מחלות ממאירות לא כסרטן ריאה.

3. לאור תשובתי לשאלה הקודמת שאלה זו אינה רלוונטית.

4. לאור תשובתי לשאלה 2 שאלה זו אינה רלוונטית".

8. חוות הדעת הועברה לצדדים, ומטעם התובעת הוגשה בקשה להפניית שאלות הבהרה למומחה. בין יתר השאלות שביקשה התובעת להפנות למומחה, היו שאלות הנוגעות לאפשרות כי המנוח נחשף במסגרת עבודתו "לאסבסט", ולחומרים נוספים "כמו מתכות כבדות/צבעים וכיו"ב". כן ביקשה התובעת במסגרת הבקשה להפנות את המומחה לתקנות הביטוח הלאומי (ביטוח מפני פגיעה בעבודה), תשי"ד – 1954 (להלן – התקנות), וזאת בכל הנוגע לאפשרות כי המנוח חלה במחלת מקצוע ("סרטן הריאה") ככל שהיא קשורה ל"עבודה בתנאי חשיפה לאבק סיבי אסבסט לפחות 10 שנים לפני אבחון המחלה" (ע"פ פריט 22 לחלק ב' לתוספת השנייה לתקנות).

9. במסגרת תגובת הנתבע לבקשה, הסכים הנתבע להפנות למומחה חלק משאלות ההבהרה המבוקשות, ואולם הביע התנגדות להפנות למומחה שאלות לעניין האפשרות כי התובע היה חשוף במסגרת העבודה לאסבסט:

"מנספחי הבקשה ניתן להניח כי לטענת התובעת מחלת המקצוע הרלוונטית היא סרטן ריאה (תוספת שניה, חלק ב', פריט 22)- זאת מכיוון שזו סומנה בעיגול. הנתבע מתנגד להפניית שאלה ביחס למחלת מקצוע זו שכן כלל לא נקבע כי המנוח עבד בתנאי חשיפה לאבק סיבי אסבסט. מה עוד שנדרשת עבודה בתנאים אלה במשך 10 שנים לפחות לפני אבחון המחלה ואילו החל משנת 2000 עיקר עיסוקו של המנוח היה ביצוע ביקורות לנכסים טעוני רישוי ולא כיבוי שריפות כמפורט בעובדות המוסכמות".

10. על רקע המחלוקת האמורה בין הצדדים בכל הנוגע לחשיפת המנוח לאסבסט במסגרת העבודה, הנתהלו בין הצדדים דין ודברים, והוגשו הודעות אליהן צרפו הצדדים את ראיותיהם.

11. משלא הגיעו הצדדים לידי הסכמה דיונית, התקיימה ביום 17.3.22 ישיבת הוכחות במהלכה העידו מטעם התובעת על תצהירי עדותם הראשית - מר איציק שלו (להלן – מר שלו), מי שעל פי הנטען שימש בתקופה הרלוונטית כקצין אבק מזיק ואסבסט ברשות הכבאות וההצלה; מר עמוס סבג (להלן – מר סבג), מי שעל פי הנטען שימש כמפקדו של המנוח בתקופת עבודת המנוח הרלוונטית עד לשנת 1995; מר שלמה ליברמן (להלן – מר ליברמן), מי שעל פי הנטען עבד בתחנת כיבוי האש שבה עבד המנוח בתקופה הרלוונטית עד לשנת 1995.

12. כן העידו בפנינו מטעם ההגנה מר יהודה מלול (להלן – מר מלול), ומר מונטיצ'יולו יעקב (להלן – מר מונטיצ'יולו), מי שעל פי הנטען התקבלו לעבודתם על ידי המנוח ועבדו עמו בתקופה הרלוונטית.

בסיום הדיון, משנותרו הצדדים חלוקים בדעתם ביחס לתשתית העובדתית והטענה בכל הנוגע לחשיפת המנוח לאסבסט, ניתנה החלטה על הגשת סיכומים.

13. התובעת ביקשה במסגרת סיכומי טענותיה להוסיף לעובדות המוסכמות, עובדות הנוגעות על פי הנטען לחשיפת המנוח לאסבסט במסגרת עבודתו. נטען, כי המנוח היה חשוף במהלך עבודתו היומיומית לאסבסט, בשריפות, בחשיפה לחליפות מיגון, כפפות, ונטען כי בכל הארץ היה אסבסט – לולים, שבילים, מבנים למניהם ועוד. נטען, כי עם השנים, בעקבות תהליך פירוק אסבסט החל משנת 2000, הצטמצמו מספר האירועים בהם היה מעורב אסבסט.

כמו כן, ביקשה התובעת לאור הראיות להוסיף לעובדות פרטים הנוגעים לחשיפת התובע לחומרים של תוצרי שריפות כגון של מאיצי בעירה – בנזין, סולר, שמנים, גזי בליטה וכו'. כן ביקשה התובעת להוסיף כי המנוח השתתף בממוצע בכ – 3-5 אירועי שריפה ביום.

14. הנתבע, מנגד, ביקש במסגרת סיכומי טענותיו לדחות את טענת התובעת ולפיהן המנוח היה חשוף במסגרת עבודתו לאבק סיבי אסבסט, הן כתוצאה משימוש בציוד מגן והן כתוצאה מכיבוי שריפות. נטען, כי טענות אלו לא הוכחו בראיות שהוצגו. נטען, כי חשיפה ספורדית לאסבסט הן דרך אירוע או דרך ציוד מגן, אין בה כדי לענות על התנאי "עבודה בתנאי חשיפה לאבק סיבי אסבסט". כמו כן נטען, כי טענות התובעת לגבי חשיפה לגזי פליטה של כבאיות היא בגדר הרחבת חזית. התובעת לא המציאה שום ראיות אובייקטיביות לכך כגון מפרט טכני של כבאיות, ניטורים וכו'.

דיון והכרעה –

15. אשר לעניין החשיפה לאסבסט במסגרת אירועי שריפות, אין בפנינו נתונים מדויקים לגבי מספר האירועים שבהם השתתף התובע המערבים על פי הנטען סיבי אסבסט דרך תוצרי בעירה של השריפות. כך, לא מצאנו ממש בטענות התובעת, ולפיהן נטען כי "לאורך שנות עבודתו, המנוח נחשף לאסבסט על בסיס יומיומי...". שכן, לא מצאנו בראיות אליהן הפנתה התובעת במסגרת סיכומיה נתונים ממשיים המראים כי המנוח היה חשוף לאסבסט "על בסיס יומיומי" (סעיף 21 לסיכומי התובעת).

כך גם לא שוכנענו כי יש מקום לבסס על עדותו של מר שלו, עליה התובעת משליכה את יהבה, ממצאים או נתונים כלשהם ביחס להיחשפות המנוח לאסבסט באופן שהוצג על ידו. עדותו של מר שלו הייתה למעשה כללית למדי בכל הנוגע לנושא האסבסט, ובכל הנוגע למנוח, העיד מר שלו כי "לא זוכר אותו, לא הכרתי אותו" (עמ' 13 ש' 18-19 ועמ' 18 ש' 1-6 לפרוטוקול).

16. נוסיף ונציין כי המנוח לא הזכיר במסגרת הודעתו לחוקר המל"ל מיום 15.12.16 דבר ביחס לחשיפה לאסבסט (סעיפים 2-3 לסיכומי הנתבע), והעדר דו"חות או קיומם של דו"חות חלקיים שאמורים לתעד נתונים מדויקים ביחס לחשיפה לאסבסט (סעיפים 27-35 לסיכומי הנתבע), מוסיפים גם הם מורכבות לקביעה המבוקשת על ידי התובעת בהליך.

הוא הדין גם ביחס להרחבת סעיף 6 לתשתית העובדתית לעניין סוגי אירועי השריפות בהן השתתף המנוח ולחשיפתו לתוצרי בעירות שונות לרבות לגזי פליטה למיניהם.

עדותו של מר סבג

במסגרת תצהיר עדותו הראשית, ציין מר סבג כדלקמן:

"בין היתר, השתתפנו בשריפות יער, קוצים, פחים, שדות, מפעלים, בתים, מכוניות, צמיגים. שריפות של תוצרי ומוצרי גומי., שריפות של מאיצי בעירה (בנזין, סולר, שמנים), שריפות של מבני אסבסט, חומרים מסוכנים, ועוד שלל רחב של חומרים העשויים להתלקח...

לאורך השנים נחשפנו באופן קבוע וממושך לחומרים רעילים ומזיקים, לרבות חשיפה לעשן, פיח, ממיסים שונים וחומרים שונים שהינם תוצרי הבעירה של השריפות...

חוקר שריפות – בתפקיד זה נדרשים להגיע לנכסים מעשנים לרבות דירות, רכבים, מבנים תעשייה ולנכוח עד שלבי הכיבוי הסופיים ולחקור את סיבת הדליקות, כאשר ריח, עשן ואבק החומרים היה במקום...

מפקח מניעת דליקות – בתפקיד זה יש לבקר באופן תדיר במפעלים עם חומרים מסוכנים – לדוגמה במפעלים של צבעים, מפעלים של טקסטיל, מפעלים עם חומצות וכיו"ב, בתוך כך נחשפים לחומרים הללו" (סעיפים 6, 16, 19 ו – 20 לתצהיר).

בפנינו העיד מר סבג ביחס לחשיפה הכללית לאסבסט כדלקמן:

"ש. דיברת בתצהיר שלך על שריפה של מבנה אסבסט, יש לי פה דוחות אירועים משנת 2002-2012 שבהם השתתף המנוח כחוקר, זאת אומרת שבמהלך 10 שנים היו לו רק 3 שריפות של אסבסט, מה יש לך להגיד על כך.?

ת. יכול להיות שזה נכון ויכול להיות שלא, האסבסט נמצא בכל מקום.

ש. אתה יוצא מנקודת הנחה שבגלל שלשיטתך אסבסט נמצא בכל מקום אז בטח המנוח נחשף לשריפות אסבסט?

ת. כן.

ש. אין לך משהו בדוק?

ת. לא (ההדגשות לא במקור)" (עמ' 19 ש' 17-25 לפרוטוקול).

עדותו של מר מלול

גם מר מלול לא יכול היה להביא בפנינו מידע מספיק, שהרי אין די בציון רשימת חומרים שונים אשר היו מעורבים לעיתים בשריפות.

"ש. חברתי שאלה אותך אם השתתפתם בשריפות של סולר אסבסט, בנזין, מפעילם, וענית שכן, יש לך נתונים או שתוכל להגיד לי באחוזים כמה שריפות כאלה היו?

ת. אני לא יכול להגיד לך, אין לי את זה רשום ואני לא מסתובב עם סטטיסטיקות (ההדגשות לא במקור)" (עמ' 30 ש' 10-13 לפרוטוקול).

עדותו של מר מונטיצ'לו

מר מונטיצ'לו העיד בהודעתו לחוקר המל"ל לגבי סוגי אירועי השריפה בהם השתתף המנוח:

"כל סוגי האירוע. חילוץ מיוחד, תאונות דרכים, אירועי חשמל, שריפות בתים, שריפות מפעלים, שריפות יערות, שריפות קוצים ושריפות חומ"ס-חומר כימי...אבנר בתפקיד חור היה מגיע לאירוע לאחר שריפה כדי למצוא סיבת השריפה ואזור אירוע הוא מזוהם לאחר אירוע. כניסה לחקירת אירוע היה עם ציוד מגן סמלי כמו מסיכה פה ואף ונעליים. חליפה ומנ"פ תלוי בצורך. אבנר חקר כל סוגי אירועים" (עמ' 3 ש' 63-68 להודעה).

עולה מן האמור כי מדובר במגוון רחב מאוד של פעילויות שונות, המערבות חומרים שונים ומגוונים, כאשר גם בפנינו לא היו בידי העד נתונים אשר יכולים לספק מידע אמין ורלוונטי לענייננו.

17. אשר לטענת התובעת, ולפיה המנוח היה חשוף לאבק סיבי אסבסט כתוצאה משימוש בציוד מגן שעשוי מאסבסט, נציין כי לא רק שהתובעת לא הוכיחה את טענתה בהקשר זה, כאשר גם המנוח עצמו לא הזכיר בהודעותיו למל"ל מאומה בכל הנוגע לכך, אלא שמהעדויות שהובאו בפנינו עולה כי כלל לא היה שימוש בציוד זה.

התרשמנו כי אותו ציוד מגן היה מצוי בתא מוגדר המצוי בחלק האחורי של רכב הכיבוי, וזאת ללא כל שימוש.

מר מלול מסר בהודעתו לחוקר המל"ל, כי במהלך אירועי השריפה לא נעשה כל שימוש בחליפות אסבסט:

"ש. איזה ציוד היה לאבנר בשטח בנוי בזמן אירוע שריפה?

ת. מעיל תקיפה-מעיל צהוב מבד, מנ"פ, קסדה, כפפת עבודה ונעליים.

ש. עבדתם בחליפות אסבסט וחליפות אלומיניום?

ת. החליפות אסבסט היו נמצאים ברכב כיבוי אש ללא שימוש. אני אישית לא השתמשתי בחליפת אסבסט אף פעם באירוע, רק פעם בה בתרגיל. תרגיל הוא פעם בחצי שנה וליבוש חליפות אסבסט ל 5 או 10 דקות.

ש. אבנר היה משתמש בחליפות אסבסט באירועים?

ת. לא, לא היה צורך. לאירועים שהיינו מגיעים ומטפלים לא היה צורך בחליפות אסבסט" (עמ' 1 ש' 16-24 להודעה). ובהמשך:

"ש. האם חליפות אסבסט היו מתפוררים?

ת. הם היו בצורה של כיפול-מצ'וקמקות. האמת לא שמתי לב לזה כי לא השתמשנו...

ש. אבנר היה נחשף לאירועים האלו מסוג זה?

ת. לא. בחליפת אסבסט לא השתמשנו בכלל. אלו אירועים חריגים מאוד ולא יצא לנו לטפל באירועים האלו.

ש. במהלך אירוע שריפה בשטח בנוי-עבודה היא עם מנ"פ?

ת. כן. עבודה במנ"פ מרגע שאתה נכנס לזירה-הכוונה למבנה (ההדגשות לא במקור)" (עמ' 2 ש' 25-36 להודעה).

מר מלול נשאל בעדותו בפנינו לגבי עניין השימוש של המנוח בחליפות אסבסט או אלומיניום, והשיב כי "אני לא יודע" (עמ' 28 ש' 1-7 לפרוטוקול), והעיד לגבי הימצאות החליפות בתא הרכב-הכבאית:

"ש. הייתה לכם חשיפה לחליפות האלה?

ת. ברור, כל בוקר ביום יום, אתה פותח את התא בכבאית ורואה שיש את כל החלקים ובודק תקינות וכל האביזרים הנלווים ואתה נחשף. אני רואה אותה כל הזמן. זה מזכיר חליפות רתכים וכאלה" (עמ' 28 ש' 12-15 לפרוטוקול). ובהמשך:

"ש. כשהיו לכם חליפות אסבסט, איפה הן היו מונחות בתוך הכבאית?

ת. היה להם תא מוגדר לחליפות התמגנות, כל סוג של רכב יש לו את המיקום שלו, זה בחלק האחורי של הכבאית" (עמ' 31 ש' 4-6 לפרוטוקול).

מר מונטיצ'לו העיד במסגרת הודעתו לחוקר המל"ל כדלקמן:

"ש. חליפות של כבאי מאיזה חומר עשוי?

ת. שאני נכנסתי לעבודה בינואר 1991 כבר היינו משתמשים בחליפות לוחמים שעשוי מבד כותנה שמחזיקה עד טמפרטורה 500 מעלות בערך ומחזיק לטמפרטורה גבוהה.

היו במקביל חליפות אסבסט ואלומיניום שבחליפות האלו כמעט לא השתמשו. חליפות אלומיניום ואסבסט היו נגד אש.

ש. אבנר היה משתמש באירועים בחליפות בד או בחליפות אחרות?

ת. יציאה לאירוע בחליפת בד (מעיל צהוב) ובמקום אירוע אבנר היה מחליט על החלפת חליפה אסבסט או אלומיניום.

ש. עד איזה שנה היה שימוש בחליפות אסבסט ואלומיניום?

ת. בערך בסוף שנת ה 90 בתחילת שנות 2000.

ש. מה התדירות עבודה עם חליפות אסבסט?

ת. בחליפות אסבסט היינו משתמשים בשריפות חומ"ס-חומר כימי או שריפות מפעלים....

ש. האם חליפות היו מתפוררות?

ת. כן. בגלל זה הורידו אותם ממערכת. זו חליפה דקה שאתה עובד איתה, היא הייתה מתפוררת ואתה נושם את שערות הקטנות שיוצאות מחליפה.

ש. בכל אירוע לובשים אסבסט?

ת. לא. לאירוע מגיעים עם חליפת בד ובמקום מחליטים על שימוש בחליפת אסבסט...

ש. חליפות אסבסט ואלומיניום היו בציוד כוננות ברכב כיבוי?

ת. כן עד שנות 2000 חליפות שכבו ברכבים ללא שימוש.

ש. מתי הפסקתם להשתמש בחליפות אסבסט?

ת. אני אישית לא השתמשתי בחליפות האלו והשתתפתי הרבה באירועים של כל הסוגים. משנות 1990 ועד 2000 חליפות אסבסט היו ברכבים ללא שימוש, אולי השתמשו בחליפות אסבסט פעם בה שלא זכור לי על שימוש בחליפות אסבסט....

...

שאני התחלתי עבודה החליפות האלו היו ברכבים כחלק מציוד עם שימוש לעיתים נדירות. אני אישית לא השתמשתי בחליפות האלו לזיכרוני.

ש. האם אבנר היה משתמש בחליפות אלו?

ת. לא ידוע לי (ההדגשות לא במקור)".

בעדותו בפנינו, עמד מר מונטיצ'לו בעיקר אודות קיום חליפת האסבסט, ולאו דווקא אודות אופן השימוש ותדירות השימוש בחליפה (עמ' 35 ש' 6-23 ועמ' 20-25לפרוטוקול). מכל מקום, אנו מעדיפים בהקשר זה את עדותו של מר מונטיצ'לו כפי שהובאה מטעמו במסגרת הודעתו לחוקר המל"ל, בטרם העיד בפנינו, ולפיה לא עשה שימוש בחליפות אסבסט ואינו מודע לשימוש של המנוח בחליפות אלו.

18. אשר לטענת התובעת לפיה החל משנת 2000 החלו לפרק אסבסט במדינת ישראל בצורה שיטתית (סעיף 22 לסיכומי התובעת), גם בעניין זה אנו מסכימים עם טענת הנתבע ולפיה מדובר בטענה שנטענה בעלמא, וזאת מבלי שהתובעת הציגה ראיות אובייקטיביות שיש בהן לתמוך באותה טענה.

הא הדין גם ביחס לטענה, ולפיה "ככבאי המנוח השתתף בממוצע בכ – 3-5 אירועים שריפות מידי יום", הואיל ולא שוכנענו כי יש בהפניות התובעת במסגרת סיכומיה כדי לבסס טענה זו (סעיף 19 לסיכומי התובעת).

19. נסכם ונציין כי אמנם יתכן שהמנוח נחשף לאסבסט במהלך תקופת עבודתו, אולם בהעדר נתונים מספקים, התרשמותנו כי מדובר בחשיפות בודדות, בלתי מאותרות בזמן ובמקום ואשר מנותקות זו מזו, כך שאינן עולות כדי תשתית עובדתית המתאימה למיקרוטראומה ובוודאי שלא למחלת מקצוע. (ראה עניין רפאל דרעי – המוסד לביטוח לאומי, אשר אוזכר על ידי בית הדין הארצי, בעב"ל 10490-10-16 מועדים לשמחה מיכאל – המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 19.10.17).

20. אשר לטענה כי המנוח היה חשוף במסגרת העבודה לגזי פליטה של כבאיות (סעיף 23 לסיכומי התובעת), כמו גם הטענה כי היה חשוף לחומרים כאלה ואחרים, גם כאן אין בפנינו נתונים מספקים וטענות התובעת בהקשר זה אינן נתמכות בראיות מתועדות. בשים לב למגוון הרחב של סוגי השריפות, הרי שגם החשיפות היו שונות ומגוונות, ובהעדר נתונים מספקים, התרשמותנו כי מדובר בחשיפות ספורדיות, בלתי מאותרות בזמן ובמקום ואשר מנותקות זו מזו, כך שכאמור אינן עולות כדי תשתית עובדתית המתאימה להליך מסוג זה.

21. לפיכך, ועל יסוד כלל האמור לעיל, איננו מוצאים מקום לשנות או להוסיף על המסגרת העובדתית המוסכמת כפי שהובאה בפני המומחה הרפואי מטעם בית הדין.

22. החלטה לעניין שאלות ההבהרה שהופנו למומחה, תינתן בנפרד.

ניתנה היום, כ"ט בחשון תשפ"ג (23 בנובמבר 2022), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.