1. בפני בקשת הנתבעים לביטול הסדר דיוני ולהתליית ההליכים בתיק עקב קיומו של הליך תלוי ועומד.

2. לאחר שעיינתי בבקשה ומכוח סמכותי על פי תקנה 50(2) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, שחלה על ההליכים בתיק זה מכוח הוראת תקנה 180(ג)(1) לתקנות האמורות, החלטתי לדחות את הבקשה אף בלא צורך בקבלת תגובת התובעת.

סילוק על הסף – חריגה בהיקף הבקשה

3. הבקשה המחזיקה תשעה עמודים (ללא התצהירים והנספחים), חורגת מההיקף הקבוע לכך בתקנה 50(5) לתקנות סדר הדין האזרחי, ועל כן, כבר מטעם זה יש להורות על סילוקה על הסף.

חוסר תום לב בהגשת הבקשה

4. הגשת הבקשה בנסיבות העניין נגועה בחוסר תום לב רבתי מצד הנתבעים ובא כוחם והיא עולה כדי שימוש לרעה בהליכי משפט.

5. כזכור, בדיון שהתקיים ביום 19/05/2022, שהיה מיועד לשמיעת הראיות בתיק, הגיעו הצדדים להסכמות מהותיות לסיום הסכסוך וכל שנותר הוא לקבוע את הסכום שעל התובעת-המשיבה לשלמו לנתבעים בגין רכישת הנכס ויתר טענות הנתבעים הכספיות, ככל שהתובעת תחליט לרכוש אותו על פי הזכות שניתנה לה לפי אותן הסכמות. בין הצדדים הוסכם להסמיך את ביהמ"ש לקבוע את הסכום על דרך הפשרה לאחר הגשת סיכומים בכתב, התובעת עד ליום 31/05/2022 ואילו הנתבעים עד ליום 12/06/2022.

6. התובעת אכן הגישה סיכומיה במסגרת המועד שנקצב (הסיכומים הוגשו בפועל ביום 26/05/2022).

7. ביום 13/06/2022, לאחר חלוף המועד שנקצב להגשת סיכומי הנתבעים, הגיש עו"ד עוזר בקשה להארכת המועד להגשת הסיכומים עד ליום 30/06/2022. עו"ד עוזר נימק בקשתו ב"נסיבות אישיות" שלו "שאין מקום לפרטן" וכן "עומס עבודה לא שגרתי במשרדו" (סעיף 2 לבקשה).

8. עו"ד עוזר, שלא הצטייד בעמדת התובעת לגבי בקשת הארכה כמתחייב על פי תקנה 55 לתקנות סדר הדין האזרחי, הרגיע והבהיר שאין בעצם ההיעתרות לבקשת הארכה "משום גרימת נזק במישור כלשהו לתובעת והדבר אף פועל לטובתה לאור העובדה, כי מתאפשר לה פרק זמן ארוך יותר להיערך לרכישת הבית" (ההדגשות שלי, א"ס) (סעיף 4 לבקשה).

9. לבקשה האמורה נעתרתי מאחר שמדובר היה בארכה קצרה יחסית (ומשום כך לא היה טעם מעשי בקבלת תגובת התובעת).

10. ביום 03/07/2022, לאחר תום המועד המוארך להגשת סיכומי הנתבעים, הגיש עו"ד עוזר בקשת ארכה נוספת בה התבקשה ארכה פתוחה עד לבירור נושא הדיווח על אופציית רכישת הנכס שניתנה במסגרת הסכם השכירות העומד ביסוד ההתדיינות. גם במסגרת בקשה זו חזר עו"ד עוזר והבהיר כי אין בהיעתרות לבקשה כדי לגרום נזק "במישור כלשהו" לתובעת וכי "מתאפשר לה פרק זמן ארוך יותר להיערך לרכישת הבית" (סעיף 12 לבקשה).

11. התובעת הזדרזה להגיש תגובה לבקשת הארכה השנייה אף שלא הוריתי על הגשתה (ובגין כך חויבה בהוצאות לטובת אוצר המדינה). בהחלטתי מיום 07/07/2022 דחיתי בקשת הנתבעים האמורה, אך לפנים משורת הדין אפשרתי לנתבעים להגיש את סיכומיהם עד ליום 17/07/2022.

12. ביום 18/07/2022, לאחר תום המועד החדש שנקצב להגשת סיכומי הנתבעים, הגיש עו"ד עוזר בקשה נוספת להארכת המועד להגשת סיכומי הנתבעים עד ליום 26/07/2022 זאת בשל "דלקת מעיים חריפה" בה לקה על פי הנטען עו"ד עוזר, "אשר עקב הסימפטומים הנלווים אליה הושבתה עבודתו כמעט כליל ונבצר ממנו להשלים את סיכומי המבקשים תוך המועד שנקבע במסגרת ההחלטה מיום 07.07.22" (ההדגשה שלי, א"ס) (סעיף 2 לבקשה).

13. במסגרת אותה בקשה טען עו"ד עוזר כי "על אף מצבו הבריאותי" הוא עושה "כל אשר לאל ידו, להשלים את משימותיו לרבות, הגשת סיכומי המבקשים, אלא שקצב עבודתו איטי עשרות מונים מבימים כתיקנם" (ההדגשה שלי, א"ס) (סעיף 6 לבקשה).

14. גם הפעם, מתוך התחשבות במצבו הנטען של עו"ד עוזר ולאור הצהרותיו בבקשה, ועל אף שגם הפעם הוא לא הצטייד בעמדת הצד השני, נעתרתי – בהחלטתי מיום 20/07/2022 – לבקשתו האמורה והארכתי את המועד עד ליום 26/07/2022 כפי בקשתו.

15. בלבי התחיל לקנן חשד על אודות כנות הצהרותיו של עו"ד עוזר והמטרה האמתית העומדת מאחורי ריבוי בקשות הארכה, ובמסגרת החלטתי האמורה הערתי בשולי הדברים ש"כולי תקווה שלא מסתתרת מאחורי הבקשה כוונה נסתרת אחרת כפי שלכאורה היה בפעם הקודמת".

16. אלא שהנתבעים לא הגישו את סיכומים בתוך המועד המוארך. ביום 31/07/2022, חמישה ימים לאחר תום המועד המוארך, הגיש עו"ד עוזר בקשת ארכה נוספת להארכת המועד להגשת הסיכומים מטעם הנתבעים, הפעם עד ליום 21/08/2022 כאשר הנימוק שעליו התבססה הבקשה היה קשור במצבו הרפואי הנטען של עו"ד עוזר ובטענתו כי חלה החרפה במצבו הבריאותי דבר שחייב אשפוזו בבית חולים זיו, אך "מטעמי הגנת הפרטיות" נמנע מלצרף את המסמכים הרפואיים התומכים בנטען בבקשה. גם הפעם לא מצא עו"ד עוזר לנכון להצטייד בעמדת הצד השני כמתחייב על פי תקנה 55 לתקנות סדר הדין האזרחי.

17. לאחר שהוגשה תגובת התובעת לבקשת הארכה, במסגרתה הביעה התנגדותה הנחרצת לבקשה ובגדרה עתרה למתן פסק הדין, גם הפעם התחשבתי במצבו הבריאותי הנטען של עו"ד עוזר, כמוצהר על ידו ועל אף שלא תמך טענותיו בתיעוד רפואי כלשהוא, ונעתרתי לבקשה תוך שאני מבהיר כי במידה ולא יוגשו הסיכומים עד למועד המוארך, כי אז יינתן פסק הדין על סמך החומר שיש בתיק.

18. ביום האחרון של הארכה האחרונה להגשת סיכומי הנתבעים, הם הגישו בקשה לביטול ההסדר הדיוני ולהתליית ההליכים עד להכרעה בתביעה חדשה שהם הגישו ביום 15/08/2022 לבית המשפט השלום בצפת, בגדרה התבקש ביהמ"ש להצהיר כי הסכם השכירות מושא התיקים דנן הינו בטל ומבוטל, תביעה שמתבררת במסגרת ת"א 32652-08-22.

19. מסתבר שלא טעיתי עת הערתי מה שהערתי בהחלטתי מיום 20/07/2022 וכמצוטט בסעיף 15 לעיל.

20. מסתבר שעו"ד עוזר ניצל את האימון שבית המשפט נתן בו ובהצהרותיו על כך שהוא שוקד על הכנת והשלמת הסיכומים מטעם הנתבעים, וניצל לרעה את ההתחשבות המרבית של בית המשפט במצבו הבריאותי הנטען, כאשר בפועל כל אותן אורכות לא נועדו אלא כדי לאפשר לעו"ד עוזר להכין את התביעה החדשה שהגיש בשם הנתבעים דכאן בטרם מתן פסק הדין בתיק זה ולהכין בקשת הנתבעים מושא החלטה זו שמטרתה, הלכה למעשה, לטרפד מתן פסק הדין ולפתוח את ההתדיינות מחדש.

21. במבט לאחור מסתבר שהצהרותיו של עו"ד עוזר בבקשות הארכה על כך שהארכות דרושות להשלמת הכנת הסיכומים מטעם הנתבעים והגשתם לבית המשפט וכי אין בהן כדי לגרום נזק "במישור כלשהו" לתובעת, לא בדיוק היו הצהרות נכונות וחבל שכך.

22. התנהלות הנתבעים ובא כוחם, אשר הצליחו פעם אחר פעם לזכות בחסדיו של בית המשפט שנתן אימון בבא כוח הנתבעים ובהצהרותיו והעניק להם את האורכות שהתבקשו, שנועדו על פי בקשותיהם והצהרותיהם באותן בקשות להשלמת הכנת הסיכומים והגשתם לביהמ"ש, בעוד שבפועל הם שקדו על הכנת התביעה החדשה והבקשה עסקינן, יש בה מידה רבה של חוסר תום לב. בהתנהלותם כמפורט לעיל, נהגו הנתבעים ובא כוחם בדרך לא מקובלת כאשר הם מסתירים את הכוונה האמתית שעמדה מאחורי הגשת בקשות הארכה שהוגשו על ידם, שכיום אנחנו יודעים לומר כי הן לא נועדו לצורך הגשת הסיכומים, בניגוד למוצהר בגוף הבקשות, כי אם להגשת התביעה החדשה והבקשה הנוכחית.

23. אין צריך לומר שקיימת חובה לנהוג בדרך מקובלת ובתום לב גם בנקיטת הליכים משפטיים. יסודותיה של חובה זו עוגנו בהוראות סעיפים 39 ו- 61(ב) לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973 ונפסק שהיא חלה על כל תחומי המשפט לרבות על השדה הדיוני, ומחובה זו נגזר גם האיסור על עשיית שימוש לרעה בהליכי משפט [ראו, לדוגמא, ע"א 8553/19 אלכסנדר אורן בע"מ נ' יהודית כהן (17.11.2020), פסקאות 31-30; ע"א 6992/15 העמותה האזורית לקידום הילד והנוער (ע.ר.) (בפירוק) נ' מועצה מקומית כפר מנדא (27.09.2017), פסקה 10; ע"א 3496/15 הורמוז בבלפור נ' גבעת מרום בע"מ (17.01.2017), פסקה 9; רע"א 5288/07 דוד נפטי עזבון בנימין ושולמית נפטי ז"ל נ' באר טוביה מושב עובדים להתיישבות שיתופית (25.06.2007), פסקה 10; וכן יששכר רוזן-צבי, ההליך האזרחי (התשע"ה-2015), בעמ' 248-233].

24. כיום, החובה המוטלת על בעלי הדין כמו גם על באי כוחם לנהוג בתום לב ובהגינות דיונית ולהימנע משימוש לרעה בהליכי משפט בתחום סדרי הדין האזרחיים מעוגנת מפורשות בהוראות חלק א' לתקנות סדר הדין האזרחי (ראו, בין השאר, תקנות 3(ב) ו-4 לתקנות סדר הדין האזרחי).

25. אחת התוצאות של התנהלות דיונית לא ראויה מצדו של בעל דין, הנה "בסירוב להיענות לבקשה או לאפשר פעולה דיונית מסוימת" [בע"מ 7784/12 פלונית נ' פלוני (28.07.2013), פסקה 7 לחוות דעתה של כב' השופטת ד' ברק-ארז. ראו גם: רוזן-צבי, בעמ' 246].

26. על כן, לאור התנהלותם הדיונית חסרת תום הלב של הנתבעים ובא כוחם, שהלכה למעשה הוליכו שולל את בית המשפט, החלטתי לדחות בקשתם בשל חוסר תום הלב הדיוני מצדם.

בחירה במסלול דיוני לא נכון

27. תחילה יש להדגיש כי ההסכמות שאליהן הגיעו הצדדים במסגרת הדיון שהתקיים ביום 19/05/2022 הן ברובן הסכמות מהותיות לסיום הסכסוך, שאינן דיוניות. רק קביעת הסכום שעל התובעת לשלמו לנתבעים נמסר להכרעת בית המשפט על דרך הפשרה.

28. להסכמות כבר ניתן תוקף של החלטה עוד באותו יום, והלכה למעשה מאחר שכאמור לעיל מדובר בהסכמות מהותיות, הרי שההחלטה המאשרת אותן היא למעשה פסק דין חלקי. כבר נפסק כי "משניתנה גושפנקא שיפוטית להסכמת הצדדים בדבר הדרך ליישוב הסכסוך, שוב אין מקום לאפשר להם להחזיר את הגלגל אחורנית ולפתוח מחדש את חזית המריבה, שאם לא כן, יהיה בכוחו של פסק הדין למלא את התכלית שלה נועד, קרי – יישובם הסופי של סכסוכים" [ע"א 601/88 עיזבון המנוח מיכאל רודה ז"ל נ' ורדה שרייבר, פד"י מז(2) 441 (1993), בעמ' 450 ג' – ד'].

29. כידוע, "פסק דין שבהסכמה, ממוזגות בו שתי תכונות, של הסכם ושל פסק דין. לפיכך ניתן פסק הדין לביטול מחמת כל פגם העשוי לבטל הסכם" [חיבורו של ד"ר יואל זוסמן, סדרי הדין האזרחי (1995), בעמ' 549].

30. קיימת הבחנה בין הפן ה"הסכמי" לפן ה"שיפוטי" של פסק דין שכזה, ולהבחנה זו יש חשיבות לעניין בחירת המסלול הדיוני המתאים לביטול ההחלטה שאישרה הסכמת הצדדים והעניקה לה תוקף של החלטת בית משפט. "כאשר צד להסכם מבקש לבטל את פסק־הדין מחמת פגם הקשור להסכם עצמו (כגון: טעות, הטעיה, אי-חוקיות, הפרה או שינוי מהותי בנסיבות), הפן ה"הסכמי" מאפשר לו להגיש תביעה חדשה שעילתה הפגם שנתגלה בהסכם. על־ידי הגשת תביעה כזו, ממילא מתבקש ביטול פסק־הדין... מהיבט הפן ה"שיפוטי" – היינו, האישור שניתן להסכם על־ידי שופט – כאשר צד מבקש לבטל את פסק־הדין מחמת שנפל פגם בהליכי המשפט, לרבות בסדרי הדין, פתוחה בפניו הדרך לנקוט הליכי ערעור רגילים" [רע"פ 7148/98 ארנון עזרא נ' יעל זלזניאק, פד"י נג(3) 337 (1999), פסקה 5. ראו גם: ע"א 1545/08 אברהם מוסקונה ואח' נ' סולל בונה בע"מ (04.03.2010), פסקה 11; רע"א 7988/13 עאהד נשאשיבי נ' טריף פארוקי (29.07.2014), פסקה 2; וכן חיבורו של אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי (2020), בעמ' 878].

31. אלא מאי? צד אשר חפץ בביטול פסק דין שניתן בהסכמה בעילה החוזית, חייב להגיש תובענה חדשה ועצמאית לביטול הסכמות הצדדים ופסק הדין שאישר אותן, ואין באפשרותו לעשות כן באמצעות בקשה המוגשת במסגרת התיק העיקרי שבו ניתן פסק הדין, וכך נקבע בעניין זה ב-ב"ש 215/83 אהרון ספטי נ' פטרישיה מאי ספטי, פד"י לז(2) 181 (1983):

"האם אפשר לבקש את ביטולו של פסק הדין על סמך פגם או הפרה בבקשה, המוגשת בתיק המקורי, שבו ניתן פסק הדין. התשובה שלילית. עוד בפסק הדין ע"א 420/54 [2] נקבע, כי לאחר שבית המשפט נתן תוקף פסק־דין להסכם פשרה, תמה מלאכתו, ואף ביצוע הפשרה (אם אין לבצעה בהוצאה לפועל) צריך להיות על־ידי הגשת תביעה חדשה... ביטול הפסק פירושו מחיקתו והעברתו מן העולם, והדבר מצריך הגשת תביעה לאותו בית־משפט, אשר נתן את הפסק. אין הבדל איפוא, מה העילה, לפיה יבקש המבקש את ביטול פסק הדין: בין אם יבקש ביטול עקב פגם בכריתת ההסכם או יבקש לבטל את ההסכם עקב הפרה – עליו להגיש תובענה עצמאית לבית המשפט" (שם, בעמ' 185 א'-ה')

ראו גם: ע"א 9344/04 ד"ר דניאל אנגל נ' עידן מערכות כבלים ישראל בע"מ (10.09.2006), פסקה 15 לפסק דינה של השופטת מ' נאור המנוחה; רע"א 9614/05 רז גל בע"מ נ' בנק לאומי לשיראל בע"מ (16.03.2006), פסקה ה'(3); ע"א 5914/03 אפרים שוחט נ' "כלל" חברה לביטוח (01.05.2005), פסקה 6; וכן ע"א 7398/00 נחמן גולדברג, עו"ד – כונס נכסים נ' ועד הנאמנים לנכסי הווקף המוסלמי בתל-אביב-יפו, פד"י נז(6) 730 (2003), שבו חזר בית המשפט העליון והבהיר כי "הגשת תביעה היא הדרך היחידה לביטול פסק־דין המאשר הסדר פשרה" (שם, פסקה 25).

32. מאחר שבבקשתם הנוכחית של הנתבעים הם מבקשים לבטל את כלל ההסכמות שאליהן הגיעו הצדדים, לרבות ואף בעיקר את ההסכמות המהותיות, אני סבור כי נוכח ההלכה הפסוקה הנזכרת לעיל, עליהם להגיש תביעה עצמאית לשם כך.

33. על כן, גם מטעם זה דין הבקשה להידחות.

אי הוכחת עילה לביטול ההסכמות

34. לפנים מן הדרוש, אעיר בקצרה שעל פני הדברים בחינה לכאורית של הבקשה מובילה למסקנה שהנתבעים אינם מבססים עילה לפי דיני החוזים לביטול ההסכמות שאליהן הגיעו הצדדים, וטענתם לעניין הפער שבין שווי השוק של הנכס (שלא הוכח מלבד טענתם הסתמית) לבין המתחם שנקבע בהסכמות, אינו מבסס לכאורה עילה לביטול ההסכמות, שכן לכאורה המדובר הוא בטעות בכדאיות העסקה שבתור כזו אינה מסוג הטעויות המקנה זכות לביטול חוזה כקבוע בסעיף 14(ד) לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973.

35. אך גם בעניין זה ברצוני לומר דבר מה: התיאור בבקשה על אודות מצב הלחץ בו היו שרויים כביכול הנתבעים במהלך הדיון, רחוק מלשקף את המצב לאשורו. הנתבעים ובא כוחם ידעו לסרב לחלק מההצעות שעלו במהלך הדיון ולעמוד על שלהם. הם גם ידעו לנקוב בסכום שהיו מוכנים לקבלו והנמצא בתוך המתחם שנקבע.

36. עוד שכחו הנתבעים שבקביעת המתחם שעליו הסכימו הצדדים נלקח בחשבון, בין השאר, מצב הנכס והליקויים בו כנטען על ידי התובעת, אשר עומדים ביסוד התביעה השנייה שהגישה התובעת, שעל פי חוות דעת המהנדסת גלינה גורי מיום 11/01/2018, שהוגשה מטעם התובעת, עלות תיקונם נאמדת בסך של- 672,516 ₪ (נכון למועד חווה"ד).

37. בעניין זה יש להזכיר כי הנתבעים לא סתרו את האמור בחוות דעתה של המהנדסת גורי משלא הגישו חוות דעת נגדית מטעמם בעניין הליקויים ומשלא ביקשו לחקור את המומחית מטעם התובעת. "כידוע, ויתור על חקירה נגדית של עד מומחה מטעם הצד היריב משמעו, בדרך כלל, כי אין בעל הדין חולק על תוכן חוות הדעת שהוגשה כראיה לבית המשפט (...). בכל מקרה, היעדר חקירה נגדית פועל לטובת מהימנות העד, לרבות העד המומחה, שלא נחקר באופן זה" [ע"א 8291/16 קופת חולים לאומית נ' פלוני (17.10.2018), פסקה 7. ראו גם: ע"א 8147/13 גרנות ונצ'ורס בע"מ נ' ארנון גיצלטר (08.11.2015), פסקה 22; ע"א 4445/90 "עמיגור" בע"מ נ' יצחק מאיוסט ואח' (17.4.1994), פסקה 7; ע"א 260/82 שמעון סלומון נ' ששון אמונה, פד"י לח(4), 253, בעמ' 258 א' – ב'; ע"א (מחוזי ת"א) 1286/03 אספן בניה ופיתוח בע"מ נ' אלון ארבן (24.3.2005), פסקה 5(אא); וכן ת"א (מחוזי י-ם) 1950/87 ד"ר אברהם פישר נ' א' טרגר דירות להשכרה ירושלים (1974) בע"מ (28.3.1991), בו ציינה כב' השופטת ד' דורנר (כתוארה אז) ש"ככלל, הימנעות מחקירה נגדית של מומחה מעידה כי בעל הדין שעשה כן סבר כי לא יוכל מבחינה מומחית-מדעית לערער חוות דעתו"].

38. עוד אעיר כי הנטען בעניין מצבה של המנוחה וניצולו כביכול על ידי מנהל התובעת, עו"ד גיל אלימלך, אינן בגדר נסיבות חדשות, שכן טענות ברוח זו הועלו עוד במכתבו של עו"ד עוזר מיום 10/08/2017 (סעיף 13 למכתב).

סוף דבר

39. לאור כל האמור לעיל, אני מורה על דחיית בקשת הנתבעים. אני מחייב את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם הוצאות לטובת אוצר המדינה בגין בקשה זו בסכום כולל של- 5,000 ₪ (בין היתר, נוכח התנהלותם הדיונית חסרת תום הלב).

40. סכום זה ישולם בתוך 30 יום מהיום, שאם לא כן – הוא יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

המזכירות תמציא לצדדים העתק החלטתי זו.

ניתנה היום, כ"ז אב תשפ"ב, 24 אוגוסט 2022, בהעדר הצדדים.