לפניי בקשת הנתבעים 3-4 (להלן: "המבקשים") לביטול פסק דין בהעדר הגנה ולהאריך את המועד להגשת בקשת הביטול עד למועד הגשתה בפועל וכן בקשה לביטול עיקולים בחשבון הבנק של המבקשים.

ביום 29.4.19 הוגשה תביעה ע"ס 200,000 ₪ שעילתה לשון הרע.

המבקשים לא הגישו כתב הגנה.

ביום 20.06.19 ניתן פסק דין בהעדר הגנה כנגד המבקשים בהתבסס על אישור מסירה שעל פיו בוצעה המצאה של כתב התביעה לידי המבקשים ביום 12.5.2019. אישור המסירה החתום על ידי המבקשת 2 הומצא לתיק בית המשפט.

ביום 17.2.20 הוגשה הבקשה לביטול פסק הדין וביום 8.3.20 הוגשה הבקשה לביטול העיקולים על חשבון העו"ש ועל משכורתו של המבקש 1 וכן להשבת הכספים שמומשו.

המבקשים טענו כי מפאת גילם הם לא הבינו כי הוגשה נגדם תביעה אישית וסברו בטעות כי כתב התביעה שהומצא להם נוגע להליך משפטי קודם שהגישו התובעים כנגד הנתבעים 1-2 במסגרת תיק ה"ט 22666-04-10 ובו הגיש המבקש 1 תצהיר תמיכה בטענות הנתבעים 1-2, מבלי שהמבקשים היו צד לבקשה למתן צו למניעת הטרדה מאיימת.

אשר לבקשה להארכת מועד, טענו המבקשים כי סברו בטעות שכתב התביעה שהומצא להם קשור להליך הקודם הנ"ל, שבו כאמור נתן המבקש 1 תצהיר תמיכה, ומיד לאחר שהוטלו עיקולים על חשבונם של המבקשים הם פנו לייעוץ משפטי והגישו את הבקשה לביטול פסק הדין.

בהתייחס לסיכויי ההגנה, טענו המבקשים כי אין עילת תביעה כנגד המבקש 1 מכיוון שחתימת התצהיר הנלווה להליך הקודם חוסה תחת ההגנה הקבועה בהוראת סעיף 13 (5) לחוק איסור לשון הרע המקנה חסינות לכל כתבי בי דין המוחלפים במסגרת הליך משפטי. עוד נטען כי לתובעים אין עילת תביעה כנגד המבקשת 2 אשר כלל לא חתמה על תצהיר.

יצוין כי הבקשה הנ"ל לא נתמכה בתצהיר.

במענה לבקשה לביטול פסק הדין השיבו התובעים (להלן: "המשיבים") כי כתב התביעה הומצא למבקשים כדין והם בחרו במודע ובמתכוון שלא להתגונן בפניו ולהתעלם מקיום ההליך המשפטי באופן בוטה ומזלזל. לשיטתם, אין מדובר בזוג קשישים חסרי ישע, אלא באנשים בגירים, בריאים ופעילים אשר הטרידו את המשיבים, הגישו נגדם תלונת סרק במשטרה ובקשה למתן צו למניעת הטרדה מאיימת, כאשר מעולם לא היה בינם לבין המשיבים כל סכסוך שהוא. עוד נטען כי אין כל יסוד לטענת המבקשים, כי הם אינם שולטים בשפה העברית, שכן הינם אזרחים ותיקים המתגוררים בארץ קרוב ל- 25 שנה.

לטענת המשיבים, המבקשים הגדילו לעשות כאשר התעלמו גם מהאזהרה שנמסרה להם כדין ביום 12.8.19 בעקבות פתיחת תיק ההוצאה לפועל. גם לאחר שעוקל חשבונם של המבקשים הם ישבו בחיבוק ידיים ולא עשו דבר. לפיכך, הגשת הבקשה בחלוף 7 חודשים ממועד מסירת האזהרה נועדה להתחמק מתשלום חוב פסק הדין.

אשר לטענות ההגנה, בניגוד לנטען בבקשה, המבקשים לא רק תמכו בתצהיר את בקשת הנתבעים 1-2 כנגד המשיבים, אלא הם בעצמם הגישו בקשה למניעת הטרדה מאיימת כנגד המשיבים וכן הגישו יחד עם הנתבעים 1-2 תלונה שקרית במשטרה כנגד המשיבים.

התגובה לבקשה נתמכה בתצהיר של המשיב 1.

במענה לבקשה לביטול העיקול על חשבון הבנק ומשכורת המבקש, טענו המשיבים כי העיקול נרשם כבר ביום 4.9.19, היינו חמישה חודשים לפני הגשת הבקשה לביטול פסק הדין. לא זאת אף זאת, כספים בסך 9,000 ₪ עוקלו מחשבונם של המבקשים על פי החלטת ראש ההוצל"פ מיום 9.9.19 והם מומשו והועברו למשיבים כבר ביום 22.10.19. לשיטת המשיבים, עיתוי הגשת הבקשה לביטול העיקולים, חודשים רבים לאחר העיקול שבמהלכם לא עשו המבקשים דבר, ממחיש את הזלזול וההתעלמות הבוטים אשר הפגינו המבקשים כלפי ההליך המשפטי, ומטעם זה בלבד יש להורות על דחיית הבקשה.

דיון והכרעה

לאחר עיון בכתובים ושקילת טענות הצדדים, נחה דעתי כי דין הבקשה להתקבל.

טרם אדון בבקשה לביטול פסק הדין, יש להידרש לבקשה להארכת מועד.

בהתאם להוראות תקנה 201 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984, כאשר מבקשים לבטל החלטה או פסק דין אשר ניתן על פי צד אחד או בהעדר הגנה, על מבקש הביטול להגיש את הבקשה בתוך 30 ימים מיום שהומצאה לו ההחלטה.

מכאן שהמועד להגשת בקשה לביטול פסק דין שניתן בהעדר הגנה הוא מועד הקבוע בחיקוק ולשם הארכת המועד להגשת בקשה זו נדרשים "טעמים מיוחדים", כלשון תקנה 528 סיפא : "נקבע המועד או הזמן בחיקוק, רשאי הוא להאריכם מטעמים מיוחדים שיירשמו".

בנוגע לשיקולים שיש להביאם בחשבון בעת דיון בבקשה להארכת מועד נקבע בבע"מ 8793/13 פלונית נ' פלונית (3/2/14) נקבע כי בבוחנו בקשה כזו, נדרש בית המשפט, בין השאר, לייחס משקל מתאים לאופי העניין העומד לדיון, לאינטרס של הצד שכנגד בסופיות הדיון, וכן לחשיבות הזכויות הנידונות ולמידת הפגיעה בהן (ראו גם: בר"ם 6094/13 מדהנה נ' המשרד לקליטת עליה (10/12/2013)).

בנוסף, הדין הולך אחר המהות, ומשכך יש לבחון האם מתקיימים טעמים אחרים המצדיקים דחיית הבקשה או קבלתה, על רקע נסיבותיו של המקרה הנדון. כן יש לבחון, בין היתר, את סיכוייו הלכאוריים של ההליך לגביו מוגשת בקשת הארכה וככל שסיכויי ההליך לגופו איתנים, כך מתחזקת ההצדקה מבחינת האינטרס של בעלי הדין ושל הציבור בכללותו להיעתר לבקשה (ראו: בש"א 5636/06 נשר נ' שלומי גפן, תק-על 2006 (3) 3082). מילים אחרות, סיכויי ההגנה הינם שיקול חשוב ומהותי בגיבושו של "טעם מיוחד" להארכת מועד, ואף יכולים במקרים חריגים להוות בעצמם ולבדם טעם מיוחד להארכת מועד [ראו רע"א 31724-10-18 (מחוזי ירושלים) חיה ריבה קליין נ' בנק המזרחי טפחות בע"מ (מיום 20/3/2019)].

לצד עקרונות אלו, קבע בית המשפט העליון כי לאור חשיבותה של זכות הגישה לערכאות, גם במקרים בהם מחדליו של המבקש עולים כדי רשלנות, בית המשפט יעדיף עשיית משפט וצדק על פני השמירה על כללי הפרוצדורה בקפדנות, ובנסיבות כגון דא ניתן למשל להתנות את פתיחת שערי בית המשפט בפני בעל דין שכזה בתשלום בהוצאות (ע"א 32/83 אפל נ' קפח, פ"ד לז (3) 431; רע"א 9572/01 דדון נ' וייסברג, פ"ד נו (6) 918). קביעה זו עולה בקנה אחד עם המגמה המסתמנת בשנים האחרונות בדבר הגמשת המדיניות שנהגה בעבר בסוגיית הארכות המועד, כפי שציין השופט ריבלין ברע"א 9073/01 פרנקו סידי נ' הרשות המוסמכת לפי חוק נכי רדיפות (פורסם במאגרים המשפטיים): "לאחרונה חל ריכוך של ההלכה הנוקשה שנהגה עד כה בסוגיית הארכת המועד מחמת טעות. כך נפסק, כי אין לשלול בכל מקרה בקשה למתן ארכה בשל טעות שבדין, וכי מקום שעוצמת הפגיעה בציפיות בעל הדין האחר היא פחותה, ניתן יהיה להכיר בטעות זו כטעם מיוחד להארכת מועד".

מן הכלל אל הפרט

הבקשה לביטול פסק הדין והארכת מועד לא הוגשה כדין ולא צורף אליה תצהיר בתמיכה לנטען בה.

הבקשה הוגשה ביום 17.2.20, היינו כ- 8 חודשים לאחר מתן פסק הדין בהעדר הגנה.

המבקשים אינן חולקים, כי קיבלו את כתב התביעה לידיהם כדין בתאריך 12.5.19.

המבקשים לא ציינו מועד מדויק בו נודע להם אודות פסק הדין.

בנוסף, המבקשים אינו מתמודדים עם מועד מסירת האזהרה בתיק ההוצל"פ בתאריך 12.8.19 (כעולה מהאישור המצורף לתגובת המשיבים).

כמו כן, הם אינם מתייחסים למועד הטלת העיקולים על חשבון הבנק בתאריך 8.9.19 ומועד תפיסת הכספים בתאריך 22.10.19.

בנסיבות דנן, יש לקבוע כי המבקשים איחרו בהגשת הבקשה לביטול פסק הדין בהעדר הגנה והגישו את הבקשה בחלוף 6 חודשים ממועד מסירת האזהרה, או למצער, בחלוף כ-4 חודשים מהמועד בו עיקלו המשיבים כספים בחשבון הבנק של המבקשים.

חרף האמור, אני סבורה כי יש לבחון את הבקשה להארכת מועד עם מחדלם של המבקשים בהגשת הבקשה באיחור ומשך האיחור במכלול אחד יחד עם הבקשה לביטול פסק הדין, טענות ההגנה ושיקול הדעת של בית המשפט, וזאת בהינתן ההלכה הפסוקה שפורטה בהרחבה לעיל הקובעת, כי יש לבחון הארכת המועד יחד עם מהות, חשיבות וסיכויי ההליך במסגרת מכלול השיקולים של טעם מיוחד הדרוש למתן ארכה.

בנסיבות דנן, סבורה אני כי שקלול כל טענות המבקשים, לרבות גילם המופלג, חוסר הבנתם למהות הליך שלפניי, הטעות שאליה נתפסו עת סברו כי כתבי בי-הדין בתיק דנן קשורים להליך הקודם שהתנהל בין המשיבים לבין הנתבעים 1-2, ביחד עם טענותיהם בנוגע לסיכויי ההליך שקשורות לקיומה של הגנה מכוח סעיף 13 (5) לחוק איסור לשון הרע, מהווים כולם ובמצטבר טעם מיוחד המצדיק היענות לבקשה להארכת מועד להגשת הבקשה לביטול פסק הדין.

כעת נעבור לבחינת הבקשה לביטול פסק הדין.

אין מחלוקת כי כתב התביעה הומצא למבקשים כדין, ובנסיבות אלה ההחלטה בבקשה נתונה לשיקול דעת בית המשפט. כידוע, לצורך החלטה מעין זו יש לשקול שני שיקולים: האחד - סיבת מחדלו של המבקש להתייצב או להתגונן ; והשני - סיכויי ההגנה, כאשר השיקול השני הוא העיקרי.

אשר לשיקול הראשון, מדובר במחדל של המבקשים אשר נבע לטענתם מטעות, שעה שסברו כי כתבי בי-הדין קשורים להליך אחר שהתנהל בין המשיבים לבין הנתבעים 1-2. התרשמותי היא כי מדובר ברשלנות רבתי הניתנת לתיקון באמצעות תשלום הוצאות בכפוף לבחינת טענות ההגנה של המבקשים.

לגבי סיכויי ההצלחה, המבחן הוא מבחן של הגנה אפשרית והנטל המוטל על המבקש הוא לשכנע שלכאורה יש לו הגנה, אם יוכיח אותה, ואין עליו חובה בשלב זה להוכיח טענותיו. בהקשר זה, ביהמ"ש מפעיל את סמכותו תוך מתן משקל רב לזכות הגישה לערכאות ומתוך שאיפה לתת לבעל דין יומו בבימ"ש תוך ריפוי מחדלים דיוניים בהטלת הוצאות.

אני סבורה כי במקרה שלפנינו טענות ההגנה של המבקשים, ובפרט החיסיון תחת כנפי הוראת סעיף 13 (5) לחוק איסור לשון הרע, הן טענות המצריכות בירור ומקומן בהליך העיקרי ולא במסגרת בקשה לביטול פסק דין. מדובר בהגנה אפשרית המצדיקה ליתן למבקשים את יומם בבית המשפט ומצדיקה את ביטול פסק הדין על יסוד שיקול הדעת המוקנה לבית המשפט.

סוף דבר

לאור כל המקובץ לעיל, אחר בחינת מחדליהם של המבקשים מחד באי הגשת כתב הגנה והגשת הבקשה לביטול פס"ד באיחור, כמו גם משך האיחור, ומאידך נוכח טיבן ועוצמתן של טענות ההגנה הראויות לבירור, אני מורה על ביטול פסק הדין שניתן בהעדר הגנה נגד המבקשים. כן אני מחייבת את המבקשים בתשלום הוצאות המשיבים בגין בקשה זו בסך כולל של 8,000 ₪.

הואיל ונתפסו כספים בחשבון הבנק של המבקשים אגב העיקולים שהוטלו בסך של 9,000 ₪, ההוצאות הנ"ל תשולמנה מהכספים שנתפסו כאמור, והיתרה בסך של 1,000 ₪ תושב למבקשים באמצעות בא-כוחם.

נוכח ההחלטה בדבר ביטול פסק הדין, אין מקום להותיר את העיקולים שנועדו לבצע פעולות גביה של פסק הדין. משכך, אני מורה על ביטול העיקול על חשבון הבנק של המבקשים וביטול עיקול משכורתו של המבקש 1.

המבקשים יגישו כתב הגנה תוך 30 יום מהיום.

התיק לעיון ומעקב ביום 01.5.20.

המזכירות תמציא העתק ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, י"ט אדר תש"פ, 15 מרץ 2020, בהעדר הצדדים.