המנהלת המיוחדת לנכסי החייב הגישה בקשה לביטול הענקה של סך 250,000 ₪, אשר הועבר על ידי החייב ביום 22.1.19 למשיבים.

הבקשה כללה גם סעד זמני להשבת הכספים שהועברו למשיבים, על מנת שיישמרו בנאמנות עד להכרעה בדבר הזכאות לכספים.

ביום 14.1.19 פתח החייב בהליך להסדר נושים. בקשת החייב להסדר נושים נכשלה וביום 4.4.19 הגיש החייב בקשה למתן צו כינוס. ביום 14.5.19 ניתן צו לכינוס נכסי החייב.

החייב הוא הבעלים והמנהל היחיד של החברה. ביום 23.1.19 משך החייב כספים ששוחררו מחשבון פק"מ של החברה בבנק הפועלים, והעביר סך של 50,000 ₪ למשיבה 1 וסך של 200,000 ₪ למשיב 2.

בנק הפועלים פתח בהליך נגד המשיבים, בטענה כי כספי הפק"מ היו משועבדים לטובת הבנק ומדובר בהברחת כספים משועבדים.

לעמדת המנהלת המיוחדת מדובר בהענקה בטלה לפי סעיף 96 לפקודה ועל כן ביקשה כאמור להורות על השבת הכספים שהתקבלו אצל המשיבים.

המשיבה 1 לא הגישה תגובה. ככל הנראה, בינתיים התקבל הסדר פשרה בין המשיבה 1 לבנק הפועלים לפיו הושב הסך של 50,000 ₪ לבנק.

המשיב 2 מתנגד לבקשה. לעמדתו, הכספים שהועברו היו כספי החברה ועל כן אין למנהלת המיוחדת לנכסי החייב מעמד בקשר אליהם. לטענת המשיב 2, החברה לא היתה חדלת פירעון והוא היה זכאי לקזז מהכספים שהועברו לידיו סך של 170,000 ₪, שהוא העביר כהלוואה לחברה באמצעות בעלי החברה (החייב) ועוד סך של 30,000 ₪ קיזוז של חלק מחוב החברה כלפיו כעובד. לעמדת המשיב 2, החברה היתה ברת פירעון ולא היה כל פסול בהעברת הכספים של החברה לידיו.

מכל מקום, המשיב 2 כופר בסמכותה של המנהלת המיוחדת לפעול להשבת הכספים ולעמדתו סעיף 96 לפקודה בדבר ביטול הענקה מכספי החייב אינו רלבנטי.

המנהלת המיוחדת מסבירה בתשובתה לתגובת המשיב 2, כי מדובר בחברת יחיד ועל כן היא מהווה חלק מנכסי החייב ובעלת התפקיד בהליך פשיטת הרגל של החייב מוסמכת לעמדתה לנקוט בפעולות גם בעניין החברה שהוא הבעלים והמנהל היחיד שלה.

בנק הפועלים הודיע, כי הוא מצטרף לבקשה לחיוב המשיב 2 להשיב הכספים, תוך שהוא עומד על טענתו כי יש להעביר הכספים בחזרה לבנק בהיותו נושה מובטח על הכספים בחשבון הפק"מ של החברה.

בחינת מהלך הדברים מעלה, כי קיים סיכוי גבוה לכך שתוצאת בירור הדברים תכלול חיוב המשיב 2 להשיב את מלוא הכספים שהועברו אליו על ידי החייב ובמקביל תהיה שמורה לו הזכות להגיש תביעות חוב, בין בגין חוב נטען מצד החייב ובין בגין חוב נטען מצד החברה. מעמדן של תביעות החוב צריך יהיה להיבחן על ידי בעל התפקיד הרלבנטי.

טענת המשיב 2 מבוססת על זכות הקיזוז, אולם זכות זו יכולה לעמוד, ככל שהיא קיימת למשיב 2 כנושה, רק אם הכספים הועברו לו כדין. על פני הדברים נראה, כי החייב הבריח את הכספים, כאשר אין מחלוקת כי באותה עת כבר היה חדל פירעון בעצמו וכאשר עולה כי בשלב זה גם החברה כבר מצויה בחדלות פירעון. מכאן, שבכל דרך אפשרית שבה ניתן יהיה לבחון את מהלך הדברים, רבים הסיכויים לכך שייקבע כי העברת הכספים על ידי החייב היתה שלא כדין ולפיכך בטלה, כך שממילא טענת הקיזוז המועלית על ידי המשיב 2 לא תעמוד כלל על הפרק, והמשיב 2 יצטרך להשיב את הכספים שהועברו לו על ידי החייב כאמור.

כל זאת, עוד לפני שנדונה זכותו של בנק הפועלים בכספים נוכח טענתו לשעבוד על כספי הפק"מ בחשבון החברה.

לשם בירור המחלוקות לגופן, יהיה מקום כי ראשית תמונה המנהלת המיוחדת כנאמנת על נכסי החייב. בנוסף, יהיה מקום לפתוח בהליכי פירוק החברה ובית המשפט שידון בהליך ימנה לחברה בעל תפקיד, שיוכל לייצג, בין היתר, גם את אינטרס נושי החברה.

בשלב זה, ועד אשר תבשיל העת למתן הכרעה בסוגיית תוקף העברת הכספים ובשאלה בדבר הגורם הזכאי לקבלתם, ראוי יהיה להבטיח את הכספים השנויים במחלוקת.

בכל הנוגע לכספים שהועברו למשיבה 1, וזו ככל הנראה השיבה אותם לבנק הפועלים, נראה כי מעמדו של בנק הפועלים מאפשר הותרת הכספים בידיו בנאמנות עד אשר תוכרע זכותו בהם.

בכל הנוגע לכספים שהועברו למשיב 2, הרי שראוי כי אלו יופקדו בנאמנות בקופת הכינוס, כפי הצעת המנהלת המיוחדת בבקשתה. לחלופין, יהיה בידי המשיב 2 להציג בטוחה ממשית וברת מימוש להעברת הכספים.

הצדדים יודיעו עמדתם ביחס למתווה שהוצג כאמור וזאת עד ליום 31.10.19.

ניתנה היום, י"א תשרי תש"פ, 10 אוקטובר 2019, בהעדר הצדדים.