לאחר שבחנתי את טענות הצדדים מצאתי להתיר את הבקשה להארכת מועד לדרישה למתן פרטים נוספים, ולחייב את העירייה להשיב על הדרישה בכל הנוגע לחיוב בעל הנכס המוכר כ"כפר הנופש הצרפתי", ונכסים דומים הגובלים בדרך בן עמר ובמיקומים בגינן הוצאה דרישת החיוב, נשוא העתירה.

אמנם המבקשת חרגה מסד הזמנים הקבוע בתקנות בתי המשפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), ביחס לבקשה למתן פרטים נוספים. זו הוגשה (יחד עם בקשה להארכת מועד) כחצי שנה לאחר הגשת כתב תשובה. אולם מצאתי כי חריגה דיונית זו יכולה להרפא באמצעות פסיקת הוצאות.

מצאתי להתיר את הבקשה, נוכח העובדה שטענה לחיוב בררני הועלתה עוד בכתב העתירה (סעיף יא לעתירה), וטענה זו לא מצאה מענה מספק בכתב התשובה, למעט התייחסות כללית לטענה ולפסיקה שציטטה העותרת. דומה כי הפרטים המבוקשים עשויים להיות רלוונטיים לבירור טענה זו.

נראה כי מענה מספק לא נמצא גם בתשובות העירייה לפניות העותרת מיום 20.1.2020 ומיום 31.5.2020. העירייה ציינה בכלליות כי היא מחייבת את כל בעלי הנכסים בתשלום היטלי פיתוח, מקום בו התגבש חיוב כזה, וזאת ללא פירוט וללא אסמכתאות.

בתגובת העירייה לבקשה זו ציינה העירייה כי בעל הנכס "כפר הנופש הצרפתי" שילם היטלי פיתוח וסלילה בשנת 2005, אולם לא ברור האם מדובר באותו מקור חיוב כמו החיוב בהליך שלפניי, ותמוה פער הזמנים שבחיוב הנטען, שעה שהעירייה ציינה כי חייבה את כל החייבים בתשלום בשנת 2018 (ר' מכתב העירייה מיום 20.1.2019, נספח ב' לבקשה זו).

בנוסף, לא ברור מדוע בדיקה ברישומי העירייה מטילה עליה נטל כבד של איסוף ומיון מסמכים, בעוד שבדיקה דומה נעשתה לגבי שנת 2005, אגב תגובה לבקשה זו ובאופן וולנטרי על ידי העירייה, כחלק ממענה לטענות העותרת.

אשר על כן, אני מורה לעירייה להשיב על דרישת הפרטים הנוספים ששלחה אליה העותרת ביום 31.5.2020 כמפורט בסעיפים ב-ז לדרישה.

תשובת העירייה תוגש תוך 14 יום ולאחר מכן יינתנו הוראות נוספות בנוגע להגשת סיכומים.

נוכח האיחור בהגשת הבקשה כאמור, אני מחייבת את העותרת לשלם לעירייה הוצאות ושכ"ט בסך כולל של 2,000 ₪.

ניתנה היום, ב' אב תש"פ, 23 יולי 2020, בהעדר הצדדים.