ערעור על פסק דינו של בית המשפט השלום בחיפה (כב' הרשם הבכיר בנימין בן סימון) מיום 8/4/22 בתא"מ 15766-06-19.

ב"כ הצדדים נתנו הסכמתם למתן פסק דין על דרך הפשרה בהתאם לסעיף 79א' לחוק בתי המשפט (נוסח משולב) התשמ"ד 1984.

1. המערערת, עורכת דין במקצועה, שכרה את שירותיו של המשיב, שאף הוא עורך דין, על מנת שייצגה במסגרת ניהול הליכים משפטיים כנגד לקוח שייצגה המערערת, אשר לא שילם לה את שכר הטרחה בגין ייצוגו על ידה.

2. המערערת ניהלה שלוש תביעות מאוחדות כנגד הלקוח על סך כולל של 145,949 ₪: שני תיקים על סך 50,000 ₪ כ"א - שטרות שהוגשו להוצל"פ, ושהוגשה התנגדות לביצועם, ותביעה נוספת על סך כ-46,000 ₪ שהוגשה בהליך של סדר דין מקוצר.

3. בין המערערת למשיב לא נחתם הסכם שכר טרחה מסודר, ברם הועברו הודעות ווטסאפ: המשיב כתב למערערת:

"הי ליאורה עשיתי לפי תעריף מינימלי כאילו מדובר בתביעה אחת על סך 145,949 שח יצא 12,270 פלוס מע"מ פחות שליש 8000 פלוס מע"מ ושכ"ט שייפסק שייך לך עד סכום זה והיתר לי, אופציה נוספת לבחירתך 5000 בתוספת מע"מ ושכ"ט שייפסק שייך לי".

המערערת השיבה: "נלך על האופציה של 5000".

4. ביום 2/1/18 ניתן פסק דין בבית המשפט השלום בקריות, במסגרתו התקבלו במלואן שלוש התובענות המאוחדות של המערערת לקבלת תשלום שכר טרחה, ובית המשפט חייב את הלקוח לשלם את הסכומים שנתבעו בסך כולל של 145,949 ₪. כן נפסק שהלקוח יישא בשכ"ט עו"ד בסך 6,500 ₪ בגין ניהול ההליך.

5. לאחר מכן כתב המשיב למערערת הודעת ווטסאפ כדלקמן:

"תוכלי להעביר לי את יתרת שכהט שנפסק בבימש והוצלפ תודה".

והמערערת השיבה בווטסאפ: "הי שי, אטפל בזה".

6. ביום 23/4/18 כתב המשיב למערערת הודעת ווטסאפ כדלקמן:

"הי, יתרת שכ"ט בתיק מרסלו: 6500 בית משפט, 5828 שכט הוצלפ תיק חיפה, 5877 שכט הוצלפ תיק קריות סה"כ 18205".

המערערת השיבה:

"הי שי אני יותר מהמומה. מה שסוכם ביננו זה 5000 והוצאות שייפסקו בפסה"ד. להזכירך אתה הצעת 2 אפשרויות. 10000 גלובאלי או 5000 והוצ שייפסק בפסה"ד. בהתחשב בעובדה שאני זו שפתחה את תיק ההוצל"פ ביצעה את כל הפעולות וכתבה את כל כתבי הטענות באמת שלא מצליחה להבין. אעביר לך בשבוע הבא את הסכום שנפסק בפסה"ד כהוצאות משפט לאחר שכבר העברתי 5000".

המשיב טען כי העמיד את דרישתו לתשלום מצד המערערת על סך של 18,025 ₪, ולא מעבר לכך, מאחר שבאותו שלב לא ידע כי נפסק שכר טרחה ב' בלשכת ההוצאה לפועל.

7. המערערת שילמה למשיב סך של 6,000 ₪, בנוסף לסך של 5,000 ששילמה לו, ובסה"כ 11,000 ₪, וסירבה לשלם את יתרת הסכום שדרש ממנה.

8. בית המשפט קמא קבע כי לשון ההסכמות של הצדדים לעניין תשלום שכר הטרחה למשיב, כפי שבאה לידי ביטוי בהודעות הווטסאפ, הינה עמומה ולא ברורה. נקבע כי בחינת אומד דעת הצדדים ונסיבות ההתקשרות מלמדת כי קיימים שיקולים התומכים בעמדת המשיב, וקיימים שיקולים התומכים בעמדת המערערת (ראה פירוט בפסק הדין).

נדחתה טענת המערערת לפיה המשיב אינו זכאי לקבל שכר טרחה באשר לתיקי ההוצאה לפועל, ונדחתה הטענה שיש להפריד בין תיקים אלה לתיק שהתנהל בבית המשפט, שכן נקבע כי תיקי ההוצאה לפועל הפכו לתיקי בית המשפט, ואין נפקות לכך שמקור שניים מהתיקים שאוחדו היה בהוצאה לפועל. עוד נקבע כי המערערת פתחה בעצמה תיק הוצל"פ אחד מתוך שניים שנפתחו, רשמה בקשות והעבירה לחתימתו של המשיב.

בסופו של דבר נקבע כי שכר הטרחה בתיקי ההוצאה לפועל צריך להתחלק בין המערערת לבין המשיב. נקבע כי למשיב מגיע חלק בשכר הטרחה של תיקי ההוצאה לפועל מכיוון שמונה ע"י המערערת כמייצג בתיקים אלה. מנגד, נקבע כי המערערת פעלה בתיקים אלה גם כעורכת דין ולפיכך יש לזקוף לזכותה את שכר טרחה ב', כך שלמשיב ייפסק שכר טרחה א' ולמערערת ייפסק שכר טרחה ב'. בהתאם לפסק הדין נותר למערערת לשלם למשיב סך של 12,555 ₪.

9. בערעור שהוגש טוענת המערערת כי כוונת הצדדים הייתה שייצוגה ע"י המשיב תהיה בתיק שהתנהל בבית המשפט בלבד, ללא כוונה לתשלום שכר טרחה בנוגע לתיקי ההוצאה לפועל.

המערערת ביצעה את כלל הפעולות המשפטיות בתיקי ההוצאה לפועל, לרבות פתיחת תיקי ההוצל"פ, תשלום האגרה, עריכת כתבי הטענות, ביצוע פעולות הגבייה, החל ממסירת האזהרות ועד לגביית החובות, ומכאן שאין המשיב זכאי לקבלת שכ"ט כלשהו בגין תיקי ההוצל"פ, שכן מעורבותו בתיקים אלה הסתכמה בציון שמו כמייצג באחד משני תיקי ההוצל"פ. למעשה לאחר מתן פסק הדין בבית המשפט בקריות, נותק הקשר בין המערערת לבין המשיב, והוא חודש רק לאחר שהמערערת הצליחה לגבות בעצמה את הכספים, אז "התעורר" המשיב ודרש לקבל שכ"ט שאינו מגיע לו.

עוד נטען כי שגה בית המשפט קמא כשלא קבע שהמשיב פעל בניגוד לחובתו בנוגע לעריכת הסכם בכתב, ושגה משלא קבע כי עמימות ההסכמות צריכה להיזקף לחובתו של המשיב.

המשיב טוען, מנגד, כי אין מקום להתערב בפסק הדין שניתן, שכן בהתאם לנוהג קודם בין הצדדים הוסכם כי גם שכ"ט בהוצל"פ ישולם לו, בנוסף נטען כי לא היה כל צורך בהליכי גביה לאחר מתן פסק הדין, שכן הכספים היו מופקדית בחשבון נאמנות של המערערת. כן הפנה המשיב להודעת ההווצאפ של המערערת, שלא חלקה על זכותו לקבל את שכ"ט גם בהוצל"פ, ובנוסף מפנה לעובדה ששכ"ט שנפסק בבית המשפט היה מצומצם, שכן ביהמ"ש לקח בחשבון רק את התביעה בסדר דין מקוצר ולא את 2 התיקים שמקורם היה בהגשת השטרות לתיק ההוצל"פ, כך שמגיע לו שכ"ט גם בגין תיקים אלו (שכ"ט שנפסק בהוצל"פ).

10. הכרעה:

לאחר שעיינתי בתיק בית המשפט קמא ושקלתי טענות הצדדים, אני מעמידה את פסק הדין של בית המשפט קמא על סך 7,500 ₪ תחת 12,555 ₪ שנפסק.

מעבר לכך אין צו להוצאות, גם לא בהליך זה, וכל צד יישא בהוצאותיו.

העירבון שהופקד יושב למערערת באמצעות בא כוחה.

ניתן היום, כ"ח תמוז תשפ"ב, 27 יולי 2022, בהעדר הצדדים.