ת"א 20069-06-19 ילוב ואח' נ' בן בסט ואח'

בפני כב' השופט רונן אילן

העתק החלטת בית משפט מיום 24 ינואר 2021

לפני בקשה לחיוב התובעים בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות הנתבעים, לפי תקנה 157 בתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018. ממילא שעל הבקשה חלה גם תקנה 50 (4) בתקנות סד"א החדשות, ושלפיה ניתן להכריע בבקשה על יסוד הבקשה והתגובה לבדם.ככלל, בהתאם לפסיקה עוד מתקופת התקנות הקודמות, תכליתה העיקרי של התקנה היא הבטחת תשלום הוצאותיו של הנתבע, כאשר בית המשפט סבור כי סיכויי ההליך קלושים. לפיכך, לצד הבחינה הראשונית באשר ליכולתו של התובע לשלם הוצאות ככל שיפסקו לחובתו, יבחנו מכלול נסיבות התביעה שהוגשה (סיכויי ההליך, מורכבותו, זהות בעלי הדין ואף מידת תום הלב בנקיטתו). ומעל הכל, בתשומת לב לכך שהגישה לביה"מ איננה מיועדת רק לבעלי אמצעים.
מטיעוני הצדדים מתברר שהתובעים הינם בעלי הזכויות בבניין אשר ברחוב תובל 20 ברמת גן, ואשר ע"פ ההסכם מיום 10.4.85 אמורים להעביר לנתבעים 51.5% מהבעלות בבניין. משמע, כשתושלם העברת הזכויות, יוותרו התובעים בעלים של 48.5% מהזכויות בבניין. די בכך כדי להפריך את הטענה להיעדר נכסים או לחשש סביר לקושי להיפרע על הוצאות הנתבעים אם תידחה התביעה.
הנתבעים מפנים לתצהיר שהגישו התובעים בתמיכה לבקשה לעיכוב ביצוע ההחלטה מיום 16.3.20, אלא שדי לעיין בתצהיר כדי להיווכח שהטענה הייתה לקשיי נזילות ולא להיעדר נכסים. כך בפרט לאחר שנמצא שעיכוב ביצוע לא ניתן, התשלומים שולמו ואף ערובה להוצאות הערעור הופקדה. אין לפיכך יסוד לאותו חשש לקושי להיפרע ושעליו מתבססת הבקשה.
היסוד השני הנדרש לביסוס הבקשה הינו סיכויי התביעה ומכלול נסיבות הגשתה. דומה שיש קושי לחזות את סיכויי התביעה בשלב זה, כאשר עומדות לבירור טענות על אירועים שהתרחשו לפני שנים רבות, אך בכל זאת יש לציין שממילא עומדת לבירור תביעה שכנגד שהוגשה, שאף היא תחייב השקעת משאבים, כדי לתמוך בטענה שאין להציב מחסום בפני התובעים.
נוכח זאת, אני דוחה את הבקשה. לא מצאתי מקום לחיוב בהוצאות בגין בירור בקשה זו.