לפני:

כב' השופטת שרה שדיאור

החלטה

לפני בית הדין בקשת התובע לביטול מחיקת התביעה ולעיון מחדש בהחלטה.

1. הנתבעים לא הגישו תגובה לבקשה, הגם שניתנה להם הזדמנות להגיש תגובה.
2. התובע טען כי לא הגיש תצהיר עדות ראשית במועד שנקבע בשל נסיבות חריגות הכוללות עזיבה של עו"ד בכיר את משרדו של ב"כ התובע, מחלת קורונה של שני עורכי דין ממשרד ב"כ התובע בתחילת חודש 12/22 והעדרותם מהמשרד במשך שבוע ועובדים נוספים מצוות המתמחים והמזכירות חלו בשפעת ונעדרו אף הם. לבקשה צורף אישור בדיקת קורונה מוסדית של עו"ד ארזי. בנסיבות אלה טען התובע כי נוצר עומס חריג במשרד ב"כ התובע שבעקבותיו החלטות בית הדין נפלו בין הכסאות ולא טופלו, והדבר לא נבע מזלזול בבית הדין או בנתבעים. התובע טען כי התביעה נמחקה בשלב מתקדם, לאחר שהתקיים דיון מקדמו והוגשו כתבי טענות בתיק.
3. התובע הפנה לפסיקה של בתי המשפט לפיה ישנה סמכות למחוק הליכים מחמת חוסר מעש, אולם יש לעשות שימוש בכלי דיוני זה שימוש זהיר, כדי להמנע מפגיעה קשה בזכות הגישה לבית המשפט.
4. התובע טען כי בהתאם למועדים שנקבעו בישיבת יום 6.10.22 היה על הצדדים להגיש תצהיר גילוי מסמכים בתוך 21 ימים, היינו עד ליום 4.11.22 (כולל פגרת סוכות 8 ימים) ולגיש תצהיר עדות ראשית מטעם התובע תוך 35 ימים מהגשת תצהיר גילוי מסמכים. הנתבעים הגישו תצהיר גילוי מסמכים בתאריך 14.11.22 ומשכך היה על התובע להגיש תצהיר עדות ראשית עד ליום 19.12.22, יום מתן פסק הדין. משכך טען כי ההתראה בדבר מחיקת התביעה, שניתנה בהחלטת בית הדין ביום 27.11.22 ניתנה בטרם הגיע המועד להגשת תצהיר עדות ראשית מטעמו. על כן טען התובע כי לא קמה עילה למחיקת התביעה, בהתחשב במכלול הנסיבות ומבלי ליתן התראה כדין.
5. התובע הפנה לתקנה 45 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018 ולתקנה 156 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 וטען כי משלא ניתנה התראה כדין על מחיקת ההליך, יש לבטל את פסק הדין.
6. התובע טען כי באיזון האינטרסים של שני הצדדים, ומידת הפגיעה של כל צד, הותרת המחיקה בלתי סבירה ובלתי מאוזנת.
7. לאחר עיון בבקשה ובהליך דין הבקשה להידחות.
8. בניגוד לכותרת הבקשה, לא מדובר בבקשה "לביטול מחיקת התביעה ולעיון מחדש בהחלטה". אלא בבקשה לביטול פסק דין שניתן מחמת חוסר מעש מטעם התובע.
9. בבר"ע 27995-01-16 מיטל ז'נו הראלי נ' יצחק איתן התקבלה בקשת רשות ערעור על החלטת בית הדין האזורי לעבודה שבו נדחתה בקשה לביטול פסק דין שניתן עקב חוסר מעש מצד התובעת. נקבע כי לבית הדין סמכות לדון בבקשות לביטול החלטות שניתנו במעמד צד אחד גם מחמת חוסר מעש. הסמכות לכך קמה מכוח אימוצה של תקנה 201 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, המקימה סמכות כללית לדון בביטול החלטה שניתנה על פי צד אחד, וכי מחיקה מחוסר מעש זו החלטה שניתנה על פי צד אחד.
10. עוד נקבע כי:

"הגם שמבחינה מילולית תקנה 50 לתקנות בית הדין חלה לכאורה רק במקרה בו ניתנה החלטה במעמד צד אחד בשל העדר התייצבות, אין משמע הדבר כי לבית הדין אין סמכות לדון בבקשות לביטול החלטות שניתנו במעמד צד אחד גם במקרים אחרים, לרבות, מחמת חוסר מעש. הסמכות לכך קמה מכוח אימוצה של תקנה 201 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 (להלן – תקסד"א) המקימה סמכות כללית לדון בביטול החלטה שניתנה "על פי צד אחד".

אשר למחיקה מחוסר מעש – ברי כי זו החלטה שניתנה על פי צד אחד. ואכן במספר מקרים נקבע כי רשאי צד, מכוח תקנה 201 לתקסד"א, להגיש בקשה לביטול החלטה בדבר מחיקה מחוסר מעש (ראו: סיפת סעיף 6 להחלטת השופט מני מזוז בתיק: רע"א 8566/14-ה' אבי גרבלי נ' עיריית אשדוד, (5.5.2015); החלטת רשמת בית המשפט העליון, ליאת בנמלך, בתיק: ע"א 1238/12 עו"ד יעקב כהן נ' ילין אבשלום,(13.1.2013). כן השוו החלטתה של השופטת מרים נאור, כתוארה אז, בדבר השימוש בתקנה 201 לתקסד"א כדרך הדיונית הראויה לתקיפת החלטת רשם על מחיקת ערעור בשל אי הפקדת ערבון).

1. בבר"ע (ארצי) 17182-04-16 פרץ דן נ' ביטחון אזרחי ש.ק. בע"מ נקבע כי: "בבוא בית הדין לבחון את שאלת ביטולה של החלטה שניתנה במעמד צד אחד על בית הדין לבחון ראשית, האם יש לבטל את ההחלטה מחמת הצדק, קרי מחמת שנפל פגם בהחלטה; ואם לא נפל פגם – לבחון האם יש לבטל ההחלטה מחמת שיקולי הדעת, קרי סיבת מחדלו וסיכוייו בהליך".
2. נוכח החשיבות, תצוין השתלשלות ההליך במלואה.
3. התביעה הוגשה ביום 6.8.19.
4. ב"כ הנתבעים 1-2 בקש ארכה להגשת כתב הגנה עקב עומס רב וימי העבודה המעטים עקב חגי תשרי. התובע הסכים לאורכה חלקית בלבד ולאחר שניתנה אורכה, הנתבעים 1-2 הגישו כתב ההגנה הוגש ביום 4.11.19.
5. בתאריך 8.12.19 התקבלה בקשת הנתבע 2 לחייב את התובע בערובה. נקבע כי התובע יפקיד ערובה בסך 2,500 ₪ עד ליום 6.1.20. עוד נקבע כי לא תינתן אורכה, וככל שלא תופקד הערובה במועד, תימחק התביעה לאלתר וללא התראה נוספת.
6. ב"כ התובע צפה בהחלטת בית הדין בימים 8.12.19 ו-10.12.19.
7. בתאריך 8.1.20, לאחר שהתובע לא הפקיד את הערובה במועד שנקבע, ולא הגיש כל בקשה, ניתן פסק דין ובו נמחקה התביעה ובוטלו ישיבת פישור וישיבת קדם משפט שנקבעו בהליך. לא הושתו הוצאות, אך נקבע כי ככל שתוגש בקשה בהליך, יושתו הוצאות לדוגמא לאוצר המדינה.
8. ביום 9.1.20 בקש התובע לבטל את פסק הדין, וטען כי הבקשה להפקדת ערובה הוגשה אך ורק על ידי הנתבע 2, ומשכך היה על בית הדין למחוק את התביעה רק כנגד הנתבע 2, ולהמשיך את ההליך כנגד הנתבעים 1,3 ו 4.
9. הנתבעת 1 התנגדה לבקשה לביטול פסק הדין והגישה בקשה להפקדת ערובה מטעמה.
10. לבקשת התובע, נקבע דיון בבקשה לביטול פסק הדין.
11. במסגרת ישיבת יום 1.11.20 הסכימו הצדדים כי פסק הדין מיום 8.1.20 יחול רק ביחס לנתבע 2. ההליכים יימשכו כנגד הנתבעים 1,3 ו-4.
12. בתאריך 1.11.20 התקבלה בקשת הנתבעת 1 לחיוב התובע בהפקדת ערובה. נקבע כי התובע יפקיד ערובה בסך 2,500 ₪ עד לתאריך 6.1.20, לא תינתן אורכה וככל שלא תופקד הערובה במועד, תימחק התביעה כנגד הנתבעת 1 לאלתר.
13. רק בתאריך 4.12.20 למעלה משנה לאחר הגשת התביעה, הגיש התובע הודעה על המצאת כתב התביעה לנתבעים 3-4.
14. בתאריך 27.1.21 הגישה הנתבעת 1 בקשה למחיקת התביעה נגדה בשל אי הפקדת ערובה במועד שנקבע. ב"כ התובע בקש לחייב את חשבונו לצורך תשלום הערובה, ומשכך נקבע כי הבקשה התייתרה.
15. ביום 8.2.21 ניתנו פסקי דין כנגד הנתבעים 3 ו-4, בהעדר הגנה מטעמן.
16. בתאריך 31.7.22 ניתנה החלטת בית הדין לפיה התביעה נמחקה ביחס לנתבעת 2 וניתנו פסקי דין בעניין הנתבעים 3-4. ב"כ התובע התבקש להודיע איך הוא מבקש לקדם את ההליך כנגד הנתבעת 1, שנותרה הנתבעת היחידה בהליך.
17. בתאריך 6.10.22 התקיים קדם משפט בהליך.
18. נקבע כי הצדדים יגישו מסמך משותף של מוסכמות ופלוגתאות תוך 30 ימים.
19. עוד נקבע כי הצדדים ישלימו גילוי ועיון מסמכים הדדי תוך 21 ימים, היינו עד ליום 6.11.22 והתובע יגיש תצהירי עדות ראשית בתוך 35 ימים מתום גילוי המסמכים, היינו עד ליום 6.12.22.
20. ביום 14.11.22 הנתבעת 1 הגישה תצהיר גילוי מסמכים מטעמה.
21. בתאריך 21.11.22 ניתנה החלטת בית הדין לפיה הצדדים לא הגישו רשימה משותפת של המוסכמות והפלוגתאות וככל שלא תוגש רשימה עד ליום 15.12.22 יושתו הוצאות לאוצר המדינה.
22. בתאריך 14.12.22 הגישה הנתבעת 1 רשימה של פלוגתאות ומוסכמות מטעמו ובה ציין כי פנה לב"כ התובע מספר פעמים, אך פניותיו לא נענו.
23. בתאריך 17.11.22 ניתנה החלטה נוספת ולפיה התובע לא הגיש תצהירי עדות ראשית חרף חלוף המועד. ככל שלא יגיש עד ליום 13.12.22 תימחק התביעה לאלתר וללא נתראה נוספת.
24. מהאמור עולה כי התובע לא הגיש רשימה של מוסכמות ופלוגתאות חרף החלטת בית הדין וחרף פניות ב"כ הנתבעת 1.
25. לתובע ניתנה אורכה ביוזמת בית הדין, אולם התובע לא עמד גם במועדים החדשים שנקבעו.
26. בניגוד לנטען בבקשה, בהתאם להחלטת בית הדין המועד האחרון להגשת תצהירי התובע היה 13.12.22. בית הדין המתין ופסק הדין ניתן רק בתאריך 19.12.22.
27. משלא נפל פגם בהחלט, לא מתקיימות נסיבות לביטול פסק הדין מחמת הצדק.
28. במסגרת שיקול דעת בית הדין, יש לבחון את סיבת המחדל וסיכויי ההליך.
29. מהבקשה עולה כי במשרד ב"כ התובע 6 עו"ד ורק שניים מהם חלו בקורונה (רק אחת מהן ערכה בדיקה מוסדית והגישה אישור). הנסיבות שצויינו בבקשה מצדיקות לכל היותר הגשת בקשה למתן אורכה לפעול במועדים שקבע בית הדין, אולם לא להתעלם מהמועדים שנקבעו. זאת בקל וחומר בהליך שהוגש כבר באוגוסט 2019 וניתן בו פסק דין מחמת אי מילוי החלטת בית הדין, אשר בוטל נוכח הסכמת הצדדים.
30. התביעה הוגשה בסך כולל של 491,430 ₪. מתוכם 90,000 ₪ בגין תלושי שכר שלא נמסרו לתובע וכן פיצויי פיטורים, אי בוצע הפרשות לפנסיה, פדיון חופשה שנתית, דמי הבראה, דמי חגים, החזר הוצאות נסיעה, הפרשי שכר, שעות נוספות ואי מתן הודעה על תנאי העסקה.
31. הנתבעת הכחישה חלק מתקופת ההעסקה הנטענת, טענה כי חלק מהרכיבים התיישנו וכי זכויות התובע שולמו, לרבות בגמר חשבון שנערך לו בסיום התקופה.
32. בניגוד לטענת התובע, ההליך אינו בשלב מתקדם. אכן הוגשו כתב תביעה וכתב הגנה, הנתבעת 1 הגישה תצהיר גילוי מסמכים מטעם הנתבעת 1 בלבד ורשימה של מוסכמות ופלוגתאות, אולם ההליך עוד בשלב התחלתי. לא נקבעו המוסכמות והפלוגתאות, התובע לא הגיש תצהיר גילוי מסמכים ולא הוגשו תצהירי הצדדים.
33. התובע טען כי הנזק שייגרם לו מהותרת פסק הדין על כנו עולה על הנזק שייגרם לנתבעת 1 כתוצאה מביטול פסק הדין. ואולם פסק הדין שניתן הורה על מחיקת התביעה, כך שהתובע יכול להגיש תביעה חדשה, ולא הוכח כי נגרם לתובע כל נזק.
34. נוכח כל האמור לעיל, בקשת התובע לביטול פסק הדין נדחית.
35. לפני ולפנים משורת הדין, וחרף החלטת בית הדין, משלא הוגשה תגובת הנתבעת 1, אין צו להוצאות.
36. ככל שיוגש הליך חדש, התובע יפקיד ערובה בסך 2,500 ₪ להבטחת הוצאות הנתבעת 1, כפי שנקבע בהליך זה.

ניתנה היום, ט"ו שבט תשפ"ג, (06 פברואר 2023), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.