1. בהתאם לפסק דינו של בית המשפט המחוזי הדיון בהודעת צד ג' הוחזרה לצורך הכרעה מאחר ולא התבררה לאחר שנדחתה התביעה העיקרית. לאחר שזימנתי הצדדים לדיון ביקשו לסכם בכתב.

פסיקת בית המשפט המחוזי

1. טרם הדיון בטענות הצדדים בסיכומיהם צריך להבהיר כי נקודת המוצא הינה הקביעות העובדתיות שנקבעו בפסק הדין של בית המשפט המחוזי בע"א 58179-12-20 כדלקמן:

"מהתמונות לאחר התאונה ולאחר ריבוד הכביש בידי התושבים (עמוד 6 שורות 25-28), לא רואים הפרש גובה בין שוחת ביוב לבין האספלט. ההיגיון מלמד כי מדובר בשכבת אספלט שהונחה וברור בנסיבות אלו כי קיים הפרש גובה בין שוחת הביוב לבין דרך העפר."

וכן

"...ביחס להפרש הגובה בין שוחת הביוב לדרך שהייתה במועד התאונה, דרך עפר."

וכן

"תוך כדי נסיעת רכב המבוטחת פגעה בשוחת ביוב מוגבהת ונגרם נזק לרכב כמתואר בחוות דעת השמאי."

וכן

"קיים מפגע ברור בדמות הפרש בין שוחת הביוב לבין הדרך שמהווה דרך עפר, הפרש מהווה פגם וסיכון בלתי סביר והייתה על העירייה לכל הפחות להביא ראיות ביחס לדרישותיה מאת התאגיד לטפל במפגע או לאתרו. המשיבה מס' 2 לא הביאה כל ראיה מטעמה למעשים או פעולות שעשתה על מנת למנוע מפגעים אף לא שלטי אזהרה משימוש בדרך המשובשת ( עמ' 7 שורות 23-25)."

כן הטיל בית המשפט המחוזי את האחריות הכוללת על העיריה :

"אין בהעברת הטיפול בכל מערכות הביוב לתאגידי הביוב כדי לפטור את העירייה מאחריותה למפגעים, בפרט כאשר מערכת הביוב היא חלק והמשך ממדרכה או רחוב, העירייה נותרה אחראית, למצער ברמת הפיקוח, על תחזוקת מערכת הביוב לרבות על החלק המהווה חלק מהכבישים והמדרכות."

וכן

"בכל מקרה לא יכולה העירייה להתפרק מחובתה כמפקחת על פעילות תאגיד המים, יוטלו החובות בנוגע למתן השירותים לתושבים על התאגיד מכוח החוק, אך עדיין הם יהיו בפיקוח הממונה לפי החוק , שהוא, על פי סעיפים 110, 111 ו 115 לחוק, עובד הרשות, ותפקידיו, בין היתר, לפקח על תפקוד התאגיד ולעקוב אחר פעולותיו .

הוראת החוק משחררת את הרשות המקומית מחובתה לספק מים ונוטלת ממנה סמכויות הנוגעות לגביית תשלומים, אך מכאן ועד לשלילת חובות הפיקוח וחובותיה של הרשות על פי פקודת העיריות, או לשחררה מחובותיה כלפי התושבים, בהתאם לעוולת הרשלנות שבפקודת נזיקין, המרחק רב (ראו: בר"ע (ב"ש) 596/09 עיריית באר-שבע נ' אלעד שחר (19.8.2009))."

וכן

"ממכלול הראיות שהובאו העיריה שחררה את עצמה מאחריות לרחוב ואפשרה לכל דכפין לבצע עבודות לרבות התושבים, דבר שמלמד ומעיד כי העירייה לא מקיימת את תפקידה ולא מיישמת את אחריותה"

ולסיום קובע בית המשפט המחוזי:

"גם אם קיים מפגע כלשהו בשוחה, אין הדבר פוטר את העירייה מאחריותה הכוללת אלא אנו במצב שבו קיימים מעוולים במשותף, האחריות השיורית, הינה תמיד של העירייה גם אם מצטרפים אליה מעוולים משותפים."

טענות הצדדים

1. וכעת לסיכומי הצדדים- לטענת הנתבעת הינה זכאית לשיפוי מלא מצד ג' על כל הסכום אותו שילמה . איו יריבות עם התובעת . התאונה התרחשה עת עלה הרכב על בריכת ביוב מוגבהת. הבריה בבעלות מלאה ותחת אחריות מלאה של צד ג'. האחזקה של מערכת המים והביוב בסמכות בלעדית של צד ג'. התאגיד הפך לבעלים מחזיק ומנהל האחראי והמפעיל של רשת הביוב. הבעלות על הכביש לא כוללת בעלות על מתקני ביוב.

לא ניתן ליחס לעירייה בעלות על מתקן ביוב שהתובעת טוענת שנזקיה נגרמו כתוצאה מפגיעה בו. סעיף 235 לפקודת העיריות אינו מתייחס לביוב , ההתייחסות אם בכלל הינה כללית וחוק תאגידי מים וביוב, תשס"א-2001 הינו חוק ספציפי. הנתבעת אינה מחויבת ואינה מוסמכת לפעול בכל הקשור להתקנה או תיקון או אחזקת מערכות מים. ההסכם העביר את האחריות לצד ג'.

1. התובעת לא ידעה להצביע כיצד ארעה התאונה . הנזק אינו כתוצאה משוחת ביוב או ניקוז. המקום לא צולם בזמן אמת, אלא צולמה שוחת ביוב תקינה לאחר שהכביש מעובד באספלט. גם אם הפגיעה משוחת הביוב הרי שלא תבעה ישירות את צד ג' למרות שניתנה לה הזדמנות לתקן את תביעתה. לא הביאה ראיה כיצד ארע הנזק.

התמונות מלמדות על תקינות שוחת הביוב כאשר הכביש מרופד עם אספלט וללא מחדל.

לא ניתן ללמוד כי שוחת הביוב אינה תקינה . תוהה מדוע צולם כביש לא סלול ללא השוחה הנטענת. לא הוצגה שוחת ביוב לא תקינה. לאחר הטיפול הושב המצב לקדמותו ועל העיריה להשיב להמשיך ולטפל בכביש. הנתבעת לא השילה לבצע כל פעולה או פיקוח בכביש האספלט.

דיון

1. בניגוד לניסיונות צד ג' לטעון טענות עובדתיות, הרי משאלה נקבעו ע"י בית המשפט המחוזי אין לנו להרהר אחריהם שלא בהליך ערעורי. בית המשפט המחוזי קבע כי התאונה נגרמה כתוצאה מהפרשי הגבוה בין דרך העפר לשוחת הביוב וכי התאונה נגרמה מפגיעה תוך כדי נסיעה משוחת הביוב.
2. ההגדרה של הודעת צד ג' מצויה בסעיף 22 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018:

"נתבע רשאי לתת הודעה לצד שלישי לכל אדם, במקרים שבהם הוא זכאי ממנו להשתתפות, לשיפוי או לביצוע פעולה בנוגע לסעד הנתבע ממנו או אם מתקיים קשר עובדתי או משפטי משותף בסוגיה שבינו ובין הצד השלישי, הכרוכה בנושא התובענה."

האם העיריה זכאית להשתתפות או לשיפוי מצד ג'.

כפי שנקבע ע"י בית המשפט המחוזי הנזק נגרם כתוצאה מההפרש בין דרך העפר לשוחת הביוב. כאשר אם היה הכביש מרובד לכאורה לא היתה נגרמת פגיעה בשוחת ביוב. התאונה אינה בשל שוחת ביוב לא תקינה אלא ההפרש מדרך העפר גרם לתאונה קרי חוסר תשתיות עירוניות.

השאלה אם כן מי אמור היה ליישר את האספלט בגובה הביוב האם תפקיד העיריה או צד ג' שהרי ככל שהאספלט היה מתוקן לא היתה נגרמת תאונה.

כפי שציין בית המשפט המחוזי האחריות לתקינות הדרכים רובצת על העיריה ולא הועברה לאף גוף אחר. מנגד הותרת ביוב תקינה אולם בהפרש גובה מהדרך מהווה עוולה משותפת גם של צד ג'.

בעמ' 24-26 לפרוטוקול הדיון מיום 18.10.20 מעיד מהנדס צד ג':

"ש. אם יש מצב שהביוב גבוה ורכב פגע בה, הם פונים אליכם ואתם מורידים?

ת. במידה וכן אז כן. אנחנו אחראים על מים וביוב. שיהיה בגובה הכביש. אנחנו שמנו מצעים."

דהיינו, גם מהנדס צד ג' מבין כי אינם יכולים להשאיר שוחה עם פער גובה מדרך העפר גם אם אין תקלה בשוחה עצמה וגם אם התקלה בדרך.

1. מכל האמור ולאחר ששקלתי את הדברים הריני קובע כי חלוקת אחריות 65:35 לחובת העיריה. וכי הנתבעת זכאית לפיצוי בגובה 35 אחוזים מהסכומים אותם שילמה לתובעת.

כל צד יישא בהוצאותיו.

1. המזכירות תמציא פסק הדין לצדדים ותסגור התיק.

ניתן היום, ט"ו טבת תשפ"ב, 19 דצמבר 2021, בהעדר הצדדים.