1. לפני ערעור על פסק דינו של בית הדין לעררים בתל אביב (כב' הדיין אילן חלבגה) מיום 26/8/19 בערר 3454-19 ולפיו נדחה ערר המערערים על החלטת המשיב מיום 22/7/19 לפיה נדחתה בקשתם למתן מעמד מטעמים הומניטריים ולהעלאת עניינם לדיון לפני הועדה הבינמשרדית.

2. המערערת, ילידת 1977, אזרחית הפיליפינים. נכנסה לישראל כעובדת זרה בתחום הסיעוד ביום 29/3/2000. מיום 22/8/2007 היא שוהה בישראל שלא כדין.

בנה המערער נולד בישראל ביום 29/5/2007 למערערת ולאביו, אזרח הפיליפינים, ששב לארצו.

3. ביום 14/3/19 עוכבה המערערת על ידי נציגי המשיב והוצא לה צו הרחקה ולפיו היה על המערערים לצאת מישראל עד ליום 15/7/19.

4. כנטען על ידי המערערים, ביום 3/6/19 נקלע המערער לתאונה בבית הספר שלאחריה פונה לבית חולים.

ביום 18/6/19 הופנה למיון פעם נוספת. נטען כי יש צורך בבירור רפואי והמערערים ביקשו להגיש בקשה הומניטארית לאור הנסיבות שתמנע גירושם מישראל.

בהעדר דרכון בתוקף לשנתיים פנו לחידוש דרכונם בשגרירות ישראל בפיליפינים.

משטרם הגיעו הדרכונים וקרב המועד שבו היו צריכים לעזוב את ישראל, פנו ביום 1/7/19 ללשכת המשיב בפתח תקוה בבקשה הומניטרית להעניק להם מעמד בישראל.

הבקשה נדחתה ביום 4/7/19 על ידי מנהלת לשכת המשיב בפתח תקוה.

ערר שהוגש לראש דסק מרכז באמצעות לשכת המשיב בפתח תקוה הוגש ביום 11/7/19.

ביום 21/7/19 לפנות בוקר הגיעו פקחי ההגירה לבית המערערים והם הועברו למשמורת.

בים 22/7/19 ניתנה החלטה בערר הפנימי.

נקבע כי לא נמצאו טעמים הומניטריים מיוחדים המצדיקים הענקת מעמד בישראל והעלאת העניין בפני הועדה הבינמשרדית.

משהועברו המערערים למשמורת הוגש ערר לבית הדין וכן בקשה לשחרורם המיידי ממשמורת. ביום 25/7/19 ניתנה החלטת בית הדין לביקורת משמורת (כב' הדיין רג'א מרזוק) לשחרור המערערים ממשמורת בתנאים שיבטיחו התייצבותם, איתורם וקידום הרחקתם במידה והליך הסדרת מעמדם בישראל ידחה.

5. המערערים היו שבוע במשמורת. נטען כי מצבו הנפשי של המערער התדרדר בשל כך.

6. ביום 18/8/19 הגיעה ללא תיאום לבית המערערים עובדת סוציאלית מטעם המשיב. משסירבו המערערים לשוחח עימה. נציגי המשיב פנו לבית הדין.

בהחלטה מיום 20/8/19 נקבע כי על הקטין לשתף פעולה עם גורמי הרווחה במשיב.

בר"ע על ההחלטה הוגשה ובסופו של דבר נמחקה.

לערר המתוקן שהוגש על ידי המערערים לאחר השחרור ממשמורת צרפו המערערים חוות דעת פסיכיאטרית שניתנה ביום 8/8/19 וטענו כי מדובר בשינוי נסיבות בשל נזקים שנגרמו לקטין במעצר ובמשמורת.

המשיב בתגובתו טען כי בשל אותה חוות דעת היה צריך לבחון הטענות ועלה הצורך בשיתוף פעולה עם עובדת סוציאלית מטעם המשיב.

במהלך המפגש עם העובדת הסוציאלית התקבל צו עיכוב ביצוע והמפגש הופסק.

המשיב הודיע כי לא יעמוד על הגשת חוות דעת העובדת הסוציאלית מטעמו תוך שהוא מתנגד לצירוף חוות דעת הפסיכיאטרית המאוחרת מטעם המערערים. (סעיפים 23-30 לתגובת המשיב).

7. ביום 26/8/19, לאחר דיון שהתקיים ביום 25/8/19, ניתן פסק הדין אשר דחה את ערר המערערים שלפני.

8. פסק דינו של בית הדין:

הטעמים בבסיס בקשת המערערים היו טענות לקשייו של הקטין בתחום השפתי וההתפתחותי וכן מצב נפשי / פוסט טראומטי כתוצאה מהשהות במשמורת.

המשיב טען כי אין בטענות ובמסמכי המערערים כדי לבסס טעם הומניטרי ואין קביעה מבוססת באשר להיעדר אפשרות לקבל טיפול נדרש בפיליפינים.

בית הדין קבע, כי הערר נדון על ידי ראש הדסק בסמכות לפי נוהל הסדרת עבודתה של הוועדה הבינמשרדית המייעצת לקביעה מתן מעמד בישראל מטעמים הומניטריים (נוהל מספר 5.2.0022). [להלן: "הנוהל"].

נקבע כי על פי הפסיקה (עע"מ 2357/14 אסבורק נ' שר הפנים) יש להעביר בקשה לדיון בפני הועדה הבינמשרדית כאשר יש בה "סיכוי מסוים".

שיקול דעת המשיבה רחב ובית משפט יתערב רק כאשר נפל פגם חוקי או שההחלטה שהתקבלה נגועה בחוסר סבירות קיצונית.

נקבע כי בנסיבות דנן ההחלטה מצויה במתחם הסבירות, שכן אין בטענות המערערים טעמים הומניטריים מיוחדים המראים על סיכוי מסוים לכאורי לקבלת בקשתם.

מרבית הזיקות של העוררת נתונות לפיליפינים. מהחומר שצורף עולה כי הקטין מתפקד בבית ספר באופן תקין. המעצר אכן הבהיל אותו וגם המעבר לארץ אחרת גורם לו לחשש אך אין בחומר כדי להצביע על קושי מיוחד ויוצא דופן ולו לכאורה.

לקות בשפה וכן הפרעת קשב וריכוז הן תופעות מהן סובלים רבים בעולם ולא הוכח כי לא ניתן יהיה לטפל בעניינים אלו גם בפיליפינים.

עקרון טובת הילד עומד גם מול עקרונות כמו שמירה על ריבונות המדינה ומימוש מדיניות ההגירה שלה.

האב נמצא בפיליפינים ויש לקחת בחשבון את העובדה שיוכלו להסתייע בו לפחות בשלבי ההתאקלמות הראשונים.

בית הדין היפנה לפסק דין שנתתי ביום 5/7/18 בעמ"נ 35438-06-18 אולוסגום נ' מדינת ישראל (להלן: "עניין אולוסגום") שם דחיתי ערעורה של אם וארבעה ילדים קטינים על פסק דינו של בית הדין.

9. הערעור על פסק הדין הוגש לבית משפט זה ביום 27/8/19.

באופן חריג ביותר התקיים דיון בערעור רק ביום 28/7/20 כמעט שנה לאחר מתן פסק הדין.

בהחלטת כב' סג"נ השופט ורדי מיום 16/9/19 עוכב ביצועו של פסק הדין.

התיק הועבר לטיפולי וקבעתי דיון לחודש דצמבר 2019.

כיוון שהוגשה על ידי צד ג' בקשה "להצטרף לדיון בעניין התרת פרסום" הפך המועד שנועד לדיון בערעור למועד שבו התקיים דיון בבקשה (ראה החלטתי מיום 25/12/19).

קבעתי דיון בערעור לחודש אפריל 2020 אך בשל מגפת הקורונה ותקופת החירום לא ניתן היה לקיים הדיון במועדו.

כך הגענו עד הלום לקיומו של דיון רק ביולי 2020.

10. תמצית טענות הצדדים נכתבו בהחלטת כב' השופט ורדי מיום 16/9/19 בצו הביניים (סעיפים 25-37) ולא מצאתי לנכון בנסיבות לחזור על הטענות.

לקראת הדיון לא הוגשו עיקרי טיעון.

ב"כ המשיב הודיעה מספר ימים לפני הדיון, כי תגובתה לצו הביניים היא עיקרי הטיעון.

לפיכך בעלי הדין לא העלו על הכתב טענות ביחס לנסיבות הרלוונטיות לשנה שחלפה.

כך למשל: ביום 3/2/20 ניתן פסק דין על ידי כב' סג"נ השופט ורדי ברע"מ 27707-01-20 טינה נ' משרד הפנים – רשות האוכלוסין וההגירה במסגרתו נקבע כי לא יערכו שימועים עד אשר יכריע בית משפט העליון בעניין לופז (בר"ם 8707/19 לופז נ' רשות האוכלוסין וההגירה).

בקשת רשות הערעור בעניין לופז הוגשה על פסק דינו של כב' סג"נ ורדי מיום 30/12/19 בעמ"נ 67450-12-19 אשר דחה ערעור על החלטת בית הדין שלא לדחות מועד שימוע עד להחלטה שתתקבל בבג"ץ 8579/19 רילאשיון ואח' נ' שר הפנים.

בעניין רילאשיין נמחקה העתירה לבג"ץ ביום 27/1/20 בשל קיומו של סעד חלופי אך צוין כי הסוגיות העקרוניות אמורות להידון בבית המשפט העליון בעניין לופז.

זאת ועוד, בדיון בערעור עלה כי הנוהל של המשיב שונה בחודש מאי 2020 ויש לכאורה צורך לערוך ראיון בעת קליטת בקשה מטעמים הומניטריים וכן עלה בדיון כי קיים סיכום דיון שהתקיים אצל נציג היועמ"ש בנוגע לצורך בשמיעת הקטין.

אמנם צדקה ב"כ המשיב בטיעונה כי במועד מתן החלטת המשיב בעניינינו הנוהל לא חייב ראיון וקיימת מחלוקת בין הצדדים בדבר משמעותו של אותו סיכום דיון והאם הוא חל בעניינינו, אך אני מפרטת כל זאת על מנת להבהיר, כי בית משפט מנהלי אינו יכול במקרה דנן להתעלם מההיתכנות לשינוי נסיבות באופן המצדיק לאפשר לעותרים להגיש בקשה חדשה מנומקת אשר תיבחן לפי המצב המשפטי העדכני גם אם במועד מתן פסק דינו של בית הדין לפני כשנה המצב היה שונה.

11. לאחר שעיינתי בטענות ושמעתי את השלמת הטיעונים בעל פה הגעתי למסקנה ולפיה דין הערעור להתקבל בחלקו, כפי שיובהר, הגם שבפסק דינו של בית הדין לא נפלה שגגה המחייבת התערבות ערכאת ערעור, ואנמק פסיקתי:

א) כפי שכבר כתבתי בעניין אולוסגום, ככלל, אין זכות מוקנית למי שאינו אזרח להיכנס לישראל, אלא על פי חוק (עע"מ 7546/07 פלוני נ' שר הפנים, פסקה 16 (17.7.2012)). הסדרת מעמד מטעמים הומניטאריים נעשית בנסיבות מיוחדות החריגות למדיניות הכללית של משרד הפנים וניתנת לפנים משורת הדין (עע"מ 1692/11 לטיסייה אורלה נ' מדינת ישראל - משרד הפנים, פסקה 5 (9.11.2011)).

על כן, בכל הנוגע למתן רישיון ישיבה או היתר שהייה בישראל מטעמים הומניטאריים, שיקול הדעת המסור לשר הפנים רחב במיוחד (בג"ץ 5026/13 פלוני נ' שר הפנים, פסקה 15 (10.6.2015); בג"ץ 1971/07‏‏ ולרי שירקוב נ' משרד הפנים -מינהל האוכלוסין, פסקה 17 (15.11.2012)).

ב) זאת ועוד, בית משפט לעניינים מנהליים כערכאת ערעור מגביל עצמו בהתערבות במסקנות שהסיקה הערכאה קמא, כאשר עליו לבחון את סבירות החלטת בית הדין לעררים וכן האם היא עומדת בדרישות ההחלטה המנהלית.

בית הדין לעררים מתאפיין במקצועות ובמומחיות בנושא הספציפי שבו אנו דנים ולפיכך רק במקרים חריגים מתערבת ערכאת ערעור בפסק דינו.

ג) למרות האמור לעיל, בית משפט זה אינו יכול להתעלם מהשנה יוצאת הדופן שחלפה מאז מתן פסק הדין על ידי בית הדין. שנה ,אשר בחלקה הנכבד חלה תקופת חירום ומגפת הקורונה טרם חלפה מהעולם כידוע לכל. במהלכה של שנה זו היו שינויים מסוימים בנוהל ואף נושא בחינת המצב הפסיכולוגי לא מוצה כדבעי טרם ניתנה החלטת המשיב נושא פסק דינו של בית הדין.

לפיכך, אני סבורה, כי לאור המצב החריג יש לאפשר למערערים להגיש בקשה חדשה, מנומקת ומבוססת למשיב וזאת בתוך 30 יום.

אין בקביעתי זו משום הבעת עמדה בנוגע לסיכוייה של אותה בקשה, אך בנסיבות יש מקום לאפשר הגשתה.

צו הביניים יישאר בעינו למשך 30 יום ממועד ההחלטה בבקשה החדשה שתוגש כאמור.

12. לסיכום:

א) לאור האמור לעיל והגם שאין מקום להתערב בפסק דינו של בית הדין, יש לאפשר למערערים להגיש בקשה חדשה כאמור בסעיף 11 ג' לעיל.

ב) בנסיבות העניין אין צו להוצאות.

ג) בפסק הדין לא נכתבו פרטים על הקטין, שטרם פורסמו קודם לכן, ועל כן אין איסור פרסום על פסק הדין.

ערבון, ככל שהופקד, יוחזר למערערים באמצעות בא כוחם.

המזכירות תשלח פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, י"ב אב תש"פ, 02 אוגוסט 2020, בהעדר הצדדים.