1. עסקינן בתביעה לפירוק שיתוף של המקרקעין הרשומים ספר 1016 דף 559 (גוש 30072 חלקה 85) עליהם בנוי בית הכולל 5 דירות ברחוב אלפנדרי 2 בירושלים.

טענות התובעים

1. התובעים טענו בכתב תביעתם שהבית טרם נרשם כבית משותף ובשלב זה הוא רשום בבעלות משותפת (מושע) על שם התובעים והנתבעים. לטענתם, יש להורות על פירוק שיתוף באמצעות רישום הבניין כבית משותף, היות והם מעוניינים לקדם בנייה בגג הבית ומתחת לקומת הקרקע בהתאם לתב"ע החלה על הבית.
2. לטענת התובעים ביום 10.11.1992 רכש התובע 1 מהנתבע 1, שהיה הבעלים של שתי דירות בבניין, דירה אחת מתוך 4 הדירות שהיו באותו מועד בבניין, 50% משטח הגג ו- 50% מזכויות הבנייה. בשנת 2010 בנה התובע 1 דירה נוספת בבניין בהתאם להיתר בנייה שניתן, היא הדירה החמישית בבית. לטענתם, ביום 28.12.11 רכש התובע 6 מהנתבעים 2, 3, ו-4 רבע מהזכויות בגג הבניין ורבע מזכויות הבנייה. ביום 23.8.2012 מכר התובע 6 את זכויותיו שנרכשו בהסכם מיום 28.12.2011 לתובעת 7. התובעים טענו שביום 27.5.2013 מכרו הנתבעים 2, 3 ו-4 את זכויותיהם בדירה בבניין, ללא זכויות הבנייה, לנתבעת 6. נוכח מערכת ההסכמים שפורטה לעיל, טוענים התובעים שהם בעלי הזכויות בשתי דירות בבניין, 75% מהזכויות בגג ו- 75% מזכויות הבנייה. לטענת התובעים, יתר זכויות הבנייה והזכויות בגג הינם בבעלות הנתבע 5.
3. התובעים טענו שהם מנסים לקדם את הליכי הרישום של הבניין כבית משותף כבר משנת 2000 ואף הוכנו ונחתמו על ידי הצדדים מסמכים אשר קובעים את ההצמדות לכל דירה, שטחי הרכוש המשותף, זכויות הבנייה וכיוצ"ב. במסגרת ההסכמים נקבע כי דירה מס' 85/1 תירשם ע"ש הנתבע 1, דירה 85/2 תירשם ע"ש ליכטנשטיין מלכה ויוצמד אליה שטח של 35 מ"ר מהגג ו- 25% מזכויות הבנייה, דירה 85/3 תירשם ע"ש לוי תמר וישראל (התובע 1) ויוצמד אליה שטח של 70 מ"ר מהגג ו- 50% מזכויות הבנייה, ודירה מס' 85/4 תירשם ע"ש יניב עומרי (הנתבע 5) ויוצמד אליה שטח של 35 מר מהגג ו- 25% מזכויות הבנייה. תובעים הדגישו שהסכמה זו ניתנה בטרם נבנתה הדירה החמישית בבניין ובטרם רכשה התובעת 7 את הזכויות בגג ואת זכויות הבנייה. התובעים טענו שהוסכם בין הצדדים כי בעלי זכויות הבנייה יהיו רשאים ליזום בנייה בגג שתוצמד לבעל היחידה שבנה אותה.
4. נוכח הנטען ביקשו התובעים לפרק את השיתוף בבית בדרך של רישום הבניין כבית משותף והקצבת הדירות והזכויות לבעלי הזכויות ולמנות לצורך כך את ב"כ התובעים ככונס נכסים.

טענות הנתבעים

1. הנתבעים 5-6 טענו בכתב הגנתם שהם מעוניינים שהבית יירשם כבית משותף, אך על הרישום לשקף נאמנה את זכויות הקניין של הצדדים במקרקעין. לטענתם, בתביעתם מבקשים התובעים לנכס לעצמם זכויות קניין וזכויות בנייה, לרבות זכויות עתידיות, שאינן שלהם, ועל כן יש להורות על דחיית התביעה על הסף תוך חיובם בהוצאות.
2. הנתבעים 5-6 טענו שלתובעים 6-7 אין זכויות במקרקעין מאחר שההסכמים שנחתמו בין הנתבעים 2-4 לתובע 6 ובין התובע 6 לתובעת 7 עומדים בניגוד להוראות חוק המקרקעין התשכ"ט- 1969 מאחר שהם מהווים עסקה עצמאית להפרדת רכוש משותף ו/או חלק מסוים מדירה. על כן ביקשו כי בית המשפט יורה על ביטול ההסכמים הנ"ל ושיוך הזכויות לנתבעת 6.
3. הנתבע 5 אישר כי הוא הבעלים של רבע מהזכויות בגג ורבע מזכויות הבנייה וטען כי יש לו זכויות גם ברכוש במשותף, בגג שמעל דירתו ובכל גג שיבנה.
4. לטענת הנתבעים 5-6, התובע 1 אכן יזם את התב"ע החלה על הבית. אולם, נוכח ההתנגדויות הרבות שהוגשו, התקבלה עמדת הנתבעים 5-6 לפיה יש להוסיף לתכנית גם בנייה מתחת לקומת הקרקע שמהווה מיגון לדירות בקומת הקרקע ומחסנים ולכן תיוחד רק להן. לטענתם, מסמכי הבית המשותף אליהם מפנים התובעים, לא כוללים התייחסות לקומת הקרקע ולזכויות של בגג וזכויות הבנייה ולכן לא ניתן לבצע רישום במתכונות שמציעים התובעים.
5. נוכח האמור טענו הנתבעים 5-6 שיש להורות על דחיית התביעה על הסף ולחלופין להורות על מינוי בורר אשר יכריע בזכויות הקניין של הצדדים.
6. ביום 8.6.2020 הגישו הנתבעים 2-4 הודעה לתיק בית המשפט במסגרתה טענו שהם מסכימים לפירוק שיתוף כפי שייקבע על ידי בית משפט וכי אין להם זכויות במקרקעין, ולפיכך ביקשו לפטור אותם מהגשת כתב הגנה ומלהתייצב לדיון. בית משפט בהחלטתו מאותו יום (כב' השופט ג' ארנברג) קיבל את בקשתם.
7. הנתבע 1 לא הגיש כתב הגנה וביום 14.6.2020 ניתן כנגדו פסק דין בהעדר הגנה.

התנהלות ההליך וקביעת הסוגיות הנדרשות להכרעה

1. ביום 15.02.21 נערך דיון מקדמי בסיומו ניתנה לצדדים שהות לניהול מו"מ ונקבעה פרוצדורה עקרונית להמשך ההליכים.
2. בהעדר הודעה של מי מהצדדים ניתן ביום 21.4.2021 צו לפירוק שיתוף במקרקעין בהתאם לסעיף 38 לחוק המקרקעין, תשכ"ט - 1969.
3. באותה החלטה קבעתי כי, על אף שלכאורה ישנה הסכמה בין הצדדים על כי פירוק השיתוף צריך להיעשות בדרך של רישום בית משותף, טרם ניתן יהיה להורות על דרך הפירוק כל עוד לא תוכרע מחלוקת שבין הצדדים לגבי אופן החלוקה ואופן רישום הבית המשותף ומסמכיו. בהתאם הורתי לצדדים להגיש רשימת פלוגתאות ומוסכמות משותפת, תיק מוצגים ורשימת עדים.
4. חרף ההחלטה, הצדדים לא הגישו רשימה משותפת של פלוגתאות ומוסכמות וטענו כל אחד עצמאית. בדיון נוסף שהתקיים בפניי ביום 30.9.2021, לאחר שנשמעו טענות הצדדים, הגדרתי את הפלוגתאות להכרעה.
5. לאור חשיבות החלטתי האמורה להכרעה הנדרשת בפסק דין זה, כאשר גם מסכת הראיות והסיכומים התייחסו למחלוקות האמורות, יובאו להלן עיקרי ההחלטה.

הסוגיות הנדרשות להכרעה

1. האם גגות הבית יירשמו כרכוש משותף או כהצמדות לדירות ולאילו מהדירות.
2. כיצד ירשמו "בעלויות" בזכויות הבנייה הקיימות והעתידיות.

הסוגיות שאינן נדרשות להכרעה

1. אופן רישום הדירות בבית, ובכלל האמור, רישום דירות 3 ו-5 כיחידות נפרדות, איננה בגדר מחלוקת שכן טענה בהקשר זה מהווה הרחבת חזית אסורה לאחר שכתב ההגנה מטעם הנתבעים 5 ו- 6 התייחס במפורש לחמש הדירות בבניין. קבעתי גם כי נושא זה אינו נדרש לבחינה במסגרת ההליך שכן ממילא רשומה על המקרקעין הערה תכנונית, דבר שיחייב קבלת אישור תכנוני של עיריית ירושלים על גבי תשריט הבית המשותף כתנאי לרישום הבניין כבית משותף.
2. אופן חלוקת הדירות בין הבעלים אינו שנוי מחלוקת. נקבע כי המחלוקת היחידה בהקשר זה היא בנוגע להערת אזהרה שרשומה לטובת הנתבעת 6. קבעתי כי אין לעכב את הליך פירוק השיתוף עד להכרעה בזכויות הנתבעת 6, שעה שאלה מובאות בחשבון במסגרת החלוקה כך שהערת האזהרה תיוחד לדירה המתאימה על פי התשריט המוצע, ובהעדר מחלוקת עובדתית לאיזו דירה מיוחדת הערה זו.
3. קבעתי כי לא ידונו טענות בדבר "ציון קנייני" לטובת מי שנטען שהוא דייר מוגן באחת הדירות שעה שממילא אין מדובר בזכות קניינית ובהעדר מחלוקת עובדתית בנוגע לזהות הדירה.
4. מאחר והמשכנתא מיוחסת לזכויות התובעים הרי שעליהם יהיה לייחס את המשכנתא לדירה המתאימה שתירשם על שמם והדבר אינו נדרש לבירור במסגרת ההליך.
5. בהתאם לפסק דין חלוט שניתן בנוגע לזכויות הצדדים, החצר והקרקע שמתחת לבניין יירשמו עם פירוק השיתוף כרכוש משותף.
6. בהתאם למחלוקות הנדרשות להכרעה הורתי על הגשת נסח מקרקעין מעודכן וההליך נקבע לשמיעת ראיות.
7. ביום 21.02.22 נשמעו ראיות הצדדים ולאחר מכן הוגשו סיכומי טענות הצדדים בכתב.

דיון והכרעה

1. לאחר שנשמעו ראיות הצדדים וטענותיהם בסיכומים אין מחלוקת בין הצדדים כי הדרך הראשית בה עלינו ללכת היא פירוק השיתוף במקרקעין על ידי רישום בית משותף בהתאם להוראות סעיף 42(א) לחוק המקרקעין, תשכ"ט - 1969.
2. דרך הפירוק האמורה ודאי ראויה כאשר עיקר החלוקה מוסכמת, עולה גם מהשטרות שצורפו בהתאם להחלטתי וגם לא עולה כל טענה בין הצדדים לתשלום דמי איזון.
3. כאמור, בהתאם להחלטתי מיום 30.09.21 סוגיות משמעותיות הקשורות בפירוק השיתוף בדרך האמורה אינן נדרשות להכרעה.
4. אפסוק להלן בסוגיות שנותרו במחלוקת, קרי, דרך רישום הגגות וזכויות הבניה.
5. לאחר הכרעה בטענות אלו תקבע פרוצדורה לביצוע בפועל, לרבות, מינוי כונס נכסים וקבלת חוות דעת המפקח על רישום מקרקעין בהתאם להוראת סעיף 42(א) לחוק הנ"ל.

רישום הגגות וזכויות הבניה

1. לאחר ששקלתי את הראיות, ובעיקר, טענות הצדדים, לרבות בהיבטים המשפטיים, יש לקבוע כי גגות הבית המשותף וכן זכויות הבניה יירשמו כרכוש משותף.
2. טענות הצדדים לעניין הזכויות הקנייניות מקבלות ביטוי בהערות האזהרה הרשומות לטובתם בפנקסים, הערות שיוותרו רשומות וייחודו לדירות הרלבנטיות (שאינן במחלוקת). לדידי, אגב רישום בית משותף במסגרת הליכי פירוק אין מקום לרישום זכויות קנייניות, גריעה של זכויות או שינוי של מהות הזכויות ובכלל האמור ביטול או מחיקה של הערות אזהרה רשומות, רישום זכויות קנייניות תחתן או ביטול זכויות כלשהן – פירוק השיתוף באמצעות הרישום מביא לייחוד ההערות לדירות, על פי כללי החלוקה שיקבעו ובפרט כאשר אין מחלוקת בנוגע לייחוס הדירות למי מבעלי הזכויות. כל מחלוקת שבין הצדדים הרלבנטיים בנוגע לטיבן של הזכויות, ובכלל האמור, הצדקה למחיקת הערה רשומה לטובת מי מהם, אין מקומה במסגרת הליך לפירוק שיתוף וממילא איננה מצויה בגדר סמכותי העניינית.
3. ועתה לטעמים מדוע יש לרשום את הגגות וזכויות הבניה כרכוש משותף.
4. ראשית, צודקים הנתבעים כי לא ניתן למכור חלקים מהבית למי שאינם בעלי זכויות בבית. הדברים אמורים הן לעניין הצמדת גג והן לזכויות בניה. הדברים אמורים ודאי בהעדר הסכמה של כל בעלי הדירות בבית לאותה עסקה (ר' למשל ע"א 26/86 דר נ' גדרון פד"י מג(1)75; ה"פ (חי') 21193-07-15 יצחק אלוש נ' עו"ד גבריאל דויטש (31.10.16). אולם, האמור מתייחס בעיקר לשלב הקנייני, לאחר רישום הבית המשותף, ואין בו כשלעצמו לבטל התחייבות חוזית מוקדמת, ודאי שלא במסגרת הליך לפירוק שיתוף.
5. יישום ההלכה על נסיבות ענייננו מביא למסקנה כי אין מקום לאפשר לתובעים "לדלג" לשלב הקנייני בהתייחס להוצאת חלקים מהרכוש המשותף לטובת מי שאין מחלוקת שאינם בעלי דירה בבית, ודאי במועד הגשת התביעה, ואפילו לא במועד זה. מנגד, לא ניתן לייתר או לבטל את זכותם האובליגטורית לאור מערך ההסכמים, שאינו שנוי במחלוקת, גם בהתייחס לנתבעת 6 ולאור הערת האזהרה הרשומה לטובת התובע 6. בהתאם מחויבת הקביעה כי מדובר ברכוש משותף ועיגון הזכויות האובליגטוריות על ידי ייחוד ההערות המתאימות.
6. שנית, הערת האזהרה בהתייחס לזכויות בגג ובזכויות הבניה הינה לטובת התובע 6 (הערה על פי שטר 884/2012 מיום 10.01.2012), שאין מחלוקת כי אינו בעל זכויות במקרקעין וגם לא ירשם כבעל דירה. לא ניתן לתת כל ביטוי לזכויות הערטילאיות שרכש בגג ובזכויות הבניה המשויכות לדירת הנתבעים 2-4 (לגביה קיימת התחייבותם לטובת הנתבעת 6 הנתמכת בהערת אזהרה לטובתה).
7. גם אם נתייחס לזכויות לכאורה של התובעת 7, לאור ההסכם שבינה לבין התובע 6 (נספח ד' לכתב התביעה), הרי שגם היא נכון לעת זו איננה בעלת זכויות בבית - לטובתה אך הערת אזהרה על חלק מהזכויות בגין העברה ללא תמורה מיום 19.10.20, עסקה שבוצעה עמוק תוך כדי ניהול ההליך דנן. גם הערת האזהרה לטובתה של התובעת 7 נרשמה רק במהלך ניהול ההליך ושנים רבות לאחר חתימת נספח ד' האמור עוד ביום 23.08.2012 (ר' הנסח המעודכן שצורף ושטר 32043/20 מיום 15.11.20 שצורף לסיכומי התובעים).
8. יוער כי מסיבות שאינן ברורות בחרו התובעים שלא לצרף את ההסכם (נספח ד') בכללותו. גם לא הוצע כל הסבר מדוע במשך כעשור שנים לא קיבלה העסקה ביטוי כלשהו במרשם וכל שנותרה היא הערת האזהרה המקורית בלבד לטובת התובע 6. אפילו לא ניתן לדעת אם מדובר בהעברה ללא תמורה או במכר לאור צירוף חלקי בלבד של מסמכים (ר' עמוד 39 שורות 1-5). דברים אלו עומדים לחובת התובעים.
9. בכל מקרה, גם על פי מסמכי התובעים, התובעת 7 איננה זכאית להירשם כבעלת דירה אלא לכל היותר בחלקים משותפים עם אחרים, דבר שממילא אינו מאפשר הצמדה כלשהי לזכויותיה דווקא של אותן זכויות בגג שנטען כי נרכשו ע"י התובע 6 – לאור טענת התובעים עצמם בנוגע ל"בעלי הזכויות" בגג הרי שלא ניתן להצמיד את הגגות כמבוקש על ידם לאיזה מדירות התובעים הרשומות במשותף - אין זו ההתחייבות החוזית וממילא גם אין בסיס קנייני להצמדה כאמור, גם על פי ההסכמים השונים שצירפו התובעים. הצמדת הגג לדירה בבעלות משותפת של נוספים לתובעת 7 (לכשתירשם כבעלת זכויות) איננה מבטאת נכונה את הזכויות הנטענות גם על ידי התובעים עצמם - לא ניתן להצמיד זכויות "ביחד במשפחה" (ר' למשל עמוד 12 שורות 32-36, עמוד 16 שורות 29-31 ובעיקר עמוד 17 שורות 1-2).
10. שלישית, הוצאת חלקים מהרכוש המשותף והצמדתם לדירות מחייבת הסכמה של כל בעלי הדירות. בהתייחס לנתבע 5 הרי שהוא בעל זכויות במקרקעין כל העת וממילא לא התחייב כלפי מי מבעלי הדירות האחרים במכירה של זכויותיו במקרקעין, וכפועל יוצא, בבית. זכותו של הנתבע 5 משתרעת בחלקו היחסי על כל הגגות ובכל זכויות הבניה בבית (ר' עדותו שלא נסתרה בעמוד 44 שורות 4-6). אין כל טענה, וממילא לא הוכח על ידי התובעים, כי הנתבע 5 נתן הסכמה לייחוד חלקים כלשהם ברכוש המשותף למי מהצדדים.
11. בהתאם, בהעדר הסכמה כוללת, כפי שניסיתי להביא את הצדדים אליה, לא ניתן להצמיד פרטנית חלקי גג כאלו ואחרים לאיזה מדירות בבית כמבוקש ע"י התובעים.
12. ממילא גם לא ניתן היה, בניגוד להסכמים בנספחים ג' ו- ד' לכתב התביעה, למסור את "החזקה" בגג, שהינו, לכל הפחות, רכוש משותף גם לנתבע 5, אפילו לגרסת התובעים. אין כל חזקה ייחודית בגגות הבית למי מבעלי הדירות בהעדר הסכמה כוללת.
13. רביעית, כך גם אמורים הדברים בהתייחס לטענה הנוגעת לזכויות הבניה – כאמור, זכויות הבניה הקשורות למימוש בקומות הקרקע ומתחת למבנה הינן רכוש משותף בהתאם להחלטה חלוטה. ממילא גם מכלול ההסכמים שהוגשו מטעם התובעים לא מבססים כלל את טענתם לזכות גם בזכויות בניה נוספות, לבד מאלו למימוש על הגג לכאורה (ר' ההסכם בנספח ג' לכתב התביעה).
14. גם את זכויות הבניה על הגגות אין לייחד מאותם הנימוקים לפיהם יש לרשום את הגגות כרכוש משותף כאמור - לא נטען, וממילא לא הוכח, כי הנתבע 5 הסכים להצמדת זכויות בניה למי מבעלי הדירות ובוודאי שלא נתן הסכמה גם לבניה בחלק זה או אחר בבית. מכל מקום, גם בהקשר זה, אין בידי התובעים זכויות בניה כלשהן למימוש באופן "חד צדדי" וזאת ללא הסכמות כדין של בעלי הדירות האחרים, ובענייננו, הנתבע 5, גם לו זכויות כאמור.
15. חמישית, מנגד, כאמור, אין לאפשר לנתבעים 2-4, וכפועל יוצא לנתבעת 6, לחמוק מחיוביהם החוזיים, אשר באים לידי ביטוי בהערות האזהרה הרשומות לטובת הנתבעת 6 (על פי הסכם בגין הדירה בלבד ללא חלק יחסי בגג או בזכויות הבניה) ובמקביל לטובת התובע 6 (בגין ההסכם בנוגע לחלק היחסי בגג ובזכויות הבניה). על כן, הערות אזהרה אלו, על פי ההתחייבות אותן הן מגלמות, נותנת ביטוי נכון לזכויות הצדדים הרלבנטיים על פי התחייבויותיהם החוזיות.
16. כאמור לעיל ממילא אינני מוסמך, אגב פירוק שיתוף, לבטל או לשנות זכויות חוזיות או קנייניות או להורות על רישום זכויות קנייניות למי שאינו רשום כבעלים במרשם.
17. נכון הדבר שפירוק השיתוף מבלי חלוקת הגגות וזכויות הבניה אינו מביא לסיום השיתוף המוחלט בין הצדדים. אולם, זהו טיבו של בית משותף וממילא, גם על פי טענת התובעים, שיתוף עודנו נותר בינם לבין הנתבע 5 - גם אם היינו מקבלים את טענות התובעים במחלוקת שבינם לבין הנתבעת 6, עדיין היה נותר רכוש משותף בבית ועדיין לא הייתה מתאפשרת בניה בהיעדר הסכמות לחלוקה הכוללות גם את הנתבע 5.

סיכום המחלוקת שנותרה להכרעתי

1. הגגות וזכויות הבניה לא ייוחדו לאיזה מהדירות בבית וירשמו כרכוש משותף על פי החלקים היחסיים לכל דירה בהתאם להוראות חוק המקרקעין, תשכ"ט - 1969.
2. הערות האזהרה לטובת התובע 6 והנתבעת 6 ייוחדו לדירה אשר תירשם על שם הנתבעים 2-4. בכל הקשור להעברת הזכויות בהמשך יהיה על הצדדים לפעול בהסכמה או על פי צו שיפוטי מתאים של ערכאה המוסמכת לדון בטענותיהם הקנייניות.

הבהרות נוספות

1. לפני סיום עוד מספר הבהרות בהתייחס לטענות נוספות שעלו בסיכומי הצדדים.
2. ראשית, כפי שנקבע לא אחת, לא היתה מחלוקת בדבר קיומן של 5 דירות בבית. משנבנתה הדירה החמישית, ובעת פירוק השיתוף היא קיימת בבית והזכויות בה ברורות, זכאית גם דירה זו לקבלת חלק יחסי מהרכוש המשותף, ככל הדירות האחרות.
3. שנית, בהתייחס לטענת התובעים הרי שהגג שמעל לדירה שנוספה בבנייה הינו רכוש משותף שעה שגם על פי מסמכי התובעים לא מצאתי הקניה מפורשת או הסכמה של בעלי הדירות להצמדה פרטנית של הגג החדש לדירה הנוספת בלבד. ניתן להפנות בהקשר זה גם לעדותו של הנתבע 5, שלא נסתרה, לפיה סירב לכל מכירת חלקים או הצמדה (עמוד 44 שורות 4-6) והסכמתו להצמדת הגג מעל דירה 5 הינה כנגד הצמדת הגג שמעל דירתו לדירתו, הסכמה שלא קיימת בין הצדדים (עמוד 45 שורות 10, 15-21, 35-36).
4. שלישית, יש לדחות את טענת הנתבעת 6 כאילו יש מקום לבטל התחייבות חוזית מפורשת על פי הסכם המכר בו רכשה את הדירה בלבד תוך החרגת הזכויות בגג (ולאחר דיווח כדין לרשויות המס בגין העסקה) אך מנגד לאכוף טענות שעלו במסגרת הליכי תכנון ורישוי שלא גובו בהסכמה חוזית וממילא לא בדיווח כדין. עצם העלאת הטענה יש בה מידה לא מבוטלת של חוסר תום לב.
5. רביעית, טענות הנתבע 5 בסיכומיו לחלוקה המקנה לו זכויות ייחודיות בגג, לרבות, לבניה ב- 2 קומות, אין להן בסיס. כפי שהובהר לצדדים – חלוקת הזכויות אפשרית בהסכמה בלבד ומשלא השכילו הצדדים לעשות כן יפורק השיתוף על פי הוראותיי כאמור, ללא חלוקת הרכוש המשותף או הקצאת חלקים ייחודיים בו למי מהדירות או מהבעלים ובכפוף להתחייבויות האובליגטוריות כמפורט לעיל (שאינן קשורות בנתבע 5).
6. חמישית, למען הסר ספק, לא התייחסתי לטענות ששבו ועלו בסיכומים תוך הרחבת חזית, בניגוד להחלטות קודמות ובניגוד למוסכמות שכבר נקבעו.

סיכום

1. בהתאם להוראת סעיף 42(א) לחוק כאמור בטרם ניתן להורות על פירוק שיתוף בדרך של רישום בית משותף יש לקבל את חוות דעת המפקח על רישום מקרקעין.
2. לשם ביצוע האמור יש להגיש את המסמכים המוצעים לרישום, על פי פסק הדין (כולל הסכמות הצדדים), למפקח לשם קבלת חוות דעתו ולפיכך יש למנות כונס נכסים.
3. אינני סבור כי יש הצדקה למינוי ב"כ התובעים ככונס נכסים בהליך זה – על אף המחלוקת המצומצמת, שראוי היה שתיפתר בהסכמה לטובת הצדדים כולם, חוסר האמון שבין הצדדים מביא לפירוק השיתוף על פי צו בית משפט.
4. לשם צמצום העלויות, בטרם אמנה כונס נכסים יוכלו הצדדים לבוא בדברים בנוגע לזהות הכונס. ככל שיגיעו הצדדים להסכמה בהקשר זה יודיעו עד ליום 15.08.22. אסכים גם לשקול מינוי ב"כ הצדדים כולם, בהסכמה, ככונסים במשותף ככל שתוגש הסכמה בכתב בהקשר זה עד למועד האמור.
5. בהעדר הסכמות ימונה כונס נכסים מטעם בית המשפט והצדדים יישאו בכל העלויות כפי שיקבעו.
6. לעניין הוצאות ההליך עד כאן – משעה שהתקבלו חלק מטענות כל אחד מהצדדים - בפועל יפורק השיתוף כפי שעתרו התובעים, כאשר חלק מטענותיהם התקבלו, ומנגד המחלוקת שנותרה בעניין דרך רישום הגגות וזכויות הבניה הוכרעה לטובת הנתבעים בעיקרה, אף אם באופן חלקי, אני סבור כי ראוי לקבוע שכל צד יישא בהוצאותיו בהליך עד כאן.
7. התיק יובא לעיוני למינוי כונס כאמור ביום 15.08.22.
8. הליכי ערעור כחוק.

ניתן היום, י"ג תמוז תשפ"ב, 12 יולי 2022, בהעדר הצדדים.