אין לי אלא להצטער על הלשון המתלהמת בה בחר ב"כ התובע להתנסח כלפי המגשר, שלא מצאתי לה כל בסיס.

ראשית, לא מצאתי כל טעם לפגם בכך שצורפו תכתובות המעידות על הדברים שהוחלפו בין ב"כ הצדדים לעוזרת מגשר המהו"ת בכל הנוגע לתיאום ישיבת המהו"ת והאופן שבו יש לשנות את המועד שנקבע, שלא היה בה כדי להסגיר חלילה עמדה של מי מן הצדדים כלפי הגישור או פרט חסוי כלשהו מהליך הגישור, שממילא לא החל.

שנית, הסמכות לפסוק הוצאות בגין אי התייצבות לישיבת המהו"ת קבועה גם בתקנות הקיימות, ואין כל קשר בין העובדה שאין בעלי הדין נושאים בעלות ישיבת המהו"ת לבין חובתם להתייצב לישיבת המהו"ת והסמכות הקבועה בתקנות לחייב בעל דין שהפר חובתו זו, בהוצאות שנגרמו למגשר ולצד שכנגד בשל אי ההתייצבות לישיבת המהו"ת (ראו תקנה 99ז(ג) לתקנות).

שלישית, ולגופו של עניין - מן התכתובות שצורפו לבקשת המגשר עולה בבירור כי הובהר לב"כ התובע, מספר פעמים, כי משעה שהצדדים זומנו לישיבת המהו"ת באמצעות בית המשפט, הרי שיש להגיש לביהמ"ש בקשה לדחותה, וכל עוד לא ניתנה החלטה בעניין - הישיבה שנקבעה בעינה. מטעמים השמורים עימו, החליט המבקש שלא להגיש כל בקשה בעניין לביהמ"ש ולפיכך הישיבה (שנקבעה ליום 18.6.20) נותרה בעינה ואכן המגשר היה ערוך לקיומה ואף הצד שכנגד התייצב לה.

לא מצאתי בעובדה שהתובע וב"כ התייצבו במועד עליו דובר כמועד חלופי אפשרי ככל שתידחה ישיבת המהו"ת כדי לשנות את הדברים.

במצב דברים זה, ומשלא יכולה להיות מחלוקת כי נגרמו הוצאות וטרחה מיותרת הן לצד שכנגד והן למגשר המהו"ת, בשל אי התייצבות התובע לישיבת המהו"ת, איני רואה מנוס מחיוב התובע בהוצאות.

לאור האמור אני מחייבת את התובע בהוצאות המגשר בסך 1,200 ש"ח ובהוצאות הנתבעת בסך 800 ש"ח.

בהתחשב במועד הקבוע לדיון, נראה כי לא יהיה סיפק לתאם מועד חלופי לקיום ישיבת המהו"ת שטרם קויימה. לפיכך, לשיקול דעתו של המותב הנכבד היושב לדין, אם להורות על קיומה של ישיבת מהו"ת לאחר ישיבת קדם המשפט, כפי סמכותו עפ"י התקנות. ככל שכך יורה, יזומנו הצדדים לישיבת מהו"ת בפני מגשר אחר.

ניתנה היום, י' תמוז תש"פ, 02 יולי 2020, בהעדר הצדדים.