1. לפניי בקשה לביטול פסק דין שניתן בהיעדר הגשת בקשת רשות להתגונן. פסק הדין נחתם על ידי בתאריך 26.1.20. לבקשה זו הוגשו תשובה ותגובה בהתאם לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "תקנות סדר הדין").
2. עסקינן בתביעה בסדר דין מקוצר בסך 606,050 ₪ שהוגשה בתאריך 18.11.19 ובה נטען, כי התובע הלווה לנתבע סך 170,000 דולר ארה"ב, ברם הנתבע לא פרע את ההלוואה.
3. אין עורר, כי הנתבע קיבל לידיו את כתב התביעה בתאריך 18.12.19. יתר על כן, עו"ד מטעם הנתבע פנה לב"כ התובע, אולם בקשת רשות להתגונן לא הוגשה במועד.
4. טענת הנתבע ביחס להמצאה גופה מתייחסת לכך שהנתבע לא קיבל מעם התובע "הזמנה לדין".
5. התובע טוען שיש לסלק את הבקשה על הסף מאחר שהנתבע ובא כוחו הגישו את הבקשה בחלוף מניין הימים הקבוע בתקנה 201 לתקנות סדר הדין, קרי לאחר 30 ימים ממועד היוודע להם שניתן פסק דין נגד הנתבע. התובע טוען, כי מאחר שהנתבע לא הצביע על טעמים מיוחדים המצדיקים הארכת מועד, זאת כקבוע בתקנה 528 לתקנות סדר הדין, הרי שיש לדחות את בקשת הנתבע על אתר.
6. הנתבע הדגיש בבקשתו כי בכוחו להתגונן מפני התביעה. לרשותו מספר עילות הגנה, שכן "הסכם ההלוואה אינו חזות הכל" וכי התובע "מעולם לא הלווה לנתבע את ההלוואה נשוא הליך זה" (ראו סעיף 32 לכתב תשובת הנתבע).
7. עוד טוען הנתבע, כי התובע ועו"ד נוסף מטעמו ניצלו את הנתבע ביודעם כי הלה אינו דובר את השפה העברית. יחסי הכוחות בין הצדדים פעלו לחובת הנתבע והיוו קרקע פורה לניצולו. נטען כי התובע ניצל את הנתבע בכך שהתחייב שיסלק את חובות הנתבע ו"יקח על עצמו" את הטיפול בהם. התובע כשל בכך ולכן, לזכותו של הנתבע עילות הגנה מפני התביעה ולרבות טענות במישור של הפרת התחייבות חוזית שנרקמה בין השניים.
8. בבוא בית המשפט לבקשה לביטול פסק דין הניתן במעמד צד אחד יש לעמוד על שני תנאים אשר קבועים בהלכה. הראשון, נסמך על עקרון הצדק וזכות הגישה לערכאות – הסיבה לכך שלא הוגש כתב הגנה. תנאי זה עומד בבסיסה של תקנה 201 לתקנות סדר הדין בעטיה ניתן לעתור לביטולו של פסק הדין הניתן במעמד צד אחד. התנאי השני, המהווה טעם עיקרי בעת שנדרשים לבקשה כאמור – קיומו של סיכוי להגנה למבקשת אם פסק הדין יבוטל (רע"א 4680/92 בן ציון נ' אוריאל גורני, עו"ד הנאמן על נכסי י' בן ציון, פ"ד מח (1) 830).
9. באשר לתנאי הראשון, הנתבע הבהיר בבקשתו, כי קיבל לידיו את כתב התביעה ואף העביר את הטיפול בו לעו"ד מטעמו. קשה לטעת ממצאי מהימנות בטענת הנתבע לפיה מאחר שלא קיבל "הזמנה לדין" הרי שסבר כי אין הוא צריך להתגונן מפני התביעה-במועד. העובדה, כי הנתבע פנה לעו"ד וזה פנה לב"כ התובע מאיינת למעשה את טענת חוסר הידיעה ביחס למועד, שכן הנתבע צריך היה לרדת לשורש ההליך המתנהל נגדו ולא לעצום עיניו.
10. לעניין התנאי העיקרי לביטול פסק דין בהיעדר הגנה והוא קיומה של הגנה סבירה, הגעתי לכלל מסקנה, כי מכלול טענות ההגנה שהעלה הנתבע מצדיקות בירור ההליך לגוף העניין, חלף דחיית הטענות והותרת פסק הדין על כנו. מבלי לטעת מסקנות כלשהן ביחס לאיכות טענות ההגנה, הרי שהנתבע הציג מצג עובדתי לפיו התובע ניצל את יחסי הכוחות העודפים ופעל להחתמת הנתבע על הסכם הלוואה וזאת בחוסר הגינות, תוך שאינו ממלא את התחייבויותיו כלפי הנתבע. טענות אלו ראויות לבירור בהליך שיפוטי סדור.
11. אשר לטענות התובע, לפיהן חרג הנתבע ממסגרת הזמן הקבועה בתקנה 201 לתקנות סדר הדין והגיש את בקשתו לביטול פסק הדין באיחור ומבלי להצביע על "טעם מיוחד", נחה דעתי כי צודק התובע בעצם העלאת הטענה, אך לא בקשר לתוצאה אליה הוא עותר.

אמת ויציב-ב"כ הנתבע הגיש יפוי כוח לתיק בתאריך 11.2.20 ללמדך שבאותה עת ידע על קיום פסק הדין, אולם איחר בהגשת הבקשה וזאת ב-4 ימים.

1. תקנה 201 לתקנות סדר הדין קובעת כי המועד להגשת בקשה לביטול פסק דין שניתן במעמד צד אחד ובהיעדר הגנה הוא תוך 30 ימים מיום שהומצא פסק הדין למבקש. תקנה 528 לתקנות סדר הדין מסמיכה את ביהמ"ש להאריך מועד שנקבע בחיקוק, "מטעמים מיוחדים שיירשמו". נפסק כי "טעם מיוחד" בכגון דא הוא קיומן של נסיבות חיצוניות שאינן בשליטת בעל הדין, וכאשר טעמי האיחור נעוצים בבעל הדין עצמו או בבא כוחו, אין צידוק להאריך את המועד שהוחמץ.
2. על כגון דא עמד בית המשפט העליון ברע"א 1000/17 פלוני נ' פלוני (12.9.17), שם נקבע, כי בשים לב לחשיבות הזכות החוקתית בדבר גישה לערכאות, אומצה אמת מידה "מרוככת" לבחינת בקשות מסוג זה, כך שביהמ"ש נדרש לאזן בין מספר שיקולים ובהם עקרון סופיות הדיון ויעילותו, התנהגות הצדדים ותום-לבם, נסיבות האיחור, מידתו והשלכתו על אינטרס ההסתמכות של הצד האחר, מהות הסוגיה וחשיבותה הציבורית וסיכויי ההליך.
3. שעה שאני שוקל את משמעות קבלת בקשת ב"כ התובע במישור המעשי, אל מול משך האיחור (4 ימים), מהות הסוגיה וחשיבותה, הרי שלדעתי יש לגלות את אותה גישה "מרוככת" ולקבל את בקשת הנתבע, אך בה בעת, להתחשב באינטרס התובע שאוחז בידו פסק דין. האיזון יעשה בדרך של השתת הוצאות לחובת הנתבע.
4. לנוכח האמור, אני קובע כי כפוף לתשלום הוצאות לתובע בסך 10,000 ₪ וזאת עד לתאריך 4.6.20, יבוטל פסק הדין שניתן בתאריך 26.1.20 והנתבע יגיש בקשת רשות להתגונן עד לאותו מועד. לא יעשה כן, בקשת הנתבע תידחה ופסק הדין הקיים יוותר על כנו.

ניתנה היום, י"א אייר תש"פ, 05 מאי 2020, בהעדר הצדדים.