29 נובמבר 2021

לפני:

כב' השופטת הבכירה יפה שטיין
נציג ציבור (ע) מר יוסף קשי
נציגצ ציבור (מ) גב' ורד קון

החלטה

1. בתיק זה הוגשה לבית הדין בקשה ב-1/12/19 למתן צו ארעי וצו זמני , לאסור על המשיבים:
   א. לפטר את המבקש או לסיים את תפקידו;
   ב. לפגוע בתנאי העסקתו של המבקש כמ"מ סמנכ"ל, מנהל אגף בכיר (מבצעים ונכסים)
   (ומשמעות הדבר – להמשיך ולשלם לו שכר כפי שקיבל התפקדו זה);
   ג. לאסור על משיבה 2 ליטול לידיה מסמכויותיו של המבקש.
2. הבקשה הוגשה הן לסעד ארעי דחוף והן לסעד זמני, וזאת "עד למועד סיום ההליכים הקשורים במתן הכרעה חלוטה בבקשה, או מועד בחירת מועמד חלופי לתפקיד, או עד לאחר פרסום מכרז לתפקיד בהתאם להוראות הדין".
3. ביום 12/12/19 ניתן בהסכמת הצדדים צו ארעי הנותן תוקף להסכמת הצדדים, על פיו עד לקיום דיון בבקשה, ישמרו מעמדו ותנאי שכרו של המבקש, ומשמעות הדבר כי המבקש ימשיך ויקבל שכר כפי שקיבל בתקופת עבודתו, אף שלא נדרש לעבוד בפועל בתקופה זו. צו זה הוארך מפעם לפעם בהסכמת הצדדים (ונמשך זמן רב , בין השאר לאור קיום הבחירות במדינה, חילופי השלטון וחילופי המנכ"ל במשיבה). בסה"כ נמשך הצו הארעי במשך כ-18 חודשים, עד שהמשיבים הגישו בקשה לבטל את הצו הארעי.
4. בהחלטת בית הדין מיום 5/8/21 נרשם בין היתר כי:
   "במקרה שלפנינו, ומשאנו אמורים לאזן בין האינטרסים של המבקש לבין האינטרסים של טובת הציבור ושמירה על כספי הציבור, נראה לנו שלאחר 18 חודשים בהם קיבל המבקש תמורה ללא כל עבודה רשמית (גם אם נכונה טענתו כי בפועל הגיע מדי פעם לעבוד וכי היו כאלה שראו בו עדיין כאחראי), יש מקום להעדיף בעניין שבפנינו את טובת הציבור, מה גם שאין מדובר במצב שבו המבקש לא מקבל שכר, ויש אופציות לשיבוצו מחדשז בעבודה. במצב שנוצר, אין סיבה של ממש שהמבקש לא יחזור לעבודה תקינה וסדירה, גם אם מדובר על מקום פיזי אחר, ולקבל שכר בגין תמורה של עבודה של ממש (ובאותה דרגת שכר)".

לאור האמור – ניתנה החלטה המבטלת את הצו הארעי (תחילה נקבע שהצו יפקע ב-1/9/21, ולאור בקשת המבקש הוארך המועד עד ליום 13/9/21) .

1. על החלטה זו הגיש המבקש לבית הדין הארצי בר"ע, ובהחלטת כב' השופט רועי פוליאק מיום 17/9/21 – בקשת רשות הערעור נדחתה. בהחלטה זו נרשם בין היתר כי:
   "כתב התביעה והבקשה לצווים זמניים תלויים ועומדים. מעיון בתיק בית הדין האזורי עולה כי ביום 12.9.2021 ניתנה החלטה המורה למבקש להודיע עד ליום 3.10.2012 האם וכיצד הוא מעוניין לקדם את התיק. המבקש זכאי כמובן להגיש בקשה לקיום דיון בבקשה לצווים זמניים וזכאי להגיש בגדרה של התביעה הקיימת בקשה מעודכנת לצווים זמניים..."
2. בעקבות הבר"ע שהוגשה לבית הדין הארצי, קויים דיון בבקשה. בדיון שקויים ביקש בית הדין לברר עם ב"כ המבקש, האם כיום, לאחר קרוב לשנתיים, כאשר שונה המצב במשיבה ובפועל כבר היה מכרז ומישהו אחר התקבל לתפקיד, עומד המבקש על בקשתו למתן צו בסעדים הזמניים שהוגשו ב-1/12/19, מה גם שהבקשה לסעד זמני הוגשה במקור רק עד למועד בחירת מועמד חלופי לתפקיד, או עד לאחר פרסום מכרז לתפקיד בהתאם להוראות הדין (דבר שבפועל כבר קויים, נכון למועד קיום הדיון).
3. לדברי ב"כ המבקש – הצו המבוקש עדיין רלבנטי, למרות השינויים הפרסונליים והמכרז שקויים (כאשר המבקש היה אחד המועמדים למכרז אך מישהו אחר התקבל לתפקיד), וכי המבקש סבור כי יש מקום להחזירו לאותו תפקיד במשיבה כמ"מ סמנכ"ל מנהל אגף בכיר (מבצעים ונכסים), זאת לאור העובדה שעבודתו הופסקה – כטענתו – אך בשל היותו חושף שחיתויות. ב"כ המשיבים מתנגד לצו המבוקש, כפי שיפורט בהמשך, אם כי הודיע כי אינו מבקש לחקור את המבקש על תצהירו. לאור זאת, ומשאף לא הוגשו תצהירים מטעם המשיבה – טענו הצדדים בדיון את טענותיהם, ועל סמך החומר שבתיק ניתנת החלטה זו.
4. יצויין כי כיום, ולאחר שהצו הארעי בוטל, והחל מיום 17/10/21, עובד המבקש כסגן חשב במשרד החינוך, אף כי לדבריו במשכורת נמוכה יותר ב-30% מזו שעבד בה בתפקידו הקודם (והזמני) כמ"מ סמנכ"ל מנהל אגף בכיר.
   כאמור, המבקש עומד גם היום על הבקשה משנת 2019, למרות שגם לטענתו מאז היו מאז שינויים רבים, דהיינו - קויים כבר מכרז חדש והמבקש לא נבחר בו אלא מועמד אחר שהחל בתפקיד (בעניין זה הוגשה אמנם בקשה נפרדת לביטול המכרז, אולם בקשה זו נמחקה על ידו לאחר שהתברר כי המבקש הגיש גם השגה לנציבות שירות המדינה – השגה שטרם ניתנה בה החלטה). כפי שפורט בהחלטה הקודמת – המבקש מבקש לחזור לתפקיד שהוא שימש בו כ-11 חודשים, למרות שהוא לא משמש בתפקיד זה קרוב לשנתיים, ונבחר לתפקיד כבר מועמד אחר. לדברי ב"כ המבקש, מכיוון שמדובר בהליך של צו מניעה, יש להקפיא את המצב כפי שהיה במועד הגשת ההליך, וכל ההתפתחויות לאחר מכן הן לא רלבנטיות ויש לבטלן. עוד נטען כי אמנם המבקש עובד היום בתפקיד של סגן חשב במשרד החינוך אלא ששכרו נמוך ב-30% מהתפקיד האחרון שביצע כמ"מ סמנכ"ל, ולכן זכאי -בדרך של צו המניעה שהוגש – שלא לפגוע בשכר, ולתת צו המחייב את המשיבה לשלם לו את מלוא שכרו ותנאיו כפי שהיו במועד הגשת הבקשה. כאמור, לדבריו הסיבה לכך שנאלץ לעזוב את תפקידו הקודם היה אך ורק בגלל שהיה, לטענתו, חושף שחיתות . לכן לדבריו, גם המכרז שקויים לתפקיד , קויים אך למראית עין, ויש לבטלו. לדבריו, אין מחלוקת כי מדובר בחושף שחיתויות וכי גם מבקר המדינה אמר (מבלי שציין היכן אמר), שכל אחת מהשחיתויות שהוא חשף הן אכן חמורות. בהליך הזה הנטל על המשיבים להראות שלא מדובר בחושף שחיתויות , ונטל זה לא הורם אף לא לכאורה.
   לפיכך, ולטענת ב"כ המבקש, משהמשיבים לא הגישו עד היום תגובה לבקשה לצו המניעה, לא הגישו תצהיר מטעמם ולא ביקשו לחקור את המבקש, (ואף לא הגישו כתב הגנה בתביעה העיקרית) - יש להיעתר לבקשתו ולתת את הצו המבוקש עד לסיום ההליכים בתביעה שהוגשה.
5. לטענת ב"כ המשיבה לא ניתן להיעתר לבקשה זו לאור שינוי המצב וקיומו של מכרז כדין אליו נבחר מועמד אחר. לכן אין כל מקום לתת את הצו ולשנות את המצב למצב שהיה ב-12/19, וככל שיש לו טענות כספיות – המקום הנכון לברר זאת הינו בתיק העיקרי ולא בדרך של סעד זמני שאינו רלבנטי עוד.
6. לאחר ששמענו את טענות שני הצדדים – איננו סבורים כי יש להיעתר בשלב זה ולתת צו מניעה זמני, כפי שיפורט בהמשך.

למען הסר ספק יובהר כי בשלב זה של הדיון, קביעותינו הן לכאוריות בלבד, על בסיס החומר שבפנינו , על יסוד הדיון שקויים ועל בסיס החומר שבתיק, ואין בקביעותינו הלכאוריות כדי למנוע מהתובע להתייחס לטענות שהועלו בכתב התביעה ולהוכיחם.

1. בבוא בית הדין לשקול מתן סעד זמני שוקל בין היתר:
   א. קיומה של עילת תביעה המתבססת על זכות שלכאורה קנויה למבקש. לצורך מתן סעד
   זמני די בראיות לכאורה לצורך הוכחת העובדות השנויות במחלוקת ולא נדרש שכנוע
   במידה הדרושה להכרעה הסופית בהליך. יחד עם זאת, נבהיר כבר עתה אין בחומר
   שהוגש לבית הדין די כדי שבית הדין יוכל לחוות דעה בשאלה האם המבקש הינו בבחינת
   חושף שחיתויות, ומטבע הדברים – עניין זה יתברר בהליך העיקרי ולא בבקשה לסעד
   זמני דחוף.
   מכל מקום נשמרת לו הזכות לטעון ולהוכיח זאת בתביעה העיקרית, והאם יש
   מקום לפצותו כספית בשל כך. הטענה של המבקש כי מבקר המדינה מצא כי
   הוא חושף שחיתויות - לא נתמכה באסמכתא כלשהי.
   ב.   ניקיון כפיים ושיהוי - על בית הדין לבחון האם קיימים שיקולים שלא להיעתר לבקשה,
   היינו: האם המבקש פנה לבית הדין בניקיון כפיים; האם קיים שיהוי בבקשה והאם
   אכן מדובר בבקשה לצו מניעה ולא לצו עשה. בענייננו, אמנם הבקשה לא הוגשה
   בשיהוי, ואף לא מצאנו חוסר ניקיון כפיים מצידו. יחד עם זאת, המבקש קיבל משך 18
   חודשים שכר, מכוח הצו הארעי, ולא פנה וביקש מיוזמתו לאורך כל החודשים הללו,
   לדון בשאלת הבקשה לסעד זמני - דבר שייתכן והיה עוצר את הצו הארעי.
   בסופו של דבר, מי שיזם את הפסקת הצו הארעי הייתה המשיבה, כאשר המבקש התנגד
   לכך נחרצות, ובית הדין נעתר לבקשת המשיבה ועצר את הצו הארעי.
   בנקודה זו, נראה כי היה נוח לבמקש להמשיך ולקבל משכורות (אף שלא נדרש לעבוד
   בחודשים אלו), מבלי לעורר את שאלת הצו הזמני, ורק כאשר הצו בוטל – פנה וביקש
   לקיים דיון בבקשה לסעד הזמני שהגיש ב-12/19. במצב דברים זה, ולאור הזמן הרב
   שחלף מבלי שהמבקש פנה לבית הדין לבקשת דיון דחוף בעניינו, הבקשה כיום הינה
   למעשה לצו עשה לשינוי המצב הקיים ולא לצו מניעה (דבר שניתן בבית הדין אך
   במשורה).
   בפועל , כיוון שמאז הגשת הבקשה שונה המצב העובדתי לחלוטין (כאשר היה כבר
   מכרז לתפקיד ואף שהמבקש היה מועמד לתפקיד – נבחר מועמד אחר שכבר החל
   בעבודתו), ואף שאין שיהוי בעצם הגשת הבקשה מלכתחילה, יש שיהוי במועד הגשת
   הבקשה לקיים דיון , כשהבקשה כפי שעומדת בפנינו כיום, וכפי שהוגשה בשנת 2019 –
   כבר אינה רלבנטית.
   ג. מאזן הנוחות: על בית הדין לשקול את מידת הנזק העשוי להיגרם לכל אחד מבעלי הדין
   אם יינתן הצו אם לאו, והשוואתם של הנזקים זה לזה. בענייננו – ובמיוחד לאור חלוף
   הזמן – מאזן הנוחות נוטה לטובת המשיבה ובוודאי גם לטובת המועמד האחר
   שהתקבל כדין ושאף לא צורף כצד להליך.

ד. בקשה לסעד כספי במסגרת הצו הזמני:
אכן על פניו, שכרו של המבקש נמוך מהשכר שקיבל בתפקידו כמ"מ הסמנכ"ל. האם
קיימת עילה להשלמת שכרו? בשלב זה עדיין הנושא לא ברור דיו, והאם קיימת עילה
בעניין זה (עילה שככל הנראה נובעת בעיקר מהשאלה האם יש לראותו כחושף
שחיתויות).
אלא, שהנושא הכספי (גם אם מגיע לו) אינו עילה למתן צו מניעה, וכי אם יתברר
בהליך העיקרי כי המבקש זכאי להשלמת שכרו – יקבלו במסגרת הסעד העיקרי.

ה. הנכון הוא כי אין בפני בית הדין את תגובת המשיבה בכתב, דבר שלכאורה אמור היה
לפעול לטובת המבקש. אלא, שבענייננו, ואף ללא תגובה בכתב וללא תצהיר, אין כל
עילה, נכון להיום, למתן הצו הזמני. כפי שהובהר לעיל, שונה המצב המשפטי במשיבה
באופן חד במהלך השנתיים האחרונות: היו שינויים פרסונליים, היה מכרז, נבחר
מועמד קבוע, כששאדם שנבחר כבר יושב בתפקידו זה (שאינו צד לצו זה כאשר הבקשה
הוגשה זמן רב לפני היבחרו). בכל מקרה, וכפי שיצויין לעיל - הצו הזמני הוגש במקור,
"עד למועד בחירת מועמד חלופי לתפקיד, או עד לאחר פרסום מכרז לתפקיד בהתאם
להוראות הדין". בפועל – האמור לעיל כבר בוצע ולכן אין מקום לתת צו זה, כמבוקש.
מכל מקום, וככל שיתברר שטענותיו של המבקש נכונות – יהיה זכאי לסעד כספי, אך
בנסיבות העניין ומשהתפקיד כבר אוייש לאחר מכרז כדין, לא יהיה מקום להחזרתו
לעבודה ולא להחזרת סמכויותיו כפי שהיו בסיום עבודתו.

1. לאור כל האמור לעיל, לא ניתן כיום לתת למבקש סעד זמני המאפשר למבקש להמשיך לקבל שכר כפי שהיה ב-12/19; ובוודאי שלא ניתן להחזירו לאותו תפקיד כמ"מ הסמנכ"ל, כאשר מישהו אחר כבר יושב, ובדין, בתפקיד זה. לאור זאת – הבקשה נדחית. עוד יצויין כי לא מצאנו עוד טעם בהשארת התיק כחסוי - כפי שגם בית הדין הארצי לא מצא בדיון שקויים בפניו. שאלת ההוצאות תתברר בסיום ההליך, ובהתחשב גם בתוצאותיו.
2. למען הסר ספק, ולאור שינוי הנסיבות, יודיע ב"כ התובע תוך 10 ימים האם התובע עומד על כתב התביעה המקורי כפי שהוגש, או שמבקש לתקנו. ככל שמבקש לתקנו – יעשה כן תוך 10 ימים אלו, וכתב הגנה יוגש תוך 30 יום שלאחר מכן. ככל שלא – יוגש כתב ההגנה תוך 30 יום מהודעת ב"כ התובע, או בחלוף 10 ימים אלו, ככל שלא תומצא הודעה אחרת.

ניתנה היום, כ"ה כסלו תשפ"ב, (29 נובמבר 2021), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.