04 נובמבר 2021

לפני:

סגנית הנשיאה, השופטת רוית צדיק

נציג ציבור (מעסיקים) גב' שלומית לוי

החלטה

1. השאלה הניצבת במוקד הליך זה היא האם יש להכיר במחלת הפרקינסון ממנה סובל התובע, כפגיעה בעבודה על פי תורת המיקרו טראומה.

רקע עובדתי

1. התובע יליד שנת 1947, עבד כעצמאי ועסק בתיקון מכונות תפירה.
2. בתאריך 6.11.18 הגיש התובע לנתבע הודעה על פגיעה בעבודה ותביעה לתשלום דמי פגיעה בגין מחלת הפרקינסון ממנה סובל הוא. במסגרת התביעה לתשלום דמי פגיעה טען התובע כי המחלה נגרמה כתוצאה מעבודתו כטכנאי מכונות תפירה, עקב חשיפה לחומרים מזיקים בדרך של נשימה ומגע.
3. בתאריך 18.11.18 הודיע הנתבע לתובע כי עליו להשלים מידע, פרטים ומסמכים כמפורט באותה הודעה.
4. בתאריך 11.12.18 נשלחה אל התובע הודעת תזכורת לפניה מתאריך 18.11.18.
5. ביום 27.12.18 הודיע הנתבע לתובע כי מכיוון שטרם הומצאו המסמכים על ידו, הנתבע נאלץ לדחות את תביעתו לדמי פגיעה כמתחייב מהוראות תקנה 8 לתקנות הביטוח הלאומי- הגשת תביעה לגמלה ואופן תשלומה. עם זאת, צוין, כי ככל שהתובע ימציא את המסמכים והמידע החסר כמפורט במכתב במהלך התקופה האמורה (תוך שנים עשר חודשים), יחשב מועד הגשת תביעתו לראשונה כמועד קובע.
6. בעקבות החלטה זו הגיש התובע תביעתו לבית דין זה ביום 18.12.19.

תמצית טענות התובע

1. התובע עבד משך כ-55 שנים, שישה ימים בשבוע, במשך כ-8 עד 10 שעות ביום בממוצע.
2. התובע עבד בחדר שאיננו מאוורר, ללא אמצעי הגנה. עבודתו כללה בעיקר תיקון ואחזקת מכונות תפירה. התובע ניקה את מנגנוני התפירה, פירק אותם, הלחים את החלקים שהתפרקו והרכיבם מחדש לאחר שתוקנו ונוקו.
3. על החלקים במכונת התפירה ישנו שמן מוצק (שומן נוקשה, לרוב מגריז, המצטבר ומתקשה לאורך הזמן), אותו יש להסיר באמצעות ממיסים. רק לאחר הסרת השומן ניתן לעבור לתיקון המכונה. במהלך עבודתו נחשף התובע לחומרים מזיקים רבים, וזאת בעת הלחמת החלקים במכונות תפירה.
4. מחלת הפרקינסון הינה תוצאה של תנאי עבודתו, בשל החשיפה הממושכת לחומרים שפורטו לעיל.

תמצית טענות הנתבע

1. ההחלטה מושא התביעה התקבלה כדין, שכן התובע לא מסר מידע וחומרים שהינם מהותיים וחיוניים לצורך בירור התביעה לתשלום דמי פגיעה. כמו כן, דין התביעה לתשלום דמי פגיעה להידחות לגופה.
2. לא אירעה לתובע תאונת עבודה כמשמעותה בסעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995. התובע לא הניח תשתית עובדתית מתאימה לפי תיאורית הפגיעות הזעירות. תנאי העבודה כפי המפורטים בכתב התביעה מוכחשים, כאשר נטל ההוכחה על כתפי התובע בהיותו עצמאי הינו מוגבר.
3. לא קיים קשר סיבתי רפואי בין עבודתו של התובע לבין מחלת הפרקינסון ממנה סובל התובע ולא קיימת השפעה של העבודה על התפתחות המחלה. לחלופין, ככל שקיימת השפעה כזו, הרי שהשפעה זו פחותה באופן משמעותי מהשפעת גורמים אחרים על הופעת מחלה.

העדים

1. ביום 11.5.21 התקיים דיון הוכחות.
2. מטעם התובע העיד התובע בעצמו. מטעם הנתבע לא נשמעו עדים.

דיון והכרעה

1. בחינת פגיעה על פי תורת המיקרוטראומה כוללת בחובה שני יסודות והם:

(א) קביעה עובדתית שהיו פגיעות זעירות, חוזרות ונשנות בעובד, ושנגרמו לו עקב עבודתו.

(ב) חוות דעת רפואית המעידה על קיומו של קשר סיבתי בין הפגיעות הזעירות כאמור, לבין הופעת המחלה [דב"ע נה/116 – 0 המוסד - איטה שטיין פד"ע לז 577].

1. היסוד הראשון להיות פגיעה בעבודה תוצאה של מיקרוטראומה מחייב הוכחה של תשתית עובדתית, לפיה במהלך עבודת התובע נגרמו אין ספור פגיעות זעירות שכל אחת מהן הסבה לו נזק זעיר, שלא ניתן לאבחון עד שהצטברות הנזקים הזעירים הללו זה על גבי זה, הביאה בשלב מסוים לנזק של ממש [דב"ע מח/77 – 0 אליעזר מזרחי נ' המוסד פד"ע יט 538; דב"ע נו/145 – 0 אבי אליהו - המוסד (לא פורסם)].
2. הלכה פסוקה היא, כי הכרה בפגיעה בעבודה מכוח תורת המיקרוטראומה, מחייבת ראשית הוכחת תשתית עובדתית לגבי עצם הפגיעה [דב"ע נו/90 – 0 אריה אוחיון נ' המוסד (לא פורסם); דב"ע נו/268 – 0 חיים לוי נ' המוסד פד"ע לב 504]. לאחר שמוכחת התשתית העובדתית נדרש בית הדין לדון ביסוד השני של עילת המיקרוטראומה, המתייחס לשאלת הקשר הסיבתי בין הפגיעות הזעירות להופעת המחלה. רק בשלב שני נזקק בית הדין להיבט הרפואי ולקשר הסיבתי בין הפגיעות הזעירות לבין הופעת המחלה ובשלב זה נבחנות חוות הדעת הרפואיות.

1. בית הדין הארצי עמד על הקושי הכרוך בקביעת התשתית העובדתית הראשונית בתביעות מסוג זה, כדלהלן:

"...אשר לקושי הרלוונטי לדיון שלפנינו, הכרוך בקביעת התשתית העובדתית הראשונית, הרי שניתן ליחסו למספר גורמים ייחודיים לתביעות מסוג זה ובכלל אלה: העובדה שמדובר בתשתית המתייחסת לתקופות עבודה ממושכות הצופות פני עבר רחוק. תביעות אשר קיים לגביהן קושי מיוחד לאסוף ראיות מדויקות הנוגעות לסוג החומרים, להיקף, למשך ולאופי החשיפה לכל אחד מהם בנפרד ולכולם במצטבר. זאת, בין היתר, לאור השינויים שחלו עם השנים בהיקף הידע המתייחס לפוטנציאל המסוכנות של החומרים השונים לסוגיהם. שינויים שהשפיעו גם על היקף ורמת התקינה והניטור בהשוואה לתקופות עבר שבהן, רמת הביקורת אחר החשיפה לחומרים אלה הייתה פחותה בהרבה אם בכלל. מצב דברים זה מקשה, מטבע הדברים, על איסוף מידע רלוונטי הצופה פני עבר באשר לפרטיה של חשיפה שלא בוקרה בעבר או לא בוקרה דיה. כמו כן ניתן להצביע על קשיים הכרוכים בנגישות המבוטחים לידע המקצועי המורכב בנוגע לסוג ולהרכב החומרים שאליהם הם נחשפו או נחשפים במסגרת עיסוקיהם השונים ובמהלך תקופות שונות, ללא הסתייעות באיש מקצוע בעל התמחות ספציפית. זאת לצד הקושי, שעמדנו עליו לעיל ולצד הקושי הנוסף הנובע מן השינויים החלים מעת לעת בהרכב החומרים המשמשים לאותן מטרות תעסוקתיות, כפועל יוצא משינוי טכנולוגי או משינוי בתקינה ובחוקי הבטיחות.

סוג אחר של קושי, אשר יכול להתעורר, עובר לגיבוש התשתית העובדתית הרלוונטית, נובע מריבוי הפרמטרים העשויים להיות רלוונטיים לצורך הערכת הקשר הסיבתי שבין החומרים השונים לבין ליקויים שונים ובכלל אלה: פרמטרים המשפיעים על רמת הריכוז של החומרים ביחידת נפח , כפועל יוצא מתכונותיו של המקום או המבנה שבו בוצעה העבודה; פרמטרים הנוגעים למערכות האוורור, להיקף השימוש באמצעי מיגון וסוגיהם, בתקופות השונות וליחסי הגומלין שבין החומרים השונים שאליהם נחשף העובד בו זמנית ועוד.

מעבר לכך יש לציין גם את הקושי המיוחד הניצב בפני עובד המבקש לאסוף מידע: בין משום שלעתים מקום העבודה נסגר והמעסיק אינו פעיל, בין משום השינויים שחלו עם הזמן בשיטות העבודה או בחומרים שבהם נעשה שימוש (אשר יכול ולא נשמר מידע לגביהם) ובין משום החשש של המעסיק מתביעות נזיקין בהתבסס, בין היתר, על מידע שיינתן על ידו. זאת באופן המפחית את התמריץ של המעסיק לחשוף ולספק מידע רלוונטי גם אם הוא מצוי בשליטתו או בחזקתו."

(עב"ל 42833-09-14 חנה יעקבי – המוסד לביטוח לאומי (מיום 25.02.2018 ; להלן- "פרשת יעקבי").

1. לצורך הוכחת תביעה לחשיפה תעסוקתית לחומרים בעלי פוטנציאל מסוכנות על פי תורת המיקרוטראומה, קבע בית הדין הארצי את הדברים הבאים, כדלהלן:

"עיון בפסיקה העדכנית מלמד - כי היא לא נותרה אדישה לקשיים אלה, הנובעים בעיקרם, ממחסור בידע או מחסמי נגישות לידע קיים ומן התוצאות הנלוות לחלוף הזמן. ביטוי לכך ניתן למצוא בנטייה שלא להסתייג ממינוי מומחה רפואי בתביעות מסוג זה גם שעה שקיימת עמימות בנוגע לחלק מן הפרמטרים הנדרשים לצורך הרכבת התשתית העובדתית המלאה על פי תורת המיקרוטראומה. זאת גם במקרים של ספק הנוגע להיקף החשיפה לחומרים בעלי פוטנציאל מסוכנות ובשים לב לכך שבמקרים כגון אלה ההערכה של משך, אופן וכמות החשיפה לחומרים כאמור (כגורמים אפשריים להתהוות איטית של נזק - "טיפות מים על סלע") הינה מורכבת ומצריכה ידע מקצועי ספציפי ומעמיק. משמע – מגמת ההגמשה המתוארת לעיל, נתנה ביטוי לשאיפה לצמצם את כמות המקרים שבהם עשוי בית הדין לדחות תביעות על סיפן בשל תשתית עובדתית חסרה. זאת, בנסיבות שבהן לו היה מתמנה מומחה רפואי הרי שיכול והיה מוצא כי די באותה תשתית כדי ללמד על קשר סיבתי בין תנאי העבודה לבין הפגימה שממנה סובל המבוטח.

ביטוי לגישה גמישה זו ניתן למצוא לדוגמה בדבריו של בית דין זה בעב"ל (ארצי) 4834-01-12 בנימין כהן - המוסד לביטוח לאומי [פורסם בנבו] (16.8.15 להלן – עניין כהן) המתבסס על עב"ל (ארצי) 717/08 אודת פאנוס

נאסר - המוסד לביטוח לאומי [פורסם בנבו] (10.12.09)".

[פרשת יעקבי].

1. מן האמור עולה כי בתביעות על פי תורת המיקרוטראומה אשר עניינן בעבודה עם חומרים מסוכנים, כאשר קיים יסוד סביר להניח כי קיימת תשתית עובדתית אף אם אינה ברורה, יש למנות מומחה רפואי על מנת שיבחן את שאלת הקשר הסיבתי בין התשתית אשר הונחה למחלה ממנה סובל המבוטח.
2. יחד עם זאת נקבע בפרשת יעקובי, באשר לתשתית העובדתית הדרושה כי:

"אין אנו מכוונים לכך שדי בתשתית עובדתית רעועה ונקובה ככברה, הנוגעת לחשיפה לחומרים שונים כדי להצדיק מינוי מומחה רפואי. מדובר בעניין שבמידתיות וככל שבית הדין יתרשם כי הוצגה בפניו תשתית עובדתית משמעותית בנוגע לחשיפה של המבוטח במהלך עבודתו לחומרים שונים בעלי פוטנציאל מסוכנות - הרי שלא יהיה מקום לשלול את האפשרות למנות מומחה רפואי, זאת חרף החסר בתשתית העובדתית הרלוונטית."

1. בעניין עב"ל (ארצי) 30126-03-17 ברק – המוסד לביטוח לאומי (ניתן ביום 10.7.2018) פסק בית הדין הארצי כדלקמן:

"אין לקבל גישה, אשר שוללת באופן גורף את תביעות העובדים, שנפגעו כתוצאה מחשיפה לחומרים מזיקים בעבודתם, ואשר אין ביכולתם להוכיח את מידת פוטנציאל הפגיעה אליה נחשפו - על מנת להיות מוכרים כנפגעי עבודה. נקבע, שכאשר סביר להניח כי אכן העובד נחשף לגורם בעל פוטנציאל פגיעה במקום עבודתו, כעולה מחומר הראיות שהונח בפני בית הדין - יש למנות מומחה רפואי, על מנת שיקבע האם הליקוי, או הפגיעה, הם תוצאה של חשיפה לגורם המזיק בעבודה."

מן הכלל אל הפרט

1. מתצהירו של התובע אנו למדות כי עבד הוא כ- 55 שנים כטכנאי מכונות תפירה, ולאורך שנות עבודתו עבד משך 6 ימים בשבוע, בין 8 עד 10 שעות ביום בממוצע. כמו כן, עבודתו כללה בעיקר תיקון ואחזקת מכונות תפירה (סעיפים 6-4 לתצהיר התובע). בעדותו העיד לעניין ימי ושעות עבודתו כדלקמן:

"ש. תתאר לי בבקשה את מקום העבודה את הגודל , באיזה רחוב הוא נמצא , ימים ושעות עבודה?

ת. אני עבדתי מראשון עד שישי.

ש. מה היו שעות עבודה מראשון עד חמישי ?

ת. הייתי בא ב 09:00 מסיים ב 17:00 לפעמים קצת יותר, מ 09:00-17:00 הייתי רק במקום עבודה."

(פרוטוקול, ע"מ 2, שורות 30-25).

באשר לתקופת עבודתו העיד כי עבד תקופה ממושכת תחילה עם אביו ולאחר מכן עם אחיו, והפסיק לאחר שחלה:

"ש. כמה זמן אתה ואחיך עבדתם יחד?

ת. המון שנים, העסק עבר מאבא שלי אלי ולאחי ועבדנו יחד 50 שנה."

וכן-

"ש. מתי הפסקתם לעבוד יחד?

ת. אני הפסקתי שגילו לי את המחלה ואחי המשיך."

(פרוטוקול, ע"מ 3, שורות 20-19).

1. התובע תיאר כי במהלך עבודתו ניקה מנגנונים של מכונות תפירה, פירק את המכונות, הלחים את החלקים שפירק וכן הרכיב אותם מחדש לאחר שתוקנו ונוקו, בהתאם לצורך הספציפי של כל תיקון (סעיף 7 לתצהירו של התובע). עוד הסביר התובע כי על החלקים במכונה ישנו שמן מוצק שהתקשה, אותו הוא נדרש להמיס באמצעות ממיסים ורק לאחר המסת השומן שהצטבר היה ניתן לגשת לתיקון המכונה (סעיף 8 לתצהירו של התובע).
2. התובע העריך כי בממוצע מחצית מיום העבודה עסק בניקוי שומנים לצורך תיקון מנגנון המכונות. התובע פרט כי מדובר בפעולה שדרשה זמן ממושך בשל הקושי להמיס את השומן שהצטבר והתקשה (סעיף 9 לתצהירו של התובע). יש לציין, כי בא כוח הנתבע לא חקר את התובע באשר להיקף החשיפה לחומרים המזיקים במסגרת החקירה הנגדית, וטענותיו אלו של התובע לא נסתרו על ידי הנתבע.
3. נוסף על כך, התובע ציין כי נחשף לחומרים מזיקים רבים במהלך עבודתו, לרבות: טינר 21 ניטרו, נפט, שמן מכונות תפירה, אדים וחלקיקי מתכות מרותכות, וזאת בעת הלחמת החלקים במכונות התפירה (סעיף 19 לתצהירו של התובע).
4. לגרסת התובע את החומרים היה קונה באזורי תעשייה ובמוסכי רכב שמכרו מוצרי טמבור, ולא היה מודע להרכבים הכימיים המדויקים של החומרים שנקנו על ידו (סעיף 11 לתצהירו של התובע). התובע אף ציין כי נחשף לחומרים הממיסים בעיקר בנשימה ולעיתים אף במגע ישיר עם ידיו (סעיף 15 לתצהירו של התובע).
5. בעדותו פרט התובע את החומרים הממיסים בהם עשה שימוש ואת אופן השימוש בחומרים האמורים , וכך עלה מעדותו:

"ש. אם איזה חומרים אתה עבדת חוץ מה RGN ?

ת. טינר 21 , נפט, שמן של מכונות תפירה.

ש. באיזה אופן באת עם החומרים במגע?

ת. הייתי לוקח מברשת ומרטיב את זה ונותן לזה להתרכך ואז מלחץ אויר הייתי מוציא את זה החוצה."

(פרוטוקול, ע"מ 4, שורות 28-24).

1. התובע העיד לעניין גודל בית המלאכה בו עבד כי היה בגודל ממוצע של 15 מ"ר, כאשר הוא השתנה לאורך השנים. כמו כן, לדברי התובע בית המלאכה היה חלק מחנות ואף אם הדלת הייתה פתוחה לא הייתה תחושה של אוורור (סעיפים 17-16 לתצהירו של התובע). לגרסתו, לאורך שנות עבודתו עבד בחדר ללא חלון, לא מאוורר וללא אמצעי הגנה, וזאת לאור חוסר המודעות באותם שנים (סעיף 18 לתצהירו של התובע). בעדותו חזר התובע על גרסתו באשר לגודלו של החדר בו שהה והעדר האוורור:

"ש. מה גודל מקום עבודה?

ת. 15 מטר מרובע, זה חדרון קטן.

ש. איפה החדרון נמצא ?

ת. בעיר.

ש. באיזה רחוב?

ת. סטרומה 3.

ש. יש חלון לחדרון?

ת. לא."

(פרוטוקול, ע"מ 2, שורות 33-31, ע"מ 3, שורות 5-1).

1. התובע העריך כי ביצע תיקון של כ-4 מכונות תעשייתיות ביום, וכי ריחות ואדי החומרים אפפו אותו בבית המלאכה במהלך כל היום (סעיפים 19 ו-21 לתצהירו של התובע). עדותו של התובע תומכת את האמור בתצהירו, כאשר במענה לשאלה בדבר מספר המכונות שתיקן ביום, השיב הוא כי תיקן 4 עד 5 מכונות ביום (פרוטוקול, ע"מ 4, שורות 2-1). עוד העיד כי לא שמר את הכרטיסים בהם קיים פירוט על אודות טיב הפעולות שביצע במכונות , ולא בדק באם הרישומים קיימים אצל אחיו (פרוטוקול, ע"מ 4, שורות 12-5).
2. אם כן, לאור הדברים האמורים בתצהירו של התובע וכן העולים מעדותו , מצטיירת תמונה ברורה על פיה התובע עבד תקופה ממושכת של כחצי מאה כטכנאי לתיקון מכונות תפירה, ונחשף במסגרת זו לחומרים מזיקים. החשיפה האמורה נעשתה באופן תדיר ושוטף כחלק מעבודתו של התובע. בשים לב לתקופת עבודתו הארוכה של התובע, משך שעות העבודה שעבד בכל יום (מינימום של 8 שעות עבודה ביום), מספר המכונות שהצריכו תיקון מידי יום ופירוט החומרים המזיקים כפי שעולה מתצהירו ומעדותו של התובע, כל אלו מובילים למסקנה כי התובע הניח את התשתית העובדתית הנדרשת על פי תורת המיקרוטראומה.
3. יש לציין, כי עלה באופן מובהק הקושי של התובע להצביע על סוג החומרים המזיקים המדויק אליהם נחשף בשל שנות עבודתו הארוכות, אך אנו מוצאות לנכון להורות על מינוי מומחה רפואי בהתחשב בגישה המקלה של בית הדין בכל הנוגע לתביעותיהם של מבוטחים, גם כאשר קיים חסר עובדתי.
4. לאור האמור לעיל, ימונה מומחה רפואי לבחינת שאלת הקשר הסיבתי בין תנאי העבודה והמחלה ממנה סובל התובע, וזאת בכפוף לאמור להלן.

בקשת התובע למינוי גהותן

1. במסגרת סיכומיו התובע מבקש מבית הדין למנות מומחה גהותן בשאלה: מהם שמות החומרים והמרכיבים המדויקים של ממיסי השומן שהיו בשימוש ב-55 השנים האחרונות במוסכים ובבתי דפוס התעשייתיים. עוד מבקש התובע כי רק לאחר שנתונים אלו יושלמו על ידי מומחה גהותן ימונה מומחה בתחום הרפואה התעסוקתית שאליו תועבר התשתית העובדתית.
2. הנתבע התנגד למינוי גהותן וטען כי אין מדובר בחוסר עובדתי שצריך להשלימו בשלב זה בהזמנת גיליונות בטיחות של כל החומרים להם נחשף התובע אצל מעסיק או בדיקות ניטור, זאת בשל היותו של התובע עצמאי ואין מדובר במפעל יצרני. עוד נטען על ידי הנתבע כי מאחר ולא הומצאו גיליונות בטיחות ולא תוצאות בדיקות ניטור סביבתי (מאחר והתובע לא עבד במפעל), מדובר בחוסר עובדתי בגינו כלל לא ניתן למנות מומחה. הנתבע טען כי מינוי גהותן בשלב זה לא יסייע לבית הדין בגלל החוסר העובדתי וזאת מאחר שתפקידו של גהותן הוא להעריך סיכונים על סמך נתונים עובדתיים לרבות גיליונות בטיחות של החומרים אליהם נחשף התובע או בדיקות ניטור סביבתי שבוצעו בסביבת העבודה של התובע.
3. הלכה פסוקה היא כי במקרים המתאימים בהסכמת הצדדים יש להורות על מינוי גהותן, אשר מתוקף מומחיותו יש בחוות דעתו כדי לסייע בהשלמת הפרטים הרלוונטיים הדרושים להכרעת המומחה קרי, שאלת סוגי החומרים אליהם נחשף התובע. עם זאת, בשלב זה של ההליך, בטרם ניתנה חוות דעת המומחה ולאור התנגדות הנתבע למינוי גהותן שכן במידה וימונה הוא על הצדדים לשאת בעלותו בחלקים שווים, ימונה מומחה רפואי מטעם בית הדין כאשר שאלה זו תבחן בהמשך ההתדיינות ולאחר קבלת חוות דעת רפואית (ראו- עב"ל 21703-04-20 אינטרבריק נ' המוסד לביטוח לאומי [פורסם בנבו](15.7.21 ); עב"ל 52720-07-19 מאירוביץ נ' המוסד לביטוח לאומי [ פורסם בנבו]( 14.1.2020).

סוף דבר

1. משעה שהונחה תשתית עובדתית לבחינת פגיעת התובע על פי תורת המיקרוטארומה, ימונה מומחה רפואי לבחינת שאלת הקשר הסיבתי בין החומרים אליהם נחשף התובע ובין המחלה ממנה סובל הוא.

החלטה למומחה תשלח בנפרד.

1. לאור התוצאה האמורה יישא הנתבע בהוצאות בסך של 4,000 ₪ אשר ישולמו תוך 30 יום מהיום.

ניתנה היום, כ"ט חשוון תשפ"ב, (04 נובמבר 2021), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.